וְאַשְׁבִּ֣יעֲךָ֔ בַּֽה' אֱלֹקֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וֵֽאלֹקֵ֖י הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֥ב בְּקִרְבּֽוֹ׃
ד כִּ֧י אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י תֵּלֵ֑ךְ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִ֥י לְיִצְחָֽק׃
ה וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הָעֶ֔בֶד אוּלַי֙ לֹא־תֹאבֶ֣ה הָֽאִשָּׁ֔ה לָלֶ֥כֶת אַחֲרַ֖י אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את הֶֽהָשֵׁ֤ב אָשִׁיב֙ אֶת־בִּנְךָ֔ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־יָצָ֥אתָ מִשָּֽׁם׃
ו וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אַבְרָהָ֑ם הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תָּשִׁ֥יב אֶת־בְּנִ֖י שָֽׁמָּה׃
ז ה' אֱלֹקֵ֣י הַשָּׁמַ֗יִם אֲשֶׁ֨ר לְקָחַ֜נִי מִבֵּ֣ית אָבִי֮ וּמֵאֶ֣רֶץ מֽוֹלַדְתִּי֒ וַאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּר־לִ֜י וַאֲשֶׁ֤ר נִֽשְׁבַּֽע־לִי֙ לֵאמֹ֔ר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את ה֗וּא יִשְׁלַ֤ח מַלְאָכוֹ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֛ה לִבְנִ֖י מִשָּֽׁם׃
1a. Which answer best fits into the context of the story?
2. Why did Avraham not want Yitzchak to marry someone from מִבְּנוֹת֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י?
3, Why did Avraham refer to G-d only as the אֱלֹקֵ֣י הַשָּׁמַ֗יִם in the second promise?
4. Why does it matter that Avraham lives amongst the people of Cannan?
5. What is the purpose of the Malach?
ג וְאַשְׁבִּ֣יעֲךָ֔ בַּֽה' אֱלֹקֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וֵֽאלֹקֵ֖י הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֥ב בְּקִרְבּֽוֹ׃
ד כִּ֧י אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י תֵּלֵ֑ךְ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִ֥י לְיִצְחָֽק׃
ה וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הָעֶ֔בֶד אוּלַי֙ לֹא־תֹאבֶ֣ה הָֽאִשָּׁ֔ה לָלֶ֥כֶת אַחֲרַ֖י אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את הֶֽהָשֵׁ֤ב אָשִׁיב֙ אֶת־בִּנְךָ֔ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־יָצָ֥אתָ מִשָּֽׁם׃
ו וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אַבְרָהָ֑ם הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תָּשִׁ֥יב אֶת־בְּנִ֖י שָֽׁמָּה׃
ז ה' אֱלֹקֵ֣י הַשָּׁמַ֗יִם אֲשֶׁ֨ר לְקָחַ֜נִי מִבֵּ֣ית אָבִי֮ וּמֵאֶ֣רֶץ מֽוֹלַדְתִּי֒ וַאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּר־לִ֜י וַאֲשֶׁ֤ר נִֽשְׁבַּֽע־לִי֙ לֵאמֹ֔ר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את ה֗וּא יִשְׁלַ֤ח מַלְאָכוֹ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֛ה לִבְנִ֖י מִשָּֽׁם
(ג) אלקי השמים ואלקי הארץ. כך הי׳ הרגל לשון א״א להרגיל בפי הבריות שהקב״ה משגיח בשמים ובארץ כמש״כ לעיל י״ד י״ט:
(ג) ואשביעך בד' אלקי השמים ואלקי הארץ. לפי שבשמים גוזרי' לזווגם בארץ:
(א) אלקי השמים ואלקי הארץ שאם תבגוד יפרע ממך בעולם הזה ובעולם הבא:
בה׳ אלקי השמים וגו׳ – בפסוק ז׳ מדובר רק בה׳ אלקי השמים, בלי אלקי הארץ, וראה רש״י שם.
