ופליגא[וחלוקה] דעה זו על דעת ר' מאיר, שאמר ר' מאיר: שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו, שמילא הקדוש ברוך הוא שתים מבקשותיו של משה, והבטיחו שתשרה שכינה על ישראל ושלא תשרה על אומות העולם. ואולם לא הודיעו את דרכי הנהגתו, שבתשובת יהוה למשה נאמר: "וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם" (שם לג, יט), שמשמעו שיהוה חונן על פי דרכו לכל אדם אף על פי שאינו הגון, שלעיני האדם אינו נראה כראוי לחנינה, וכן "ורחמתי את אשר ארחם" — אף על פי שאינו הגון. ולדעת ר' מאיר, אפילו למשה רבינו לא נתגלה סוד דרכי ההשגחה. ומוסיפים להביא עוד מאמרי חכמים בביאור מקראות הצריכים הבהרה באותו ענין.
שמא אפשר להבין את המימרא הזו כהמשך לדברי ר' יוחנן משום ר' יוסי בנושא התפילה למול הכעס הא-לוקי והביקורת שטוב שאדם יתמודד איתם באופן מודע.
ולהקדים נאמר, אפשר שיהיה לאדם כל טוב אבל עדיין בתחושה האישית האדם ירגיש שרע לו, וכן להיפך, מה שאומר שהרע והטוב הם הרגשה אישית של האדם.
לכן חשוב ביותר שהאדם יבין למה הוא מרגיש באופן כזה או אחר, כאשר יכול להיות לאור המובא בקטע כאן 3 כיוונים, האחד הוא שהאדם חווה הרגשה טובה כי הוא זכה לגדול בסביבה טובה, השני שהוא מרגיש טוב כי הוא לכל הפחות עושה בפועל משהו טוב בחייו, והכיוון השלישי לדעת ר' מאיר הוא שאי אפשר לענות על השאלה הזו עד הסוף, כי סביבה טובה או עשייה של דבר טוב היא אולי לא ערובה תמיד לכך שהאדם יגיד שאכן טוב לו, ושמא המקום הזה שמור בסוד של מערכת היחסים שבין האדם למקום, ותלוי הוא בעבודה פנימית דווקא ובבקשה אישית וכך צריך להתייחס אליו.