אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב.
אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם.
He [Rabban Yohanan] said unto them: go forth and observe which is the right way to which a man should cleave? Rabbi Eliezer said, a good eye; Rabbi Joshua said, a good companion; Rabbi Yose said, a good neighbor; Rabbi Shimon said, foresight. Rabbi Elazar said, a good heart. He [Rabban Yohanan] said to them: I prefer the words of Elazar ben Arach, for in his words your words are included. He [Rabban Yohanan] said unto them: go forth and observe which is the evil way which a man should shun? Rabbi Eliezer said, an evil eye; Rabbi Joshua said, an evil companion; Rabbi Yose said, an evil neighbor; Rabbi Shimon said, one who borrows and does not repay for he that borrows from man is as one who borrows from God, blessed be He, as it is said, “the wicked borrow and do not repay, but the righteous deal graciously and give” (Psalms 37:21). Rabbi Elazar said, an evil heart. He [Rabban Yohanan] said to them: I prefer the words of Elazar ben Arach, for in his words your words are included.
מכתב מאליהו - קונטרס החסד
כח "הנתינה" הוא ממידותיו של בורא עולם וכח "הנטילה" מקורו ב"אהבת עצמו" (אגואיזם).
כַּאֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם, עָשָׂהוּ לְנוֹתֵן וְנוֹטֵל. כֹּחַ הַנְּתִינָה הוּא כֹּחַ עֶלְיוֹן מִמִּדּוֹת יוֹצֵר הַכֹּל בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא מְרַחֵם וּמֵטִיב וְנוֹתֵן, מִבְּלִי קַבֵּל דָּבָר בִּתְמוּרָה; (הֵן לֹא יֶחְסַר לוֹ כְּלוּם, כַּכָּתוּב: "אִם צָדַקְתָּ מַה תִּתֶּן לוֹ" (איוב ל"ה, ז') רַק שֶׁאָנוּ מַבִּיעִים לוֹ אֶת תּוֹדָתֵנוּ, אֲשֶׁר זֶה שֹׁרֶשׁ עֲבוֹדָתֵנוּ לוֹ) וְכָכָה עָשָׂה אֶת הָאָדָם, כַּכָּתוּב: "בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם", כִּי יוּכַל לְרַחֵם וּלְהֵטִיב וְלִתֵּן.
אֲבָל כֹּחַ הַנְּטִילָה, הוּא אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה הָאָדָם לִמְשֹׁךְ אֵלָיו אֶת כָּל הַבָּא בִּתְחוּמוֹ, כֹּחַ זֶה הוּא אֲשֶׁר יִקְרְאוּהוּ בְּנֵי הָאָדָם "אַהֲבַת עַצְמוֹ", וְהוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הָרָעוֹת..
שְׁנֵי הַכֹּחוֹת הָאֵלֶּה – הַנְּתִינָה וְהַנְּטִילָה – הֵם שָׁרְשֵׁי כָּל הַמִּדּוֹת וְכָל הַמַּעֲשִׂים
וְיֵשׁ לְךָ לָדַעַת, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ מְמֻצָּע בְּזֶה, כִּי נֶפֶשׁ הָאָדָם לְעוֹלָם תִּשְׁאַף לְאֶחָד מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים וּבִתְשׁוּקַת הַלֵּב הַפְּנִימִית אֵין פְּשָׁרוֹת. זֶה הַכְּלָל: אֵין מְמֻצָּע בְּהִתְעַנְיְנוּת. נִמְצָא שֶׁבְּכָל מַעֲשֶׂה, בְּכָל דִּבּוּר, וּבְכָל מַחְשָׁבָה – אִם לֹא בְּנּוֹגֵעַ לִפְנִימִיּוּת נַפְשׁוֹ מִבְּלִי שַׁיָּכוּת לַמְּצִיאוּת מִחוּצָה לוֹ – הִנֵּהוּ אִם מִתְחַסֵּד וְנוֹתֵן, אוֹ חוֹטֵף וְנוֹטֵל.

