Part One - Alcohol in Ancient Persia
(י) בַּיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י כְּט֥וֹב לֵב־הַמֶּ֖לֶךְ בַּיָּ֑יִן אָמַ֡ר לִ֠מְהוּמָ֠ן בִּזְּתָ֨א חַרְבוֹנָ֜א בִּגְתָ֤א וַאֲבַגְתָא֙ זֵתַ֣ר וְכַרְכַּ֔ס שִׁבְעַת֙ הַסָּ֣רִיסִ֔ים הַמְשָׁ֣רְתִ֔ים אֶת־פְּנֵ֖י הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃ (יא) לְ֠הָבִ֠יא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לִפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ בְּכֶ֣תֶר מַלְכ֑וּת לְהַרְא֨וֹת הָֽעַמִּ֤ים וְהַשָּׂרִים֙ אֶת־יׇפְיָ֔הּ כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא׃ (יב) וַתְּמָאֵ֞ן הַמַּלְכָּ֣ה וַשְׁתִּ֗י לָבוֹא֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֖ר בְּיַ֣ד הַסָּרִיסִ֑ים וַיִּקְצֹ֤ף הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְאֹ֔ד וַחֲמָת֖וֹ בָּעֲרָ֥ה בֽוֹ׃ (יג) וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ לַחֲכָמִ֖ים יֹדְעֵ֣י הָֽעִתִּ֑ים כִּי־כֵן֙ דְּבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ לִפְנֵ֕י כׇּל־יֹדְעֵ֖י דָּ֥ת וָדִֽין׃ (יד) וְהַקָּרֹ֣ב אֵלָ֗יו כַּרְשְׁנָ֤א שֵׁתָר֙ אַדְמָ֣תָא תַרְשִׁ֔ישׁ מֶ֥רֶס מַרְסְנָ֖א מְמוּכָ֑ן שִׁבְעַ֞ת שָׂרֵ֣י ׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י רֹאֵי֙ פְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ הַיֹּשְׁבִ֥ים רִאשֹׁנָ֖ה בַּמַּלְכֽוּת׃ (טו) כְּדָת֙ מַֽה־לַּעֲשׂ֔וֹת בַּמַּלְכָּ֖ה וַשְׁתִּ֑י עַ֣ל ׀ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־עָשְׂתָ֗ה אֶֽת־מַאֲמַר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ בְּיַ֖ד הַסָּרִיסִֽים׃ {פ}
(10) On the seventh day, when the king was merry with wine, he ordered Mehuman, Bizzetha, Harbona, Bigtha, Abagtha, Zethar, and Carcas, the seven eunuchs in attendance on King Ahasuerus, (11) to bring Queen Vashti before the king wearing a royal diadem, to display her beauty to the peoples and the officials; for she was a beautiful woman. (12) But Queen Vashti refused to come at the king’s command conveyed by the eunuchs. The king was greatly incensed, and his fury burned within him. (13) Then the king consulted the sages learned in procedure. (For it was the royal practice [to turn] to all who were versed in law and precedent. (14) His closest advisers were Carshena, Shethar, Admatha, Tarshish, Meres, Marsena, and Memucan, the seven ministers of Persia and Media who had access to the royal presence and occupied the first place in the kingdom.) (15) “What,” [he asked,] “shall be done, according to law, to Queen Vashti for failing to obey the command of King Ahasuerus conveyed by the eunuchs?”
Herodotus, The Histories 1:133
...They (the Persians) are very partial to wine. No one may vomit or urinate in another's presence: this is prohibited among them. Moreover, it is their custom to deliberate about the gravest matters when they are drunk; and what they approve in their deliberations is proposed to them the next day, when they are sober, by the master of the house where they deliberate; and if, being sober, they still approve it, they act on it, but if not, they drop it. And if they have deliberated about a matter when sober, they decide upon it when they are drunk.
Tacitus, Germany and its Tribes 22
On waking from sleep, which they generally prolong to a late hour of the day, they take a bath, oftenest of warm water, which suits a country where winter is the longest of the seasons. After their bath they take their meal, each having a separate seat and table of his own. Then they go armed to business, or no less often to their festal meetings. To pass an entire day and night in drinking disgraces no one. Their quarrels, as might be expected with intoxicated people, are seldom fought out with mere abuse, but commonly with wounds and bloodshed. Yet it is at their feasts that they generally consult on the reconciliation of enemies, on the forming of matrimonial alliances, on the choice of chiefs, finally even on peace and war, for they think that at no time is the mind more open to simplicity of purpose or more warmed to noble aspirations. A race without either natural or acquired cunning, they disclose their hidden thoughts in the freedom of the festivity. Thus the sentiments of all having been discovered and laid bare, the discussion is renewed on the following day, and from each occasion its own peculiar advantage is derived. They deliberate when they have no power to dissemble; they resolve when error is impossible.
