הבשורה על פי מרקוס, פרק ז
ז נִקְהֲלוּ אֵלָיו הַפְּרוּשִׁים וְכַמָּה מִן הַסּוֹפְרִים אֲשֶׁר בָּאוּ מִירוּשָׁלַיִם. 2 כִּרְאוֹתָם שֶׁאֲחָדִים מִתַּלְמִידָיו אוֹכְלִים לֶחֶם בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת (כְּלוֹמַר, בְּלֹא נְטִילַת יָדַיִם, 3 שֶׁכֵּן הַפְּרוּשִׁים וְכָל הַיְּהוּדִים מַחֲזִיקִים בְּמָסֹרֶת הַזְּקֵנִים וְאֵינָם אוֹכְלִים לְלֹא נְטִילַת יָדַיִם כַּהֲלָכָה, 4 וּבְשׁוּבָם מִן הַשּׁוּק אֵינָם אוֹכְלִים לְלֹא רְחִיצָה. וְעוֹד דְּבָרִים רַבִּים קִבְּלוּ לִשְׁמֹר, כְּגוֹן טְבִילַת כּוֹסוֹת וְכַדִּים וּכְלֵי נְחֹשֶׁת) 5 שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ הַפְּרוּשִׁים וְהַסּוֹפְרִים: "מַדּוּעַ אֵין תַּלְמִידֶיךָ נוֹהֲגִים לְפִי מָסֹרֶת הַזְּקֵנִים אֶלָּא אוֹכְלִים אֶת הַלֶּחֶם בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת?"
6 אָמַר לָהֶם: "הֵיטֵב נִבָּא יְשַׁעְיָהוּ עֲלֵיכֶם הַצְּבוּעִים, כַּכָּתוּב: 'הָעָם הַזֶּה בִּשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי 7 וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה'; 8 כִּי עוֹזְבִים אַתֶּם אֶת מִצְוַת אֱלֹהִים לְהַחֲזִיק בְּמָסֹרֶת בְּנֵי אָדָם."
9 עוֹד אָמַר לָהֶם: "יָפֶה, בִּטַּלְתֶּם אֶת מִצְוַת אֱלֹהִים כְּדֵי לִשְׁמֹר אֶת הַמָּסֹרֶת שֶׁלָּכֶם! 10 הֵן מֹשֶׁה אָמַר, 'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ 'וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת'; 11 וְאַתֶּם אוֹמְרִים, 'אִישׁ אִם יֹאמַר לְאָבִיו אוֹ לְאִמּוֹ: כָּל דָּבָר מִשֶּׁלִּי שֶׁאַתָּה יָכוֹל לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ - קָרְבָּן!' 12 הֲרֵי שֶׁאֵינְכֶם מַנִּיחִים לוֹ עוֹד לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה לְמַעַן אָבִיו אוֹ אִמּוֹ, 13 וּמְפִירִים אַתֶּם אֶת דְּבַר אֱלֹהִים עַל־יְדֵי הַמָּסֹרֶת שֶׁלָּכֶם אֲשֶׁר מְסַרְתֶּם. וּדְבָרִים רַבִּים דּוֹמִים לָזֶה אַתֶּם עוֹשִׂים."
14 הוּא קָרָא אֶת הֶהָמוֹן שֵׁנִית וְאָמַר לָהֶם: "הַקְשִׁיבוּ אֵלַי כֻּלְּכֶם וְהָבִינוּ. 15 אֵין דָּבָר הַנִּמְצָא מִחוּץ לָאָדָם יָכוֹל לְטַמֵּא אוֹתוֹ בְּהִכָּנְסוֹ לְתוֹכוֹ, אֶלָּא הַדְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִתּוֹךְ הָאָדָם הֵם הַמְטַמְּאִים אֶת הָאָדָם."
17 כַּאֲשֶׁר בָּא הַבַּיְתָה מִן הֶהָמוֹן, שְׁאָלוּהוּ תַּלְמִידָיו עַל הַמָּשָׁל. 18 אָמַר לָהֶם: "גַּם אַתֶּם חַסְרֵי הֲבָנָה כָּל כָּךְ? הַאִם אֵינְכֶם מְבִינִים שֶׁכָּל הַנִּכְנָס לְתוֹךְ הָאָדָם מִן הַחוּץ אֵינוֹ יָכוֹל לְטַמֵּא אוֹתוֹ, 19 כִּי אֵינוֹ נִכְנָס אֶל לִבּוֹ אֶלָּא לְבִטְנוֹ וְיוֹצֵא אֶל הַמּוֹצָאוֹת?" - בְּכָךְ טִהֵר אֶת כָּל הַמַּאֲכָלִים.
