חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ...בְּתִשְׁעָה בְאָב...נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵיתָר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר. מִשֶּׁנִּכְנַס אָב, מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה:
The mishna discusses the five major communal fast days. Five calamitous matters occurred to our forefathers...on the Ninth of Av...it was decreed upon our ancestors that they would all die in the wilderness and not enter Eretz Yisrael; and the Temple was destroyed the first time, in the days of Nebuchadnezzar, and the second time, by the Romans; and Beitar was captured; and the city of Jerusalem was plowed, as a sign that it would never be rebuilt. Not only does one fast on the Ninth of Av, but from when the month of Av begins, one decreases acts of rejoicing.
וְתִשְׁעָה בְּאָב חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ בּוֹ: נִגְזַר עַל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה עִיר גְּדוֹלָה וּבֵיתָר שְׁמָהּ וְהָיוּ בָּהּ אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל וְהָיָה לָהֶם מֶלֶךְ גָּדוֹל וְדִמּוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וּגְדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְנָפַל בְּיַד הָרוֹמִיִּים וְנֶהֶרְגוּ כֻּלָּם וְהָיְתָה צָרָה גְּדוֹלָה כְּמוֹ חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וּבוֹ בַּיּוֹם הַמּוּכָן לְפֻרְעָנוּת חָרַשׁ טוּרְנוּסְרוּפוּס הָרָשָׁע אֶת הַהֵיכָל וְאֶת סְבִיבָיו לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר(ירמיה כו יח) (מיכה ג יב) "צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ":
On the Ninth of Av, five tragedies occurred: It was decreed that the Jews in the desert would not enter Eretz Yisrael; The First and the Second Temples were destroyed; A large city named Betar was captured. Thousands and myriads of Jews inhabited it. They were ruled by a great king whom the entire Jewish people and the leading Sages considered to be the Messianic king. The city fell to the Romans and they were all slain, causing a national catastrophe equivalent to that of the Temple's destruction. On that day designated for retribution, the wicked Tineius Rufus plowed the site of the Temple and its surroundings, thereby fulfilling the prophecy [Micah 3:12], "Zion will be plowed like a field."
Roman Emperors during the Pax Romana:
Augustus (27 BCE–14 CE)
Tiberius (14–37 CE)
Caligula (37–41 CE)
Claudius (41–54 CE)
Nero (54–68 CE) [First Roman-Jewish War begins in 66]
Galba (68–69 CE)
Otho (January–April 69 CE)
Aulus Vitellius (July–December 69 CE)
Vespasian (69–79 CE) [Temple destroyed in 70, war ends in 73]
Titus (79–81 CE)
Domitian (81–96 CE)
(1) Nerva (96–98 CE)
(2) Trajan (98–117 CE) [Kitos War from 115-117]
(3) Hadrian (117–138 CE) [Bar Kokhba Revolt from 132-135]
(4) Antoninus Pius (138–161 CE)
(5) Marcus Aurelius (161–180 CE)
תַּנֵּי, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בֵּירִבִּי אִלָעִאי, ״בָּרוּךְ רִבִּי הָיָה דוֹרֵשׁ ׳הַקּוֹל ק֣וֹל יַֽעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖יִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו׳ (בראשית כז כב) קוֹלוֹ שֶׁלְיַעֲקֹב צָווַח מִמָּה שֶׁעָשׂוּ לוֹ יָדָיו שֶׁלְעֵשָׂו בְּבִיתְתָּר.״
It was stated: Rebbi Jehudah ben Rebbi Illai said, Baruch my teacher used to preach, the voice is Jacob’s voice but the hands are Esau’s hands. Jacob’s voice cries about what Esau’s hands did at Bettar.
Eusebius, History of the Church 4:6:2
The leader of the Jews at this time was a man by the name of Barcocheba (which signifies a star), who possessed the character of a robber and a murderer, but nevertheless, relying upon his name, boasted to them, as if they were slaves, that he possessed wonderful powers; and he pretended that he was a star that had come down to them out of heaven to bring them light in the midst of their misfortunes.
תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, ״עֲקִיבָה רִבִּי הָיָה דוֹרֵשׁ ׳דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֝ב מִֽיַּֽעֲקֹ֗ב׳ (במדבר כד יז) דָּרַךְ כּוֹזִבָּא מִיַּעֲקֹב.״ רִבִּי עֲקִיבָה כַּד הֲוָה חֲמִי בַּר כּוֹזִבָּה הֲוָה אֲמַר, ״דֵּין הוּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא!״ אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן בֵּן תּוֹרְתָא, ״עֲקִיבָה! יַעֲלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחָיֵיךָ (וְאַדַּיִין) [וְעַדַּיִין] בֶּן דָּוִד [לֹא] יָבֹא!״
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן, ״קוֹל אַדְרִייָנוּס קַיְסָר הוֹרֵג בְּבֵיתְתָּר שְׁמוֹנִים אֶלֶף רִיבּוֹא.״
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן, ״שְׁמוֹנִים [אֶלֶף] זוּג שֶׁלְתוֹקְעֵי קְרָנוֹת הָיוּ מַקִּיפִין אֶת בֵּיתְתָּר, וְכָל־אֶחָד וְאֶחָד הָיָה מְמוּנֶּה עַל כַּמָּה חַייָלוֹת. וְהָיָה שָׁם בֶּן כּוֹזִבָּה וְהָיָה לֹו מָאתַיִם אֶלֶף מְטִיפֵי אֶצְבַּע. שָֽׁלְחוּ חֲכָמִים וְאָֽמְרוּ לוֹ, ׳עַד אֵימָתַי אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת יִשְׂרָאֵל בַּעֲלֵי מוּמִין?׳ אָמַר לָהֶן, ׳וְכִי הֵיאַךְ אֶיפְשַׁר לְבוֹדְקָן?׳ אָֽמְרוּ לוֹ, ׳כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹכֵב עַל סוּסוֹ וְעוֹקֵר אֶרֶז מִן לְבָנוֹן לָא יִהיֶה נִכְתָּב בְּאִיסְרַטְיָא שֵּׁלָּךְ.׳ וְהָיוּ לוֹ מָאתַיִם אֶלֶף כָּךְ וּמָאתַיִם אֶלֶף כָּךְ. וְכַד דַּהֲוָה נְפַק לִקְרָבָא הֲוָה אֲמַר, ׳רִיבּוֹנֵיהּ דְּעָֽלְמָא! לֹא תִסְעוֹד וְלֹא תִ[כְסוֹף]! הֲלֹֽא־אַתָּ֣ה אֱלֹקִ֣ים זְנַחְתָּ֑נוּ וְֽלֹא־תֵ֘צֵ֥א בְּצִבְאוֹתֵֽינוּ?׳ שָׁלֹשׁ שָׁנִים וּמֶחֱצָה עָשָׂה אַדְרִייָנוּס מַקִּיף עַל בֵּיתְתָּר וַהֲוָה רִבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי יוֹשֵׁב עַל הַשַּׂק וְעַל הָאֶפֶר וּמִתְפַּלֵּל בְּכָל־יוֹם וְאוֹמֵר, ׳רִבּוֹן הָעוֹלָמִים! אַל תֵּשֵׁב בַּדִּין הַיּוֹם, אַל תֵּשֵׁב בַּדִּין הַיּוֹם!׳ בְּעָא אַדְרִייָנוּס מֵיזַל לֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ חַד כּותַיי, ׳לָא תֵיזִיל לָךְ דַּאֲנָא חֲמִי מַה מֵיעֲבַד וּמַשְׁלִים לָךְ מְדִינְתָא!׳ עָאַל לֵיהּ מִן בַּיְבָא דִמְדִינִתָא, עָאַל וְאַשְׁכָּח רִבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי קָאִים מַצְלִי. עֲבַד נַפְשֵׁיהּ לְחִישׁ לֵיהּ בְּגַו אוּדְנֵיהּ, חֶמוּנֵיהּ בְּנֵי מְדִינְתָא וְאַייְתוּנֵיהּ גַּבֵּי בֶּן כוֹזִבָּא. אָֽמְרוּן לֵיהּ, ׳חֲמִינָן הָהֵן סַבָּא מִשְׁתָּעֵי לַחֲבִיבָךְ!׳ אֲמַר לֵיהּ, ׳מַה אָֽמְרָת לֵיהּ וּמַה אֲמַר לָךְ?׳ אֲמַר לֵיהּ, ׳[אִין] אֲנָא אֲמַר לָךְ מַלְכָּא קְטַל לִי, וְאִי לָא אֲנָא אֲמַר לָךְ אַתְּ קְטַל יָתִי. טַב לִי מַלְכָּא קְטַל יָתִי וְלָא אַתְּ!׳ אֲמַר לֵיהּ, ׳אֲמַר לִי דַאֲנָא מַשְׁלִים מְדִינְתָא.׳ אֲתַא גַּבֵּי רִבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי, אֲמַר לֵיהּ, ׳מַה אֲמַר לָךְ הָדֵין כּוּתַייָא?׳ אֲמַר לֵיהּ, ׳לֹא כְלוּם!׳ ׳מָה אָֽמְרָת לֵיהּ?׳ אֲמַר לֵיהּ, ׳לֹא כְלוּם!׳ יְהַב לֵיהּ חַד בְּעוּט וְקָטְלֵיהּ, מִיַּד יָצָאת בַּת קוֹל וְאָֽמְרָה, ׳ה֣וֹי רוֹעִי הָֽאֱלִיל֙ עוֹזְבִי הַצֹּ֔אן חֶ֥רֶב עַל־זְרוֹע֖וֹ וְעַל־עֵ֣ין יְמִינ֑וֹ זְרוֹעוֹ יָבֹשׁ תִּיבָ֔שׁ וְעֵ֥ין יְמִינ֖וֹ כָּהֹ֥ה תִכְהֶֽה! (זכריה יא יז) הָרַגְתָּ אֶת רִבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי זְרוֹעָן שֶׁלכָּל יִשְׂרָאֵל וְעֵין יְמִינָם, לְפִיכָךְ זְרוֹעוֹ שֶׁלְאוֹתוֹ הָאִישׁ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה.׳ מִיַּד נִלְכְּדָה בֵיתָתָּר וְנֶהֱרַג בֶּן כּוֹזִבָּה. אַתּוֹן טְעִינִין רִישֵׁיהּ גַּבֵּי אַדְרִייָנוּס. אֲמַר לוֹן, ׳מָאן קְטַל הָדֵין?׳ אֲמַר לֵיהּ חַד כּוּתַייָא ׳אֲנָא קְטַלְתֵּיהּ.׳ אֲמַר לֵיהּ, ׳חֲמִי לִי פִטוּמֵיהּ.׳ חֲמִי לֵיהּ פִטוּמֵיהּ, אַשְׁכַּח חֲכִינָה כִרִיכָה עֲלוֹי. אֲמַר, ׳אִלוּלֵי אֱלָהָא דְקָטְלֵיהּ מָאן הֲוָה יְכִיל קָטְלֵיהּ?