(א) יהא זהיר מאד לקיים סעודה שלישית ואף אם הוא שבע יכול לקיים אותה בכביצה ואם אי אפשר לו כלל לאכול אינו חייב לצער את עצמו והחכם עיניו בראשו שלא ימלא בטנו בסעודת הבוקר כדי ליתן מקום לסעודה שלישית. הגה: ומי שלא אכל בליל שבת יאכל שלש סעודות ביום השבת (הרא''ש פרק ערבי פסחים):
(ב) זמנה משיגיע זמן המנחה דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה ואם עשאה קודם לכן לא קיים מצות סעודה שלישית. הגה: יש אומרים דאסור לשתות מים בין מנחה למעריב בשבת דאז חוזרות הנשמות לגיהנם ועל כן אין לאכול סעודה שלישית בין מנחה למעריב אלא יאכל אותה קודם מנחה (תוספות והרא''ש ומרדכי פרק ערבי פסחים) ויש אומרים דיותר טוב להתפלל מנחה תחלה (רמב''ם וטור והגהות מרדכי והגהות מיימוני פרק ל' ואגור) וכן נוהגים לכתחלה בכל מדינות אלו ומכל מקום אין לשתות מים מן הנהרות אבל בבית שרי וכל שכן שאר משקין דשרי (הגהות מיימוני פרק ל') ויש אומרים דאין אסור אלא תוך י''ב חודש על אביו ואמו (אגודה ומרדכי פרק ערבי פסחים) ויש אומרים דאיסור זה של שתיית מים אינו רק בערב שבת (תוספות והרא''ש ומרדכי בשם ר' משולם והגהות מיימוני):
(1) One should be very cautious to have a third meal, and even if he is satisfied he can fulfill it with about the volume of an egg. And if he cannot eat at all, he need not cause himself discomfort. And a wise person will not fill his stomach with the morning meal, so as to save room for a third meal. Hahah: And one who did not eat on Shabbat evening should eat three meals on the day of Shabbat.
(2) The time [of this meal] is from the time of minhah, which is from the sixth and a half hour onward. And if he does this earlier, he has not fulfilled the mitzvah of the third meal. Hagah: There are those who say that it is prohibited to drink water from Minhah until Maariv on Shabbat for that is when the souls return to Gehinom. And therefore one should not eat the third meal between Minhah and Maariv. Instead he should eat it before Minhah (Tosafot Harosh and Mordecai, chapter ten of Pesahim). And there are those who say that it is is preferable to pray Minhah first (Rambam, Tur, Hagahot Mordecai, Hagahot Maimoni, chapter 30 and Agur). And this is our preferred custom in all of these lands. And in any case one should not drink water from the rivers, but it is permissible in one's house. And all the more so other liquids are permissible (Hagahot Maimoni, chapter 30). And there are those who say that this is prohibited only during the twelve months after one's mother or father died (Agudah and Mordecai, chapter 10 of Pesahim). And there are those who say that this prohibition of drinking water is only on Friday eve (Tosafot, Rosh, and Mordecai in the name of R. Meshulam, and Hagahot Maimoni.)
מחזור ויטרי סימן קמה
ומצאתי בתשובות הגאונים: הא דאמור רבנן כל השותה מים בין השמשות כאילו גוזל את מתיו. בבין השמשות דכולה שתא קאי. משום דבתוך י"ב חודש לפטירתם ניתן רשות לנשמות לשתות מים. ואותו קרוב ששותה מים בין השמשות אין מניחין שאר נשמות לשתות לאותו קרוב שמת. ולא אמרו אלא בז' מתים שהכהן מטמא להם לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו. ולבנו ולבתו ולשארו. ולא אמרו אלא תוך י"ב חדש שהגוף קיים ונשמה עולה ויורדת בגוף. אבל מי"ב חדש ואילך לית לן בה.
Mahzor Vitry 145
I have found in a responsa of the Geonim: That which the rabbis say: Anyone who drinks water at twilight it is as if he is stealing from the dead. This refers to twilight for the whole year [after his relative's death] for during the twelve months after their death the dead have permission to drink water. And that relative that drinks water at twilight, they won't let other souls related to that person drink. This refers to the seven dead relatives that a priest can be defiled for: Father, mother, brother, sister, son, daughter and wife. And it refers only to the twelve months during which the body still exists and the soul leaves and returns to the body. But after twelve months there is no more prohibition.
מדרש תהלים (בובר) מזמור יא
ר' לוי אמר דומה זה חצר מות, ולמה נקרא שמו חצר מות, חצר של רוחות בני אדם מתים, ומקום הוא כמין בנין, וחצר מוקף גדר, ולפני חצר נחל, ולפני הנחל שדה, ובכל יום ויום מוציא דומה את הרוחות, ואוכלות את השדה, ושותות את הנחל, וכל אדם השותה מים בין השמשות גוזל את מתיו,
Midrash Tehillim (Buber) 11
R. Levi says: Duma refers to the courtyard of death. And why is it called the "courtyard of death"? A courtyard in which the souls of the dead exist. And it is a place like a building. And the courtyard is surrounded by a fence. And in front of the courtyard there is a river. And in front of the river there is a field. And every day Duma takes the souls out and they eat from the field and they drink the water. And anyone who drinks water at twilight steals from the dead.
מרדכי מסכת פסחים תוספת מערבי פסחים רמז תריא
[שם] רבנן דבי ר"א לא קפדי אמיא והא דאמרינן כל הטועם קודם שיבדיל [כו'] מוקמינן לה בשאר משקין חוץ ממים ועתה משמע הכא שהיו אוכלין בין מנחה למעריב בשבת ומ"מ נראה שיש ליזהר כדאמרי' במדרש כל השותה מים במנחה [*בשבת] כאילו גוזל (קרוביו) [קרובי] המתים מפני שהם שותים כשהם רוצים לחזור לדינן
ה"ר מאיר אבי ר"ת כי בלותיר התחילו לאכול בין מנחה למעריב ובא הדבר לידי סכנה עד שפירשו...
ורבינו משולם הנהיג במלאון עירו לאכול לאחר מנחה בשבת ושלח לו ר"ת למה היה עושה כן והשיב לו כי מצא במדרש שלו דגריס כל (האוכל) [השותה] בע"ש במנחה וטעמא משום דעייפין מן הדין שסבלו כל השבוע ושותים ולכך היה מקפיד לשתות במנחה בע"ש
ומ"מ נראה כר"ת דסעודה שלישית נתקנה קודם המנחה בשבת ולכך אנו אומרים ואני תפלתי וגו' אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם לא כשאר מלכי עובדי כוכבי' אני דשאר מלכים לאחר ששותין ומשתכרין אין מזכירין רבונם אלא הולכין לטייל עצמן בשדה. אבל כשאני אוכל ושותה מיד אני מזכיר שמך. אם כן משמע שיש לאכול בשבת קודם המנחה ...ובקושי התירו בתשעה באב שחל להיות בשבת לאכול לאחר המנחה.
וגם לכך אומרים צדקתך במנחה בשבת לצדק הדין מפני הנשמות שחוזרים לדינם במוצאי שבת אבל כשחל ראש חדש במוצ"ש אין אומרים אותו דנשמות אין חוזרין לדינם כדאיתא בפסיקתא אמר רבי אפטוריקי אור של גיהנם שובת בשבת ובראש חדש.. וכן כשחל יום טוב במוצאי שבת אין אומרים אותו אף על גב שחוזרות לדינם ביום טוב ... מ"מ אין לאומרו מפני כבוד יום טוב כדי שלא לפרסם הדבר שחוזרות לדינם ביום טוב..
אבל בתשובות הגאונים פי' דלכך אומר צדוק הדין במנחה בשבת מפני שמשה רבינו נפטר במנחה בשבת ...
ול"נ דהא כתיב גבי פטירתו של משה בן מאה ועשרים שנה אנכי היום כדאמרינן בקדושין [דף לח א] היום מלאו ימי ושנותי א"כ משמע דביום שנפטר כתב זה ואם היה שבת לא היה כותב.
