הוּא הָיָה אוֹמֵר, אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד, וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ:
He was wont to say: "A bur will not fear sin." [A "bur" is one who is "empty" of everything (the Targum of Genesis 47:19 "And the land will not be empty" is "And the land will not be bur.") He is empty even of business acumen and is worse than an "ignoramus"], and an ignoramus cannot be a saint, [but, having business acumen, he can be a fearer of sin], and he who is ashamed will not learn. [Being ashamed to ask lest he be mocked, he will remain with his doubts forever], and the pedant will not teach. [He who is "pedantic" (not forthcoming) with his students when they ask him, will not teach correctly. He must be "open" with them in (the teaching of) halachah], and all who (over) engage in trade will not be wise, [viz. Deuteronomy 30:13: "And it is not across the seas" — Torah is not to be found with those who cross the seas (in trade). (Eruvin 55a)], and in a place where there are no men [to sit at the head and render halachic decisions], strive to be a man.
ולא הביישן למד דהחושש שיפגום כבודו כשישאל על דבר עמום או תמוה שיראה בספר או שישמע ולא יבין, מפני שירא שיחזיקוהו כחסר דעת, הוא נשאר חסר דעת תמיד:
ולא הקפדן מלמד מי שהוא קפדן וכעסן, אינו ראוי ומסוגל להיות מלמד לתלמידים או מורה לעדה, דמלבד שע"י הכעס יסתלק חכמת המלמד באותו שעה להסביר דבריו יפה [כפסחים ס"ו ב], ויתבלבלו דעת משמיע ושומע. בל"ז איך ישגיח התלמיד על דברי שונאו, הוא הרב או המורה שהוא ככבשן אש היורה זיקים חצים ומות סביבו בזעף ובחימה. ואולם דברי חכמים בנחת נשמעים. [ומ"ש חז"ל [כתובות ק"ג ב] זרוק מרה בתלמידים היינו כשמתעצלים מלהשגיח יפה. וגם אז לא יעיר הרב כל חמתו. וכ"ש הדורש טוב לעמו, לא יהיה רק כזורק מרה. שכשיגיע אל השומע כבר נפסק הכעס מהמשמיע, שחובת הרב לרחם על הבלתי יודעים ועל התועים שבתלמידיו, בחיקו ישא עלות הנלאים, ובדברי חן ואהבה יקרבם תחת כנפי השכינה. למען יכירו כי אוהבם אמיתי הוא, המיעצם רק לטובתם]:
השתדל להיות איש כשיראה הדור פרוץ מרובה על העומד בפרץ, ומרגיש בנפשו כי רוח ה' נוססה בו ויחל לפעמו. יתחזק בה' ויבטח בעזרתו לעמוד בראש ולהתאמץ בדבר ה', לכוף התועים ללכת בדרך ישרה. וי"א דה"פ אפי' במקום שאין אנשים ואתה הבינוני עומד בין הננסין, שיתדמו כאילו אתה באמת ענק נגדם, השתדל להיות איש, ולא תסתפק במעט חכמתך כי רבה היא בעיני העניים האלו. וי"א לעניין צניעות קאמר, דהצנע לכת עם אלהיך [כברכות כ"ח ב]:
ולא הביישן למד. כמו שאמרו ז"ל בפ"א מתענית ובפרק הרואה ובמסכת דרך ארץ ובאבות דרבי נתן אם נבלת בהתנשא אם אדם מנבל עצמו על דברי תורה סופו להתנשא בהם ואמרו בפרק השולח והמכשלה הזאת תחת ידיך אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם ואמרו בפרק המפלת א"ר פפא לימא איניש קמי רביה כל כי האי מילתא ולא לשתוק שנא' אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה אם אדם עושה זמם בפיו ומתבייש לשאול סופו שכשישאלו אותו ישים יד לפה וכן אמר דוד ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש ודע כי הבושת היא מעלה יפה וכבר אמרו בושת פנים לגן עדן אבל בענין הלימוד היא מדה רעה שאם יאמר אם אשאל דבר זה ילעיגו עלי ישאר בספקותיו וכן אמרו שאל שאלת השוטים ושמור שמירת הנדיבים רוצה לומר שישאל כל דבר ולא יתבייש אפי' היו שאלותיו שאלת השוטים וישמור חכמתו שלא יפזרנה במקום שאינו ראוי ולא יעצרנה מהמקום הראוי אלא יכלכל דבריו במשפט כמו הנדיב שמוציא ממונו במקום הראוי ואמרו חכמי המוסר הבושת בזולת מקומה חסרון:
ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש פירש הוא ז"ל כי מי שאינו נכנס במחלוקת על המתיצבים על דרך לא טוב אינו חושש לעלבון תורת קונו ואינו נכנס בגדר אנשים ולזה במקום ההוא השתדל להיות איש אמרו וחזקת והיית לאיש לייסר ולהוכיח:
ושמעתי מחכם זקן שאמר ובמקום שאין אנשים כלומר שאין שם שום איש רק אתה בחדרי חדרים ואין רואך ויודעך ולכן לא תאמר אחטא כי מי רואני ומי יודעני רק אפי' במקום שאין אנשים ואין איש אתך בבית שם צריך שתשתדל להיות איש צדיק ישר ונאמן:
ואמר ובמקום שאין אנשים כלומר במקום שיש אנשים חשובים וחכמים גדולים איני צריך להזהירך שם שתשתדל גם אתה להיות איש ולהתחכם כמותם כי הקנאה והכבוד יכריחך להשתדל להיות איש אבל במקום שאין אנשים כי אתה רואה את עצמך גדול וחכם יותר מכל בני עירך אפשר כי במקום הזה תתרשל ולא תשתדל להיות איש שיראה בעיניך כי כבר השגת כל השלימות הצריך אליך כיון שאתה גדול מכל בני מקומך לז"א במקום הזה אני מזהירך שתשתדל עוד להיות איש ואל תהי חכם בעיניך:
ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש. פירשו הראשונים ז"ל במקום שאין אנשים לעזרך במצות וליסרך השתדל להיות איש וישר את עצמך שלא לעשות כי אם הטוב והישר בעיני יהוה.