׳ וְקָרָא עֲלוֹי, ׳אִם־לֹא֙ כִּֽי־צוּרָ֣ם מְכָרָ֔ם וַֽיי֨ הִסְגִּרָֽם׃׳ וְהָיוּ הוֹרֵגִין בָּהֶם וְהוֹלְכִין עַד שֶׁשָּׁקַע הַסּוּס בָּדָם עַד חוֹטְמוֹ, וְהָיָה הַדָּם מְגַלְגֵּל סְלָעִים מַשְּׂאוּי אַרְבָּעִים סְאָה, עַד שֶׁהָלַךְ הַדָּם בַּיָּם אַרְבָּעַת מִיל. אִם תֹאמַר שֶׁהִיא קְרוֹבָה לַיָּם, וַהֲלֹא רְחוֹקָה מִן הַיָּם אַרְבָּעִים מִיל? אָֽמְרוּ, ׳שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מוֹחֵי תִינּוֹקוֹת מָֽצְאוּ עַל אֶבֶן אַחַת, וּמָֽצְאוּ שָׁלֹשׁ קוּפּוֹת שֶׁלְקְצוּצֵי תְפִילִּין שֶׁלְתֵּשַׁע תֵּשַׁע סְאִין, וְיֵשׁ אוֹמְרִים תֵּשַׁע שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ סְאִין.׳״
תַּנֵּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֵּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, ״חֲמֵשׁ מֵאוֹת בָּתֵּי סוֹפְרִים הָיוּ בְּבֵיתְתָּר וְהַקָּטָן שֶׁבָּהֶן אֵין פָּחוּת מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת תִּינוֹקוֹת, וְהָיוּ אוֹמְרִים, ׳אִם בָּאוּ הַשּׂוֹנְאִים עָלֵינוּ בַּמַּכְתּוֹבִים הַלָּלוּ אָנוּ יוֹצְאִין עֲלֵיהֶן וּמְנַקְּרִים אֶת עֵינֵיהֶם!׳ וְכֵיוָן שֶׁגָּֽרְמוּ עֲוֹנוֹת הָיוּ כוֹרְכִים כָּל־אֶחָד וְאֶחָד בְּסִפְרוֹ וְשׂוֹרְפִין אוֹתוֹ, וּמִכּוּלָּם לָא נִשְׁתַּייֵר אֶלָא אָנִי.״ וְקָרָא עַל גַּרְמֵיהּ, ״עֵינִי֙ עֽוֹלְלָ֣ה לְנַפְשִׁ֔י מִכֹּ֖ל בְּנ֥וֹת עִירִֽי׃ (איכה ג נא)״
כֶּרֶם גָּדוֹל הָיָה לְאַדְרִייָנוּס הָרָשָׁע, שְׁמוֹנֶה עָשָׂר מִיל עַל שְׁמוֹנֶה עָשָׂר מִיל...וְהִקִּיפוֹ גָּדֵר מֵהָרוּגֵי בֵּיתְתָּר מְלֹא קוֹמָה וּפִישּׁוּט יָדַיִים, וְלֹא גָזַר עֲלֵיהֶם שְׁיִּיקָבֵרוּ עַד שֶׁעָמַד מֶלֶךְ אַחֵר וְגָזַר עֲלֵיהֶם שְׁיִּיקָבֵרוּ.
(ה) וְדִבְּר֣וּ הַשֹּֽׁטְרִים֮ אֶל־הָעָ֣ם לֵאמֹר֒ מִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת־חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יַחְנְכֶֽנּוּ׃ (ו) וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נָטַ֥ע כֶּ֙רֶם֙ וְלֹ֣א חִלְּל֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יְחַלְּלֶֽנּוּ׃ (ז) וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־אֵרַ֤שׂ אִשָּׁה֙ וְלֹ֣א לְקָחָ֔הּ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יִקָּחֶֽנָּה׃ (ח) וְיָסְפ֣וּ הַשֹּׁטְרִים֮ לְדַבֵּ֣ר אֶל־הָעָם֒ וְאָמְר֗וּ מִי־הָאִ֤ישׁ הַיָּרֵא֙ וְרַ֣ךְ הַלֵּבָ֔ב יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ וְלֹ֥א יִמַּ֛ס אֶת־לְבַ֥ב אֶחָ֖יו כִּלְבָבֽוֹ׃
(5) Then the officials shall address the troops, as follows: “Is there anyone who has built a new house but has not dedicated it? Let him go back to his home, lest he die in battle and another dedicate it. (6) Is there anyone who has planted a vineyard but has never harvested it? Let him go back to his home, lest he die in battle and another harvest it. (7) Is there anyone who has paid the bride-price for a wife, but who has not yet taken her [into his household]? Let him go back to his home, lest he die in battle and another take her [into his household as his wife].” (8) The officials shall go on addressing the troops and say, “Is there anyone afraid and disheartened? Let him go back to his home, lest the courage of his comrades flag like his.”
וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ (דברים כ ח). רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, ״׳הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב׳ כְּמַשְׁמָעוֹ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה וְלִרְאוֹת חֶרֶב שְׁלוּפָה.״ רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, ״׳הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב׳ זֶהוּ הַמִּתְיָרֵא מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ, לְפִיכָךְ תָּלְתָה לוֹ הַתּוֹרָה אֶת כָּל אֵלּוּ, שֶׁיַּחֲזֹר בִּגְלָלָן.״...