הביטוי ״אלהי השמים״ מציין את האלקים הנשגב שמצוותיו אינן ניתנות להיתפש על ידי האדם, ואשר הופך באורח פלאי את הבלתי אפשרי לאפשרי ומשום כך די שם, בפסוק ז, בביטוי זה, בעוד אשר ״אלהי הארץ״ פירושו האלקים המשקיף על הארץ וכל אשר בה, המשגיח על דרכי האדם וגומל לאיש על פי מעשיו. וכאשר משביע אברהם את עבדו, הוא משביעו גם בשם אלקים זה.
הרמב״ן סובר שהכוונה כאן לאלקי ארץ ישראל, בדומה לנאמר אצל הכותים ״כי לא ידעו משפט אלקי הארץ״1 (והטעם ברור, השווה רמב״ן). ולכן אין אברהם יכול לומר ״אלהי הארץ״ אלא כאן, ואילו לקמן, כשהוא מדבר על יציאתו מחוץ לארץ, שם הוא מדבר רק על ״אלהי השמים״; השווה מאמרם ז״ל ״הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה״,2 משום שרק בארץ ישראל מתגלה שלטונו ית׳ לעיני כל, ורק שם יש מקום לומר אלקי הארץ.
(א) ואשביעך, בשבועה שהשביעו. ואלקי הארץ, כלומר שהוא שופט גם התחתונים ומשגיח בהם. ולא תחשוב כי אם תעבור על השבועה שלא יפקד עונך, כי כן יעשה כי הוא אלקי הארץ כמו שהוא אלקי שמים;
אבל כשדבר על עצמו "ואל ה' אלקי השמים" לא הוצרך לומר ואלקי הארץ, כי הוא היה יודע זה בעצמו.
ובב"ר (נ"ט) א"ר פינחס עד שלא הודעתיו לבריותיו אלקי השמים, ואלקי הארץ משהודעתיו לבריותיו.
(א) ה' אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי וְלֹא אָמַר "וַאֶלֹקֵי הָאָרֶץ", וּלְמַעְלָה אָמַר וְאַשְׁבִּיעֲךָ וגו'? אָמַר לוֹ עַכְשָׁיו הוּא אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וַאלֹקֵי הָאָרֶץ, שֶׁהִרְגַּלְתִּיו בְּפִי הַבְּרִיּוֹת, אֲבַל כְּשֶׁלְּקְחַנִי מִבֵּית אָבִי, הָיָה אֱלֹקֵי הַשָׁמַיִם וְלֹא אֱלֹקֵי הָאָרֶץ, שֶׁלֹא הָיוּ בָאֵי עוֹלָם מַכִּירִים בּוֹ וּשְׁמוֹ לֹא הָיָה רָגִיל בָּאָרֶץ:
(1) 'ה אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי THE LORD, GOD OF HEAVEN, WHO TOOK ME FROM MY FATHER'S HOUSE — Here he did not say “[The God of heaven] and the God of the earth”, whereas above (v. 3) he said, “And I will make thee swear etc. … [and the God of the earth]’’. But, in effect, Abraham said to him: Now He is the God of heaven and the God of the earth, because I have made him (i. e. His Name) a familiar one in peoples’ mouths: but at the time when He took me from my father’s house He was God of heaven only and not God of the earth for people did not acknowledge Him and His Name was not commonly known on earth (Genesis Rabbah 59:7).
