רַב אָשֵׁי אִיקְּלַע לְמָחוֹזָא, אֲמַרוּ לֵיהּ: לִיקַדֵּישׁ לַן מָר קִידּוּשָׁא רַבָּה (הַבוּ לֵיהּ).
Rav Ashi happened to Meḥoza. They said to him: "Will the Master recite for us the great kiddush?"They brought him [a cup of wine].
סְבַר: מַאי נִיהוּ ״קִידּוּשָׁא רַבָּה״? אָמַר, מִכְּדֵי כׇּל הַבְּרָכוֹת כּוּלָּן ״בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן״ אָמְרִי בְּרֵישָׁא, אֲמַר ״בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן״ וְאַגֵּיד בֵּיהּ.
חַזְיֵיהּ לְהָהוּא סָבָא דְּגָחֵין וְשָׁתֵי, קָרֵי אַנַּפְשֵׁיהּ ״הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ״.
He thought: "What is this great kiddush?"
He said to himself: "Since all the blessings one first recites 'Who creates the fruit of the vine'", he recited: 'Who creates the fruit of the vine', and lengthened it.He saw a particular elder bending over his cup and drinking.He read about himself: “The wise man, his eyes are in his head” (Ecc. 2:14).
רב אשי איקלע למחוזא אמרי ליה ליקדיש לן מר קידושא רבה אמר מאי קידושא רבה מכדי כל היכא דאיכא ברכה בפה"ג ברישא בריך בורא פרי הגפן ואגיד ביה חזייה גברא סבא דקא גחין ושתי ליה קרי אנפשיה (קהלת ב׳:י״ג-י״ד) החכם עיניו בראשו אמר רב ברונא אמר רב (דף קו:) נטל ידיו לא יקדש וכן אמר רב אדא בר אהבה אמר רב נטל ידיו לא יקדש אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא אכתי לא נח נפשיה דרב שבקינן לשמעתיה זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב זימנין דהוה חביבא ליה ריפתא מקדש אריפתא וזימנין דהוה חביבא ליה חמרא מקדש אחמרא אלמא בחביבותא תליא מלתא ולאו בנטילה תליא מילתא וכן הלכתא (דף קז.) תנו רבנן אין מקדשין אלא על היין ואין מברכין אלא על היין ואין אומרים שירה אלא על היין אטו אשיכרא ואמיא מי לא מברכין שהכל אלא אמר אביי הכי קתני אין אומרים הבא כוס של ברכה
Rav Ashi came to Mechoza.
They said to him, “Let the master recite for us Kiddusha Rabba (the ‘great Kiddush’).”
He said: “What is Kiddusha Rabba?”
After all, wherever there is a blessing over wine, one recites Borei Pri HaGafen (the blessing over wine) first.
So he recited Borei Pri HaGafen and paused (without continuing with another Kiddush text).
He then saw an elderly man who bent down and drank [the wine].
Rav Ashi interpreted this behavior by referencing the verse (Ecclesiastes 2:13–14): "The wise man has his eyes in his head" (i.e., he understood that the wine blessing was the whole Kiddush).
Rav Bruna said in the name of Rav (Pesachim 106b):
If someone has already washed their hands (for the meal), they should not recite Kiddush afterward.
Similarly, Rav Adda bar Ahavah said in the name of Rav:
If someone has already washed their hands, they should not recite Kiddush afterward.
Rav Yitzchak bar Shmuel bar Marta said to them:
"Rav has not yet passed away (i.e., you’re misquoting him or dismissing his full view)!
Many times I stood before Rav:
Sometimes when he preferred bread, he would recite Kiddush over bread.
And sometimes when he preferred wine, he would recite Kiddush over wine.
Thus, we see that the matter depends on preference (chavivut), not on whether one has washed hands.”
And the law is as such.
(Pesachim 107a) The Rabbis taught:
One may only recite Kiddush over wine.
One may only recite blessings (for mitzvot like Kiddush) over wine.
And one may only recite songs of praise (Shirah, i.e., Hallel or the like) over wine.
What? Does this mean that over beer or water one does not recite Shehakol (the general blessing for food and drink)?
No! Abaye said:
This is how the teaching should be understood:
When they say, “Bring a cup of blessing,” it refers specifically to wine.
