"וַתִּפְתַּ֤ח הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֖ם וְאֶת־בָּתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כׇּל־הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לְקֹ֔רַח וְאֵ֖ת כׇּל־הָרְכֽוּשׁ" (במדבר ט"ז, ל"ב).
וַתִּפְתַּ֤ח הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֖ם וְאֶת־בָּתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כׇּל־הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לְקֹ֔רַח וְאֵ֖ת כׇּל־הָרְכֽוּשׁ׃
and the earth opened its mouth and swallowed them up with their households, all Korah’s people and all their possessions.
בפסוק כתוב "וַתִּפְתַּ֤ח הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלַ֥ע... וְאֵ֤ת כׇּל־הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לְקֹ֔רַח", והרי אצל קרח לא מתו בניו שכתוב (במדבר כ"ו, י"א), "וּבְנֵי־קֹ֖רַח לֹא־מֵֽתוּ", אם כן מי הם "כׇּל־הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לְקֹ֔רַח"?
(יא) וּבְנֵי־קֹ֖רַח לֹא־מֵֽתוּ׃ {ס}
(11) The sons of Korah, however, did not die.
ומפרש הרמב"ן (במדבר ט"ז, ל"ב) שקרח קנה לעצמו המון עבדים ושפחות ובני בית (הם הממונים על צרכי הבית להשגיח בדבר הצורך ולא יעשו מלאכה כעבד ושפחה, מצודת דוד על קהלת ב, ז) והם היו "מִצְרִיִּים וְכוּשִׁיִּים וּכְנַעֲנִיִּים". וכולם היו "קִנְיַן כַּסְפּוֹ" שהרי קרח היה עשיר גדול, כפי שכתוב בגמרא במסכת סנהדרין (דף ק"י עמוד א), "אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: שָׁלֹשׁ מַטְמוֹנִיּוֹת הִטְמִין יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם (מן הכסף שצבר במכירת התבואה). אַחַת נִתְגַּלְּתָה לְקֹרַח", וממנה נתעשר ביותר.
״עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: זֶה עוֹשְׁרוֹ שֶׁל קֹרַח. ״וְאֶת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם״ – אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו. וְאָמַר רַבִּי לֵוִי: מַשּׂוֹי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פְּרָדוֹת לְבָנוֹת הָיוּ מַפְתְּחוֹת שֶׁל בֵּית גְּנָזָיו שֶׁל קֹרַח, וְכוּלְּהוּ אַקְלִידֵי וְקִילְפֵי דְּגִילְדָּא. אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: שָׁלֹשׁ מַטְמוֹנִיּוֹת הִטְמִין יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם. אַחַת נִתְגַּלְּתָה לְקֹרַח, וְאַחַת נִתְגַּלְּתָה לְאַנְטוֹנִינוּס בֶּן אַסְוִירוּס, וְאַחַת גְּנוּזָה לְצַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא.
§ With regard to the verse: “Wealth is kept for the owner to his detriment” (Ecclesiastes 5:12), Reish Lakish says: This is referring to the wealth of Korah, which was of no use to him. The fact that Korah was wealthy is derived from the verse: “And all the substance that was at their feet” (Deuteronomy 11:6), as Rabbi Elazar says: This is referring to a person’s property, which stands him on his feet. And Rabbi Levi says: The keys alone to Korah’s treasury were a burden requiring three hundred white mules to transport them, and moreover, all the keys [aklidei] and locks were of leather. This conveys the vastness of his wealth.Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: Joseph concealed three buried treasures in Egypt that he accumulated from the sale of grain during the years of famine. The location of one was revealed to Korah, and the location of one was revealed to Antoninus, son of Asveirus, emperor of Rome, and one remains hidden for the righteous in the future, i.e., in the messianic era.