20 הוֹסִיף וְאָמַר: "הַיּוֹצֵא מִן הָאָדָם - זֶה מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם, 21 כִּי מִבִּפְנִים, מִלֵּב בְּנֵי הָאָדָם, יוֹצְאוֹת מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, זְנוּנִים, גְּנֵבוֹת, רְצִיחוֹת, 22 נִאוּפִים, חַמְדָנוּת, רִשְׁעָה, רְמִיָּה, זִמָּה, עַיִן רָעָה, גִּדּוּף, גַּאֲוָה, אֱוִילוּת. 23 כָּל הָרָעוֹת הָאֵלֶּה יוֹצְאוֹת מִבִּפְנִים וּמְטַמְּאוֹת אֶת הָאָדָם."
ושמנה עשר דבר גזרו: מאי נינהו? שמנה עשר דבר דתנן אלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון והאוכל אוכל שני
האוכל אוכל ראשון - מן התורה אין אוכל מטמא אדם האוכלו
(ד) אמר רבי אלעזר ברבי צדוק כשהייתי למד [אצל יוחנן בן החרבית ראיתיו שהוא אוכל פת חרבה שהיו שני בצורת. באתי ואמרתי לאבא ואמר לי הילך זיתים. הולכתי לו זיתים ונטלן והסתכל בהן וראה שהן לחין אמר איני אוכל זיתים לחין. באתי ואמרתי לאבא אמר לי לך אמור לו מנוקבת היתה כדברי בית הלל אלא שסתמוה שמרים להודיעך שהיה אוכל חולין בטהרה
(4) Said Rabbi Eliezer ben Rabbi Zadok: When I was studying Torah with Rabbi Yohanan the Horohite, I observed him eating his bread dry, for those were years of scarcity. I went and told my father, who said to me: Take him some olives. So I took some to him. He took them and looked at them; but when he saw that they were moist he said to me, I do not eat moist olives. So I went and told my father, who said to me, go and tell him that the olive (bottle) is perforated according to the laws of the school of Hillel, but the lees have stopped it up, to show that one may eat profane things from no impure motive. So though he was a disciple of the school of Shammai he was guided by the opinions of the school of Hillel.
(ז) אר"ש בן אלעזר בא וראה עד היכן פרצה טהרה שלא [גזרו] הראשונים לומר לא יאכל טהור עם הנדה שהראשונים לא היו אוכלין עם הנדות אלא אמרו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה [שבית] שמאי אומרים לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ וב"ה מתירין.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹטְלִין לַיָּדַיִם, וְאַחַר כָּךְ מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדָיִם:
ג בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְקַנֵּחַ יָדָיו בַּמַּפָּה וּמַנִּיחָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַל הַכֶּסֶת:
ד בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדַיִם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נוֹטְלִין לַיָּדַיִם וְאַחַר כָּךְ מְכַבְּדִין אֶת הַבָּיִת:
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁעֲקַבְיָא נִתְנַדָּה, שֶׁאֵין עֲזָרָה נִנְעֶלֶת בִּפְנֵי כָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל בְּחָכְמָה וּבְיִרְאַת חֵטְא כַּעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל. וְאֶת מִי נִדּוּ, אֱלִיעֶזֶר בֶּן חֲנוֹךְ, שֶׁפִּקְפֵּק בְּטָהֳרַת יָדָיִם.
(6) Akavya the son of Mehalelel testified about four things. They said to him: Akavya, retract the four things you have said and we will make you the head of the court of Israel. He said to them: Better I be called a fool all my days, so long as I do not do wickedness for even a single moment before the Omnipresent, so that they will not say "he retracted because [he wanted] power." He used to declare impure the leftover hair [from leprous skin], and green [or yellow] blood. And the Sages declared [these things] pure. He would permit the [use of] wool that had fallen from a blemished firstborn animal and had been placed in a cavity [for safekeeping] and [the animal] was afterwards slaughtered, but the Sages forbade [the use of the wool]. He would say: One may not make a converted woman nor a freed maidservant drink [from the "bitter waters" that were drunk by a woman suspected of adultery as a test]. But the Sages say: [They are] made to drink. They said to him: There was the case of Karkamit, a freed maidservant in Jerusalem, who was made to drink by Shama'ya and Avtalyon! He said to them: They made her drink an "example" [i.e. the "bitter waters" they made her drink were not authentic]. They excommunicated him, and he died in excommunication, and the Court stoned his coffin. Said Rabbi Yehudah: God-forbid [one should say] that Akavya was excommunicated! For the [Temple] courtyard is never locked for any man of Israel who has wisdom and fear of sin like Akavya the son of Mehalelel [had]. So who did [the Court] excommunicate? It was Elazar the son of Khanoch, who mocked the [laws of] purity of hands. And when he died, the Court went and placed a stone on his coffin, teaching that anyone who was excommunicated and died in excommunication, they "stone" his coffin [i.e. they place a stone on his coffin].