In a place where there is no man, strive to be a man: The early scholars (rishonim) explained, "In a place where there is no man" to help you in the commandments and to chastise you, "strive to be a man" and straighten yourself, so as to only 'do that which is good and straight in the eyes of the Lord.' Another explanation: "In a place where there is no man" - if you see a generation wherein the Torah is slacking, stand up and strive with it, as it is stated (Psalms 119:126), "It is a time to do for the Lord, they have abrogated your Torah." What is the reason that "it is a time to do for the Lord?" Because "they have abrogated your Torah" - as its beginning is learned from its end - as it is found at the end of Tractate Berakhot 63a. And we can also explain, "In a place where there is no man" greater than you in wisdom, "strive to be a man." And do not refrain from becoming wiser, even if you cannot find a sage greater than you in your city. Even if there is no one like you in that [whole] generation, see yourself as [if you were] in the generation of the sages of the Talmud and you are with them in one place. Even if you acquire their level, think as if you are standing with the prophets, up until Moshe, our teacher - peace be upon him. And when will you reach their level and their wisdom? And in this [way], you will never slack from learning Torah and you will improve your traits each and every day - as you will add to your wisdom and you will be like a flowing spring.
כל המשפיל את עצמו מכוין את שמועתו וכל העובר על דברי חכמים חייב כרת וכל הפוסל פסול. אר״ע כך היה תחילת תשמישי לפני חכמים פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצוה ונטפלתי בו בארבע׳ מילין עד שהבאתיו למקום בית הקברות וקברתיו וכשבאתי והרציתי דברים לפני ר״א ור' יהושע אמרו לי כל פסיעה ופסיעה שפסעת מעלה עליך כאילו היית שופך דמים אמרו להם למה בשעה שנתכוונתי לזכות נתחייבתי כרשע בשעה שלא נתכוונתי על אחת כמה וכמה באותה שעה לא זזתי מלשמש לחכמים הוא היה אומר דלא שימש לחכמים קטלא חייב:
He who humbles himself will understand his instruction and whoever transgresses the words of the Sages deserves kareth. Whoever [continually] declares [others] unfit is [himself] unfit.R. ‘Aḳiba said: The beginning of my attendance upon the Sages was this. I was once on a journey when I came across a meth miẓwah which I carried about four mil until I brought it to a cemetery and buried it there. When I appeared before R. Eliezer and R. Joshua and told them what had happened, they said to me, ‘Every step you took is reckoned against you as if you had shed blood’. I said to them, ‘If, in a case where I intended to perform a meritorious act I have made myself liable like a wicked person, how much more [will I deserve punishment] when I have no [meritorious] intention! From that moment I did not let an opportunity pass to minister to the Sages’. He used to say: One who does not minister to the Sages deserves death.
אמר ר׳ עקיבא זו היתה תחלת זכותי לפני חכמים השכמתי ומצאתי הרוג א׳ והייתי מטפל בו בג׳ תחומי שבת עד שהבאתיו למקום קבורה וקברתיו וכשבאתי והרצתי דברי לפני חכמים אמרו לי על כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע מעלין עליך כאילו שפכת דמים דנתי קל וחומר בעצמי ומה אם עכשיו שנתכוונתי לזכות חטאתי לרבות מעונותי אלו נתכוונתי על אחת כמה וכמה וכשהיה אדם מדבר זה לפני רבי עקיבא היה אומר זה היתה תחלת זכותי:
R. ‘Aḳiba said: This was the beginning of my ministration before the Sages. I once went out early and found the body of a man who had been killed. I took charge of him for a distance of three Sabbath-limits until I brought him to a place of burial and buried him. When I came and discussed the matter before the Sages, they said to me, ‘For each step you took it will be accounted to you as if you had committed murder’. I then argued from the less to the greater as a result of my experience: if when I intended to perform a meritorious act I rendered myself culpable, how much more so if I had not intended to perform a meritorious act!’ Whenever a person repeated this incident before R. ‘Aḳiba, he exclaimed, ‘This was the beginning of my ministration [before the Sages]’.
מעלין עליך כו׳. בכתובות דף י"ז כתבו תוס׳ הטעם משום דמת מצוה קונה מקומו. ועוד כתבו שם טעם אחר לפי שלא שימש תלמידי חכמים כדמשמע לקמן במסכת דרך ארץ שסיים שם ודלא שימש ת׳׳ח קטלא חייב יכן משמע מלשון הירושלמי שאביא לקמן: