"וַיִּשָּׂ֨א בִלְעָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל שֹׁכֵ֖ן לִשְׁבָטָ֑יו וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹקִֽים׃ וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר... מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל" (במדבר כ"ד, ב - ה).
(ב) וַיִּשָּׂ֨א בִלְעָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל שֹׁכֵ֖ן לִשְׁבָטָ֑יו וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹקִֽים׃ (ג) וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃ (ד) נְאֻ֕ם שֹׁמֵ֖עַ אִמְרֵי־אֵ֑ל אֲשֶׁ֨ר מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃ (ה) מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃
(2) As Balaam looked up and saw Israel encamped tribe by tribe, the spirit of God came upon him. (3) Taking up his theme, he said: Word of Balaam son of Beor, Word of the man whose eye is true, (4) Word of one who hears God’s speech, Who beholds visions from the Almighty, Prostrate, but with eyes unveiled: (5) How fair are your tents, O Jacob, Your dwellings, O Israel!
שנינו במשנה (בבא בתרא דף ס עמוד א), "לא יפתח אדם לחצר השותפין, כלומר, חצר שיש לו בה שותפות, פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון, כדי שלכל אדם תהא מידה של פרטיות וצינעה" (ביאור שטיינזלץ).
מַתְנִי׳ לֹא יִפְתַּח אָדָם לַחֲצַר הַשּׁוּתָּפִין פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח וְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן. הָיָה קָטָן – לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָּדוֹל, אֶחָד – לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם. אֲבָל פּוֹתֵחַ הוּא לִרְשׁוּת הָרַבִּים פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח וְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן. הָיָה קָטָן – עוֹשֶׂה אוֹתוֹ גָּדוֹל, וְאֶחָד – עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שְׁנַיִם.
MISHNA:A person may not open an entrance opposite another entrance or a window opposite another window toward a courtyard belonging to partners, so as to ensure that the residents will enjoy a measure of privacy. If there was a small entrance he may not enlarge it. If there was one entrance he may not fashion it into two. But one may open an entrance opposite another entrance or a window opposite another window toward the public domain. Similarly, if there was a small entrance he may enlarge it, and if there was one entrance he may fashion it into two.
ושואלת הגמרא מהיכן נילמד דין זה שאין פותחים "פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח וְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן"? אמר ר' יוחנן, שאמר הכתוב: ״וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו״. ומה ראה? הוא ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה, והתפעל מכך ואמר: כיון שכך ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה. (וראוי לעיין עוד בסוגייה זו ואין כאן מקומו).
גְּמָ׳ מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר קְרָא: ״וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו״ – מָה רָאָה? רָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵי אׇהֳלֵיהֶם מְכֻוּוֹנִין זֶה לְזֶה, אָמַר: רְאוּיִן הַלָּלוּ שֶׁתִּשְׁרֶה עֲלֵיהֶם שְׁכִינָה.
GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters, i.e., that one may not open an entrance opposite another entrance, or a window opposite another window, derived? Rabbi Yoḥanan says that the verse states: “And Balaam lifted up his eyes, and he saw Israel dwelling tribe by tribe; and the spirit of God came upon him” (Numbers 24:2). The Gemara explains: What was it that Balaam saw that so inspired him? He saw that the entrances of their tents were not aligned with each other, ensuring that each family enjoyed a measure of privacy. And he said: If this is the case, these people are worthy of having the Divine Presence rest on them.
ומסביר החיד"א (פתח עינים על בבא בתרא דף ס עמוד א), "פירשו המפרשים דאין פתחיהם מכוונים כדי שלא יסתכלו בנשים וכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה והשראת שכינה".