אהל משה - פרשת מקץ (תתנה)
ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו גגל ארץ מצרים [מא־לג]
א] לאחר שפתר יוסף לפרעה את החלום, הציע לו לקחת איש נבון וחכם שיהיה אחראי על איסוף האוכל לשנים הטובות. הקשה הגה״צ ר׳ אליהו לאפיאן זצ״ל, לשם מה דרוש תבונה וחכמה לתפקיד זה, הרי לצורך אגירת המזון ואיחסונו דרוש יותר איש מסודר וחרוץ. ותירץ, שאמנם נכון אילו היתה זו אגירה רגילה, לא היה יוסף מעלה את ההצעה של חיפוש אחרי חכם ונבון. אך כאן בכל זאת דרושה היתה תבונה מיוחדת, משום דדבר ידוע הוא שבשעת שובע - ובמיוחד שובע גדול כפי שנאמר בפתרון החלום - ישנו זלזול בהערכה כלפי האוכל, מכיוון שבשעה שיודעים שהשפע מצוי אף אחד אינו חוסך ואינו מקמץ. לעומת זאת בשנת בצורת או בכל מצב של חוסר אוכל, קופצים על כל גרגיר של חטה, כל שיירי מזון נחשבים למעדני מלכים, כידוע מן העובדות על עיתות מצוקה ר״ל.
כאשר באים לאגור מזון בשבע שנות שבע, עבור תקופה מאוחרת יותר של שבע שנות רעב, צריכים לפתח תחושה של שנות רעבון בזמן שפע. רק מתוך תחושה כזו יוכלו לצבור בר כראוי. לפיתוחה של תחושה כזו אין מספיק אדם בעל כושר ארגון, לזה יש צורך באיש נבון וחכם. החכם רואה את הנולד, לא רק יודע את הנולד אלא ״רואה״ את הנולד לנגד עיניו. הוא מסוגל להתייחס אל הנולד כאילו הוא נמצא כבר. בתבונתו יידע לכלכל את מעשיו בדרך הנכונה ולחיות בשנות השבע עם השגות של שנות רעב. ולכן, רק איש נבון וחכם יוכל לנצח על מלאכת קיבוץ האוכל לקראת שנות הרעב.
והוא מוסר גדול לאדם עלי אדמות, שיאסוף הרבה מצוות ומעש״ט לעוה״ב, שהעוה״ז דומה לשנות השובע, והעוה״ב לשנות הרעב, וכמו שאמת חז״ל (רות רבה ג-ג), העוה״ז דומה לערב שבת והעוה״ב לשבת, ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ע״כ. והרי בעוה״ז יש שובע גדול ושפע רב, אוצרות של חכמה ומצוות פתוחים לפני האדם, אשר כל אחת מהן ערכה רב, ודוקא מתוך השפע הגדול שוכח האדם את ימי הרעב, ומתרשל בעבודתו ומאבד ומזלזל במצות, ולאחר מותו יצטער על כל מצוה שאיבד. ולכן החכם עיניו בראשו, צריך לעורר לבו לבל יתרשל משום מצוה, ויעשה כל שביכולתו וככל אשר תמצא ידו! ועלינו לחשוב גם שיבוא זמן משיח, שהוא זמן רעב, ששוב א״א להיות זוכה לדבר חדש, עלינו לחזק את עצמינו עכשיו, זמן של עודף, להזמן של אחרית הימים.
ימי שהותנו בעוה״ז נחשבים כחמש דקות לעומת האורך הנצחי של העוה״ב. היצר הרע יודע היטב את האושר הגדול שיכול האדם לרכוש לעצמו בעוה״ז. כדי למנוע את האדם מכך, משמיע היצה״ר באזניו במשך כל החיים כל מיני דברים המושכים את לב האדם לתאוות עוה״ז. בכל האמצעים העומדים לרשותו הוא מציע הצעות מפתות למיניהן, אשר על ידן הוא מסיח את דעת האדם מעיקר תפקידו בעוה״ז. מפעם לפעם האדם אמנם נזכר לשם מה בא לכאן, ורוצה להיות ״איש נבון וחכם״ ולאגור תורה ומצוות, אך היצר מוצא את דרכו אל לב האדם, ושוב ושוב הוא מסיח את דעתו מעיקר חובתו בעולמו.
וכך הוא אצל בחור ישיבה. צריך להבין שזמנו בישיבה... דלפעמים יחשב אצל ולזמן כ״כ מרובה ל״עודף״... ולזה צריך להבין ששנים אלו הם הפיקוח-נפש שלו, הפיקוח נפש של מחר. וזה מה דאיתא במס׳ עירובין (נד ע״א), אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא חטוף ואכול חטוף ושתה, דהאי עלמא דאזלינן מיניה בהלולא דמי, ע״ב. דהיינו שתכלית האי עלמא הוא עשיית מצוות, וכמו דכתיב ״חכם לב יקה מצות״ (משלי י-ח), עכ״ל.
מרן הח״ח זצ״ל היה אומר; הכח של היצה״ר הוא שמפתה את האדם שהעוה״ז הוא הפקר, שאפשר לעשות כאן מה שהלב חפץ, וצריך ליהנות מכל רגע בחיים, והאדם נותן
ליצה״ר להנהיגו כעיור, ושוכח שיגיע יום ויצטרך לתת על כל דבר דין וחשבון. הכת של היצה״ר הוא גדול מאוד, שאפילו כשאדם רואה שהולכים ללוות אדם בדרכו האחרונה, הוא
מפתה אותו לבל יתבהל, שהוא אינו מ״חברה המתים״(חברה שטארבער), רק הנפטר היה מאותה חברה... והאדם נותן לפתותו ועושה שוב כל העולה על דעתו, עכ״ד.
איתא במס׳ ברכות (לא ע״א), שרבנן הסבו בבית משתה תחנות של מר בריה דרבינא ובקשו מרבי המנונא זוטא לשורר. ומה שיר שר להם? ״וי לן דמיתינן, וי לן דמיתינן״. והקשה הסבא מקלם זצ״ל (הובא בספר ׳דרכי מוסר’), הלא
אותם אמוראים בקשו לשמח חתן וכלה, וכי איזו שמחת חתן וכלה יש בשיר זה, הלא הזכרת המות מטילה עצבות על האדם?
וביאר הסבא זצ״ל, כי אצל חז״ל הק׳ בגדולתם הנוראה, הזכרת יום המות לא די שלא גרמה להם עצבות כלל, אלא אדרבה הביאה אותם לידי שמחה עילאית מרוממת. שקר - מטיל עצבות על האדם, אמת - מביאה שמחה על האדם, שהרי כך הורונו ״אין שמחה כהתרת הספיקות״. אין לך דבר גדול בראיית האמת, מאשר תזכורת יום המיתה. התזכורת
בשלב האחרון של האדם עלי-אדמות מדליקה בפני האדם ״אור אדום״, ומעוררת אותו להכין עצמו לחיים הנצחיים המעותדים לו בעלמא דאתי - כפי הכנתו כאן בעוה״ז. תזכורת יום המות, יום הדין והמשפט, נותנת באדם כח התגברות עילאי על היצר וחיילותיו לבל הכשל חלילה בעבירה, בזוכרו ובצפותו את העתיד לו בגינה של עבירה זו, וכמה עולמות אשר הקב״ה עתיד להנחיל לאוהביו הינו מחריב בכוחה של
עבירה ונמצא מפסידן ומאבדן במו ידיו, עכ״ד.
שמעתי בשם מרן הגר״ח מבריסק זצ״ל שהיה אומר, יש להתייחס לשערה לבנה שמופיעה לאדם כאל ״הזמנה למשפט״, וכל שערה לבנה נוספת היא עוד הזמנה, ויש
להתעורר מבעוד מועד להתכונן למשפט העליון בטרם יגיעו הזמנות אחרונות שהן בגדר ״צו אדום״ כמנהג ביהמ״ש (׳עשרה נסיונות׳).
הרואה את הנולד
אדם שמחשב את דרכיו ורואה מה יכול להמשך ממעשיו זו מציאות יותר גדולה מהמעלות הקודמות. מי שמזמינים אותו למקום מסויים צריך לברר או לשער בליבו האם יושבים בו אנשים הגונים או לא? אם מעריך שלא, אולי מצווה גדולה יותר שידיר רגליו משם. לדוגמא: מזמינים אותו לחתונה או לברית מילה וכו' ויודע או משער שיהיו שם מראות נגעים וחוסר צניעות- אין שום מצווה ללכת לשם, לברית כזו אפילו אליהו הנביא לא מגיע:
לפעמים היצר עובד על האדם ואומר לו לך למקום פלוני לקניות שם יותר זול שם יש מבצעים והאדם לא יודע איזה ''מבצע'' מכין לו היצר הרע. בשביל לחסוך כמה שקלים הוא מכשיל אותו במראות אסורות, בהירהורי עבירה בביטול זמן יקר.
וכן אדם שהולך לבית הכנסת או לבית המדרש ויודע שאם ישב ליד אנשים מסוימים בהכרח שיגיע לדבר דברים בטלים לשון הרע, רכילות, מחלוקת, וכו', לא ישב שם!! ע''ז נאמר (תהילים א. א) ''אשרי האיש שלא הלך'', שאם הלך סופו לשבת בחברתם. ולהגרר אחריהם ואחרי מעשיהם.
עַיִן טוֹבָה. מִסְתַּפֵּק בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ דְּבָרִים יְתֵרִים וְאֵינוֹ מְקַנֵּא כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁיֵּשׁ לַחֲבֵרָיו יוֹתֵר מִמֶּנּוּ:
"A good eye": One who suffices with what he has and does not seek extraneous things - and is not envious when he sees that his fellow has more than him.
חָבֵר טוֹב. שֶׁמּוֹכִיחוֹ כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ עוֹשֶׂה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן:
"A good friend": who rebukes him when he sees him doing something that is improper.
שָׁכֵן טוֹב. מָצוּי אֶצְלוֹ בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה, וְאִלּוּ חָבֵר טוֹב אֵינוֹ מָצוּי אֶצְלוֹ בְּכָל עֵת:
"A good neighbor": who is found near him, whether by day or by night; whereas a good friend is not found near him all the time.
הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. צוֹפֶה וּמַבִּיט בְּמַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נִמְצָא מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ:
"Seeing the consequences of one's actions": One who looks out and sees what will be in the future. And through this, he calculates the loss [engendered by doing] a commandment versus its reward and the reward [engendered by doing] a sin versus its loss.
הַלּוֶֹה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. הוּא הֵפֶךְ הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד, שֶׁאִם לֹא יְשַׁלֵּם לֹא יִמְצָא מִי שֶׁיַּלְוֶנּוּ וְיִהְיֶה מֻטָּל בָּרָעָב. וְלֹא אָמַר סְתָם מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד, לְפִי שֶׁאֶפְשָׁר לָאָדָם שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי תַּקָּלָה, שֶׁיַּצִּיל עַצְמוֹ בְּבֹא הַנּוֹלָד הַהוּא:
"One who borrows but does not repay": And this is the opposite of "seeing the consequences of one's actions;" as if he does not repay, who will [now] lend to him and he will be stuck in [his] famine. And he did not say just, "not seeing the consequences of one's actions," as it is possible for a person who does not see the consequences of his actions not to come to a mishap, as he will be able to rescue himself when that consequence comes to him.
וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם חוֹנֵן וְנוֹתֵן לַמַּלְוֶה מַה שֶּׁלָּוָה זֶה מִמֶּנּוּ וְלֹא פָּרַע לוֹ, נִמְצָא הַלּוֶֹה נִשְׁאַר חַיָּב לַמָּקוֹם:
"'but the righteous one gives graciously'": [It is] speaking about the Holy One, blessed be He, who is the righteous One of the world, Who gives graciously to the lender what this one borrowed from him and did not repay him. It comes out that the borrower is in debt to the Omnipresent.
שֶׁיִּדְבַּק כוּ'. פֵּרוּשׁ כִּי בְּוַדַּאי שֶׁבְּכָל הַטּוֹבוֹת וְהַיְּשָׁרוֹת יֵשׁ לְהִדָּבֵק. אֶלָּא רְצוֹנוֹ לוֹמַר בְּמִדָּה אַחַת לִהְיוֹת בָּהּ שָׁלֵם לְעוֹלָם, כִּי טוֹב לָאָדָם לֶאֱחֹז בְּמִדָּה אַחַת לְעוֹלָם בִּשְׁלֵמוּת וְנָקֵל אֵלָיו לְהַשִּׂיג מִמֶּנָּה הַטּוֹבוֹת הַחֲשׁוּבוֹת כֻּלָּם, מִהְיוֹת בּוֹ כַּמָּה מִדּוֹת וְאֵינוֹ שָׁלֵם בְּאַחַת מֵהֶם. הָרַב רַבֵּנוּ יוֹנָה. וּשְׂפָתַיִם יִשַּׁק. מִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל. וְנִיחָא בָּזֶה שֶׁדִּבְרֵי רַבִּי בְּרֵישׁ פֶּרֶק זֶה קָאֵי אַכָּל הַמִּדּוֹת בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ יָבֹר לוֹ לְהִתְנַהֵג בַּעֲשִׂיַּת כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וּלְזֶה לֹא אָמַר שֶׁיִּדְבַּק:
"should cling, etc.": Its explanation is that certainly one should cling to all of the good and straight [character traits], but rather he meant to say in one trait should [a person be] always complete. As it is better for a person to grab on to one trait completely always - and it makes it easier for him to achieve all of the important good traits - than for him to have a few character traits and not to be complete in any of them - the teacher, Rabbenu Yonah. And the lips should kiss [this] - Midrash Shmuel. And it works well with this that the words of Rabbi in the beginning of this chapter refer to all of the traits, [and discusses] what is the path that a person should choose, such that he can enact [it] in the doing of each and every [character trait]. That is why he did not say, "cling."
רבי אליעזר אומר עין טובה שבטובת מדתו, מסתפק במעט שיש לו ושמח בהצלחת חבירו, ואינו מקנאו, ואינו דואג ואינו כועס. דכל אלו מחלישין כח הזכרון. אבל כשיהיה בעל מדה זאת, יהיה כבור סיד שאינו מאבד טפה:
רבי יהושע אומר חבר טוב שכשייעצו להסיר חסרונותיו, לא יתבייש מלפניו ולא יכעס, בידעו שלבו תמים עמו, וישמע עצתו. כמו שהיתה אמו לר' יהושע:
רבי שמעון אומר הרואה את הנולד ולכן עושה לעצמו גדר לבלי לבוא לחטא:
רבי אליעזר אומר עין רעה דכשהשקפת עין שכלו לשפוט הכל לרעה, אינו מסתפק בשלו, ומקנא חבירו, ודנו לכף רעה, ומהרהר אחר רבו, ואחר הקב"ה, ומסתפק ביסודות הדת, ובתורה משמים, ובפירושה שקבלנו ואינו זוכה לאוצר התורה. ויורד לגיהנם:
רבי שמעון אומר הלוה ואינו משלם הוא הפך הרואה הנולד, שאינו רואה שכשלא ישלם עכשיו, לא ימצא להבא מי שילונו ונמצא מת ברעב. ולא אמר סתם מי שאינו רואה הנולד. מדאפשר שאינו רואה את הנולד, ואעפ"כ הולך בדרך ישרה. להכי אמר הלוה ואינו משלם, דהיינו שחושב שרואה הנולד, שכשישלם לא ישאר לו פרוטה, ואינו משקיף יותר להלן, שהמעות שלוה לא יתקיים לו לעולם, ומת ברעב:
איזו היא דרך ישרה שידבק בה האדם. בכל המדות טובות והישרות יש לאדם להדבק בהם ר"ל להדבק במדה אחת להיות שלם בה כי טוב לאדם לאחוז במדה אחת בשלמות ונקל אליו להשיג ממנה אל כל המדות החשובות מהיותו בן כמה מדות ואיננו שלם באחת מהן. וזהו שאמר ר' אליעזר עין טובה. ר"ל מדת הנדיבות שהיא מדה נאה ומשובחת ואחר היות בתכלית הנדיבות על כל פנים ישיג אל המעלות האחרות כי מחמת רוחב לבו ועינו היפה הוא אליו המדה הזאת. ואדם כזה ראוי לכל מדה טובה וזהו שכתוב (משלי י"ד כ"א) ומחונן עניים אשריו ר"ל שהענוים הם מוצאין חן בעיניו ונותן להם בעין יפה מלשון (תהלים ק"ב ט"ו) ואת עפרה יחננו שעפר ארץ ישראל ימצא חן בעיניהם:
what is a straight path that a person should cling to: From all of the good and straight paths that a person should cling to. He means to say to cling to one trait, to be complete with it. As it is better for a person to grab one trait in full - that it become easy for him to reach all of the important traits via it - than his being someone with [attempted mastery of] many traits and he is not complete in any one of them. And this is that which Rabbi Eliezer said, A good eye: He means to say the trait of generosity, which is a fine and praiseworthy trait. And once he is at the peak of generosity, he will certainly reach the other virtues - as this trait [comes] to him because of a broad heart and a good eye. And a person like this is fit for every good trait, and this is what is written (Proverbs 14:21)," he who shows pity (mechonen) for the lowly is happy." This means to say that the humble are the ones that find favor in his eyes and [so] he gives to them with a good eye. [This is like] the usage (Psalms 102:15), "and they will cherish (mechonen) its dust" - that the dust of the Land of Israel will find favor in their eyes.
רבי יהושע אומר חבר טוב. שידבק אל דרך הישר הזה והוא נקל לעשותו ולהיות חבר טוב לאיש אחר לאשר לבו חפץ. ולהרגיל עצמו שתהא רוח (אחרת) נוחה הימנו וכן יבא באהבה עם כל הבריות:
Rabbi Yehoshua says: A good friend: That he cling to this straight path and it become easy for him to do it; and to be a good friend to the man that his heart desires, and to accustom himself that a (another) spirit be pleased from him. And thus he will come to be [on friendly terms] with all of the creatures.
ר' יוסי אומר שכן טוב. שיהא בעצמו שכן טוב אל כל שכניו ואחר היותו טוב ואוהב נאמן לחמשה בני אדם או לשמונה. קרוב אליו הדבר לאהוב את כל באי עולם. ונמצא מאושר ובכל המדות הטובות:
Rabbi Yosi says: A good neighbor: That he himself be a good neighbor to all of his neighbors. And once he becomes good and a loyal friend to five or eight people, the matter is close for him to love all that come to the world. And [so] he is happy and with all of the good traits.