והעבדים (ושפחות ובני הבית) מהעמים הנוכרים נענשו איתו ביחד בגלל שהם היו קנין כספו "וְנֶעֶנְשׁוּ בִּכְלַל הָרְכוּשׁ שֶׁלָּהֶם שֶׁהֵם לָקוּ בְגוּפָם וּבְמָמוֹנָם". ועוד מציע הרמב"ן "וְאוּלַי גַּם מִיִּשְׂרָאֵל הָיוּ בְבֵיתוֹ גֵּרִים וְתוֹשָׁבִים וְנִמְשְׁכוּ אַחַר עֲצָתוֹ וְנֶעֶנְשׁוּ", וכמובן אם הם לא היו הולכים אחר עצתו לא היו נענשים בגלל שהם לא היו בבעלותו של קרח. וכמובן שכוונת הפסוק איננו לבניו של קרח שהיו "גְּדוֹלִים צַדִּיקִים וְטוֹבִים וּזְכוּתָם עָמְדָה לָהֶם" (ואם הם לא היו בגלל שהם זרעו של קרח היו נענשים), ולא היה לקרח בנים ובנות קטנים משום שלא הזכיר כך הפסוק (לעומת דתן ואבירם שריבו את הקטנים במפורש (במדבר ט"ז, כ"ז), "וּבְנֵיהֶ֖ם וְטַפָּֽם"), "וְלֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים וּבָנוֹת קְטַנִּים כִּי לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב בְּקֹרַח טַף" (ואם היה לו בנים ובנות קטנים היו בכלל הגזירה).
וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח – קָנָה לוֹ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבְנֵי בַיִת הָיוּ לוֹ מִצְרִיִּים וְכוּשִׁיִּים וּכְנַעֲנִיִּים, קִנְיַן כַּסְפּוֹ, וְנֶעֶנְשׁוּ בִּכְלַל הָרְכוּשׁ שֶׁלָּהֶם שֶׁהֵם לָקוּ בְגוּפָם וּבְמָמוֹנָם. וְאוּלַי גַּם מִיִּשְׂרָאֵל הָיוּ בְבֵיתוֹ גֵּרִים וְתוֹשָׁבִים וְנִמְשְׁכוּ אַחַר עֲצָתוֹ וְנֶעֶנְשׁוּ, כִּי אֵינֶנּוּ רוֹמֵז לְזַרְעוֹ דִּכְתִיב: "וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ" (במדבר כ״ו:י״א), כִּי הָיוּ גְּדוֹלִים צַדִּיקִים וְטוֹבִים וּזְכוּתָם עָמְדָה לָהֶם, וְלֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים וּבָנוֹת קְטַנִּים כִּי לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב בְּקֹרַח טַף:
AND ALL THE MEN THAT APPERTAINED UNTO KORACH. He [Korach] had acquired [heathen] slaves and bondmaids, and had as members of his household Egyptians, Ethiopians, and Canaanites — the purchase of his money — and these people were punished because they were part of their goods [i.e., those of Korach’s men], for they were punished both personally and in their belongings. Perhaps there were also in Korach’s house Israelites as sojourners and residents, and they were influenced by his counsel and were therefore punished [with Korach]. But it [the phrase all the men that appertained unto Korach] cannot refer to his children, for it is written, But the children of Korach died not, because they were adults, righteous and good men, and their [own] merit stood in their stead [so that they were not swept away with their father]. He had no minor sons and daughters, since Scripture does not mention “little ones” in the case of Korach [as it does when referring to Dathan and Abiram].
וקשה הרמב"ן, למה הארץ בלעה את כל רכושו של קורח (את העבדים ושפחות ובני הבית וכל רכושם וכו'), הרי קשה להגיד שחלק מהעונש היה להפסיד את כל הרכוש (במיוחד מתי שהם נבלעים באדמה כנראה לא משנה להם בכלל הרכוש)?
כדי לענות על כך נביא את המדרש בקוהלת רבה (ז, י"ג), "בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן, וְאָמַר לוֹ, רְאֵה מַעֲשַׂי כַּמָּה נָאִים וּמְשֻׁבָּחִין הֵן, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי, תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹא תְקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי, שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְתַקֵּן אַחֲרֶיךָ".
ממדרש זה עולה שכמובן עונשם לא היה הפסד רכוש אלא בגלל מעשיו של קרח עיבד הרכוש שלו את זכות קיומו בעולם. כי לפי מעשיו של הבעלים נקבע הדרגה של רכושו. ולכן אם תנהג באופן שאינו ראוי, "תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹא תְקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי", כי שימוש כזה גורם לקילקול והחרבת העולם. משום שיש יכולת לאדם להעלות או להוריד את העולם.
רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן, וְאָמַר לוֹ, רְאֵה מַעֲשַׂי כַּמָּה נָאִים וּמְשֻׁבָּחִין הֵן, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי, תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹא תְקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי, שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְתַקֵּן אַחֲרֶיךָ, וְלֹא עוֹד שֶׁאַתְּ גּוֹרֵם מִיתָה לְאוֹתוֹ צַדִּיק. מָשָׁל משֶׁה רַבֵּנוּ לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאִשָּׁה עֻבָּרָה שֶׁהָיְתָה חֲבוּשָׁה בְּבֵית הָאֲסוּרִים, יָלְדָה שָׁם בֵּן, גִּדְלָה שָׁם וּמֵתָה שָׁם, לְיָמִים עָבַר הַמֶּלֶךְ עַל פֶּתַח הָאֲסוּרִים, כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ עוֹבֵר הִתְחִיל אוֹתוֹ הַבֵּן צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כָּאן נוֹלַדְתִּי, כָּאן גָּדַלְתִּי, בְּאֵיזֶה חֵטְא אֲנִי נָתוּן כָּאן אֵינִי יוֹדֵעַ. אָמַר לוֹ, בַּחֵטְא שֶׁל אִמְּךָ. כָּךְ בְּמשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ג, כב): הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד, כְּתִיב (דברים לא, יד): הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת.
“See the work of God, for who can mend what He has warped?” (Ecclesiastes 7:13)
“See the work of God, for who can mend what He has warped?” When the Holy One blessed be He created Adam the first man, He took him and showed him all the trees in the Garden of Eden, and He said to him: ‘See My creations, how beautiful and exemplary they are. Everything I created, I created for you. Make certain that you do not ruin and destroy My world, as if you destroy it, there will be no one to mend it after you. Moreover, you will cause death to that righteous one.’ To what is the matter of [the death of] Moses our master analogous? [It is analogous] to a pregnant woman who was incarcerated in prison. She gave birth to a son, raised him, and she died there. Sometime later the king passed the entrance of the prison. As the king was passing, that son began screaming and he said: ‘My lord the king, I was born here, I grew up here; I do not know due to what sin am I placed here.’ [The king] said to him: ‘Due to your mother’s sin.’ So too regarding Moses, as it is written: “Behold, the man has become like one [of us]” (Genesis 3:22). And it is written: “Behold, your days are drawing near to die” (Deuteronomy 31:14).
“See the work of God, for who can mend what He has warped?” When the Holy One blessed be He created Adam the first man, He took him and showed him all the trees in the Garden of Eden, and He said to him: ‘See My creations, how beautiful and exemplary they are. Everything I created, I created for you. Make certain that you do not ruin and destroy My world, as if you destroy it, there will be no one to mend it after you. Moreover, you will cause death to that righteous one.’ To what is the matter of [the death of] Moses our master analogous? [It is analogous] to a pregnant woman who was incarcerated in prison. She gave birth to a son, raised him, and she died there. Sometime later the king passed the entrance of the prison. As the king was passing, that son began screaming and he said: ‘My lord the king, I was born here, I grew up here; I do not know due to what sin am I placed here.’ [The king] said to him: ‘Due to your mother’s sin.’ So too regarding Moses, as it is written: “Behold, the man has become like one [of us]” (Genesis 3:22). And it is written: “Behold, your days are drawing near to die” (Deuteronomy 31:14).
וכך מבאר הרמח"ל במסילת ישרים (א, י"א - י"ד), "כִּי הָעוֹלָם נִבְרָא לְשִׁמּוּשׁ הָאָדָם" אולם "אִם הָאָדָם נִמְשָׁךְ אַחַר הָעוֹלָם וּמִתְרַחֵק מִבּוֹרְאוֹ, הִנֵּה הוּא מִתְקַלְקֵל, וּמְקַלְקֵל הָעוֹלָם עִמּוֹ" אבל "אִם הוּא שׁוֹלֵט בְּעַצְמוֹ וְנִדְבָּק בְּבוֹרְאוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ מִן הָעוֹלָם רַק לִהְיוֹת לוֹ לְסִיּוּעַ לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ, הוּא מִתְעַלֶּה וְהָעוֹלָם עַצְמוֹ מִתְעַלֶּה עִמּוֹ". ובכך העולם מושפע מדרגתו של האדם לרעה או לטובה.
ומסביר הרב אהוד ברזילי (בספרו שמים בארץ, שיעורים במסילת ישרים, עמוד 116), "אם העולם הוא זה שאומר לאדם מי הוא, מהם חייו, אם העולם הוא הנותן לאדם הרגשות של הצלחה ושל עילוי, הרי האדם יישאר תקוע בעולם ולא יצליח להתקדם. אך אם האדם הוא השולט, הוא הגיבור, הוא בעל העמדה; מתוך עמדתו הפנימית, מתוך חירותו, הוא קובע את ערכו של העולם, הוא מעצב את העולם, אזי הוא מתעלה והעולם מתעלה עימו, העולם מתחיל לשמש את המגמה המוסרית. כל העמדה המוסרית בנויה על חירות. אם אני משועבד לעולם, ואין לי ברירה אלא לחטוא, לא יכולה להיות תביעה מוסרית. אכן, לא רק שהאדם לא משועבד לעולם אלא להפך, העולם תלוי באדם. אין הופעה של מוסר בעולם סתם אלא רק אצל האדם".
(יא) וְאִם תַּעֲמִיק עוֹד בָּעִנְיָן תִּרְאֶה כִּי הָעוֹלָם נִבְרָא לְשִׁמּוּשׁ הָאָדָם. אָמְנָם הִנֵּה הוּא עוֹמֵד בְּשִׁקּוּל גָּדוֹל. כִּי אִם הָאָדָם נִמְשָׁךְ אַחַר הָעוֹלָם וּמִתְרַחֵק מִבּוֹרְאוֹ, הִנֵּה הוּא מִתְקַלְקֵל, וּמְקַלְקֵל הָעוֹלָם עִמּוֹ. וְאִם הוּא שׁוֹלֵט בְּעַצְמוֹ וְנִדְבָּק בְּבוֹרְאוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ מִן הָעוֹלָם רַק לִהְיוֹת לוֹ לְסִיּוּעַ לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ, הוּא מִתְעַלֶּה וְהָעוֹלָם עַצְמוֹ מִתְעַלֶּה עִמּוֹ. כִּי הִנֵּה עִלּוּי גָּדוֹל הוּא לַבְּרִיּוֹת כֻּלָּם בִּהְיוֹתָם מְשַׁמְּשֵׁי הָאָדָם הַשָּׁלֵם הַמְקֻדָּשׁ בִּקְדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ.
(יב) וְהוּא כְּעִנְיַן מָה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן הָאוֹר שֶׁגְּנָזוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַּדִּיקִים וְזֶה לְשׁוֹנָם (חגיגה יב): כֵּוָן שֶׁרָאָה אוֹר שֶׁגְּנָזוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַּדִּיקִים, שָׂמַח, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יג): אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח.
(יג) וּבְעִנְיַן אַבְנֵי הַמָּקוֹם שֶׁלָּקַח יַעֲקֹב וְשָׂם מְרַאֲשׁוֹתָיו אָמְרוּ (חולין צב): אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מְלַמֵּד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ כֻּלָּן לְמָקוֹם אֶחָד וְהָיְתָה כָּל אַחַת אוֹמֶרֶת, עָלַי יַנִּיחַ צַדִּיק רֹאשׁוֹ.
(יד) וְהִנֵּה עַל הָעִקָּר הַזֶּה הֶעִירוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת (רבה, ז) שֶׁאָמְרוּ, זֶה לְשׁוֹנָם: רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים וְגוֹ' (קהלת ז), בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן וְאָמַר לוֹ, רְאֵה מַעֲשַׂי כַּמָּה נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים הֵן, וְכָל מָה שֶׁבָּרָאתִי בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי, תֵּן דַּעַתְךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי.
(11) If you look deeper into the matter, you will see that this world was created for man's use. But, behold man stands on a great balance. For if he is drawn after the world and distances from his Creator, behold, he corrupts himself and corrupts the world with him. But if he rules over himself and clings to his Creator, and uses the world only as an aid to serve his Creator - then he elevates himself and elevates the world with him. For all creations are greatly elevated when they serve the "Adam HaShalem" (whole/perfect man) who is sanctified with the holiness of the blessed G-d.
(12) This is like what our sages of blessed memory said regarding the light which G-d stored away for the righteous (Chagiga 12a): "when G-d saw the light which He stored away for the righteous, He rejoiced, as written: 'the light of the righteous rejoices' (Prov.13:9)".
(13) And regarding the "stones of the place" which Yaakov took and placed under his head the Midrash says (Chulin 91b): "Rabbi Yitzchak says: 'this teaches us that they gathered together in one place, each one saying: let the righteous man lay his head upon me'".
(14) Our sages roused us to this fundamental principle in Midrash Kohelet saying: "see the work of G-d." (Ecc. 7:13), "when the Holy One, Blessed be He, created Adam, He took him and led him to pass before all the trees of the Garden of Eden and said to him: 'see how beautiful and excellent are my works. All that I have created, I have created for your sake. Be careful that you do not become corrupt and destroy My world.'"
ועוד כותב הרב שמחה זיסל ברוידא (בספרו שם דרך על התורה, פרשת קורח, פרק ט"ז פסוק ל"ב),
ולכן כשהשחיתו אנשי דור המבול את דרכם, גם טבעם של בעלי החיים השתנה בהתאם לדרגתם ומעשיהם, כמאמר הכתוב: "וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" (בראשית ו, י"ב), והביא רש"י את דברי המדרש: "אפילו בהמה וחיה ועוף נזקקין לשאינן מינן" (בראשית רבה כ"ח, ח). וברמב"ן הוסיף: "שלא שמרו גם בזה תולדתם, והיתה כל הבהמה טורפת וכל העוף דורס והנה גם הם עושים חמס". ומבואר בדבריו שמה שאמר ה׳ לנח "קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם" (שם פסוק י"ג) כוונתו גם לבעלי החיים שהשחיתו את דרכם. ולכאורה לא מובן כיצד בעלי חיים שאינם בעלי בחירה שינו את דרכם להיות טורפים ודורסים ונזקקים לשאינם מינם. אך למבואר שכשהאדם מתרחק מבוראו "הנה הוא מתקלקל ומקלקל העולם עמו" מובן שטבע הבריאה והנבראים נקבע לפי מצבו של האדם שלמענו נבראו. ומסיבה זו גם בעיר הנידחת נצטווינו (דברים י"ג, י"ז) "ואת כל שללה תקבץ אל תוך רחבה ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה׳ אלקיך והיתה תל עולם לא תבנה עוד". וכן מצינו במשנה בסוטה (פרק ט מישנה ב) "מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה, ולא ירד הטל לברכה וניטל טעם הפירות". וביכולת האדם השלם לעלות כל מה שקשור אליו, וכדמצינו שהמקום והאבנים שישן עליהן יעקב אבינו נעשה לבסוף לאבן השתיה שהעולם נשתת עליה (עיין רמב"ן בראשית כ"ח, י"ז בשם פרקי דר"א פרק ל"ה), והרבה כיו"ב. עכ"ל.
ואיך אנחנו יכולים לראות איך דברים אלו מתבטאים במציאות? את התשובה לכך מצאתי בסיעתא דשמיא בהערה בכתב שמישהו הוסיף על הספר 'שם דרך' של הרב ברוידא והוא הפנה אל הבית הלוי (על התורה נח א') שעונה, "דעל ידי מעשיהם טמאו לגוף הארץ כי טבע המדינות חלוקים גם כן וכמו שאמרו בגמרא עשרה קבין זנות ירדו לעולם תשעה נטלה כו' וכן בכל המדות, וענין זה הגם כי לא נוכל להשיגו בשכל מכל מקום כל אדם יוכל להרגישו בחוש ממש בבואו לאיזה מדינה אחרת חדשה שהיא פרוצה באיזו פרט מן הפרטים ימצא גם בעצמו איזו נטיה והמשכה לזה הפרט יותר ממה שהיה לו כשהיה במדינה אחרת".
(א)וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. אמרו במס' סנהדרין (דף ק"ח) מלמד שהרביעו בהמה על חיה וחי' על בהמה וכולם על אדם ואדם על כולם, ובמדרש רבה פרשת בראשית אמר דכלם קלקלו מעשיהם הכלב הולך אצל זאב והתרנגול אל הטווס הה"ד כי השחית כל בשר את דרכו. ומדברי המדרש משמע שמאליהם עשו כן ועי' במהרש"א בסנהדרין שם, ויש להבין דבשלמא האדם הוא בעל בחירה אבל הבהמה הרי אין לה יצה"ר לעניינים כאלו ועשייתה הוא רק בטבעה והיאך תעשה כדברים הללו. והגם דמצינו מעשה כאלו בפרט וכדאי' בגמרא ורבעה כלב כופרי זהו ע"פ מקרה והזדמנות וגם כי היה מלומד אבל שכל המינים יעשו כן הוא דבר קשה לכאורה. וגם יש להבין דבגמרא בסנהדרין שם באותו עמוד איתא וימח את כל היקום אם אדם חטא בהמה מה חטאת כו' וע"ש במהרש"א שהביא דברי המזרחי שכתב דבזה פליג על המימרא דלעיל דכולם קלקלו מעשיהם, ועיין בזוה"ק וז"ל אי בני נשא חטאן בעירי ועופא שמיא ושאר בריין מה חטו א"ל בגין דכתיב כי השחית כל בשר כולהו הוו מחבלי אורחייהו שבקו זינייהו ודבקו בזיני אחרי. הרי דבאמת תירץ כן דמש"ה השחית גם להבהמה. אמנם עיין במהרש"א שכתב דקשה לעשות פלוגתא בין הני שני מימרות שהובא בגמרא סמוכים זה לזה יעו"ש. רק הענין דכמו דהאדם פועל בעצמו ע"י הרגילו במעשיו הרעים ועושה בעצמו טבע שניה להיות טבעו משתוקק ונמשך לעשות כמעשיו הקודמים וגם אם בשכלו מכיר כי לא טובים הם וכמו שאמר הכתוב לא יתנום מעלליהם לשוב דגם אם בשכלו רוצה לשוב עכ"ז מעלליהם הקודמים אינם מניחים אותו לשוב כי הם השרישו בגופו טבע שניה להרע. וכמו כן הוא פועל במעשיו בכל העולם התחתון בכלל, ולא מבעי אם חטא בפרהסיא הרי ודאי דגורם לאחרים הרואים שילמדו ממנו. אלא אפי' אם חוטא בצינעא בינו לבין עצמו מ"מ ע"י המשכו אחר איזו תאוה הוא מגביר כחה של התאוה הלזו עד שמשריש זה בטבע של כל הברואים ובהעולם להיות טבעם נמשך לזה יותר ממה שהיה מקודם, כי כן יסד מלכו של עולם בהטביעו טבע לכל בריותיו להיות טבעם נשתנה ונמשך אחר מעשה האדם והרגלו. וכפי רוב עשיית האדם כן ישתנה טבע של כולם אם מעט ואם הרבה. ולא לבד בבריות החיים אלא גם בדוממים נעשה טבע חדשה הגורמים להשוכן בתוכם להיות להם נטיה לזה. וכמו שאמר הכתוב ותבא ותטמאו את ארצי דע"י מעשיהם טמאו לגוף הארץ כי טבע המדינות חלוקים ג"כ וכמו שאמרו בגמרא עשרה קבין זנות ירדו לעולם תשעה נטלה כו' וכן בכל המדות, וענין זה הגם כי לא נוכל להשיגו בשכל מ"מ כל אדם יוכל להרגישו בחוש ממש בבואו לאיזה מדינה אחרת חדשה שהיא פרוצה באיזו פרט מן הפרטים ימצא גם בעצמו איזו נטיה והמשכה לזה הפרט יותר ממה שהיה לו כשהיה במדינה אחרת:
ובכן מילות המדרש, "תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹא תְקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי", לדעתי אפשר להסביר אותם בעוד דרך ונביא כהקדמה את דבריו של הרב אליהו בקשי דורון בשו"ת בנין אב (חלק ה סימן ע),
בחסדי ה׳ יתברך העולם הולך ומשתכלל. המדע מגלה את סודות הבריאה, והטכנולוגיה מפתחת אפשרויות נרחבות שלא שערום אבותינו. התפתחות הטכנולוגיה והמדע מעמידה בפנינו שאלות הלכתיות הדורשות פתרונן, ורבים עוסקים בנושאים אלה. בדעתי לבחון את הנושא לא מבחינה מעשית - כיצד להתמודד עם החידושים הטכנולוגיים לאור ההלכה, אלא מהי השפעת ההתקדמות הטכנולוגית על החיים היהודיים ועל יעודינו ויחודנו בעתיד.
התאוצה בהתפתחות הטכנולוגית ובאפשרויות החדשות גוברת, יום ליום יביע אומר בבשורות טכנולוגיות חדשות, ולילה ללילה יחוה דעת בגילויים החדשים. החידושים אינם חדשים תחת השמש, את הכל ברא אלוקים לעשות בששת ימי בראשית, ונתן לאדם את הכח והיכולת לגלות את כח מעשיו התלויים בבריאה. על הפסוק (קהלת ז יג) "ראה את מעשה האלוקים", אומר המדרש רבה (שם): "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומתוקנים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי". כשאמר לו הקדוש ברוך הוא "ראה מעשי כמה נאים ומתוקנים הם", הראה לו לא רק את הנראה לעיניים, אלא את כל הטמון והצפון בבריאה, את אשר נגלה לנו היום, את האנרגיה החשמל והאטום, את המחשבים למיניהם ויכולותיהם, את כח הצמיחה והצמצום וכל סודות הבריאה, ואת כל אשר עדין לא נודע לנו. והוכיח לו שכל מה שבראתי בשבילך בראתי, שהכל הוא לטובה ולתועלת האדם המושלם. האדם ראה לא רק "מה רבו מעשיך ה׳", אלא גם עד כמה את "כולם בחכמה עשית". ולא רק "מה גדלו מעשיך ה׳", אלא גם עד כמה "מאד עמקו מחשבותיך". משום שלא רק "גדולים מעשי ה׳", כי אם עיקר החכמה שבהם ש"דרושים הם לכל חפציהם", שלכל יצור ונוצר יש יעוד, תפקיד תועלת ותכלית. וככל שהראה לו יותר עד כמה טובים ומתוקנים הם, הזהירו באזהרה חמורה, "תן דעתך שלא תחריב את עולמי". וגם בימינו, ככל שמתגלים לעינינו כמה נאים ומשובחים מעשה הבורא, וכמה יש בכוחנו ותחת ידינו יותר, האחריות יותר גדולה ויותר מחייבת, לתת את הדעת שלא להחריב את העולם. ככל שביד האדם לבנות ולנטוע, כך בכוחו לנטוש להשמיד להרוס ולאבד, ומוזהר הוא יותר על כך.
א. "שלא תחריב את עולמי"
ונראה שיש לדייק לשון המדרש, שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאדם, תן דעתך שלא תחריב את "עולמי", ולא "שלא תחריב את העולם". ואם מדענים עוסקים בשאלה כיצד לשכלל ולבנות את העולם, ולשמור שלא להחריבו, אנחנו כרבנים צריכים לשמוע את הקריאה, תן דעתך שלא תחריב את עולמי, את רצונו של הקדוש ברוך הוא בעולם, ועולמו של הקדוש ברוך הוא הוא תכלית הבריאה, שהאלוקים עשה שיראו מלפניו, וכל הנברא לכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו. ומהו עולמו של הקדוש ברוך הוא, מה שה׳ אלוקיך שואל מעמך. אין לו לקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד. ועל כך אמר לו הקדוש ברוך הוא ראה כמה נאים ומתוקנים מעשי. הבריאה כולה אומרת כבוד ה׳ יתברך, כל התבוננות וכל תגלית מביאות ליראה ולאהבה גם יחד. ומאידך דוקא הפיתוח והקידמה, השובע והאפשרויות הנרחבות, עלולים להרחיק את האדם מתכלית הבריאה, וזאת הקריאה "תן דעתך שלא תחריב את עולמי", לפי ש"מה ה׳ אלוקיך שואל מעימך כי אם ליראה", וזהו עולמו של הקדוש ברוך הוא. מגוון האפשרויות כיום עלולות להביא לביטחון עצמי שמשבית את היראה, והנוחיות גורמת ל"וישמן ישורון ויבעט". החידושים הטכנולוגיים ורווחת החיים, יש בהם להזהיר את אזהרת הכתוב (דברים פרק ח): "פן תאכל ושבעת, ובתים טובים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך ירביון וכו', ורם לבבך ושכחת את ה׳ אלוקיך וכו', הנותן לך כח לעשות חיל". על כן, ככל שהעולם מתגלה לנו יותר בהדרו וברווחתו, יש לתת את הדעת שהמדע והטכנולוגיה לא יעבירו את האדם על דעתו, ויחריבו את עולמו של הקדוש ברוך הוא שכולו אהבה יראה ודבקות בתורה.