מנא הני מילי אמר ר' יוחנן דאמר קרא וישא בלעם וכו' שוכן לשבטיו וכו' שאין פתחיהם מכוונים וכו'. פירשו המפרשים דאין פתחיהם מכוונים כדי שלא יסתכלו בנשים וכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה והשראת שכינה. ושמעתי מהרב מר קשישא כמהר"י פורמיגיני זלה"ה שהיה מדקדק א"כ מאי יליף דהזק ראיה הוי הזק הא זהו מטעם קדושה אבל בלא"ה אימא לא שמיה הזק ופירש הרב ז"ל במ"ש ז"ל דהזק ראיה היינו כשהאחד קדם אבל שנים פותחים בבת אחת אין א' יכול למחות דכל אחד יאמר כשם שאתה פותח עתה גם אני אפתח ופותחים שניהם. והנה בכתוב יש לדקדק דהול"ל וירא את ישראל כי שכן לשבטיו מאי שוכן אלא הכונה דבמדבר היו בבת אחת עושים האהלים והיו יכולים לפתוח שניהם דליכא הזק ראיה ועכ"ז אף שהוא שוכן בבת אחת לשבטיו עם כל זה אין פתחיהם מכוונים והוא משום גדר ערוה ויש קדושה ושכינה ומדקפיד לומר שוכן מכלל דאם אינם בבת אחת יש הזק ראיה ע"כ דברי הרב הנזכר ודוק כי קצרתי: והתוס' כתבו ראויין הללו שתשרה שכינה עליהם מסיפיה דקרא קא דריש דכתיב ותהי עליו רוח אלקים עכ"ל ואפשר דכונתם ע"ד מה שדרשו בזהר הקדוש שפירשו ותהי עליו רוח אלקים על ישראל דחפא עלייהו שכינתא דלא ישלוט עינא בישא דבלעם בזכות יוסף הצדיק שנשתרבב וכיסה את אמו שלא יראנה עשו עיין שם באורך אמרי קדוש ומעין דוגמא נאמר שהוא דעת התוס' דהא דכתיב ותהי עליו רוח אלקים הוא על ישראל והש"ס משמע ליה דיען מלאך רע בלעם על כרחו ענה אמן שראוים שתשרה עליהם שכינה תכף זכו ישראל ששרתה שכינה ותהי עליו רוח אלקים. ומדכתיב ותהי עליו רוח אלקים דודאי קאי על ישראל אנו למדים שראה שאין פתחים מכוונים ואמר ראויים הללו. ותכף ותהי על ישראל רוח אלקים דאפילו ההוא אמגושא סט"א אמר ראויין הללו ונסתם פה המקטרגים ותהי עליו וכו' ועמ"ש הרב מהר"ש אלגאזי ברצוף אהבה ודוק הטב:
ועוד בילקוט שמעוני (על התורה תשע"א, א) מסופר על צניעותם של עם ישראל, "עד שהן במצרים עבדו אלילים ואעפ"כ לא היו פרוצין בעריות שנאמר (שיר השירים ד, י"ב) גן נעול וגו' ובשעה שירדו למצרים היו צנועים כל אחד ואחד בתוך אהלו שנאמר (שמות א, א) איש וביתו באו, לא ראובן היה מביט באשתו של שמעון ולא שמעון באשתו של ראובן, אלא כל אחד באהלו צנוע ואפילו כשהיו ששים רבוא במדבר כך היו צנועים ולא היה אחד מהם פותח פתחו כנגד פתחו של חברו, כיון שצפה בלעם וירא ישראל שוכן לשבטיו (במדבר כ"ד, ב), התחיל משבחן מה טובו אהליך יעקב".