(א) אלקי השמים וגו'. ולא אלקי הארץ כי באותה שעה לא נודע אלהותו לבריות. ומטעם זה ליכא מלכות בברכה ראשונה של שמונה עשרה דלא שייך לומר אלקי אברהם כי בפרק שהתחיל להיות אלקי אברהם עדיין לא היה על כל העולם:
(1) אלוקי השמים, “the G–d in heaven, etc.;” we must note that Avraham did not, at this stage, describe G–d as also being the G–d acknowledged on earth. He described the situation as it was, i.e. that up until this time the G–d of Israel, or even the G–d of creation had not been acknowledged as such on earth. This fact is reflected in our central daily prayer the עמידה, consisting of 18 (+1) benedictions we do not refer to G–d as “King” in the opening benediction which describes Him as the G–d of Avraham and that of the other two patriarchs. [Whenever we recite a benediction before eating even a morsel or drinking a mouthful of water, we do add the fact that He is the King of the universe. Ed.] (Compare Sifrey on parshat Ha-azinu, section 313).
(א) ה' אלקי השמים. שה' מצד שהוא אלקי השמים ומשדד מערכת השמים, מצד זה לקחני מבית אבי, ששם הייתי תחת המערכה ואברם אינו מוליד, ובא"י איני תחת מערכת השמים, כי היא ארץ אשר ה' דורש אותה, והנה לקחני מבית אבי,
ולא תאמר שרק אותי לקח משם לא את זרעי, כי אשר דבר ונשבע לזרעך אתן את הארץ הזאת, וא"כ גם להם נתיחדה הארץ, ואחר שכ"ז נעשה בהשגחתו, הוא ישלח מלאכו שליח ההשגחה שהיא תבא אל יצחק:
(ב) אשר לקחני מבית אבי שהרחקני מקרובי לתת לי את הארץ הזאת ואינו רוצה שיתרחק זרעי מכאן לפיכך יודע אני שישלח מלאכו וגו׳ לקיים לי הבטחתו לתת לזרעו את הארץ הזאת שאם אין דעתו כך למה הבאני כאן.
(א) לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני. שאר אכסנאים מתחתנים בבני הארץ כדי שיירש נחלה במקום ע"י נישואין כמו שעשה עשו שירש הר שעיר ע"י אהליבמה אבל אני איני צריך שהרי נתן לי הק' את הארץ:
(א) לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו. וכי עדיין לא ידענו שהוא יושב בקרבו, אלא שבא לתרץ בזה קושיא וזה, כי מסתמא צוה שלא יתחתן בבנות הכנעני פן ילמד ממעשיהם, כדרך שנאמר בתורה (דברים ז ג) ולא תתחתן בם וגו' כי יסיר את בנך מאחרי וגו' וא״כ מה ירויח אם ישא אשה מבנות לבן ובתואל כי גם המה עובדי ע״ג כמו הכנעני, על כן אמר אשר אנכי יושב בקרבו, ואמר פן תשיב את בני שמה, כי אמר פשיטא אם ישא בני אשה מבנות הכנעני מאחר שאנכי יושב בקרבו מסתמא גם בני יגור אצלם ואז יש לחוש שמא ילמוד ממעשיהם, ואם ישא מבנות לבן ובתואל וידור אצלם אז יש ג״כ לחוש שמא ילמוד ממעשיהם, אבל כשישא אשה משם וידור כאן אז ממ״נ אין כאן בית מיחוש, כי מן לבן ובתואל לא ילמוד שהרי לא ידור אצלם, ומן הכנעני לא ילמוד כי לא יהיה לו התערבות עמהם, ואדרבה ישטמו אותו על אשר לא רצה להתחתן בם, אמנם יש חששא אחרת והוא שטבע האבות נמשך גם לבנים וזה דווקא באותן עבירות הבאים מפאת החומר כאכילה וזימה וכילות וקנאה וכל המדות הרעות הנתלין בחומר, נגעים אלו מתפשטים מהאבות לבנים, ותולדותיהן כיוצא בהם, אבל הע״ג דבר התלוי בשכלו של אדם אינו מתפשט מאבות לבנים, כי ג' שותפין באדם, החומר בא מן אב ואם לפיכך כל מעשה אבות התלוין בחומר ירשו בנים, אבל האמונה היא תלויה בשכלו של אדם והרי הקב״ה נותן בו נשמה ושכל למה יתפשט זה מאבות לבנים, ע״כ היה מרחיק הכנענים שהיו שטופי זמה וכמה מיני עבירות הנתלים בחומר האדם זולת ע״ג, ולא הרחיק לבן ובתואל שלא היה בהם כי אם פחיתת הע״ג לבד.