קידושא רבא - בורא פרי הגפן ואהכי קרי ליה קידושא רבה דאכולהו קידושי אמרי לה:
קידושא רבה - בורא פרי הגפן וקרי ליה קידושא רבא דאכולהו קידושי קאמרי ליה
Kiddusha Rabba – "[It refers to] Borei Pri HaGafen (the blessing over the fruit of the vine), and that is why it is called Kiddusha Rabba ('the great Kiddush'), because in all [weekday morning] Kiddush recitations, this is what they say."
אמר רב יהודה בפה"ג - אתאי כסא דחמרא וברוכי ומשתי משום כבוד שבת לחלק בין מדת שבת למדת חול שהוא ענין שיר שאין אומרים שירה אלא על היין והכי מפרש בשאילתות דרב אחאי בפרשת וישמע יתרו
When the cup of wine comes — one recites a blessing and drinks, out of honor for Shabbat, to distinguish between the character of Shabbat and the character of weekday.
This is a matter of song, for song is only recited over wine.
And so it is explained in the She'iltot of Rav Achai on Parashat Yitro.
ואגיד ביה - האריך בו לדעת אם יסרהב אחד מהם לשתות ובכך יבין דבורא פרי הגפן רגילין לומר ותו לא שאם לא כן היה אומר לו [לקדש] קידוש גדול של לילה כמנהגן:
"He delayed over it to see if one of them would persist in drinking, and through that he would understand that Borei Pri HaGafen is what they are accustomed to say, and nothing more.
For if that weren’t the case, they would have told him to recite the full Kiddush of the night, as is their custom."
מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן בְּלֵילֵי שַׁבָּת וְשָׁכַח וְנָטַל יָדָיו קֹדֶם שֶׁיְּקַדֵּשׁ הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן אַחַר שֶׁנָּטַל יָדָיו לַסְּעֻדָּה. וּמִצְוָה לְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן בְּיוֹם הַשַּׁבָּת קֹדֶם שֶׁיִּסְעֹד סְעֻדָּה שְׁנִיָּה. וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא קִדּוּשָׁא רַבָּה. מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן בִּלְבַד וְשׁוֹתֶה וְאַחַר כָּךְ יִטּל יָדָיו וְיִסְעֹד. וְאָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּטְעֹם כְּלוּם קֹדֶם שֶׁיְּקַדֵּשׁ. וְגַם קִדּוּשׁ זֶה לֹא יִהְיֶה אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעֻדָּה:
A person who had intended to recite kiddush over wine on Friday night, but forgot, and before he recited kiddush washed his hands [with the intention of partaking of bread], should recite kiddush over bread. He should not recite kiddush over wine after washing his hands [to partake of] a meal.It is a mitzvah to recite a blessing over wine on the Sabbath day before partaking of the second [Sabbath] meal. This is called "the great kiddush." One recites only the blessing borey pri hagefen, partakes of the wine, washes one's hands, and begins the meal.[On the Sabbath day as well,] a person is forbidden to taste any food before he recites kiddush. This kiddush may also be recited only in the place where one eats one's meal.
יַיִן שֶׁרֵיחוֹ רֵיחַ הַחֹמֶץ וְטַעֲמוֹ טַעַם יַיִן מְקַדְּשִׁין עָלָיו. וְכֵן יַיִן מָזוּג. וְכֵן יֵין צִמּוּקִים מְקַדְּשִׁין עָלָיו וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ צִמּוּקִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן לַחְלוּחִית שֶׁאִם יִדְרֹךְ אוֹתָן יֵצֵא מֵהֶן דִּבְשָׁן. וְכֵן יַיִן חָדָשׁ מִגִּתּוֹ מְקַדְּשִׁין עָלָיו. וְסוֹחֵט אָדָם אֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים וּמְקַדֵּשׁ עָלָיו בִּשְׁעָתוֹ. מְדִינָה שֶׁרֹב יֵינָהּ שֵׁכָר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּסוּל לְקִדּוּשׁ מֻתָּר לְהַבְדִּיל עָלָיו הוֹאִיל וְהוּא חֲמַר הַמְּדִינָה:
Although the fragrance of wine resembles vinegar, if its flavor resembles wine, kiddush may be recited over it. Similarly, [kiddush may be recited over] diluted wine.We may recite kiddush over raisin wine, provided it is made from raisins that [are not entirely dried out] - i.e., if one presses them, they will release a concentrated syrup.Similarly, a person may recite kiddush over wine fresh from the wine press, [i.e., grape juice]. Indeed, a person may squeeze a cluster of grapes and recite kiddush over the juice immediately thereafter.Although the majority of a country uses beer instead of wine, [the beer] is not acceptable for kiddush. It may, nevertheless, be used for havdalah, for in that country it serves as a substitute for wine.
(ט) חַיָּב אָדָם לֶאֱכל שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת בְּשַׁבָּת אַחַת עַרְבִית וְאַחַת שַׁחֲרִית וְאַחַת בְּמִנְחָה. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּשָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת אֵלּוּ שֶׁלֹּא יִפְחֹת מֵהֶן כְּלָל. וַאֲפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה סוֹעֵד שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת. וְאִם הָיָה חוֹלֶה מֵרֹב הָאֲכִילָה אוֹ שֶׁהָיָה מִתְעַנֶּה תָּמִיד פָּטוּר מִשָּׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת. וְצָרִיךְ לִקְבֹּעַ כָּל סְעֻדָּה מִשְּׁלָשְׁתָּן עַל הַיַּיִן וְלִבְצֹעַ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת. וְכֵן בְּיָמִים טוֹבִים:
(9) A person is obligated to eat three meals on the Sabbath: one in the evening, one in the morning, and one in the afternoon. One should be extremely careful regarding these three meals, not to eat any less. Even a poor man who derives his livelihood from charity should eat three meals [on the Sabbath].[Nevertheless,] a person who is sick from overeating, or one who fasts constantly is not obligated to partake of three meals.All these three meals must be significant [sittings] at which wine is served; at each, one must break bread on two full loaves. The same applies regarding the holidays.
ואסור לו לאדם וכו'. כתב הראב"ד ז"ל בחיי ראשי אם מסברא אמרה לא סבר מימיו סברא פחותה מזו ולפי שקראוהו קדושא רבא יצא לו, ואינו כלום שכבר נתקדש היום בכניסתו על היין קודם שיטעום ואילו בא לקדש על הפת מי לא מקדש ותחשב המוציא במקום ברכת היין ויאכל וכשדרשו אין לי אלא בלילה ביום מנין ת"ל את יום אסמכתא היא דעיקר קדושא בליליא כתיב מדכתיב את יום ולא כתיב ביום א"נ דאי לא קדיש בליליא קאמר, עכ"ל:
"And it is forbidden for a person, etc."
The Raavad, of blessed memory, wrote in Chayei Roshi:
“If this [idea] came from logical reasoning, he never in his life reasoned a weaker logic than this one.
And just because they called it Kiddusha Rabba (‘the great Kiddush’), it gained traction — but it’s meaningless, since the day is already sanctified upon its entrance through wine, even before one tastes [anything].
And if he wanted to recite Kiddush over bread, would he not be able to do so? Hamotzi (the blessing over bread) would count in place of the wine blessing, and he would eat.
And when they interpreted [the verse] ‘You shall remember the Sabbath day’ to teach that Kiddush must also be recited during the day (and not just at night) — that’s only an asmachta (a rabbinic support found in a verse), because the primary obligation of Kiddush is written for the night, as it says ‘et yom (the day)’ and not ‘ba-yom (in the day).’
Or alternatively, the verse implies that if he did not recite Kiddush at night, he should do so during the day.”
Thus concludes his words.
אע"פ שאמרו שהמברך פושט ידיו לטעום תחלה כל שיש שם זקן מופלג חולקין לו כבוד ואף הוא בעצמו רשאי ליטלה לעצמו בלא רשות וזהו שאמרו רב אשי איקלע למחוזא אמרו ליה ליקדש לן מר קדושא רבה לא הוה ידע מאי ניהו קידושא רבה אמר מכדי בפה"ג אמרי ברישא ברוך בורא פרי הגפן ואגיד ביה חזייה לההוא סבא דהוה גחין ושתי קרא אנפשיה החכם עיניו בראשו או שמא לא אמרוה אלא בשכולן סמוכים על כוס אחד או ככר אחד אבל כל שיש כוסות לזה ולזה שותה כל מי שירצה תחלה מכוסו וכבר כתבנוה במסכת ברכות וכן אתה למד מכאן במה שנהגו ליתן מכוס של ברכה לתוך שאר הכוסות אין שורש בדבר שהרי אותו זקן לא המתין ליתן מכוס של קידוש לתוך כוסו אלא מנהג בעלמא הוא:
Even though the Sages said that the one who recites the blessing (Kiddush) should be the first to stretch out his hands and taste [the wine], if there is an elderly and distinguished sage present, honor is shown to him, and he himself is permitted to take [the cup] without asking permission.