עכ"ל הרב אליהו בקשי דורון.
וכותב הרב אליהו בקשי דורון שמאמרו עוסק ב - "מהי השפעת ההתקדמות הטכנולוגית על החיים היהודיים ועל יעודינו ויחודנו בעתיד", ולעניות לדעתי חלק מיעוד זה הוא לא רק באופן רוחני לוודא שהעולם לא יושמד אלא גם מעשית לוודא שהעולם לא יושמד. כוונתי שהעולם כולו נפגש אם כל מיני איומים שיכולים להוות סכנה להמשך קיום האנושות. ולכן עם ישראל לעניות דעתי גם כן צריכים להתוות דרך לעולם איך להתמודד אם איומים אלו.
לדוגמא יש דיונים גדולים איך העולם צריך להיתייחס לאיום של מלחמה גרעיניתי שיכולה פוטנציאלית לגרום להרג של מליוני אנשים ובמידה מסויימת החרבת העולם. ולכן נוכל לפרש לימינו שכוונת המדרש, "תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹא תְקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי", היא גם לוודע שאירוע שכזה לא יקרה.
ונעשה זאת על ידי שנאיר על אומות העולם מוסר ומידות. משום שהאדם יכול להתעלות ולגרום לעולם להתעלות איתו והוא יכול גם לקלקל ולקלקל את העולם איתו. ועל ידי המוסר והמידות האדם יכול להשתמש באנרגיה הגרעינית כדי להפיק חשמל במקום פצצה גרעינית. ועוד דוגמא לכך, האינטרנט, שכמובן אפשר להעשות בו שימוש לרעה וגם לטובה. לדוגמא אפשר לפרסם לשון הרע למיליוני אנשים או לפרסם שיעורי עזר במתמטיקה למיליוני אנשים.
ולעניות דעתי דברים אלו אינם סותרים את הפירושים שהבאנו לעיל משום שקלקול העולם הרוחני מחריב את העולם וגם קלקול העולם ממש יכול להחריב את העולם. ולכן עם ישראל צריך להמשיך לתקן את העולם רוחנית על ידי התורה והמצוות וגם לתקן את העולם ממש על ידי פטירת האיומים כמו מלחמה גרעינית ועוד...
ובכך שנבצע פעולות אלו בעזרת הקב"ה יתקיים בנו הכתוב (ישעיהו מ"ט, ו), "וּנְתַתִּ֙יךָ֙ לְא֣וֹר גּוֹיִ֔ם לִהְי֥וֹת יְשׁוּעָתִ֖י עַד־קְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ".
(ו) וַיֹּ֗אמֶר נָקֵ֨ל מִֽהְיוֹתְךָ֥ לִי֙ עֶ֔בֶד לְהָקִים֙ אֶת־שִׁבְטֵ֣י יַעֲקֹ֔ב (ונצירי)[וּנְצוּרֵ֥י] יִשְׂרָאֵ֖ל לְהָשִׁ֑יב וּנְתַתִּ֙יךָ֙ לְא֣וֹר גּוֹיִ֔ם לִהְי֥וֹת יְשׁוּעָתִ֖י עַד־קְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ׃ {ס}
(6)And [God] has said:“It is too little that you should be My servantIn that I raise up the tribes of JacobAnd restore the survivors of Israel:I will also make you a light of nations, That My salvation may reach the ends of the earth.”
להרחבה:
ואת כל הרכוש. שלא יזכו שיהנו צדיקים בעמלם, כענין נפלה סלע מחיקו ומצאה עני ונתפרנס בה:
ואת כל הרכוש, this was so that his righteous sons not be burdened with inheriting the ill gotten gains of their father. [the author quotes a Sifri on Ki Teytze item 283 in support of this. Ed.]