Mordecai Pesahim, additional material on chapter town, 511
The rabbis of the house of R. Elazar were not particular [not to drink] before havdalah. And that which we say "Anyone who eats before havdalah..." we apply that to other liquids other than water. From here we can see that they would eat between Minhah and Maariv on Shabbat. Nevertheless it seems that we should be careful about this, for as it says in the Midrash "Anyone who drinks water at Minhah, it is as if he is stealing from his dead relatives, for they drink when they want to return to their judgment. R. Meir the father of Rabbenu Tam wrote that in Luthir they began to drink between Minhah and Maariv and this became dangerous until they stopped...
And R. Meshullam instructed in Leon his town to eat after Minhah on Shabbat. And Rabbenu Tam wrote to him: Why are you doing this? And he responded that he found written in his midrash "Anyone who drinks on Friday eve after Minhah." And the reason they [the souls] drink on Minhah on the eve of Shabbat is that they are tired from the judgment they suffered all week. And therefore he was cautious to drink on minchah on erev Shabbat.
In any case we agree with Rabbenu Tam that seudah shelishit was established before Minhah on Shabbat. This is why we say, "And my prayer...(veani tefilati)" David said in front of God: Master of the World, I am not like pagan kings, for pagan kings after they drink and get inebriated they don't mention their master. Rather they go for a stroll in the field. But when I eat and drink, I immediately mention your name. Thus it seems that one should eat on Shabbat before Minhah.
And with great reluctance they allowed eating the day before Tisha B'av that falls on Shabbat after Minhah.
And this is also why we say "And your righteousness" (Tzidkatekha) at Minhah on Shabbat to accept the judgment for the souls return to their judgment after Shabbat. But when Rosh Hodesh falls on Motzei Shabbat we don't say it for the souls do not return to their judgment, as it says in Pesikta: Rabbi Apturiki said: The fire of Gehinom ceases on Shabbat and Rosh Hodesh...
So too we do not say this when a festival occurs after Shabbat even though they do go back to Gehinom, we should not say it because of the honor of the festival, that we should let it be known that they are returning to their judgment on the festival...
But I found in a responsa of the Geonim that the reason we say "tzidkat'kha" at Shabbat Minhah is that Moses died at Shabbat Minhah...
But this seems unlikely to me for with regard to Moses's death it is written, "I am 120 years old today" and in Kiddushin 38a we say "Today the day's of my life were fulfilled," meaning that he wrote this the day he died. But he would not have written on Shabbat.
ספר כלבו סימן כד
ועוד כתב שם מחייבי כל ישראל לאכול שלשה סעודות בשבת, ונהגו הקדמונים להפסיק בשחרית בין סעודה לסעודה ופורסין מפה ומברכין ברכת המזון, ויש מי שעומד מן השלחן והולך לטייל חוץ לבית או בתוך הבית ואומר פרק אחד או משנה אחת או מזמור, ומנהג יפה הוא.
Sefer Kolbo 24
He further wrote that all of Israel is obligated to eat three meals on Shabbat. And our ancestors had the custom to stop in the morning between one meal and the next, and spread a cloth on the table and bless Birkat Hamazon. And there are those who get up from the table and go outside or stay in the house and say one chapter of Tanakh or a Mishnah or a Psalm. And this is a proper custom
שו״ת מהר״ם מרוטנברג
[מהר״ם מרוטנברג] היה נוהג להתפלל מנחה ביחיד קודם סעודה שלישית וכשהלך לבית הכנסת היה מראה עצמו לציבור שהיה שוחה באבות ובהודאות עמהם...בחורף, כשהימים קצרים, אז היה אוכל סעודה ג׳ מיד אחר ברכת המזון כי כבר עבר מנחה גדולה.
Responsa of R. Meir of Rotenberg
R. Meir of Rotenberg would pray alone before Seudah Shelishit and then when he went to the synagogue he would pretend like he was praying and bow at the correct times.
But in the winter, when the days were shorter, then he would eat seudah shelishit immediately after birkat hamazon, for the time of Minhah had already come.