The mishna continues its discussion of the speech given before battle. “And the officers shall speak further to the people, and they shall say: What man is there that is fearful and fainthearted? Let him go and return unto his house” (Deuteronomy 20:8). Rabbi Akiva says: “That is fearful and fainthearted” is to be understood as it indicates, that the man is unable to stand in the battle ranks and to see a drawn sword because it will terrify him. Rabbi Yosei HaGelili says: “That is fearful and fainthearted”; this is one who is afraid because of the sins that he has; he, too, returns. Therefore, the Torah provided him with all these additional reasons for exemption from the army so he can ascribe his leaving to one of them. In this way, the sinner may leave the ranks without having to publicly acknowledge that he is a sinner...
״ויספו השוטרים וגו' הירא ורך הלבב״ (דברים כ ח), ״שמתירא מן העבירה שבידו״...דברי ר' יוסה הגלילי. ר' עקיבא אומ', ״מי ׳האיש הירא׳? ודאי. מה ת"ל ׳שוב ורך הלבב׳ (שם)? שאפלו גבור שבגבורים וחזק שבחזקים והיה רחמן היה חוזר, שנ' ׳ולא ימס את לבב אחיו כלבבו׳.״ ר' שמעון או', ״כל השומע דברי כהן במערכות המלחמה ואינו חוזר לסוף שהוא נופל בחרב ומפיל ישראל בחרב ומגלה אתם מארצם ובאין אחרים ויושבין בארצם, שנ', ׳ואיש אחר יקחנה׳ (דברים כ ז)...״
(יב) הֲלֹֽא־אַתָּ֣ה אֱלֹקִ֣ים זְנַחְתָּ֑נוּ וְֽלֹא־תֵצֵ֥א אֱ֝לֹקִ֗ים בְּצִבְאוֹתֵֽינוּ׃ (יג) הָֽבָה־לָּ֣נוּ עֶזְרָ֣ת מִצָּ֑ר וְ֝שָׁ֗וְא תְּשׁוּעַ֥ת אָדָֽם׃ (יד) בֵּאלֹקִ֥ים נַֽעֲשֶׂה־חָ֑יִל וְ֝ה֗וּא יָב֥וּס צָרֵֽינוּ׃ {פ}
(12) But You have rejected us, O God; God, You do not march with our armies. (13) Grant us Your aid against the foe, for the help of man is worthless. (14) With God we shall triumph; He will trample our foes.
(יז) אֶרְאֶ֙נּוּ֙ וְלֹ֣א עַתָּ֔ה אֲשׁוּרֶ֖נּוּ וְלֹ֣א קָר֑וֹב דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֜ב מִֽיַּעֲקֹ֗ב וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל וּמָחַץ֙ פַּאֲתֵ֣י מוֹאָ֔ב וְקַרְקַ֖ר כׇּל־בְּנֵי־שֵֽׁת׃ (יח) וְהָיָ֨ה אֱד֜וֹם יְרֵשָׁ֗ה וְהָיָ֧ה יְרֵשָׁ֛ה שֵׂעִ֖יר אֹיְבָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֖ל עֹ֥שֶׂה חָֽיִל׃
(17) What I see for them is not yet, What I behold will not be soon: A star rises from Jacob, A scepter comes forth from Israel; It smashes the brow of Moab, The foundation of all children of Seth. (18) Edom becomes a possession, Yea, Seir a possession of its enemies; But Israel is triumphant.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רַבִּי הָיָה דוֹרֵשׁ (במדבר כד, יז): דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב, אַל תִּקְרֵי כּוֹכָב אֶלָּא כּוֹזָב. רַבִּי עֲקִיבָא כַּד הֲוָה חָמֵי לֵיהּ לְהָדֵין בַּר כּוֹזִיבָא הֲוָה אָמַר הַיְינוּ מַלְכָּא מְשִׁיחָא, אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן תּוֹרָתָא עֲקִיבָא יַעֲלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחָיֶיךָ וַעֲדַיִן אֵינוֹ בָּא...וּמֶה הָיָה עוֹשֶׂה בֶּן כּוֹזִיבָא? הָיָה מְקַבֵּל אַבְנֵי בַּלִּיסְטְרָא בְּאֶחָד מֵאַרְכּוּבוֹתָיו וְזוֹרְקָן וְהוֹרֵג מֵהֶן כַּמָּה נְפָשׁוֹת, וְעַל זֶה אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא כָּךְ.
Rabbi Yoḥanan said:
Rabbi [Yehuda HaNasi] would expound: “A star will arise from Jacob” (Numbers 24:17), do not read it as star [kokhav], but rather as fraudulent [kozav]. Rabbi Akiva, when he would look at that bar Koziva, he would say: ‘This is the messianic king.’ Rabbi Yoḥanan ben Torata said to him: ‘Akiva, grass will grow in your cheeks and he still will not have come.’...What would ben Koziva do? He would catch a catapult stone on one of his knees and propel it and kill several of their people. It was due to this that Rabbi Akiva said that.
תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר, ״שְׁנֵי נְחָלִים יֵשׁ בְּבִקְעַת יָדַיִם, אֶחָד מוֹשֵׁךְ אֵילָךְ וְאֶחָד מוֹשֵׁךְ אֵילָךְ, וְשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים שְׁנֵי חֲלָקִים מַיִם וְאֶחָד דָּם.״ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא, ״שֶׁבַע שָׁנִים בָּצְרוּ גּוֹיִם אֶת כַּרְמֵיהֶן מִדָּמָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּלֹא זֶבֶל.״
It is similarly taught in a baraita that Rabbi Eliezer the Great says: There are two rivers in the Yadayim Valley in that region, one flowing one way and one flowing the other way. And the Sages estimated that in the aftermath of this war these rivers were filled with two parts water to one part blood. Likewise, it was taught in a baraita: For seven years the gentiles harvested their vineyards that had been soaked with the blood of Israel without requiring any additional fertilizer.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, ״...אַרְבַּע מֵאוֹת בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת הָיוּ בִּכְרַךְ בֵּיתֵּר וּבְכׇל אַחַת וְאַחַת הָיוּ בָּהּ אַרְבַּע מֵאוֹת מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת וְכׇל אֶחָד וְאֶחָד הָיוּ לְפָנָיו אַרְבַּע מֵאוֹת תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, וּכְשֶׁהָיָה אוֹיֵב נִכְנָס לְשָׁם הָיוּ דּוֹקְרִין אוֹתָן בְּחוֹטְרֵיהֶן, וּכְשֶׁגָּבַר אוֹיֵב וּלְכָדוּם, כְּרָכוּם בְּסִפְרֵיהֶם וְהִצִּיתוּם בָּאֵשׁ.״
Rav Yehuda says that Shmuel says in the name of Rabban Shimon ben Gamliel: What is the meaning of that which is written: “My eye affects my soul because of all the daughters of my city” (Lamentations 3:51)? There were four hundred synagogues in the city of Beitar, and in each and every one of them there were four hundred schoolteachers, and each and every one of these teachers had four hundred schoolchildren. And when the enemy entered there, these schoolchildren stabbed them with their pens [beḥotreihen]. And when the enemy prevailed and caught them, they wrapped the children in their scrolls and lit them on fire.
עַ֤ד שֶׁיָּפ֙וּחַ֙ הַיּ֔וֹם וְנָ֖סוּ הַצְּלָלִ֑ים סֹב֩ דְּמֵה־לְךָ֨ דוֹדִ֜י לִצְבִ֗י א֛וֹ לְעֹ֥פֶר הָאַיָּלִ֖ים עַל־הָ֥רֵי בָֽתֶר׃
When the day blows gently And the shadows flee, Set out, my beloved, Swift as a gazelle Or a young stag, For the hills of spices!
״...עַל הָרֵי בָתֶר״ (שיר השירים ב יז)...אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, ״אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, ׳אֲפִלּוּ אֵין לִי עֲלֵיהֶם אֶלָּא מַה שֶּׁעָשׂוּ בְּבֵית תָּר, דִּינִי יִמָּתַח עֲלֵיהֶם׳.״ וּמֶה עָשׂוּ בְּבֵית תָּר? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, ״אַדְרִיָּנוּס קֵיסָר הָרַג בְּבֵיתָר אַרְבַּע מֵאוֹת רִבּוֹא אֶלֶף בְּנֵי אָדָם.״
“...on the cleft [bater] mountains,” (Shir haShirim 2:17)...Rabbi Berekhya said: The Holy One blessed be He said: Even if I have against them only what they did in Beitar, My judgement will be extended over them. What did they do in Beitar? Rabbi Yoḥanan said: Emperor Hadrian killed four billion people in Beitar.
אָמַר רַב חוּנָה, ״מִשֶּׁנִּיתְנוּ הֲרוּגֵי בֵיתְתָּר לִקְבוּרָה נִקְבְּעָה הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב: הַטּוֹב שֶׁלֹּא נִסְרְחוּ, וְהַמֵּטִיב שֶׁנִּיתְנוּ לִקְבוּרָה.״...
Rav Ḥuna said, when the slain of Bettar were permitted to be buried, “the good and the benefactor” was fixed. “The good” that they did not decompose, “the benefactor” that they were permitted for burial...
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם לֹא הֵבִיא כְלִי מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מְבִיאוֹ בְשַׁבָּת מְגֻלֶּה. וּבַסַּכָּנָה, מְכַסֵּהוּ עַל פִּי עֵדִים...
Rabbi Eliezer says: If he did not bring an implement for circumcising the child on Shabbat eve, he brings it on Shabbat itself uncovered so that it will be clear to all that he is bringing a circumcision scalpel. And in times of danger, when decrees of persecution prohibit Jews from circumcising their children, one covers it in the presence of witnesses who can testify that he transported the scalpel to perform a mitzva...
המשוך צריך שימול. ר' יהודה או', ״משוך לא ימול מפני שהוא מסוכן.״ אמרו לו, ״הרבה מלו בימי בן כוזבא והיו לו בנים ולא מתו״...
See also Yerushalmi Shabbos 19:2, Yerushalmi Yevamos 8:1, Bavli Yevamos 72a
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר, "הַמְחַלֵּל אֶת הַקָּדָשִׁים, וְהַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָרַבִּים, וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְהַמְגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.״:
Rabbi Elazar of Modiin said: one who profanes sacred things, and one who despises the festivals, and one who causes his fellow’s face to blush in public, and one who annuls the covenant of our father Abraham, may he rest in peace, and he who is contemptuous towards the Torah, even though he has to his credit [knowledge of the] Torah and good deeds, he has not a share in the world to come.
Historia Augusta, Hadrian 14:2
At this time also the Jews began war, because they were forbidden to practice circumcision.
Ulpianus, On the Duties of Proconsul, 7:2
...Hadrian also stated the following in a Rescript: "It is forbidden by the Imperial Constitutions that eunuchs should be made...It is clear that if persons who have suffered this injury demand justice, the Governor of the province should hear those who have lost their virility; for no one has a right to castrate a freeman or a slave, either against his consent or with it, and no one can voluntarily offer himself to be castrated. If anyone should violate my Edict, the physician who performed the operation shall be punished with death, as well as anyone who willingly offered himself for emasculation."
Cassius Dio, Roman History 69:12
At Jerusalem he founded a city in place of the one which had been razed to the ground, naming it Aelia Capitolina, and on the site of the temple...he raised a new temple to Jupiter. This brought on a war of no slight importance nor of brief duration, for the Jews deemed it intolerable that foreign races should be settled in their city and foreign religious rites planted there...
