(יא) משבטלה סנהדרין בטלה השיר מבית המשתאות. שנאמר (ישעיה כד, ט) בשיר לא ישתו יין וגו':
(11) When the Sanhedrin [highest court, charged with deciding cases and appeals that had national significance. It was comprised of 71 scholars who had received the full traditional rabbinical ordination, and its decisions fixed Jewish practice for subsequent generations.] ceased, song ceased from the places of feasting, as it is said, “They drink their wine without song” (Isaiah 24:9).
How can we understand the ban on music being enforced after the Sanhedrin ceased operating?
הלכה יב
גמ' . אמר רב חסדא בראשונה היתה אימת סנהדרין עליהן ולא היו אומרים דברי נבלה בשיר. אבל עכשיו שאין אימת סנהדרין עליהן הן אומרים דברינבלה בשיר.
כל מיני זמר העשויים לנגן בהם לשמחתהוללות ואין בהם כוונה לשבח את הבורא יתברך, או לצד מצוה, אלא דרך קלות ראש ותענוג במיני מאכל ומשתה, אסור לשומעם ולהשתעשע בהם,בין שנעשה הזמר בכלי שיר בין בשירה בעל פה, וכל שכן במקום שנשים מצויות שם שהדבר מביא להרגל עבירה. ומכל מקום כל שיש בו שבח ותהלהלהשם יתברך, כגון פיוטים ומזמורים, מותר אפילו בבית חתנים ומשתאות, שכל שאין בו פריצות מותר, ואין לו לדיין בדברים אלו אלא מה שעיניו רואותלפי מקומם ושעתם. ואף המקראות שהביאו מלמדים שלא נאסר אלא כשעושים כן דרך פריצות וקלות ראש, והוא שאמר אל תשמח ישראל אל גילכעמים, כלומר כמנהג העמים, וכן בשיר לא ישתו יין, שכל אלו דרך פריצות והוללות הם. וכן נראה בהדיא בסוטה (מח)
(יב) מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁאֵין בּוֹנִין לְעוֹלָם בִּנְיָן מְסֻיָּד וּמְכֻיָּר כְּבִנְיַן הַמְּלָכִים. אֶלָּא טָח בֵּיתוֹ בְּטִיט וְסָד בְּסִיד וּמְשַׁיֵּר מָקוֹם אַמָּה עַל אַמָּה כְּנֶגֶד הַפֶּתַח בְּלֹא סִיד. וְהַלּוֹקֵחַ חָצֵר מְסֻיֶּדֶת וּמְכֻיֶּרֶת הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקָתָהּ וְאֵין מְחַיְּבִים אוֹתוֹ לִקְלֹף הַכְּתָלִים:
(יג) וְכֵן הִתְקִינוּ שֶׁהָעוֹרֵךְ שֻׁלְחָן לַעֲשׂוֹת סְעֵדָּה לָאוֹרְחִים מְחַסֵּר מִמֶּנּוּ מְעַט וּמַנִּיחַ מָקוֹם פָּנוּי בְּלֹא קְעָרָה מִן הַקְּעָרוֹת הָרְאוּיוֹת לָתֵת שָׁם. וּכְשֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה תַּכְשִׁיטֵי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב מְשַׁיֶּרֶת מִין מִמִּינֵי הַתַּכְשִׁיט שֶׁנּוֹהֶגֶת בָּהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה תַּכְשִׁיט שָׁלֵם. וּכְשֶׁהֶחָתָן נוֹשֵׂא אִשָּׁה לוֹקֵחַ אֵפֶר מַקְלֶה וְנוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ מְקוֹם הֲנָחַת הַתְּפִלִּין. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים כְּדֵי לִזְכֹּר יְרוּשָׁלַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קלז ה) "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ תִּשְׁכַּח יְמִינִי" (תהילים קלז ו) "תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַםִ עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי":
(יד) וְכֵן גָּזְרוּ שֶׁלֹּא לְנַגֵּן בִּכְלֵי שִׁיר. וְכָל מִינֵי זֶמֶר וְכָל מַשְׁמִיעֵי קוֹל שֶׁל שִׁיר אָסוּר לִשְׂמֹחַ בָּהֶן וְאָסוּר לְשָׁמְעָן מִפְּנֵי הַחֻרְבָּן. וַאֲפִלּוּ שִׁירָה בַּפֶּה עַל הַיַּיִן אֲסוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כד ט) "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן". וּכְבָר נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לוֹמַר דִּבְרֵי תֻּשְׁבָּחוֹת אוֹ שִׁיר שֶׁל הוֹדָאוֹת לָאֵל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל הַיַּיִן:
12. After the Temple was destroyed, the Sages of that generation ordained that one should never build a building whose walls are decorated with ornate designs like the palaces of kings. Instead, one should cover the walls of one's home with mortar and paint over them with lime, leaving a space one cubit square opposite the doorway that is unpainted. If, however, a person buys a dwelling whose walls have been decorated, it may remain as is; he is not obligated to scrape [the designs] from the walls.
13. Similarly, they ordained that a person who sets a table for guests should serve slightly less [than usual] and should leave a place empty, [so that it obviously] lacks one of the dishes that would ordinarily be placed there.
When a woman has a set of jewelry made for her, she should refrain from having one of the pieces appropriate for the set made, so that her jewelry is not perfect.
Similarly, when a groom marries, he should place ashes on his forehead on the place where one wears tefillin. All of these practices were instituted to recall Jerusalem, as [Psalms 137:5-6] states: "If I forget you, O Jerusalem, may my right hand lose its dexterity. Let my tongue cleave to my palate if I do not remember you, if I do not recall Jerusalem during my greatest joy."
14. Similarly, they ordained that one should not play melodies with any sort of musical instrument. It is forbidden to celebrate with such instruments or to listen to them being played [as an expression of mourning] for the destruction.
Even songs [without musical accompaniment] that are recited over wine are forbidden, as [Isaiah 24:9] states: "Do not drink wine with song." It has, however, become accepted custom among the entire Jewish people to recite words of praise, songs of thanksgiving, and the like to God over wine.
The Gemara further relates: They sent the following question to Mar Ukva: From where do we derive that song is forbidden in the present, following the destruction of the Temple? He scored parchment and wrote to them: “Rejoice not, O Israel, to exultation, like the peoples” (Hosea 9:1).
פירש גאון הא דאמרינן זמרא בפומא אסיר ה"מ כגון נגינות של אהבת אדם לחבירו ולשבח יפה ביפיו כגון שהישמעאלים קורים להם אשעא"ר אבל דברי שירות ותשבחות וזכרון חסדיו של הקב"ה אין אדם מישראל נמנע מזאת ומנהג כל ישראל לאמרן בבתי חתנים ובבתי משתאות בקול נגינות ובקול שמחה ולא ראינו מי שמיחה בזאת:
(Isaac ben Jacob Alfasi ha-Cohen (1013–1103
התבאר לך כי חורבן בית המקדש הוא חסרון העולם לתחתונים ולעליונים, ולכך צריך שיהיה הנהגת האדם על ענין זה כפי שהוא ענין העולם, ויהיהנוהג באבילות על דבר זה. וכאשר יש אבילות על ירושלים, ובזה נראה כי יש הפסד וחסרון בעולם, ולכך הוא חוזר אל הסדר. וזה שכתוב (ישעיה סו, י)"שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה", רוצה לומר כי המתאבלים עליה בשביל החסרון שהגיע לעולם הזה, ועל זה הוא מתאבל
ובפרק קמא דגיטין (ז א), שלחו ליה למר עוקבא, זמרא מנא לן דאסור, שירטט וכתב ליה (הושע ט, א) "אל תשמח ישראל אל גיל כעמים". ולשלח ליהמהכא (ישעיה כד, ט) "בשיר לא ישתו יין", אי מההיא הוה אמינא זמרא דמנא, אבל בפומא שרי, קא משמע לן, עד כאן. פירוש, מאחר שאין שמחהבישראל, אין ראוי לישראל לשמוח.
Judah Loew ben Bezalel, 1512 - 1609
Halachik Codification
(יד) וְכֵן גָּזְרוּ שֶׁלֹּא לְנַגֵּן בִּכְלֵי שִׁיר. וְכָל מִינֵי זֶמֶר וְכָל מַשְׁמִיעֵי קוֹל שֶׁל שִׁיר אָסוּר לִשְׂמֹחַ בָּהֶן וְאָסוּר לְשָׁמְעָן מִפְּנֵי הַחֻרְבָּן. וַאֲפִלּוּ שִׁירָה בַּפֶּה עַל הַיַּיִן אֲסוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כד ט) "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן". וּכְבָר נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לוֹמַר דִּבְרֵי תֻּשְׁבָּחוֹת אוֹ שִׁיר שֶׁל הוֹדָאוֹת לָאֵל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל הַיַּיִן:
Tur, Orach Chaim #560
Jacob ben Asher, 1269 - 1343.