And this is what was said:
Rav Ashi came to Mechoza.
They said to him, “Let the master recite for us Kiddusha Rabba.”
He did not know what exactly Kiddusha Rabba was.
He said: “Since Borei Pri HaGafen is always recited first, [I’ll say that] — Baruch Borei Pri HaGafen — and paused.”
He saw an elderly man who bent down and drank [from the wine].
[Upon witnessing this, Rav Ashi] cited the verse about himself: “The wise man has his eyes in his head” (Ecclesiastes 2:14) — meaning the elder understood and acted wisely.
Or perhaps the original ruling (that the one who blesses drinks first) only applies when everyone is sharing from one cup or one loaf.
But when each person has his own cup, anyone may drink from his own cup first, as he wishes.
And we have already written this in Masechet Berachot.
And you also learn from here that the common custom of pouring from the cup of blessing (kos shel beracha) into other cups has no source — for that elderly man did not wait to have wine poured from the Kiddush cup into his own.
Rather, it is merely a customary practice without a rooted basis.
מצות עשה לקדש את יום השבת בדברים שנ' זכור את יום השבת לקדשו ועיקר הקידוש בכניסתו בלילה ומדברי סופרים לזכרו על היין רמז לדבר וזכרו כיין לבנון וכן מצוה מדברי סופרים לקדש על הכוס למחר ולא קדושת היום אלא בורא פרי הגפן והוא הנקרא קדושא רבה דרך כנוי או שמא על שם שכל הברכות מתעטרות בו ואע"פ שברכה זו אין בה קידוש ליום והרי אף בחול אם בא לשתות צריך לברך כן מ"מ הואיל ועל ידי תקנה הוא בא ברכת חובה היא ומאחר שהיא ברכת חובה אף היא קרויה קידוש שאף היא לכך תקנוה שיהא היום מתקדש על ידו להיות סעודתו חשובה כשהיא נקבעת על היין וגדולי המחברים כתבו שאף זה אסור לטעום ביום השבת קודם שיקדש קידוש זה ואין הדברים נראין הואיל וכבר נתקדש ואף גדולי המפרשים מגיהים עליהם ומביאים ראיה שהרי אף ביום יכול לקדש על הפת ומברך המוציא ואוכל וכן כתבו גדולי המחברים שאף קידוש זה צריך שיהא במקום סעודה וכן שהוא צריך בכל סעודה שביום:
It is a positive commandment to sanctify the Sabbath day with words, as it says, “Remember the Sabbath day to sanctify it.”
The primary Kiddush is at the beginning of the Sabbath, at night.
And by rabbinic decree, one is to mention it over wine — a hint for this is the verse, “And its remembrance is like the wine of Lebanon.”
Similarly, it is a rabbinic obligation to recite Kiddush over a cup (of wine) on the following day (Shabbat morning).
However, there is no specific sanctification of the day in that Kiddush, other than the blessing Borei Pri HaGafen.
This is what is called Kiddusha Rabba, as a euphemism — or perhaps because all the blessings are "crowned" through it.
And even though this blessing (Borei Pri HaGafen) does not contain an actual sanctification of the day — for even on a weekday one must recite it when drinking wine — nevertheless, since it was instituted by rabbinic decree as an obligation, it is considered part of Kiddush.
And once it is a required blessing, it is also called Kiddush, because it was established for the purpose of honoring the day through it — so that the meal is made significant by being established over wine.
Some leading halachic authorities wrote that it is forbidden to taste anything on Shabbat day before reciting this Kiddush,
but this position is not accepted — since the day was already sanctified (the night before).
And prominent commentators criticize that view and bring proof: after all, one may even recite Kiddush during the day over bread, reciting Hamotzi and then eating.
Leading authorities also wrote that even this Kiddush (of Shabbat day) must be recited in the place of the meal,
and that one must recite it before every meal on Shabbat day.
