Save "בין 'רשות הרבים' לרשות של רבים
"
בין 'רשות הרבים' לרשות של רבים

הַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ וּשְׁבָרָהּ, פָּטוּר.

וְאִם הֻזַּק בָּהּ, בַּעַל הֶחָבִית חַיָּב בְּנִזְקוֹ.

נִשְׁבְּרָה כַדּוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻחְלַק אֶחָד בַּמַּיִם, אוֹ שֶׁלָּקָה בַחֲרָסֶיהָ, חַיָּב.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּמִתְכַּוֵּן, חַיָּב. בְּאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן, פָּטוּר.

(1) [If] one places a jar in a public domain and another comes and trips on it and breaks it, he is exempt [from damage to the jar]. And if he was injured by it, the barrel's owner is liable for his damages. [If] one's jar broke in a public domain and another slipped in the [spilled] water, or was injured by its shards, [the jar's owner is] liable. Rabbi Judah says, if intentional, he is liable. If unintentional, he is exempt.

אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם, בֵּין שׁוֹגֵג, בֵּין מֵזִיד, בֵּין עֵר, בֵּין יָשֵׁן.

סִמֵּא אֶת עֵין חֲבֵרוֹ וְשִׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם.

(6) A human being is always considered a habitual damager, whether [he or she damages] accidentally, or purposefully, while awake, or while asleep. If he blinded the eye of his friend or broke his vessels, he pays full damages.

ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור:

אמאי פטור? [למה פטור?]

איבעי ליה לעיוני ומיזל! [מדוע פטור? נצרך לו לעיין וללכת!]

אמרי דבי רב משמיה דרב: בממלא רשות הרבים כולה חביות.

שמואל אמר: באפילה שנו.

רבי יוחנן אמר: בקרן זוית.

§ The mishna teaches concerning the vessel placed in the public domain: If another person came and stumbled on it and broke it, he is exempt. The Gemara asks: Why is he exempt? Although this happened in the public domain, he should examine the road and then continue walking. The Sages of the school of Rav said in the name of Rav: The ruling of the mishna is taught with regard to one who placed not just one barrel in the road, but rather filled the entire public domain with barrels, blocking the path. Since the public domain belongs to everyone, a pedestrian is entitled to traverse the road even if it necessitates breaking the vessels. Shmuel says: The ruling of the mishna is taught with regard to a case where he broke it in the dark. Therefore, he could not have avoided breaking the barrel by examining the road in front of him. Rabbi Yoḥanan says: The ruling of the mishna is taught with regard to a case where the barrel was placed at the corner of the road, and so the pedestrian could not have seen it, as he rounded the corner, before stumbling on it.

אמר ליה ר' אבא לרב אשי

הכי אמרי במערבא משמיה דר' עולא:

לפי שאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים.

Rabbi Abba said to Rav Ashi that this is what they say in the West, Eretz Yisrael, in the name of Rabbi Ulla, in explanation of the mishna: Even if the barrel is clearly visible, one who stumbles on it is exempt from liability because the typical manner of people is not to examine the roads, as they assume that the road is unobstructed. Therefore, one who breaks an item placed in the road as a result of not watching is not liable to pay restitution.

... דיותר יש לו לשמור שלא יזיק משלא יוזק ...

פקודת הנזיקין - החוק הישראלי
מטרד לציבור
מיטרד לציבור הוא מעשה שאינו כדין או מחדל מחובה משפטית,
כשהמעשה או המחדל מסכן את החיים, הבטיחות, הבריאות, הרכוש או הנוחות של הציבור,
או שהוא מכשול לציבור להשתמש בזכות מזכויות הכלל.
השופט אליקים רובינשטיין - רע"א 418/03 – אוסם תעשיות מזון בע"מ נגד סמג'ה יעקב
באחד הדיונים בכנסת בראשית ימי המדינה אמר ח"כ זרח ורהפטיג "בענייני נזקים תמיד מתנגשים שני צדדים: היושב ליד ההגה חושב שההולכים בדרכים חייבים להיזהר מפניו ולדעת איך לעבור את הרחוב, "איבעי ליה לעיוני ומיזל", אבל במשפט העברי המקורי אנחנו פוסקים לפי הכלל "יותר ייזהר שלא יזיק משלא יוזק" - מי שיושב ליד ההגה צריך להיזהר שלא להזיק יותר מאשר צריכים להיזהר אנשים או ילדים העוברים ברחוב.
...
גישה זו, בעיני, עשויה לתאום תפיסה מרחיבה של אחריות המוטלת על השמים "מכשולים" בדרך, קרי, בעלי הרכבים, כלפי המצויים בדרכים. השובר את הכד דרך הילוכו פטור, כי את המכשול הניח בעל הכלי (אלא אם כן - כאמור - שבר במזיד).
וכדברי בעל נימוקי יוסף: "אין דרכם של בני אדם להתבונן, משום דאדם בעל מחשבות הוא ואגב טרדא דליביה לאו אורחיה לעיוני ומיזל [טרדת ליבו אין דרכו לבדוק וללכת] ...".
ר' מנחם המאירי מסביר עוד בפירושו שם: "אדם [בניגוד לשור – א"ר] מרבה במחשבות מצד שכלו ואינו מתבונן בדרכים ואם כן בנתקל אינו פושע ופוטרין אותו ומחייבין את המניח [מי שהניח כלי בדרך – א"ר] שכל שנזדמנו שני גורמים בהיזק שעל כל אחד יש לך מבוא [טעם, גורם – א"ר] לחייבו אנו רואין אי זה ראוי לחייבו יותר ומחייבין אותו ופטרנו את האחר וכן בזו המניח ראוי לחייבו יותר ופוטרין את הנתקל" (בית הבחירה, משנה, בבא קמא, ג, א [יג]).
בלשון ימינו בודקים מי נושא בעיקר הרשלנות, ואותו מחייבים ופוטרים את זולתו.