(א) ילמדנו רבינו על כמה דברים גשמים נעצרים, כך שנו רבותינו על ארבעה דברים גשמים נעצרים על הזנות ועל עבודת אלילים ועל חלול המעשרות ועל הפוסק צדקה ואינו נותן. על הזנות מנין שנאמר ותחניפי ארץ בזנותיך, וכתיב אחריו וימנעו רביבים ומלקוש (לא) [לוא] היה ומצח אשה זונה וגו', על ע"א מנין שנאמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם וכתיב אחריו ועצר את השמים, בחלול מעשרות מנין שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וגו'. על הפוסק צדקה ואינו נותן מנין שנאמר נשיאים ורוח וגש אין איש מתהלל במתת שקר. ואעפ"כ ע"א קשה מכלם, בוא וראה בשעה שעשו ישראל אותו מעשה כתיב הרף ממני ואשמידם, מיד ויחל משה את פני ה׳ אלקיו ויאמר למה ה׳ יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים, מהיכן הוצאתם מארץ מצרים ממקום עובדי אלילים, אלו ממקום אחר הוצאתם היית כועס עליהם. משל לאחר שהיה לו בן פתח לו חנות של בשם בתוך שוק של זונות החנות משלו והשוק משלו, יצא הנער לתרבות רעה נכנס אביו להוציאו מבין הזונות כפתו ובקש להרגו, בא אוהבו א"ל למה אתה הורגו ולא אתה פתחת חנות של בשמים בתוך שוק של זונות ומשם יצא לתרבות ראה, כך אמר משה לפני הקב"ה לא אתה הוצאתם מבין ע"א למה ה׳ יחרה אפך עד שהן במצרים עבדו אלילים ואעפ"כ לא היו פרוצין בעריות שנאמר גן נעול וגו' ובשעה שירדו למצרים היו צנועים כל אחד ואחד בתוך אהלו שנאמר איש וביתו באו, לא ראובן היה מביט באשתו של שמעון ולא שמעון באשתו של ראובן, אלא כל אחד באהלו צנוע ואפילו כשהיו ששים רבוא במדבר כך היו צנועים ולא היה אחד מהם פותח פתחו כנגד פתחו של חברו, כיון שצפה בלעם וירא ישרלא שוכן לשבטיו, התחיל משבחן מה טובו אהליך יעקב:
וכן במדרש לקח טוב (שמות ל"ח, ט) מסופר על צניעותם של ישראל, "ד״א מה טובו אהליך יעקב. אהלי המדבר, שהיה פתח זה שלא כנגד פתח אחר, לפי שאסור לפתוח פתח כנגד פתח שלא להסתכל בבית חבירו, (ו) שהרי אמרו היזק ראיה שמיה היזק, וכן אמרו חכמים שאסור לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקומתה".
(ד) ד״א מה טובו אהליך יעקב. אהלי המדבר, שהיה פתח זה שלא כנגד פתח אחר, לפי שאסור לפתוח פתח כנגד פתח שלא להסתכל בבית חבירו, (ו) שהרי אמרו היזק ראיה שמיה היזק, וכן אמרו חכמים שאסור לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקומתה.
ולכן לאחר שבלעם לא הצליח לקלל את עם ישראל הוא רצה להזיק להם בעין רעה (רש"י על במדבר כ"ד, ב), "וישא בלעם את עיניו. בִּקֵּשׁ לְהַכְנִיס בָּהֶם עַיִן רָעָה".
(א)וישא בלעם את עיניו. בִּקֵּשׁ לְהַכְנִיס בָּהֶם עַיִן רָעָה, וַהֲרֵי יֵשׁ לְךָ שָׁלֹשׁ מִדּוֹתָיו — עַיִן רָעָה וְרוּחַ גְּבוֹהָה וְנֶפֶשׁ רְחָבָה הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה:
(1) וישא בלעם את עיניו AND BALAAM LIFTED UP HIS EYES — he wished to cast the evil eye upon them. Thus you have his three characteristics — an evil eye mentioned here, and pride and greed which have been mentioned above (see Rashi on Numbers 22:13 and 18).
אבל הוא לא הצליח לעשות זאת משום שבלעם "רָאָה כָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט שׁוֹכֵן לְעַצְמוֹ וְאֵינָן מְעֹרָבִין, רָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵיהֶם מְכֻוָּנִין זֶה כְנֶגֶד זֶה, שֶׁלֹּא יָצִיץ לְתוֹךְ אֹהֶל חֲבֵרוֹ" (רש"י על במדבר כ"ד, ב).
(ב)שכן לשבטיו. רָאָה כָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט שׁוֹכֵן לְעַצְמוֹ וְאֵינָן מְעֹרָבִין, רָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵיהֶם מְכֻוָּנִין זֶה כְנֶגֶד זֶה, שֶׁלֹּא יָצִיץ לְתוֹךְ אֹהֶל חֲבֵרוֹ:
(2) שכן לשבטיו DWELLING ACCORDING TO HIS TRIBES — He saw each tribe dwelling by itself not intermingled one with another; he saw that the entrances of their tents were not exactly facing each other so that one could not peer into the other's tent (Bava Batra 60a).
ולפיכך (רש"י על במדבר כ"ד, ב), "ותהי עליו רוח אלקים. עָלָה בְלִבּוֹ שֶׁלֹּא יְקַלְּלֵם".
(ג)ותהי עליו רוח אלקים. עָלָה בְלִבּוֹ שֶׁלֹּא יְקַלְּלֵם:
(3) ותהי עליו רוח אלקים AND THE SPIRIT OF GOD WAS UPON HIM — Then he made up his mind not to curse them (i.e. he decided to comply with the will of God, רוח אלהים).
ולאחר מכן בלעם משבח את ישראל ואומר "מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל"! ומפרש רש"י (במדבר כ"ד, ה), "מה טבו אהליך. עַל שֶׁרָאָה פִתְחֵיהֶם שֶׁאֵינָן מְכֻוָּנִין זֶה מוּל זֶה".
(א)מה טבו אהליך. עַל שֶׁרָאָה פִתְחֵיהֶם שֶׁאֵינָן מְכֻוָּנִין זֶה מוּל זֶה:
(1) מה טבו אהליך HOW GOODLY ARE THY TENTS — He said this because he saw that the entrances of their tents were not exactly facing each other (Bava Batra 60a; cf. v. 2).
והרבי מליובאוויטש בשיחותיו הסביר (מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יג, עמ' 78),
שני הדברים הללו שראה בלעם בעם-ישראל, הביאו אותו לקריאת התפעלות (במדבר כ"ד, ה): "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל". כשאמר "מה טובו אוהליך יעקב", התכוון לבטא את התפעלותו מכך ש"ראה פתחיהן שאינן מכוונין זה מול זה" (פירוש רש"י במדבר כ"ד, ה); וכשאמר "משכנותיך ישראל", התכוון לעובדה ש"כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין".
שתי המעלות הללו מביאות לידי ביטוי את הצניעות הגדולה של עם-ישראל. המעלה הראשונה היא: "מה טובו אוהליך יעקב" - שפתחי האוהלים בעם-ישראל אינם מכוונים זה כנגד זה, כדי לשמור על הצניעות של כל משפחה ומשפחה.
למעלה מזה היא המעלה של "משכנותיך ישראל" - שכל שבט ושבט שמר על ייחוסו. הדבר מעיד על הזהירות הגדולה של בני-ישראל בצניעות, עד שידעו בוודאות את "ספרי ייחוסיהם ועדי חזקת לידתם" (פירוש רש"י במדבר א,יח), ולא התערבבו זה בזה. וכשראה בלעם מעלה זו, התפעל ביותר, עד ש"עלה בליבו שלא יקללם". (לשון רש"י במדבר כד,ב, על הפסוק "ותהי עליו רוח ה׳").
מכל זה אנו למדים עד כמה גדול עניין הצניעות, ועד שאפילו דבר קל, כמו כיוון הפתחים, שלא יהיו זה כנגד זה, בכוחו לפעול אפילו על בלעם הרשע שלא יקלל את עם-ישראל, אלא שיברכם בברכה הגדולה: "כנחלים נטיו וגו'" (במדבר כד,ו).
אל יאמר אדם שצריך להיזהר רק בדבר גדול ועיקרי בצניעות, כעין זה ש"כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין", ואילו בפרט קל ביותר אין הכרח לדקדק. יש לדעת שגם פרט זה חיוני ועיקרי, עד שבכוחו להפוך כל דבר שלילי לתכלית הברכה.
ועדיין יש מקום לפיתויי היצר, שהדבר אמור רק בדרך התנהגות קבועה, אבל כשמדובר בהתנהגות זמנית וארעית, אין הכרח לדקדק בכל פרט קטן של דיני הצניעות. על כך באה ההוראה, שגם כשבני-ישראל נמצאים ב"אוהליך", באוהל ארעי (וכמו-כן כשנמצאים בדירות עראי במקומות הנופש בימי הקיץ) - חיוני להיזהר בכל פרט של דיני הצניעות.
כשנזהרים בזה, הופך הקב"ה את כל העניינים השליליים לתכלית הברכה, ועד לייעוד השלם של "משכנותיך" - שיחזיר הקב"ה את משכנו, את בית-המקדש, שירד ויתגלה והקב"ה ישכון בו לעד ולעולמי עולמים.
עכ"ל.