Part Two - Alcoholism in Chazal
אָמַר רַבִּי חִיָּיא: כׇּל הַמִּתְיַישֵּׁב בְּיֵינוֹ יֵשׁ בּוֹ דַּעַת שִׁבְעִים זְקֵנִים. ״יַיִן״ נִיתַּן בְּשִׁבְעִים אוֹתִיּוֹת, וְ״סוֹד״ נִיתַּן בְּשִׁבְעִים אוֹתִיּוֹת. נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד.
Rabbi Ḥiyya said: Anyone who remains settled of mind after drinking wine, and does not become intoxicated, has an element of the mind-set of seventy Elders. The allusion is: Wine [yayin spelled yod, yod, nun] was given in seventy letters, as the numerological value of the letters comprising the word is seventy, as yod equals ten and nun equals fifty. Similarly, the word secret [sod spelled samekh, vav, dalet] was given in seventy letters, as samekh equals sixty, vav equals six, and dalet equals four. Typically, when wine entered the body, a secret emerged. Whoever does not reveal secrets when he drinks is clearly blessed with a firm mind, like that of seventy Elders.
אָמַר רַבִּי אִילְעַאי, בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אָדָם נִיכָּר: בְּכוֹסוֹ, וּבְכִיסוֹ וּבְכַעְסוֹ. וְאָמְרִי לֵיהּ אַף בְּשַׂחֲקוֹ.
Rabbi Elai said: In three matters a person’s true character is ascertained; in his cup, i.e., his behavior when he drinks; in his pocket, i.e., his conduct in his financial dealings with other people; and in his anger. And some say: A person also reveals his real nature in his laughter.
Part Three - The Nature of the Obligation
אָמַר רָבָא: מִיחַיַּיב אִינִישׁ לְבַסּוֹמֵי בְּפוּרַיָּא עַד דְּלָא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדֳּכַי.
Rava said: A person is obligated to become intoxicated with wine on Purim until he is so intoxicated that he does not know how to distinguish between cursed is Haman and blessed is Mordecai.
כֵּיצַד חוֹבַת סְעֻדָּה זוֹ? שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר וִיתַקֵּן סְעֻדָּה נָאָה כְּפִי אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדוֹ, וְשׁוֹתֶה יַיִן עַד שֶׁיִּשְׁתַּכֵּר וְיֵרָדֵם בְּשִׁכְרוּתוֹ...
What is the nature of our obligation for this feast? A person should eat meat and prepare as attractive a feast as his means permit. He should drink wine until he becomes intoxicated and falls asleep in a stupor...
כְּשֶׁאָדָם אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְשָׂמֵחַ בָּרֶגֶל לֹא יִמָּשֵׁךְ בְּיַיִן וּבִשְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ וְיֹאמַר שֶׁכָּל מִי שֶׁיּוֹסִיף בָּזֶה יַרְבֶּה בְּמִצְוַת שִׂמְחָה, שֶׁהַשִּׁכְרוּת וְהַשְּׂחוֹק הָרַבָּה וְקַלּוּת הָרֹאשׁ אֵינָהּ שִׂמְחָה אֶלָּא הוֹלְלוּת וְסִכְלוּת וְלֹא נִצְטַוֵּינוּ עַל הַהוֹלְלוּת וְהַסִּכְלוּת אֶלָּא עַל הַשִּׂמְחָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדַת יוֹצֵר הַכּל...וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם לֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ וְלֹא מִתּוֹךְ שִׁכְרוּת:
(20) When a person eats, drinks, and celebrates on a festival, he should not let himself become overly drawn to drinking wine, mirth, and levity, saying, "whoever indulges in these activities more is increasing [his observance of] the mitzvah of rejoicing." For drunkenness, profuse mirth, and levity are not rejoicing; they are frivolity and foolishness. And we were not commanded to indulge in frivolity or foolishness, but rather in rejoicing that involves the service of the Creator of all existence...And it is impossible to serve God while in the midst of levity, frivolity, or drunkenness.
...המסבות לשתיית המשכרים תהיה חרפתם בעיניך יותר גדולה מהתקבצות בני אדם עירומים חשופי שת הנפנים ביום במקום אחד...שהיציאה דבר הכרחי אין לאדם שום עצה לסלוקו, והשכרות פעולת האדם הרע בבחירתו, וגנות גלוי הערוה מפורסם לא מושכל, והפסד הדעת והגוף מרוחקים בשכל, ולפיכך ראוי למי שהעדיף להיות אדם שיתרחק מזה ואל ידבר בו כלל...