רב אשי איקלע למחוזא אמרו ליה לימא לן מר קידושא רבא אמר מאי קידושא רבא כל היכא דאיתא בורא פרי הגפן בעי לברוכי ברישא. בריך בפ"ג ואגיד ביה. חזיה לההוא סבא דהוה גחין ושתי. קרי אנפשיה החכם עיניו בראשו. וא"ת וההוא סבא היאך שתה קודם המברך הא אמרינן בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מז.) אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך ויש לומר שפשט ידו ליקח הכוס לפי שהיה מאריך אבל עדיין לא שתה. ויש מפרשים היינו דוקא גבי המוציא שצריך המברך לטעום כדאמרינן בפ' ראוהו ב"ד (ראש השנה דף כט.) לא יפרוס אדם פרוסה לאורחים אא"כ אוכל עמהם הלכך לא יטעום אחר לפניו. אבל גבי קידוש דאין חובה רק שיטעום אחד יכול אחר לטעום לפניו. מיהו בירושלמי פ' כיצד מברכין משמע דאין חילוק. דגרסינן התם א"ר אבא בשם רבינו אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך. ר' יהודה בן לקיש אומר שותין אע"פ שלא שתה הוא. ולא פליגי מה דאמר רבי אבא כשהיו כולן זקוקים לכוס אחד. ומה דאמר ר' יהודה בן לקיש כשיש לכל אחד ואחד כוסו בידו והשתא ניחא הכא כשהיה כוסו בידו. וצריך לומר כי כוסות שלהן לא היו פגומים שהיו ראויין לברכה שאנו רואין כאלו כל אחד קדש על כוסו ואע"פ שאין צריכין לשתות לכתחלה מיהו מצוה לשתות. וכן בשבת אם רצה כל א' לאכול מככרו צריך שיהא לפניו שתים משום לחם משנה. ויש שנוהגין לשפוך מכוס של ברכה לשאר כוסות והכא משמע דלא צריך דההוא סבא שתה מכוסו אע"פ שלא שתה מברך ושפך מברך מכוס ברכה לשלו. ונ"ל דאין ראיה מהכא דאיכא למימר דגחין והגביה כוסו להושיט למברך שישפוך לכוסו. וגחין ושתי דקאמר פי' גחין ליתן כוסו כדי לתקנו לשתות. אמר רב ברונא אמר רב הנוטל ידיו לא יקדש שאם היה מקדש היה הקידוש הפסק והסח הדעת בין נטילה לברכת המוציא והיה צריך ליטול ידיו ולברך פעם אחרת על הנטילה נמצא ברכה שבירך על הנטילה הראשונה היא לבטלה הלכך לא יקדש הוא אלא יתן לאחר שלא נטל ידיו לקדש ויצא הוא בשמיעה ולא הוה הפסק. ורב לטעמיה דאמר יש קידוש שלא במקום סעודה ולא שייך הקידוש לסעודה הלכך הוי הפסק. אבל לשמואל דסבר אין קידוש אלא במקום סעודה הוי קידוש אתחלתא דסעודה ולא הוי הפסק. וכן אמר רב אדא בר אהבה הנוטל ידיו לא יקדש אמר ליה רב יצחק בר שמואל בר מרתא אכתי לא נח נפשיה דרב ושכחינה לשמעתיה. זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב זימנין דחביבא ליה ריפתא ומקדש אריפתא וזימנין דחביבא ליה חמרא וקדיש אחמרא. אלמא בחביבותא תליא מילתא ולא בנטילותא תליא מילתא וכן הלכתא. פירש רשב"ם זימנין דחביבא ליה ריפתא ומקדש אריפתא אלמא לא בעי נטילה אחריתי אלא מעיקרא משי ואכיל נהמא דקדושא אלמא קידוש שלאחר נטילה לא הוי היסח הדעת. וכן הלכה דמי שנטל ידיו קודם קידוש אין צריך לחזור וליטול אחר קדוש. ולא פליגי רבנן בין מקדש אחמרא למקדש אריפתא מדלא מהדרו ליה לרב יצחק בר שמואל מידי מיהו לכתחלה מוזגין ואח"כ נוטלין לידים כבית שמאי הלל במס' ברכות דף נא: ור"י חילק משום דמזיגה שהיא בחמין צריך דקדוק גדול. שלא יחסר ושלא יותיר ואיכא היסח הדעת טפי. ור"ת תירץ דהתם מיירי בחול ואם יטול ידיו תחלה לפעמים יתעסק בשאר צרכים ולא יאכל לאלתר ואתי לאסוחי דעתיה אבל בשבת השלחן ערוך ליכא למיחש להכי.