ר' שמעון אומר הרואה את הנולד. שנותן עיניו על כל דבר ורואה כל הדברים הנולדים קודם שיולדו וכשרואה דבר שיש שכר בתחלתו וסופו מביא לידי הפסד מתרחק ממנו. ובזה לא יחטא לעולם. כי יחשוב שכר עבירה כנגד הפסדה. ועל כן יש לאדם להדבק בדרך ההיא לחשב בתחלה מה יהיה בסוף. ולחשוב כל עניניו על ידי מחשבה זאת:
Rabbi Shimon says: Seeing the consequences of one's actions: That he places his eyes on everything, and see all of the things that will be generated before they are generated. And when he sees something that has reward at its beginning but its end will bring a loss, he will distance himself from it. And with this, he will never sin - as he will 'weigh the gain [that may be obtained through the committing] of a transgression against the loss [that may be sustained] by [committing] it.' And hence a person should cling to this path to weigh at the beginning that which will be at the end, and to weigh all of his affairs with this [approach].
ר' שמעון אומר הלוה ואינו משלם. לא היה יכול לומר בכלל הפך כי הרואה את הנולד שיתרחק ממנה האדם שכל אחד מרוחק ממנה מאליו אבל יכול להדבק בה על ידי הפועל. ולקח דבר אחר שיש לאדם להראות את הנולד. ומי שאינו רואהו אינו מתרחק מדרך רעה כמו הלוה ואינו משלם שבשעת הלואה היה לו לחשוב ולראות אם יוכל לפרעו כשיגיע זמן הפרעון. ואם לא יכיר בשלו כי יהיה בידו יכולת לא ילוה עתה משום דוחק שיהיה לו וידחוק השעה גם אם הוא צריך ההלואה הרבה מאד:
Rabbi Shimon says: One who borrows but does not repay: He could not have said the opposite of "the one who sees the consequences of one's actions" in general is the one from which everyone should distance himself. As everyone distances themselves from this [trait] on their own. But one is able to cling to it through an action; and [so] he took something about which a person should see the consequences [in action]: One who does not see it does not distance himself from the bad path, like the borrower who does not pay. Since at the time that he borrowed, he should have thought and seen if he would be able to pay up when the time of payment would come. And if he is not aware on his own if he will have the wherewithal in his hand [to pay], he should not borrow now - in view of the duress that he will have. [Rather], he should endure the current duress, even if he very much needs the loan.
לב - לב טוב בו תלוי כל היהדות וכל עבודת השם יתברך שמו. וידוע מאמר התנא שאמר (אבות ב ט) רואה אני את דברי רבי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין קו ב ברש"י) רחמנא לבא בעי. ויש מצוות התלויות בלב והם תמידיות שיוכל לקימם בכל עת ובכל רגע, כגון ליראה ולאהבה את יהוה הנכבד והנורא ולדבקה בו ולקים שויתי יהוה לנגדי תמיד (תהלים טז ח), ובר מן דין כל תרי"ג מצוות תלויות בלב, כי יתן האיש אל לבו מה המצוות האלו ומה טעם יש בהם ואיך ראוי לעשותם ביראה ואהבה ושמחה רבה, ואיך ראוי להתגבר על יצרו שלא לעבר על דעת קונו ושלא להכעיס את בוראו, ואיך ראוי להתגבר לקים כל דבר מצוה כדת מה לעשות ושלא לשוב מפני כל, לא מפני הטרחא ולא מפני הצנה ולא מפני הבושה ולא מפני ההוצאה, ואיך ראוי להתרחק מכל המדות רעות וחסרות ולהתנהג במדות טובות ולהיות מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה, ולחשב מה חובתו ויעשנה, ולחשב בגדלת הבורא וטובותיו וחסדיו עמו, ולחשב גדל רעתו בהכעיסו את בוראו ולהכניע לבבו בהכנעה רבה. כזאת וכזאת החי יתן אל לבו לשמר ולעשות ולקים כל דבר טוב ולהשמר מכל דבר רע:
Korach - Your Mind is Foreverhttps://torasavigdor.org/parshah-booklets/korach-5779/