קישור לאתר:
https://www.chabad.org.il/ParashotArticles/Item.asp?CategoryID=78&ArticleID=639&ArticleTitle=%F0%FA%E1%F8%EB%E5%20%E1%E6%EB%E5%FA%20%E4%F6%F0%E9%F2%E5%FA
ומסביר הרב אורי שרקי בשיעורו על מידות הראי"ה (צניעות, סיכום שיעורים, מתוך הסדרה "מידות הראי"ה" בערוץ מאיר, בעריכת ר' אברהם כליפא),
"...אבל מפני יקרת ערך הצניעות נדחית מדת דרך-ארץ ממקומה עד שלא לשאול בשלום אשה".
הלכה: אסור לאדם לשאול בשלום אישה, למרות שמן הראוי לדרוש בשלומו של כל אדם. מעניין לראות את דברי הרמב"ם באגרתו לתלמידו ר' יוסף ב"ר יהודה, שאחרי שמסר לתלמידו דרישות שלום ממכריו, מוסיף הרמב"ם: "ואף על פי שאסרה ההלכה לשאול בשלום אישה, הברכה לא נאסרה, ואתה שלום וביתך שלום, וכל אשר לך שלום". כלומר הרמב"ם מברך את אשתו של תלמידו בשלום ולא דורש בשלומה, כלומר מצא הרמב"ם דרך להיות נחמד תוך כדי שמירת על גדר חכמים.
"הצנוע מכיר כי לא מפני שנאה על המין הוא מתרחק ועושה גדרים כי-אם מפני התכלית הכללי היפה".
אדם שיזלזל בבני המין השני מראה שלא הבין את מהות מידת הצניעות, ולכן האנשים הצנועים באמת הם הינם חכמים גדולים, ויודעים להשתמש בחכמה על מנת לא לפגוע במין השני. מסופר על הרב שלמה זלמן אוירבך שפעם ישב באוטובוס ובאחת התחנות התיישבה לידו אישה שלא היתה לבושה בכל מלוא השלמות של הקפדה על הצניעות. עמדו לפניו מספר אפשרויות: להקים אותה, לא יעלה על הדעת. לעבור לספסל אחר, הרי היא תיפגע. ולכן עשה כאילו שהגיע לתחנה המבוקשת, ירד, ועלה לאוטובוס הבא. אמנם תחבולה זו עלתה לו בכרטיס נוסף, אבל היה שווה לעשות כן כדי שלא לפגוע בבת ישראל.
עכ"ל.
קישור לאתר:
https://ravsherki.org/index.php/2013-02-13-17-15-16/366-2013-04-17-11-49-35/605-2019-10-15-20-23-22/8745-2022-03-04-12-00-52
ועוד כתוב (דברים ז, ז), "לֹ֣א מֵֽרֻבְּכֶ֞ם מִכׇּל־הָֽעַמִּ֗ים חָשַׁ֧ק ה׳ בָּכֶ֖ם וַיִּבְחַ֣ר בָּכֶ֑ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם הַמְעַ֖ט מִכׇּל־הָעַמִּֽים".
(ז) לֹ֣א מֵֽרֻבְּכֶ֞ם מִכׇּל־הָֽעַמִּ֗ים חָשַׁ֧ק ה׳ בָּכֶ֖ם וַיִּבְחַ֣ר בָּכֶ֑ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם הַמְעַ֖ט מִכׇּל־הָעַמִּֽים׃
(7) It is not because you are the most numerous of peoples that ה׳ grew attached to you and chose you—indeed, you are the smallest of peoples;
ומבאר רבנו בחיי (דברים ז, ז), "ובמדרש לא מרבכם, לא מחמת שאתם מתגאים בעצמכם, אלא מחמת שאתם שפלים ומשפילים עצמכם לפני, כענין שכתוב (תהילים קל״ו, כ״ג) שבשפלנו זכר לנו כי לעולם חסדו, זהו כי אתם המעט מכל העמים, אמר הקב"ה בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם, נתתי גדולה לאברהם אמר (בראשית י״ח, כ״ז) ואנכי עפר ואפר, נתתי גדולה למשה ולאהרן אמרו (שמות ט״ז, כ״ב - כ״ג) ונחנו מה, נתתי גדולה לדוד אמר (תהילים כ״ב, ז) ואנכי תולעת ולא איש, אבל אומות העולם אינו כן, נתתי גדול לנמרוד אמר (בראשית י״א, ד) הבה נבנה לנו עיר, נתתי גדולה לפרעה אמר (שמות ה, ב) מי ה׳ אשר אשמע בקולו, לסנחריב, אמר (ישעיהו ל״ו, כ) מי בכל אלקי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה׳ את ירושלים מידי, לנבוכדנצר, אמר (ישעיהו ל״ו, יד) אעלה על במתי עב וגו', לחירם מלך צור, אמר (יחזקאל כ״ח, ב) אל אני מושב אלקים ישבתי בלב ימים".