...As for gatherings with a view to drinking intoxicants, you should regard them as more shameful than gatherings of naked people with uncovered private parts who excrete in daylight sitting together...Excreting is a necessary thing that man cannot refrain from...whereas being drunk is an act committed by a bad man in virtue of his free choice. The disapproval of the uncovering of the private parts is a generally accepted opinion, not a thing cognized by the intellect, whereas the corruption of the intellect and of the body is shunned by the intellect. For this reason one who prefers to be a human ought to shun it and not to speak of it...
...כתוב בא"ח חייב איניש לבסומי בפוריא לא שישתכר שהשכרות איסור גמור ואין לך עבירה גדולה מזו שהוא גורם לג"ע וש"ד וכמה עבירות זולתן אך שישת' יותר מלימודו מעט:
חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי:
הגה וי"א דא"צ להשתכר כל כך אלא שישתה יותר מלימודו (כל בו) ויישן ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי (מהרי"ל) ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים...
One is obligated to be intoxicated on Purim to the point where he does not know [the difference] between "accursed is Haman" and "blessed is Mordechai".
RAMA: Some say it is not necessary to become drunk so much, but rather to drink more than he is used to (Kol Bo), and to fall asleep, and while he sleeps he does not know [the difference] between "accursed is Haman" and "blessed is Mordechai" (Maharil). [There is no difference on Purim] between one who has more and one who has less, as long as his heart is directed to heaven...
וישן ומתוך שישן וכו': וכן ראוי לעשות [פמ"ג]:
And sleeps and since he sleeps etc. And such should be done. [Pri Megadim]
כיון שכל הנס היה על ידי יין כי בתחלה נטרדה ושתי ע"י משתה ובאה אסתר וכן ענין המן ומפלתו היה על ידי יין ולכן חייבו חכמים להשתכר ולפחות לשתות יותר מהרגלו כדי לזכור הנס הגדול ואמנם היודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצות כנט"י וברכה וברהמ"ז או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהוג קלות ראש מוטב שלא ישתכר וכל מעשיו יהיה לשם שמים:
...ולמעשה יש להתרחק מן השכרות, ובפרט שתיית יין שרוף, שבשכרותו יתמלא קיא צואה, ורק לשתות מעט יותר מלימודו ולישן קצת.
כדי לקיים את המצווה כראוי, צריך לדעת שהאלכוהול מגיע לשיא השפעתו כעשרים דקות אחר שתייתו. ויש טועים ושותים כוס יין או משקה חריף, וכיוון שתוך חמש דקות אינם חשים שינוי משמעותי, סוברים שעליהם לשתות עוד כוס, וכיוון שגם אז אינם חשים שקיימו את מצוות השתייה, שותים עוד כוס, וליתר ביטחון עוד אחת. ואז פתאום הכוס הראשונה מתחילה להשפיע, ומיד אחריה השנייה, השלישית והרביעית, ובבת אחת נופלים שיכורים מאוד, ומתבהמים ומקיאים, וכדי ביזיון וקצף. לכן צריך להמתין בין שתייה לחברתה לפחות חצי שעה, ולשלב את השתייה בתוך האכילה.
In order to fulfill the mitzva properly, one must understand that alcohol reaches the height of its influence around twenty minutes after it is ingested. This delay causes some people to make a mistake: When five minutes pass after drinking a cup of wine or hard liquor, and they do not feel any significant change, they think that they need to drink another cup. And when, even then, they feel that they have not fulfilled the mitzva, they drink another cup, and – just to be sure – one more. Then, all of a sudden, the first cup starts taking effect, and then the second, the third, and the fourth. All at once they become very drunk, behave like animals, and begin to vomit, causing much shame and degradation. Therefore, one must know how to drink and rejoice, waiting at least a half-hour between drinks and incorporating one’s drinking into the meal. This way, people will be able to rejoice properly throughout Purim.
(ב) לכאורה יש לשאול, הלא בתנ"ך ובדברי חז"ל (במד"ר י, ויק"ר יב, א), מבואר שהשיכרות מגונה ועלולה להביא למכשול, ומדוע נצטווינו להשתכר בפורים. אלא הטעם, שכל הנסים שנעשו בפורים לישראל נעשו על ידי היין. ושתי נטרדה ממלכותה במשתה היין ובאה אסתר במקומה, וכן עניין המן ומפלתו היה במשתה היין. וצריך לומר, שאמנם ככלל השיכרות מגונה, אולם אי אפשר להתעלם גם מהצדדים הטובים שבה, שעל ידה מתגלית שמחה פשוטה, שמבטאת שמחה גשמית ומשוחררת, מלאת עוצמה וחיוניות. אלא שבכל השנה התאווה וההוללות שבשיכרות מאפילים על הצד הטוב שבה, ולכן היא גורמת למכשולים רבים. אבל בפורים, כאשר שותים ושמחים בישועת ה׳, לזכר הנס שנעשה על ידי המשתה, מתגלים הצדדים הטובים שבשתייה.
(2) It is reasonable to ask: Both in Tanakh and in rabbinic literature (Bamidbar Rabba ch. 10, Vayikra Rabba 12:1), it is made clear that drunkenness is disgraceful and liable to bring one to sin. Why, then, are we commanded to get drunk on Purim? The reason is that all the miracles that God performed for the Jewish people on Purim happened through wine. Vashti was removed from her reign at the wine feast, and Esther then took her place. Haman’s demise occurred at a wine feast as well. We must therefore conclude that although drunkenness is generally disgraceful, one cannot ignore its positive aspects. Through wine, simple joy is made manifest and unconstrained material happiness, filled with strength and vitality, is expressed. Throughout the year, the disrepute and rowdiness that associated with drunkenness overshadow its positive aspects, and thus drunkenness causes many problems. On Purim, however, when we drink and rejoice over God’s salvation, in commemoration of the miracles He performed through drinking – the positive aspects of drinking are expressed.
Part Four - Murder Scene One - Rabbah and R' Zeira
רַבָּה וְרַבִּי זֵירָא עֲבַדוּ סְעוּדַת פּוּרִים בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אִיבַּסּוּם. קָם רַבָּה שַׁחְטֵיהּ לְרַבִּי זֵירָא. לְמָחָר, בָּעֵי רַחֲמֵי וְאַחֲיֵיהּ. לְשָׁנָה, אֲמַר לֵיהּ: נֵיתֵי מָר וְנַעֲבֵיד סְעוּדַת פּוּרִים בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אֲמַר לֵיהּ: לָא בְּכֹל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא מִתְרְחִישׁ נִיסָּא.
The Gemara relates that Rabba and Rabbi Zeira prepared a Purim feast with each other, and they became intoxicated to the point that Rabba arose and slaughtered Rabbi Zeira. The next day, when he became sober and realized what he had done, Rabba asked God for mercy, and revived him. The next year, Rabba said to Rabbi Zeira: Let the Master come and let us prepare the Purim feast with each other. He said to him: Miracles do not happen each and every hour, and I do not want to undergo that experience again.
...הַאי מַאן דִּבְמַאְדִּים — יְהֵי גְּבַר אָשֵׁיד דְּמָא. אָמַר רַב אָשֵׁי: אִי אוּמָּנָא, אִי גַּנָּבָא, אִי טַבָּחָא, אִי מָהוֹלָא. אָמַר רַבָּה: אֲנָא בְּמַאְדִּים הֲוַאי. אָמַר אַבָּיֵי: מָר נָמֵי עָנֵישׁ וְקָטֵיל.
...One who was born under the influence of Mars will be one who spills blood. Rav Ashi said: He will be either a blood letter, or a thief, or a slaughterer of animals, or a circumciser. Rabba said: I was born under the influence of Mars and I do not perform any of those activities. Abaye said: My Master also punishes and kills as a judge.
חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה ובאכילה ובשתיה עד שלא יחסר שום דבר, ומ"מ אין אנו מצווין להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה שלא נצטוינו על שמחה של הוללות ושל שטות אלא בשמחה של תענוג שנגיע מתוכה לאהבת השם והודאה על הנסים שעשה לנו. ומה שאמר כאן עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כבר פירשו קצת גאונים שממה שהזכיר אחריו קם רבא שחטיה לרבי זירא נדחו כל אותם הדברים.
ולענין ביאור מיהא זה שאמרו בין ארור המן וכו' הוא ממה שאמרו בתלמוד המערב שצריך לומר אחר מקרא מגלה ארור המן ברוך מרדכי ברוכה אסתר ארורה זרש וכן שצריך לומר חרבונה זכור לטוב ואמר שחייב להתבשם עד שלא ידע בבירור מה יאמר אלא שכבר נדחית לדעתינו כמו שביארנו...
קָם רַבָּהּ שָׁחְטֵיה לְרַבִּי זֵירָא. המאמר הזה הוא מיושב יותר כפי מה שפרשו בו המקובלים ז"ל, דלא שחטיה בסכין אלא על ידי עסק התורה שהיו לומדין מתוך השמחה נתגברה עליו נפש רבה ומשכה ממנו נפש שלו, ומה שאמר שחטיה מלשון זָהָב שָׁחוּט (מלכים א' י, טז), וכיון שיצאה נפשו מגופו נתחברה ונקשרה באותו הבל של סודות התורה שלמדו וגילו בתוך השתייה, ועלתה למעלה עם הבל הקדוש ההוא של הסודות...וכן קרה לרבי זירא מפני שהיו לומדים הסודות מתוך שמחה ונתבסמה נשמתו ויצאה ונתקשרה באותם הסודות שלמדו, ולמחר בעא רבה רחמי וחזר והמשיך לו נשמתו בגופו וחיה...
Part Five - Murder Scene Two - A Man Named Moshe...
...יש תשובה לגאון על אחד שקם על חבירו בפורים כטוב לבו ביין ויהרגהו ונשא ונתן בדבר שלא לדונו בדין רוצח וסיום דבריו ועתה רבותי אל תתנו יד לפושעים להיות כל איש צורר כמתלהלה היורה זיקים ויאמר שוגג הייתי...
Shu"t Ra'avi AB"D Siman 149
שאלה כטוב לב משה ביין פורים קם אל אחיו ויהרגהו, דינו מהו?
תשובה אין דן דין (דן) הרג ואבדן, כי זה משה האיש לא ידענו אם הגיע לשכרותו של לוט, כדאמרי׳...שכור מקחו מקח וממכרו ממכר, עבר עבירה שיש בה מיתה ממיתין אותו...אמר ר' חנינא לא שנו אלא שלא הגיע לשכרותו של לוט, אבל הגיע לשכרותו של לוט פטור מכלום. וחזקת פורים רוב עמי הארץ משתכרים...ואם מפני הודאת עצמו, אם מאמינים בו שהרגו האמינוהו ששוגג היה...שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, וכל שכן הכא שאין אדם משים עצמו רשע...ועוד נדוננו בחזקת בני ישראל דמיחייבי לאיבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, ועלה אמרינן רבא ור' זירא עבוד סעודת פורים בהדי הדדי בתר דאיבסום קם רבא שחטיה לר' זירא עמדה ליה זכותיה ולמחר אחייה, וזה האיש נהי דלא זכה להחיות את המת אין לעונשו בדין רוצח מזיד...ועתה רבותי ואלופי אל תתנו יד לפושעים להיות כל איש צורר כמתלהלה היורה זיקים ויאמר שוגג הייתי, אך העמידו (ב)ב"ד והכו וענשו למיגדר מילתא...וראוי לקנסו בגופו. הוא הרג את הנפש, ילקה בגופו ובנפשו ללקות שחרית וערבית עד שנים עשר חדש למיתתו של נרצח, ואז ישתכח מן הלב...כמו שדינו של דן שנים עשר חדש כך יהא דינו של זה במלקות שנים עשר חדש. ואיהו קטליה כוליה, אנן נקטליה פלגיה במלקות...ואם יש לנרצח שום גואל קטן שהיה סומך עליו...יכופו את זה להספיק פרנסתו...ועוד יגוז ראשו וזקנו כמתאבל עליו כמו שמצינו באיוב עד שיצמח זקנו ושב לשררה שהיה בה והנשארים ישמעו וייראו. ואם בא לסגף עצמו בתענית ולאסור נפשו מטובה לצאת ידי שמים, ואתם ידעתם את האיש אם יוכל שאת החמירו עליו כאשר ייטב בעיניכם. ולולי כי יש לנו לדונו כמזיד החמרנו עליו עשר ידות ועודות, ודבר זה תודיעו לרבים. ואחרי שקבל עליו דין שמים שקצצנו החרימו ונדו ושמתו והשמיעו אמרו וחללו כל המלבין פניו וכל המזכיר לו לקרותו רוצח על זאת, והעבר על גזרתכם יבדל מן קהל הגולה שלשים יום ואחר יבוא אל המחנה על ידי התר בני קהלו, ואם טוב בעיני בני קהלו להתיר לו לעבור מיד הרשות בידם. ועוד שלא לבייש לא לאשתו ולא לבניו...על כך לאמר להם זכור מעשה אבותיך כחומר גזרת עצמו. ומבלעדי דברינו אלה אם יבואו להוסיף לפי צורך השעה או לגרוע הננו אחריהם להאמין (צ״ל להימין) ולהשמאיל.