(א) ואשביעך. כי ע"י מצות המילה נעשה אלקי הארץ,שזה היה כריתת הברית להיות לך לאלקים,
אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני, שהיו מושחתים במדותיהם,
וכבר כתב הר"ן שהמצות והעברות שבתורה הם על שני פנים, מהם שיעשו רושם בגוף ובנפש במדות ובמעשים, ומהם שיעשו רושם רק בנפש באמונות, ואותם שיעשו רושם בגוף ובנפש, יעשו רשומם אל הבנים המשתלשלים מהם, כשנאה ונקמה ואכזריות והכילות והזמה ודומי', שהם יעשו רושם בנפש מצד שהם עברות ובגוף לפי שהמדות יפעלו בליחות כמו שהליחות יעשו תכונה במדות, כי כמו שבאשר יהיה דם הלב רותח יהיה האדם כעסן, כן מי שיכעוס יעשה דם לבו רותח, ואותם המדות יחייבו המזגים הגופיים וזה ימשך לבנים, וזה רוע אנשי כנען, אמנם הדברים שעושים רושם בנפש לבד והם אמונות הכוזבות לא יתפשטו בבנים, לכן בחר באנשי בית אביו, הגם שהיו להם אמונות כוזבות, כמ"ש אלקי אברהם ואלקי נחור ישפטו, לא נשחתו במדות, ואמר אשר אנכי יושב בקרבו אפילו בעלי בריתו ענר אשכל וממרא שישב בקרבם, וגם שחשב אברהם שלכן שלחו ה' אל הארץ הזאת לתקן מדותיהם, שכפי שראה ה' השחתתם שלח את אברהם שישב ביניהם להשיבם למוטב, ומזה עצמו הוכיח שהם רעים מאד עד שהוצרך לשלחו שישב ביניהם בל יושחתו לגמרי:
(ב) מבנות הכנעני, כי זרע כנען ארור וזרעו ברוך, ולא יתערב זרע ברוך בארור.
(א) אשר אנכי יושב בקרבו. גילה דעתו אברהם טעם שהוצרך להשביעו ולא הועיל טעם שזה ברוך והוא ארור, כי העבד חשב מחשבות שהגם שכנען ארור כבר יצא מארור מטעם שאמר הכתוב והיה ברכה פירוש שכל משפחה שהיה אברהם בתוכה תהיה מבורכת, גם אומרו ונברכו בך וגו', לזה אמר אשר אנכי וגו' פי' הגם שאני יושב בקרבו ונברכו בי עם כל זה אין דבר זה מוציא לך ארור מקללתו.
גם נתכוין לבל יאמר לצד שהיה מתגורר עמהם שלא יריעו בשכונתו יתחתן בהם, לזה אמר אשר אנכי יושב בקרבו אף על פי כן לא תועיל טענה זו להתחתן עמהם:
והוסיף: אשר אנוכי יושב בקרבו – כלומר היות ואני בשכנותם אני יודע את מעשיהם. וכדומה לזה אמר כמעשה ארץ מצרים אשד ישבתם בה.
(ב) הוא ישלח מלאכו, להצליחך שתקח משם אשה לבני.
(א) הוא ישלח מלאכו. תפלה. ואלו היתה נבואה למה אמר ואם לא תאבה האשה
(א) אלהי השמים ישלח מלאכו יהי רצון שישלח מלאכו ממעון קדשו השמים בהיות שהוא לקחני משם ולו נתכנו עלילות לעשות באופן שלא יצטרך בני ללכת שם: