כְּשֵׁם שֶׁמִּשֶּׁנִּכְנַס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה — כָּךְ מִשֶּׁנִּכְנַס אֲדָר מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה.
§ Die Mischna lehrt (...): so wie man zu Beginn des Monats Av weniger Freude empfindet, so steigert man die Freude zu Beginn des Monats Adar.
(ב) עִבְד֣וּ אֶת־ה׳ בְּשִׂמְחָ֑ה בֹּ֥אוּ לְ֝פָנָ֗יו בִּרְנָנָֽה׃
Psalm 100 (2) Dient dem Ewigen
mit Freude, erscheint vor ihm mit Jubelgesang.
(ל) [ל]. מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד. וְצָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד בְּכָל הַכֹּחוֹת לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחֹרָה וְלִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד, וְהוּא רְפוּאָה לְכָל מִינֵי חוֹלַאַת. כִּי כָּל מִינֵי חוֹלַאַת בָּאִין מֵעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה, וְצָרִיךְ לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי עֵצוֹת, וְעַל פִּי רֹב עַל־יְדֵי מִלֵּי דִּשְׁטוּתָא דַּיְקָא...:
(30) Es ist eine große Mitzwa, immer froh zu sein. Versuche, Traurigkeit zu vermeiden und strebe danach, froh zu sein. Frohsinn ist das Heilmittel für alle Arten von Krankheiten – denn viele Krankheiten werden durch Traurigkeit verursacht. Man muss einfallsreich sein, um fröhlich zu sein. Oft muss man etwas Verrücktes tun, um froh zu sein (24).
(Eine Sammlung der Lehren von Rebbe Nachman zu verschiedenen alltäglichen menschlichen Situationen und Emotionen, aufgeschrieben zwischen 1790 und 1810).
Rebbe Nachman zu עצבות
(s. Notiz)
(מח) כך מסבירים חסידים את העבודה של חודש אדר, משנכנס אדר מרבין בשמחה (תענית כט ע"א). השמחה היא ביטוי של ספונטניות ושל החופש שלי. אדם מרוצה כשהוא משוחרר וכשטוב לו. את הטוב הוא מביע על ידי שמחה ועל ידי שירה. העבודה היא להגיע אל האמת שלי, אל החופש שלי, ולגלות שאותו חופש ואותה ספונטניות מביאים אותי אל הקב"ה - משנכנס אדר מרבין בשמחה.
(48) Die Chassidim erklären den G'ttesdienst des Monats Adar: „Wenn Adar beginn erhöht sich unsere Freude“ (Taanit 29a): Freude ist Ausdruck der Spontaneität und der eigenen Freiheit; ein Mensch ist zufrieden, wenn er unbeschwert ist und es ihm gut geht. Er drückt dieses Gute durch Freude und Gesang aus. Der G'ttesdienst besteht darin, seine eigene Wahrheit, seine eigene Freiheit zu erreichen und zu entdecken, dass diese Freiheit und diese Spontaneität uns zum Heiligen führen, gesegnet sei Er. „Wenn Adar beginnt steigert sich unsere Freude.“"
(Panecha Avakesch („Dein Gesicht suche ich“) ist eine Sammlung von Draschot des religiösen postmodernen israelischen Denkers Rav Shimon Gershon Rosenberg (1949 - 2007, bekannt als Rav Shagar nach seinem Akronym) im Laufe der Jahre 1981-1982)
(ב) הַשִּׂמְחָה. הַמִּדָּה הַזֹּאת בָּאָה לָאָדָם מֵחֲמַת רֹב שַׁלְוָה בְּלִבּוֹ בְּלִי פֶּגַע רַע. וְאָדָם הַמַּשִּׂיג תַּאֲוָתוֹ, וְלֹא יֶאֱרַע לוֹ דָּבָר הַמַּעֲצִיב אוֹתוֹ – בָּזֶה יִהְיֶה לוֹ שִׂמְחָה תָּדִיר. וּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׂמְחָה תָּדִיר – יָאִירוּ פָּנָיו, וְזִיווֹ מַבְהִיק, וְגוּפוֹ בָּרִיא, וְאֵין זִקְנָה מְמַהֶרֶת לָבוֹא עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יז כב): ״לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה״. וּמִן הַשִּׂמְחָה יָבוֹא שְׂחוֹק לָאָדָם. וְאֵין רָאוּי לְאִישׁ מַשְׂכִּיל לְהַרְבּוֹת בִּשְׂחוֹק, כִּי עִם הַשְּׂחוֹק מִשְׁתַּתֵּף דֵּעָה קַלָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ז ו): ״כִּי כְקוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר – כֵּן שְׂחוֹק הַכְּסִיל״. וּכְבָר נֶאֱמַר מֵאוֹתוֹת הַשּׁוֹטֶה שֶׁשּׁוֹחֵק בְּמָקוֹם שֶׁאֵין רָאוּי בּוֹ הַשְּׂחֹק. וְאֵין רָאוּי לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מוּסָר לְהִתְנַהֵג בִּשְׂחוֹק בְּמוֹשָׁבוֹת וּבְמַעֲמָדוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: מִי שֶׁרַב שְׂחוֹקוֹ – מִתְמַעֵט מוֹרָאוֹ, כִּי בִּשְׁעַת הַשְּׂחוֹק אֵין יָכוֹל לְכַוֵּן אַחַר שׁוּם יִרְאַת הַשֵּׁם אֱלֹקִים. וְכָל שֶׁכֵּן אִם יְשַׂחֵק בְּטִיּוּלִים אוֹ בְּקֻבִּיּוֹת, שֶׁאֵין יִרְאַת אֱלֹקִים עָלָיו. לָכֵן יְיַסֵּר אָדָם אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יְשַׂחֵק, וְשֶׁלֹּא יִקְנֶה לוֹ רַב אוֹ חָבֵר מְשַׂחֵק, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו טו יז): ״לֹא יָשַׁבְתִּי בְסוֹד מְשַׂחֲקִים וָאֶעְלֹז״; וּכְתִיב (משלי יד כג): ״בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר״.
(2) Die Eigenschaft der Freude kommt zu einem Menschen aus dem Frieden und der Sicherheit in seinem Herzen, ohne dass ein böses Ereignis es trübt. Und ein Mensch, der seinen Wunsch erfüllt, ohne dass ein trauriges Ereignis ihn trübt, wird immer glücklich sein, und sein Gesicht wird strahlen und sein Glanz wird schimmern, und sein Körper wird gesund sein und das Alter wird ihn nicht so schnell überfallen, wie es heißt: „Ein fröhliches Herz ist eine gute (heilende) Medizin“ (Sprüche 17:22).
(Buch eines anonymens Autors, Deutschland, 16. Jhdt., zur jüdischen Ethik)
(א) בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי. אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז) טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר. אֵיזֶהוּ עָשִׁיר, הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח) יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא. אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד, הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב) כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ:
(ז) השמח בחלקו. בחלק שהקב״ה מזמין לו הכל נוטל בעין יפה. נ״א שיש לו חירות נפש ולב טוב באותו חלק שהקב״ה מזמין לו בין טוב בין רע בין רב בין מעט ואינו מצטער להיות רודף ולהוט לאצור ולקנות יותר מחלקו ואילו לא היה שמח מיגיע כפיו שהוא אוכל מאי אשרי איכא אפילו עשיר שבעשירים ודואג ועצב בחלקו הרי הוא כעני שבעניים אלא ודאי באכלו בשמחה קאמר ומדקא משבח ליה קרא הכי אלמא עשיר קרי ליה:
(7) Wer mit seinem Los zufrieden ist: Das Los, das der Heilige, gesegnet sei Er, dem Menschen gibt, wird mit gutem Auge betrachtet.
Ein anderer Aspekt: dass er einen freien Geist und ein gutes Herz hat mit dem Teil, den der Heilige, gesegnet sei Er, ihm gibt, ob es gut oder schlecht, groß oder klein ist. Und er nicht bekümmert ist und nicht danach strebt, mehr und mehr anzuhäufen und zu erwerben, als ihm zusteht.
Und wenn er sich nicht über die Mühe seiner Hände freuen könnte, was für eine Art von „Glück“ gibt es dann?
Siehe, selbst der reichste Mann, der sich Sorgen macht und über sein Los traurig ist, ist wie der ärmste Mann …
(Raschi, Rabbi Schlomo Jizchaki, 11. Jhdt, Troyes, Frankreich, wichtiger Kommentator zu Talmud und Tora)
(ד) כָּל הַנְּבִיאִים אֵין מִתְנַבְּאִין בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצוּ אֶלָּא מְכַוְּנִים דַּעְתָּם וְיוֹשְׁבִים שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב וּמִתְבּוֹדְדִים. שֶׁאֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה לֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה. לְפִיכָךְ בְּנֵי הַנְּבִיאִים לִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר וְהֵם מְבַקְּשִׁים הַנְּבוּאָה. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א י ה) "וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים" כְּלוֹמַר מְהַלְּכִין בְּדֶרֶךְ הַנְּבוּאָה עַד שֶׁיִּנָּבְאוּ כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר פְּלוֹנִי מִתְגַּדֵּל:
(4) Nicht alle Propheten prophezeien, wann immer sie wollen. Stattdessen müssen sie ihre Aufmerksamkeit [auf spirituelle Konzepte] konzentrieren und sich zurückziehen, und [warten] in einer glücklichen (mit Simcha), freudigen Stimmung (mit einem "lev tov, guten Herz") - denn eine Person kann nicht prophezeien, wenn sie traurig oder matt ist, sondern nur, wenn sie glücklich ist.
Deshalb hatten die Schüler der Propheten immer eine Harfe, eine Trommel, eine Flöte und eine Leier [vor sich], wenn sie nach Prophezeiungen suchten[1. Samuel 10:5]. Das ist gemeint mit dem Ausdruck: „Sie prophezeiten"...
(Mishneh Torah, Grundlagen zur Tora, von Rabbi Moshe ben Maimon/ Maimonides/ der "Rambam", andalusischer jüdischer Philosoph, Rechtsgelehrter, Theologe und Arzt, 12. Jhdt.) )
(7) Sünde und Freude leben in einer seltsamen Beziehung zueinander. In der Tora (Devarim) wird uns vorgeworfen, G'tt nicht mit Freude zu dienen. Unser Glück ist ein Geschenk des Glaubens, und wenn die Religion uns nur schwermütig und ernst macht, dann haben wir ihr Unrecht getan. „Weil du Haschem, deinem G'tt, nicht mit Freude und Frohsinn gedient hast, obwohl du alles im Überfluss hattest, deshalb musst du deinem Feind dienen, den Haschem gegen dich senden wird“ (28:47–48). Rambam zitierte diesen Vers in seinen Gesetzen der Teschuva (9:1) als Beweistext dafür, dass du großen Segen erfahren wirst, wenn du G'tt mit Liebe dienst …
(Dr. Erica Brown, zeitgenössische amerikanisch-jüdische Gelehrte und Schriftstellerin, aus dem Buch "Umkehr, Tägliche Inspirationen für die Hohen Feiertage, Tag 8, Freude)
מַתְנִי׳ מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו. בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג יָרְדוּ לְעֶזְרַת נָשִׁים, וּמְתַקְּנִין שָׁם תִּיקּוּן גָּדוֹל. מְנוֹרוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם, וְאַרְבָּעָה סְפָלִים שֶׁל זָהָב בְּרָאשֵׁיהֶם, וְאַרְבָּעָה סוּלָּמוֹת לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד, וְאַרְבָּעָה יְלָדִים מִפִּירְחֵי כְהוּנָּה וּבִידֵיהֶם כַּדִּים שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים לוֹג שֶׁהֵן מְטִילִין לְכׇל סֵפֶל וָסֵפֶל. מִבְּלָאֵי מִכְנְסֵי כֹהֲנִים וּמֵהֶמְיָינֵיהֶן, מֵהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין, וּבָהֶן הָיוּ מַדְלִיקִין. וְלֹא הָיָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה מְאוֹר בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה.
MISCHNA: Wer die Freude am Ort der Wasserschöpfung nicht miterlebt hat, hat in seinem Leben nie eine Freude erlebt. Dies war die Abfolge der Ereignisse: Am Ende des ersten Festtages gingen die Priester und Leviten vom Hof der Israeliten in den Frauenhof, ... Dort im Hof standen goldene Leuchter auf Stangen. Und auf jedem Leuchter befanden sich vier Becken aus Gold. Und zu jeder Stange gab es vier Leitern, und es waren vier Kinder aus der Priesterausbildung da, und in ihren Händen hielten sie Krüge mit ... Öl, die sie in jedes Becken gossen. Von den abgetragenen Hosen der Priester und ihren Gürteln lösten und rissen sie Streifen ab, um sie als Dochte zu verwenden, und mit ihnen zündeten sie die Leuchter an. Und das Licht der Leuchter war so hell, dass es in Jerusalem keinen Hof gab, der nicht vom Licht der Platzes des Wasserschöpfens erhellt war. Die Frommen und die Werktätigen tanzten vor den Leuten, die an der Feier teilnahmen, mit brennenden Fackeln, die sie in ihren Händen jonglierten, und sie sprachen vor ihnen Lieder und Lobgesänge für Haschem.
(כא) לְקַיֵּם֮ עֲלֵיהֶם֒ לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר וְאֵ֛ת יוֹם־חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר בּ֑וֹ בְּכׇל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃
(21-22) „… (Ihr habt den Auftrag) den vierzehnten Tag des Monats Adar und den fünfzehnten Tag jedes
Jahr zu begehen – die Tage, an denen die Juden Ruhe vor ihren Feinden fanden und den Monat,
in dem sich für sie Kummer in Freude und Trauer in einen Feiertag verwandelte
(י) תַּ֭שְׁמִיעֵנִי שָׂשׂ֣וֹן וְשִׂמְחָ֑ה תָּ֝גֵ֗לְנָה עֲצָמ֥וֹת דִּכִּֽיתָ׃
(10) Lass mich Freude und Glück hören.