וביום השמיני ימול בשר ערלתו (ויקרא יב ג)...שאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא, ״איזה מעשים נאים, של הקב"ה או של בשר ודם?״ א"ל, ״של בשר ודם נאים.״ א"ל טורנוסרופוס הרשע, ״הרי השמים והארץ יכול אתה לעשות כהם?!״ א"ל ר' עקיבא, ״לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין בהן, אלא בדברים שהן מצויין בבני אדם.״ א"ל, ״למה אתם מולים?״ א"ל, ״אף אני הייתי יודע שאתה עתיד לומר לי כן, לכך הקדמתי ואמרתי לך מעשה בשר ודם הם נאים משל הקב"ה. הביאו לי שבולים וגלוסקאות...אנוצי פשתן וכלים מבית שאן." א"ל, ״אלו מעשה הקב"ה ואלו מעשה בשר ודם, אין אלו נאים?״ א"ל טורנוסרופוס, ״הואיל הוא חפץ במילה למה אינו יוצא מהול ממעי אמו?״ א"ל ר' עקיבא, ״ולמה שוררו יוצא בו? לא תחתוך אמו שוררו? ולמה אינו יוצא מהול? לפי שלא נתן הקב"ה לישראל את המצות אלא כדי לצרף בהן, לכך אמר ודוד, ׳(כל) אמרת (אלוה) [ה'] צרופה וגו'׳ (תהלים יח לא).״
(1) (Lev. 12:3): AND ON THE EIGHTH DAY THE FLESH OF HIS FORESKIN SHALL BE CIRCUMCISED. It is not written here that one lays out expenses < over circumcision >. See how much Israel loves the commandments, how many expenses they lay out in order to observe them! The Holy One said: You make the commandments joyful; I am increasing your joy, as stated (in Is. 29:19): THEN THE HUMBLE SHALL INCREASE THEIR JOY IN THE LORD. Tyrannus Rufus the Wicked asked R. Aqiva: Which works are the more beautiful? Those of the Holy One or those of flesh and blood? He said to him: Those of flesh and blood are the more beautiful. Tyrannus Rufus the Wicked said to him: Look at the heavens and the earth. Are you able to make anything like them? R. Aqiva said to him: Do not talk to me about something which is high above mortals, things over which they have no control, but about things which are usual among the children of Adam. He said to him: Why do you circumcise? He said to him: I also knew that you were going to say this to me. I therefore anticipated < your question > when I said to you: A work of flesh and blood is more beautiful than one of the Holy One? Bring me wheat spikes and white bread. [He said to him: The former is the work of the Holy One, and the latter is the work of flesh and blood. Is not the latter more beautiful. Bring me] bundles of flax and garments of Beth-shean. He said to him: The former are the work of the Holy One, and the latter are the work of flesh and blood. Are not the latter more beautiful? Tyrannus Rufus said to him: Inasmuch as he finds pleasure in circumcision, why does no one emerge from his mother's belly circumcised? R. Aqiva said to him: And why does his umbilical cord come out on him? Does not his mother cut his umbilical cord? So why does he not come out circumcised? Because the Holy One only gave Israel the commandments in order to purify them. Therefore, David said (in II Sam. 22:31 = Ps. 18:31 [30]): {EVERY} WORD OF {GOD} [THE LORD] IS PURE….
(א) וְיָצָ֥א חֹ֖טֶר מִגֵּ֣זַע יִשָׁ֑י וְנֵ֖צֶר מִשׇּׁרָשָׁ֥יו יִפְרֶֽה׃ (ב) וְנָחָ֥ה עָלָ֖יו ר֣וּחַ ה׳ ר֧וּחַ חׇכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֤וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת ה׳׃ (ג) וַהֲרִיח֖וֹ בְּיִרְאַ֣ת ה׳ וְלֹֽא־לְמַרְאֵ֤ה עֵינָיו֙ יִשְׁפּ֔וֹט וְלֹא־לְמִשְׁמַ֥ע אׇזְנָ֖יו יוֹכִֽיחַ׃ (ד) וְשָׁפַ֤ט בְּצֶ֙דֶק֙ דַּלִּ֔ים וְהוֹכִ֥יחַ בְּמִישׁ֖וֹר לְעַנְוֵי־אָ֑רֶץ וְהִֽכָּה־אֶ֙רֶץ֙ בְּשֵׁ֣בֶט פִּ֔יו וּבְר֥וּחַ שְׂפָתָ֖יו יָמִ֥ית רָשָֽׁע׃
(1) But a shoot shall grow out of the stump of Jesse, A twig shall sprout from his stock. (2) The spirit of GOD shall alight upon him: A spirit of wisdom and insight, A spirit of counsel and valor, A spirit of devotion and reverence for GOD. (3) He shall sense the truth by his reverence for GOD: He shall not judge by what his eyes behold, Nor decide by what his ears perceive. (4) Thus he shall judge the poor with equity And decide with justice for the lowly of the land. He shall strike down a land with the rod of his mouth And slay the wicked with the breath of his lips.
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם, ״דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא בְּצִיפּוֹרִי: מַאי דִּכְתִיב ״שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי״ (רות ג יז)? מַאי ״שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים״? אִילֵּימָא שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים מַמָּשׁ, וְכִי דַרְכּוֹ שֶׁל בּוֹעַז לִיתֵּן מַתָּנָה שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים?
§ Apropos Hananiah, Mishael, and Azariah, the Gemara cites that which Rabbi Tanḥum says that bar Kappara taught in Tzippori: What is the meaning of that which is written with regard to the statement of Ruth to Naomi concerning Boaz: “These six grains of barley he gave me” (Ruth 3:17). What is the meaning of the phrase “six grains of barley”? If we say that the reference is to six actual grains of barley, is it the typical manner of Boaz to give a minimal gift of six grains of barley?
אֶלָּא שֵׁשׁ סְאִין. וְכִי דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה לִיטּוֹל שֵׁשׁ סְאִין? אֶלָּא רֶמֶז [רָמַז] לָהּ שֶׁעֲתִידִין שִׁשָּׁה בָּנִים לָצֵאת מִמֶּנָּה שֶׁמִּתְבָּרְכִין בְּשֵׁשׁ [שֵׁשׁ] בְּרָכוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: דָּוִד וּמָשִׁיחַ, דָּנִיֵּאל, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה...
Rather, he gave her six se’a. The Gemara asks: And is it the typical manner of a woman to take a heavy burden of six se’a of barley? Rather, Boaz alluded to Ruth that six descendants are destined to emerge from her who would each be blessed with six blessings, and these are they: David, and the Messiah, Daniel, Hananiah, Mishael, and Azariah...
מָשִׁיחַ דִּכְתִיב ״וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה׳ רוּחַ חׇכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה׳ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה׳״ (ישעיה יא ב-ג). אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי, ״מְלַמֵּד שֶׁהִטְעִינוֹ מִצְוֹת וְיִסּוּרִין כְּרֵיחַיִים.״ רָבָא אָמַר, ״דְּמוֹרַח וְדָאֵין, דִּכְתִיב: ״וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט״, ״וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ״ (ישעיה יא ג-ד).״
בַּר כּוֹזֵיבָא מְלַךְ תַּרְתֵּין שְׁנִין וּפַלְגָא, אֲמַר לְהוּ לְרַבָּנַן, ״אֲנָא מָשִׁיחַ!״ אֲמַרוּ לֵיהּ, ״בְּמָשִׁיחַ כְּתִיב דְּמוֹרַח וְדָאֵין, נֶחְזֵי אֲנַן אִי מוֹרַח וְדָאֵין!״ כֵּיוָן דְּחַזְיוּהּ דְּלָא מוֹרַח וְדָאֵין קַטְלוּהּ.
The Messiah was blessed with six virtues, as it is written: “And the spirit of the Lord shall rest upon him, the spirit of wisdom and understanding, the spirit of counsel and might, the spirit of knowledge and of the fear of the Lord” (Isaiah 11:2); and it is written: “And his delight [vahariḥo] shall be the fear of the Lord, and he shall neither judge after the sight of his eyes, nor decide after the hearing of his ears” (Isaiah 11:3). Rabbi Alexandri says that the term hariḥo teaches that God burdened the Messiah with mitzvot and afflictions like millstones [reiḥayim]. Rava says that hariḥo teaches that the Messiah will smell [demoraḥ] and then judge on that basis, sensing who is right, as it is written: “And he shall neither judge after the sight of [lemareh] his eyes, nor decide after the hearing of his ears; and with righteousness shall he judge the poor, and decide equity for the meek of the earth” (Isaiah 11:3–4). The Gemara relates: Bar Koziva, i.e., bar Kokheva, ruled for two and a half years. He said to the Sages: I am the Messiah. They said to him: With regard to the Messiah it is written that he is able to smell and judge, so let us see ourselves whether he, bar Kokheva, is able to smell and judge. Once they saw that he was not able to smell and judge, the gentiles killed him.
וְאַל יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁהַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים וּמְחַדֵּשׁ דְּבָרִים בָּעוֹלָם אוֹ מְחַיֶּה מֵתִים וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ, אֵין הַדָּבָר כָּךְ! שֶׁהֲרֵי רַבִּי עֲקִיבָא חָכָם גָּדוֹל מֵחַכְמֵי מִשְׁנָה הָיָה וְהוּא הָיָה נוֹשֵׂא כֵּלָיו שֶׁל בֶּן כּוֹזִיבָא הַמֶּלֶךְ, וְהוּא הָיָה אוֹמֵר עָלָיו שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְדִמָּה הוּא וְכָל חַכְמֵי דּוֹרוֹ שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עַד שֶׁנֶּהֱרַג בַּעֲוֹנוֹת. כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱרַג נוֹדַע לָהֶם שֶׁאֵינוֹ, וְלֹא שָׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ חֲכָמִים לֹא אוֹת וְלֹא מוֹפֵת. וְעִקַּר הַדְּבָרִים כָּכָה הֵן: שֶׁהַתּוֹרָה הַזֹּאת חֻקֶּיהָ וּמִשְׁפָּטֶיהָ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן וְלֹא גּוֹרְעִין מֵהֶן:
(3) One should not presume that the Messianic king must work miracles and wonders, bring about new phenomena in the world, resurrect the dead, or perform other similar deeds. This is definitely not true. Proof can be brought from the fact that Rabbi Akiva, one of the greater Sages of the Mishnah, was one of the supporters of King Bar Kozibah and would describe him as the Messianic king. He and all the Sages of his generation considered him to be the Messianic king until he was killed because of sins. Once he was killed, they realized that he was not the Mashiach. The Sages did not ask him for any signs or wonders. The main thrust of the matter is: This Torah, its statutes and its laws, are everlasting. We may not add to them or detract from them.
אל יעלה על דעתך וכו'. א"א והלא בן כוזיבא היה אומר ״אנא הוא מלכא משיחא״ ושלחו חכמים לבדקו אי מורח ודאין או לא וכיון דלא עביד הכי קטלוהו?!
