דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל יהי דן נחש עלי דרך כו' לישועתך קויתי ה'. הנ"ל עפ"י מ"ש בפי' המשנה הוה דן את כל האדם לכף זכות. להורות דרכי הצדיקים ההולכים תמיד במס"נ עבור כלל ישראל ומקבלים עליהם יסורים ודנים את עצמם עבור כלל ישראל כמ"ש ונשא אהרן את משפט בנ"י על לבו כו' כמבואר במ"א. וז"ש דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל. פי' הצדיק הדן את עצמו עבור עמו בני ישראל ומצפה לטובתם הוא העושה היחוד למעלה כאח"ד. פי' כמו שצריך להיות במס"נ בשעת היחוד בק"ש כו' ה' אחד כן ג"כ צריך מס"נ עבור בני ישראל כי כן הוא שקול אהבת הבורא ב"ה ואהבת ישראל והכל צריך להיות במס"נ כנ"ל. ועי"ז יהי דן נחש עלי דרך וכו' לבטל כל הקטרוגים ולהכרי' כל הקוצים והחוחים המעכבים את התפלה. ויעורר רחמים עליהם כמ"ש לישועתך קויתי ה':
Yaakov wanted to tell when Moshiach was going to come, and the Shechina departed from him. What that means that is that Yaakov requested the coming of Moshiach, to reveal the Guela. Through this, the Shechina departed from him. What that means is that he elevated himself [spiritually] and he went so much higher than himself through prayer. He went away from himself to the Shechina.
יהי דן וכו׳. דכמו שכח התורה הוא מסוגל למלחמת ישראל כמש״כ כ״פ. כך כח הדין שהוא מכונה בשם משרת התורה כדאי׳ בש״ר פ׳ משפטים דמתן תורה כתוב בין דינין לפניה היינו פ׳ ואתה תחזה וגו׳. ודינין לאחריה הוא פ׳ ואלה המשפטים משל למטרונא שהיתה מהלכת הזין מכאן והזין מכאן והיא באמצע. ע״כ הי׳ ג״כ כח הדינין של שבט דן מועיל מעין כח התורה ללחום מלחמתן ש״י אבל בזה האופן שיהי כנחש עלי דרך שהורג הרבה ב״א כשהוא בפ״ע כמש״כ הספורנו. כך יהא שמשון מכה בלחי החמור אלף איש:
דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל. יאמר שאע״פ שבדגלים יהודה נוסע בראשונה ודן באחרונה, מ״מ ישוה לו גם הוא שידין את עמו כאחד כמיוחד שבשבט ישראל והוא יהודה, כי שמשון שפט את ישראל בדורו כדוד בדורו, וכמ״ש במלך המשיח שיבוא מיהודה וברוח שפתיו ימית רשע, (ישעיה יא ד) כך יהי דן נחש עלי דרך כי כל נחש ממית ברוח שפתיו, ומדקאמר ידין עמו ש״מ שמדבר ברשעי ישראל שידין אותם ויכלה הקוצים מן כרם ה' צבאות, וע״כ היה מן ההכרח שיסע יהודה בראשונה ודן באחרונה לפי שיהודה נמשל לאריה שעיקר כחו בזנבו, וא״כ כשהלך יהודה לפני מחנה ישראל ואחוריו כלפי העם דומה כאילו זנבו פונה למחנה ישראל רמז שבו ידין עמו לשבור זרועות רמות, ודן נמשל לנחש שאין כחו אלא בפיו ע״כ דין הוא שיסע באחרונה ופיו פונה אל מחנה ישראל כי בו ידין עמו, ולפי שכל דיין יש לו רבים הקמים עליו ע״כ אמר לא תגורו מפני איש, כי לישועתך קויתי ה', ואלהים נצב בעדת אל (תהלים פב א) להצילם מאנשי זרוע, וי״א שדן לא היה מחניף לשבטו אלא היה דן כאחד שבטי ישראל כשאר שבטים, כי קרוב ורחוק היו שוים בעיניו.
As one of the tribes. See Rashi’s alternate explanation. Although in the desert the tribe of Yehudah traveled first and Dan last, they were equal in that both produced leaders (David and Shimshon) who eliminated the wicked from their midst.
דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר ׀ בַּשָּׁמַיִם֮ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ עֲלֵ֫י צ֥וּר דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃
the way of the vultures in the air; the way of a snake upon a rock; the way of a ship in the midst of the sea; and the way of a man with a young woman.
וצריכין אנו לעוררך על מקומות הרבה בתורה שנאמר בהן שם י"ה, כגון: כי יד על כס י"ה מלחמה ליהו"ה בעמלק מדר דר (שמות יז, טז). מהו 'מדור דור'? וזהו פירוש הפסוק: עמלק הרשע בא מכוח נחש הקדמוני, ושם הוא דיבוקו וכוחו ומעת הטיל נחש הקדמוני זוהמה בחוה קיצץ אדם בנטיעות למעלה והפריד אלוף, וזהו סוד סילוק שכינה שעיקרה בתחתונים היתה: ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה (בראשית ח, ט). אף על פי שעמדו ישראל בסיני ופסקה זוהמתן, עם כל זאת פגם הלבנה לא הוסר מעולם כי אם לפעמים, בדילוגים, בבוא קרבנות ידועים, שעירים ידועים שבהן נדבק שעיר, ראשית כוחו של עמלק, וסימן: ראשית גוים עמלק (במדבר כד, כ). וכשבא עמלק הוסיף פשע על פגם הלבנה ונגע בכף ירך יעקב, ולפיכך נפרצה מלכות בית דוד. והנה כשנקצצו הנטיעות בזמן אדם הראשון ונגע עמלק בכף ירך יעקב, נקבעה פרשת זכור. והרי שתי אותיות אחרונות של שם כביכול פגומות על ידי עמלק, והטעם כי יד יהו"ה נגעה בם, כאמרו: והיתה יד יהו"ה בכם (שמואל, יב, טו) ואומר: דרך נחש עלי צור (משלי ל, יט), וסימן: ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים (שמות יז, ח) ברפיון ידים.
We now must awaken you to many places in Torah where the name Ya”h-י״ה is found. For example, the verse states, “For a hand is [raised in oath] on the throne of Ya”h-י״ה; HaShem-יהו״ה maintains a war against Amalek from generation to generation.” What does it mean, “From generation to generation-MiDor Dor-מדור דור”? The following explains this verse: The wicked Amalek comes from the power of the primordial snake (Nachash HaKadmonee). He adheres to him and derives his strength from him. From the time that the primordial snake (Nachash HaKadmonee) instilled his contamination into Chavah, Adam severed the plantings above and “estranged the Master-Alooph-אלוף.” This is the secret of the withdrawal of the Indwelling Presence of HaShem-יהו״ה, blessed is He, the Shechinah, the essential root of which was in the lower worlds, so that, “the dove could not find a resting place for the sole of its foot.” Now, even though when the children of Israel stood at Mount Sinai, their contamination ceased, nevertheless, the blemish of the moon (Levanah-לבנה) was never removed, except at specific intervals in time [on Rosh Chodesh-the new moon] when certain known sacrifices are offered, namely the known he-goats (Se’irim-שעירים) that Se’ir adheres to, in that Se’ir is the first (Reishit-ראשית) of Amalek’s strength. The sign for this is the verse, “The first of the nations (Reishit Goyim-ראשית גוים) is Amalek.” When Amalek came, he added further iniquity to the blemish of the moon by “disjointing Yaakov’s thigh,” thereby shattering the Kingdom of the House of David. Now, when the plantings were severed at the time of Adam, and when Amalek “disjointed Yaakov’s thigh,” the Torah portion of Remember-Zachor-זכור what Amalek did to you (Parshat Zachor) was established. Thus, the final two letters of the Name HaShem-יהו״ה, were blemished by the hand (Yedei-ידי) of Amalek, so to speak. This was possible because the hand of HaShem-Yad HaShem-יד יהו״ה afflicted them, as in the verse, “The hand of HaShem-Yad HaShem-יד יהו״ה shall be against you,” and it states, “the way of a snake-Nachash-נחש is upon a rock-Tzur-צור.” The sign for this is the verse, “Amalek came and fought against Israel in Rephidim-רפידים,” meaning, “Because of the slackness of their hands-Riphyon Yadayim-רפיון ידים.”
נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ. תָּא חֲזֵי, כְּמָה דְאִית דֶּרֶךְ לְעֵילָא, הָכִי נָמֵי אִית דֶּרֶךְ לְתַתָּא, וּמִתְפָּרְשָׁא יַמָּא, לְכַמָּה אוֹרְחִין בְּכָל סְטַר. וְאִית אוֹרְחָא חַד, דְּאָתֵי וְאַסְגֵּי יַמָּא, וְרַבֵּי נוּנִין בִּישִׁין לִזְנַיְיהוּ, כְּמָה דַאֲפִיקוּ מַיִין לְתַתָּא נוּנִין טָבִין, (שמות ל) נוּנִין בִּישִׁין, נוּנֵי עוּרְדְּעָנַיָא, כְּגַוְונָא דָא, נוּנִין בִּישִׁין לִזְנַיְיהוּ.