(ג) וְכֵן גָּזְרוּ שֶׁלֹּא לְנַגֵּן בִּכְלֵי שִׁיר וְכָל מִינֵי זֶמֶר וְכָל מַשְׁמִיעֵי קוֹל שֶׁל שִׁיר לְשַׂמֵּחַ בָּהֶם; הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא מִי שֶׁרָגִיל בָּהֶם, כְּגוֹן הַמְּלָכִים שֶׁעוֹמְדִים וְשׁוֹכְבִים בִּכְלֵי שִׁיר אוֹ בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה (טוּר), וְאָסוּר לְשָׁמְעָם מִפְּנֵי הַחֻרְבָּן; וַאֲפִלּוּ שִׁיר בַּפֶּה עַל הַיַּיִן, אֲסוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר: בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן (יְשַׁעְיָה כד, ט) וּכְבָר נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לוֹמַר דִּבְרֵי תִּשְׁבָּחוֹת אוֹ שִׁיר שֶׁל הוֹדָאוֹת וְזִכְרוֹן חַסְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל הַיַּיִן. הַגָּה: וְכֵן לְצֹרֶךְ מִצְוָה, כְּגוֹן, בְּבֵית חָתָן וְכַלָּה, הַכֹּל שָׁרֵי (תּוֹסָפוֹת וּסְמַ''ג וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי).
(3) Similarly they decreed not to play [music] with instruments, and musical devices, and all things that make music to rejoice with them. There are those who say, [the prohibition is] specifically for those whom they regularly play them, like for kings who stand and rest to instruments or in the house of a feast. (Tur) It is forbidden to make them heard because of the destruction, and even song by mouth over wine is forbidden, as it says: "In song one may not drink wine" (Isiah 24:9). And all of Israel is already accustomed to saying words of praise or songs of thanks and remembering the goodnes of the holy one blessed be he over wine. Similarly for the need of a Mitzvah, like for house of a Groom and Bride, all this is permitted.
Joseph ben Ephraim Karo, (1488 – March 24, 1575)
(יג) (יג) ואפילו שיר בפה על היין אסור - וב"ח פסק דאפילו בלא יין ג"כ אסור דאמרינן בגמרא דוקא זמרא של מושכי הספינות או מושכי הבקרים שרי שאינו אלא לזרזם במלאכתם אבל דגרדאי אסור שהוא לשחוק בעלמא וע"כ נשים המזמרות בפה בעת מלאכתן יש למחות להן ואם אינן שומעות מוטב שיהיו שוגגין אכן בבית חרושת המעשה שיש שם גם אנשים ואלו מזמרות ואלו עונין אחריהן הוא כאש בנעורת ומצוה רבה לבטלם:
Israel Meir (HaKohen) Kagan (January 26, 1839 – September 15, 1933)
היוצא מזה דבפומא אין לאסור שלא בבית משתה ולמי שאינו רגיל משום דכמעט כל הראשונים מתירין רק הרמב"ם בתשובתו נגד עצמו בהלכותיו... אבל ודאי מהראוי לבעל נפש להחמיר כהרמב"ם בתשובתו והב"ח פסק כותיה
Rav Moses Feinstein - March 3, 1895 – March 23, 1986
מכל מקום מדברי המאירי מוכח שאף בכלי נגינה יש להקל כל שאין בו חשש פריצות והוללות אלא שירי קודש. וכןהמנהג להקל. ועיין להגאון רבי אהרן אפשטיין בשו"ת כפי אהרן (סימן נב) שכתב, שהנוהגים להקל לנגן בכלי שיר סומכים על דברי הטור והרמ"א/או"ח/ (סימן תקס) שלא גזרו חכמים אלא רק במשתה, או למי שרגיל בכך כדרך המלכים ששוכבים ועומדים בכלי שיר.
Ovadia Yosef September 24, 1920 – October 7, 2013
Additional sources
Music in Halachic Perspective - Rabbi Aharon Kahn (Journal of Halacha and Contemporary Society)
Shu"t - Shoalin V'dorshin - Siman 39 (possibility that not listenting to music is a gezeirah she'ein yachol la'amod bah)
Ratz K'Tzvi - vol on Pesach / Sefirat Haomer / Shavuot - Siman 15. Available on Hebrew books.org