והצניעות (צניעות היא מדרכי קנין מידת הענוה) הזו שיש לעם ישראל היא מהסיבות שהקב"ה בחר בנו, "לֹ֣א מֵֽרֻבְּכֶ֞ם מִכׇּל־הָֽעַמִּ֗ים חָשַׁ֧ק ה׳ בָּכֶ֖ם".
ובעזרת ה׳ נתחזק במידה חשובה זו של צניעות!
(ד)ובמדרש לא מרבכם, לא מחמת שאתם מתגאים בעצמכם, אלא מחמת שאתם שפלים ומשפילים עצמכם לפני, כענין שכתוב (תהילים קל״ו:כ״ג) שבשפלנו זכר לנו כי לעולם חסדו, זהו כי אתם המעט מכל העמים, אמר הקב"ה בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם, נתתי גדולה לאברהם אמר (בראשית י״ח:כ״ז) ואנכי עפר ואפר, נתתי גדולה למשה ולאהרן אמרו (שמות ט״ז:כ״ב-כ״ג) ונחנו מה, נתתי גדולה לדוד אמר (תהילים כ״ב:ז׳) ואנכי תולעת ולא איש, אבל אומות העולם אינו כן, נתתי גדול לנמרוד אמר (בראשית י״א:ד׳) הבה נבנה לנו עיר, נתתי גדולה לפרעה אמר (שמות ה׳:ב׳) מי ה׳ אשר אשמע בקולו, לסנחריב, אמר (ישעיהו ל״ו:כ׳) מי בכל אלקי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה׳ את ירושלים מידי, לנבוכדנצר, אמר (שם יד) אעלה על במתי עב וגו', לחירם מלך צור, אמר (יחזקאל כ״ח:ב׳) אל אני מושב אלקים ישבתי בלב ימים.
(4) A Midrashic approach based on Chulin 89: the word לא מרבכם means “not because you boast of the fact that you are so numerous but, on the contrary, because you are unassuming, modest before Me do I relate to you in this manner. David referred to this in Psalms 136,23: “He remembered us because we were humbled, for His kindness is everlasting.” This is the true meaning of: “for you are the least assuming of all the nations.” G’d said: “at a time when I bestow greatness upon you, you belittle yourselves.” When I granted greatness to Avraham, he said: “I am but dust and ashes” (Genesis 18,27). When I granted greatness to Moses and Aaron they said “who are we?” (Exodus 16,8). When I bestowed greatness upon David, he said: “I am only a worm and not a man” (Psalms 22,7). The nations of the world do not react in this manner. When I granted greatness to King Nimrod he went ahead and said “let us a build a tower which reaches into heaven!” (Genesis 11,3) When I granted greatness to Pharaoh he reacted by saying: “who is Hashem that I should listen to His instructions!” (Exodus 5,2): When I granted great stature to Sancheriv, he responded by saying: “Who amongst all the gods of these countries has saved them from my hand that you (Chizkiyah) would think that the Lord can save Jerusalem from my hand?” (Isaiah 36,20) When I granted greatness to Nevuchadnezzar he proclaimed: “I will ascend the highest places” (Isaiah 13,14). Chirom the king of Tzor said: “I am a god; I sit enthroned like a god in the heart of the seas” (Ezekiel 28,2).
להרחבה:
https://yesmalot.co.il/7026/
https://olamot.net/shiurim/%D7%A6%D7%A0%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%92%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%91%D7%9F-%D7%A2%D7%A7%D7%91%D7%99-%D7%93%D7%A8%D7%9A/
https://ravsherki.org/index.php/2013-02-13-17-15-16/629-2023-07-20-21-31-08/157-157/1564-15641564-1564
ועוד להחרבה בעניין 'מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל', עיין בנתיבות שלום פרשת בלק דף קמא.