...אֵין מְחַלְּלִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַל אֲסִימוֹן, וְלֹא עַל הַמַּטְבֵּעַ שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא, וְלֹא עַל הַמָּעוֹת שֶׁאֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ:
...One may not redeem second tithe with unstamped coins, nor with coins which are not current, nor for money which is not in one's possession.
(ה) אין מחללין אותו לא על מטבע מרוד, ולא על מטבע שאינו יוצא, ולא על המעות שאינן ברשותו.
(ו) כיצד? היו לו מעות כזביות ומעות ירושלמיות אין מחללין אותו עליהן, אם חלל לא קנו מעשר. אבל מטבע היוצא משום מלכים הראשונים מחללין אותו עליהן...
(5) 1:5 It is not allowed to deconsecrate a second tithe with a coin from the Revolt, a coin that is not in circulation, or money not in one's possession.
(6) 1:6 Coin from the Revolt and out of circulation refers to coins from the Revolt of Bar Koziba and coins of Jerusalem. These cannot be used to deconsecrate the second tithe. If a coin circulates under the authority of earlier rulers, it is allowed for deconsecration. It is not permitted to deconsecrate with local Palestinian money in Babylonia or Babylonia's money here. If someone here owns Babylonian coins, the second tithe could be deconsecrated with them. The scenario of not deconsecrating with unavailable money includes situations where the coins are hidden in a camp, royal hill country, or wallet fallen into a cistern.
מַטְבֵּעַ שֶׁנִּפְסָל וְהַמַּלְכוּת מְקַבְּלָתוֹ, רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כְּאַסֵּימוֹן. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן, בְּמַטְבֵּעַ שֶׁלְמְלָכִים הָרִאשׁוֹנִים (נֵימַר) אִם הָיָה יוֹצֵא עַל גַּב צוּרָתוֹ מְחַלֵּל, וְאִם לָאו אֵינוֹ מְחַלֵּל. מַטְבֵּעַ שַׁמָּרַד כְּגוֹן בֶּן כּוֹזִיבָא אֵינוֹ מְחַלֵּל...
A coin out of circulation which the government will accept, Rebbi Yose in the name of Rebbi Joḥanan: It is like a blank. Rebbi Ḥiyya in the name of Rebbi Joḥanan: A coin of the earlier kings, if it is currently accepted because of its coinage one exchanges, otherwise one does not exchange. A revolutionary coin like that of Bar Koziba one does not exchange...
וַיָּ֙קֶם֙ אֶת־הָֽעַמֻּדִ֔ים לְאֻלָ֖ם הַהֵיכָ֑ל וַיָּ֜קֶם אֶת־הָעַמּ֣וּד הַיְמָנִ֗י וַיִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמוֹ֙ יָכִ֔ין וַיָּ֙קֶם֙ אֶת־הָעַמּ֣וּד הַשְּׂמָאלִ֔י וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ בֹּֽעַז׃
He set up the columns at the portico of the Great Hall; he set up one column on the right and named it Jachin, and he set up the other column on the left and named it Boaz.
Letter of Fronto to Marcus Aurelius on the Parthian War
The God who begat the great Roman race has no compunction in suffering us to faint at times and be defeated and wounded...But always and everywhere he turned our sorrows into successes and our terrors into triumphs.
But not to hark back too far into ancient times, I will take instances from your own family...under the rule of your grandfather Hadrian what a number of soldiers were killed by the Jews...
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שְׁלשָׁה הֲדַסִּים וּשְׁתֵּי עֲרָבוֹת, לוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד...רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁלּוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד, כָּךְ הֲדַס אֶחָד וַעֲרָבָה אֶחָת:
Rabbi Yishmael says: The mitzva of the four species is to take three myrtle branches, and two willow branches, one lulav, and one etrog...Rabbi Akiva says with regard to the number of each of the species: Just as there is one lulav and one etrog, so too there is one myrtle branch and one willow branch.
Eusebius, History of the Church 4:6:1, 3
1. As the rebellion of the Jews at this time grew much more serious, Rufus, governor of Judea...proceeded against them without mercy, and destroyed indiscriminately thousands of men and women and children, and...reduced their country to a state of complete subjection.
3. The war raged most fiercely in the eighteenth year of Adrian, at the city of Bithara, which was a very secure fortress...When the siege had lasted a long time, and the rebels had been driven to the last extremity by hunger and thirst, and the instigator of the rebellion had suffered his just punishment, the whole nation was prohibited from this time on...from ever going up to the country about Jerusalem...
Rabbi Binyanim Lau; The Sages volume 2, pp. 428-429, 432
...Growing up in Israel, we would spend Lag BaOmer pretending to ride Bar Kokhba's lion...On school trips we visited the tunnels and excavations left by Bar Kokhba's fighters...We read with excitement Yigal Yadin's book about the letters discovered in Nahal Hever.
But amidst all the proud accounts of the Bar Kokhba revolt, I do not remember ever learning anything about its consequences: Five hundred and eighty thousand Jews died in battle, while innumerable others died from illness, hunger, and the ravages of war. Fifty forts and nine hundred and eighty villages were destroyed; any able-bodied survivors were sold into slavery; and Judea was emptied of its inhabitants...
In examining Bar Kokhba's historic folly, we must remember that on the one hand, the revolt brought ruthless persecution; but on the other hand, it planted the seeds of Jewish independence and inspired heroism for generations to come. Who could balance such means and ends?
Indeed, this is a weighty chapter in Jewish history, but we must be clear that any nationalist platform that disparages Rabbi Yohanan ben Zakkai and valorizes Bar Kokhba is antithetical to the vision of redemption reflected in our holy texts...