Here is the full English translation of the passage you provided, a rich and complex Talmudic and halachic discussion primarily surrounding *Kiddush*, drinking before the one who recites the blessing, and the order of washing hands in relation to *Kiddush*:
---
**Rav Ashi came to Mechoza.**
They said to him: "Let the Master recite for us *Kiddusha Rabba*."
He asked: "What is *Kiddusha Rabba*?"
He reasoned: "Wherever *Borei Pri HaGafen* (the blessing over wine) is required, it is recited first."
So he recited *Borei Pri HaGafen* and paused.
He then saw an elderly man who bent over and drank \[the wine].
Rav Ashi applied to himself the verse: **“The wise man has his eyes in his head”** (Ecclesiastes 2:14).
But you might ask: How could that elder drink before the one who recited the blessing? After all, it is taught in the chapter "Three Who Ate" (Berachot 47a) that the participants at a meal are not permitted to taste before the one who blessed has tasted.
**One may answer** that the elder only stretched out his hand to take the cup because Rav Ashi was delaying, but he hadn’t yet drunk.
**Others explain** that the restriction applies only to *Hamotzi* (the blessing over bread), where the one who blesses is required to eat first, as stated in *Rosh Hashanah* 29b:
*A person should not break bread for guests unless he eats with them*, and therefore no one may eat before the one who recites *Hamotzi*.
But regarding *Kiddush*, where it is sufficient that just **one person** tastes, **another person may drink first**.
However, in the **Jerusalem Talmud**, tractate *Berachot*, it appears there is no distinction. For we read there:
Rabbi Abba said in the name of our master (Rav):
*Those reclining (at a meal) may not taste before the one who recited the blessing has tasted.*
Rabbi Yehuda ben Lakish says: *They may drink even if he has not yet drunk.*
And this is not a disagreement:
Rabbi Abba refers to when they all rely on one cup;
Rabbi Yehuda ben Lakish refers to when each person has his own cup in his hand.
So here, it is understandable, since the elder had his own cup.
It must also be said that **their cups were not blemished** (*pagum*, i.e., previously drunk from), and thus were still fit for blessing.
So we consider it as if each person made *Kiddush* on his own cup.
Even though drinking is not required initially, it is still a mitzvah to drink.
Likewise on **Shabbat**, if each person wants to eat from his own loaf, he must have two loaves (*lechem mishneh*) in front of him.
There are those who customarily **pour from the cup of blessing into the other cups**, but here it seems this is **not necessary**, since that elder drank from his own cup even though the one who recited the blessing (Rav Ashi) did not pour from his own cup into it.
However, **this is not proof**, because one might say that the elder bent down and raised his cup **to pass it to the one reciting the blessing** so he could pour into it, and when it says he “bent down and drank,” it could mean he bent down to bring his cup for preparation.
---
**Rav Bruna said in the name of Rav:**
One who has **washed his hands** may not recite *Kiddush*,
because if he were to recite *Kiddush*, it would be an **interruption** (*hefsek*) and a distraction between the washing and the blessing of *Hamotzi*,
and he would then have to **wash again** and make a new blessing over washing.
This would make the first blessing over washing in vain.
Therefore, he should **not recite *Kiddush***; rather, he should give the wine to someone who has **not yet washed**, and he himself fulfills the obligation by listening.
In this way, there is no interruption.
**Rav is consistent with his opinion** that *Kiddush* does not need to be said in the same place as the meal (*Kiddush bimkom seudah*), and thus *Kiddush* is **not part of the meal** — making it an interruption.
But according to **Shmuel**, who holds that *Kiddush* **must be recited in the place of the meal**, the *Kiddush* is considered the **beginning of the meal** and **not an interruption**.
**Similarly**, Rav Adda bar Ahavah said in the name of Rav:
One who has washed his hands should not recite *Kiddush*.
Rav Yitzchak bar Shmuel bar Marta replied:
“Rav has not yet passed from this world, and already you’ve forgotten his ruling!”
Many times I stood before Rav:
Sometimes when bread was preferable to him, he would make *Kiddush* over bread;
Other times when wine was preferable, he would make *Kiddush* over wine.
So we see that **preference** (*chavivut*) is what determines the practice — not whether one has already washed.
**And this is the halacha.**
---
**Rashbam explained:**
Sometimes bread was preferable, and Rav would make *Kiddush* over it,
implying that no additional hand washing was needed; he had washed beforehand, and ate the bread of *Kiddush*.
So we see that making *Kiddush* after washing is not considered a distraction or interruption.
**And this is the halacha**:
If someone washes hands before *Kiddush*, they do **not** need to wash again afterward.
The Sages do **not distinguish** between *Kiddush* made over wine or over bread, since they did not object to Rav Yitzchak bar Shmuel.
However, **ideally**, one should **first pour the wine** and **then wash hands**, as per the opinion of **Beit Shammai** (Berachot 51b).
**Rabbeinu Yehuda** distinguished that **mixing wine** (for dilution with water, a common practice in Talmudic times) requires careful attention so as not to dilute too little or too much, and this causes greater distraction.
**Rabbeinu Tam** answered that that ruling refers to **weekday**, where if one washes hands first, he might get distracted with other matters and **not eat immediately**, leading to a lapse.
But on **Shabbat**, since the table is already set, there is no need to worry about such distraction.
כתב רשב"ם ומדרב שמעינן שמקדשין על הפת ואומרים ויכולו ומברך ברכת המוציא ואינו פורס עד שיקדש אח"כ ודוקא קידוש אבל הבדלה אינה אלא על הכוס. דעל הכוס של יין תקנוה. כדאמרינן ברכות דף לג. העשירו קבעוה על הכוס ומי שאין לו כוס במקום שרגילין לשתות יין אל יבדיל ודי לו בהבדלת תפלה. בסדר רב עמרם. והקשה רבינו תם מאי מייתי ראיה ממקדש אריפתא למקדש אחמרא בקידש על הפת ודאי לא הוי היסח הדעת שהרי אחר נטילה בירך מיד ברכת המוציא והקידוש לאחר המוציא הוי כמו גביל לתורי דלא הוי הפסק בין ברכה לאכילה. אבל אם נטל ידיו לאכילה ואחר כך קידש אחמרא הוי היסח הדעת בין נטילה לברכת המוציא. והיה אומר רבינו תם דאין מקדשין על הפת כלל. דקידוש חמור מהבדלה דאמרינן לעיל (פסחים דף קה.) דקידוש קובעת והבדלה אינה קובעת ואמרינן נמי לקמן בשמעתין סבר מיניה קידושי לא מקדשי הא אבדולי מבדלינן והבדלה אינה על הפת כדאמרינן לקמן אמימר בת טוות וכ"ש קידוש. וכן משמע בירושלמי דברכות גבי פלוגתא דבית שמאי ובית הלל דמברך על היום ואחר כך מברך על היין. אמר רבי זירא מדברי שניהם נלמוד מבדילין בלא יין ואין מקדשין בלא יין. ואמר רבי אסי בר בון נהיגין תמן במקום שאין יין שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין ז' משמע דהיינו לפי שאין מקדשין על הפת. ועוד ראיה דבעי בפ' במה מדליקין (שבת דף כג:) נר חנוכה וקידוש היום איזה מהן עדיף ואי מצי לקדושי אריפתא פשיטא שיש לו ליקח נר ולקדש אריפתא הלכך היה אומר רבינו תם שאין מקדשין על הפת כלל וה"פ דשמעתין הנוטל ידיו לא יקדש רב לטעמיה דסבירא ליה דיש קידוש שלא במקום סעודה וחיישינן שמא לא יאכל מיד אחר הקידוש. אמר להו רב נחמן וכו' זימנין דחביבא ליה ריפתא וכו' כלומר זימנין שהיה רעב והיה רוצה לאכול מיד ומקדש אריפתא כלומר מקדש אחמרא אדעתא לאכול פת מיד בלא נטילת ידים בינתים. וזימנין דחביבא ליה חמרא ומקדש אדעתא דחמרא כדי לשתות יין דיש קידוש שלא במקום סעודה. ונהגו העם לקדש על הפת וכן הסכימו כל הגאונים ומה שהביא ראיה רבינו תם דקידוש חמור מהבדלה משום דקובעת לקידוש ואינה קובעת להבדלה אינה ראיה דלאו משום חומרא דקידוש הוא אלא טעם יש לדבר דדין הוא שתקבע לקידוש משום כבוד שבת שלא יאכל עד שיקדש ויקבע סעודתו לכבוד שבת אבל הבדלה אינה כבוד שבת שיצטרך להפסיק סעודתו כדי להבדיל והבדלה דין הוא שלא יבדיל על הפת דאי בעי לא אכיל במוצאי שבת הלכך אינה אלא על היין שאומרים עליו כל דברי שירה והודאה או על דבר שהוא חמר מדינה אבל קידוש ראוי להיות על הפת כיון דהסעודה היא חובת שבת ומה שהביא ראיה מהירושלמי איכא למימר הכי פירושו מבדילין בלא יין על דבר שהוא חמר מדינה ואין מקדשין עליו ונהגו במקום שאין יין שהיו רגילין לקדש בבית הכנסת להוציא האורחים דאי אפשר לקדש בפת בבית הכנסת אומר שליח ציבור מעין שבע והאי דנר ביתו לאו ראיה היא דס"ד אמינא כיון דעיקר מצותו על היין ידחה נר ביתו. אמרו ליה מר קשישא ומר ינוקא בני דרב חסדא לרב אשי זימנא חדא איקלע אמימר לאתרין ולא ה"ל חמרא ואייתינן ליה שיכרא ובת טוות למחר טרחינן ואייתינן ליה חמרא ואבדיל וטעים מידי. והא דאמרינן לעיל ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון אלמא מותר לאכול קודם הבדלה אוקמא רבינו נסים ביושב על שלחנו וחשכה לו וס"ל דהבדלה אינה קובעת ור"י תירץ דודאי אם אין לו כוס ומצפה למחר למצוא כוס לא יאכל הלילה אלא ימתין עד למחר שיבדיל על הכוס. אבל אם יש לו כוס ואינו מצפה שימצא למחר יין יותר מוטב שיאכל קודם שיבדיל ויברך בהמ"ז והבדלה על אותו כוס ממה שיבדיל על הכוס ויברך ברכת המזון בלא כוס. לשנה אחרת תו אמימר איקלע לאתרין לא הוה לן חמרא ואייתינן ליה שיכרא אמר חמר מדינה הוא אבדיל וטעים מידי פירש רשב"ם האי חמר מדינה הוא אין יין בעיר הזאת כי אם שכר הלכך מבדילין בו וכן הלכה ואין מבדילין על המים היכא דליכא לא יין ולא שכר וי"מ כשאין יין גדל בתוך מהלך יום סביב העיר. בעי מיניה רב חסדא מרב הונא מהו לקדושי אשיכרא פי' רשב"ם היכא דהוה חמר מדינה ומסיק דאין מקדשין ואין מבדילין עליו ואין להביא ראיה מכאן דאין מקדשין על השכר היכא דהוי חמר מדינה דאפשר למימר כי היכי דלא קי"ל כוותיה במאי דאמר אין מבדילין עליו הכי נמי בקידוש לא קי"ל כוותיה אלא כמו שמבדילין עליו כך מקדשין עליו וכ"ש אי מפרשינן מהו לקידושי אשיכרא היכא דלא הוי חמר מדינה והשתא ניחא טפי דלא פליג רב הונא אאמימר וא"כ אפשר נמי דלרב הונא מקדשין עליו היכא דהוי חמר מדינה והא דאמר בירושלמי דאין מקדשין בלא יין. מיירי היכא דלא הוי חמר מדינה ואפילו הכי מבדיל עליו כדאמרינן הכא סבור מינה קדושי לא מקדשי אבדולי מבדלי ואי מקדשין על השכר ניחא שיעשה יקנה"ז על השכר אבל אם אין מקדשין על השכר היאך יעשה חצי יקנה"ז על הפת וחצי על השכר ומיהו בסדר רב עמרם כתוב גבי יקנה"ז אע"פ דאין מבדילין בעלמא על הפת ביו"ט שחל להיות במוצאי שבת מבדילין עליו כיון דקידושא עיקר ומקדשין על הפת נעשית ההבדלה טפלה ומבדיל על הפת עם הקידוש ונראה שדעת ר"י נוטה שמקדשין על השכר היכא דהוי חמר מדינה וכ"כ רבינו אב"ץ דמקדשין על השכר אם הוא חמר מדינה ויראה לי אע"פ שיכול לקדש על השכר אם הוא חמר מדינה טוב הוא יותר לקדש על הפת כיון שהסעודה באה לכבוד שבת אבל בבקר יראה שיברך על השכר קודם ברכת המוציא. דאל"כ בטלה קידוש של היום דרבינן ליה מקרא כמו קידוש הלילה ולמה נבטלנו כיון דאפשר לקיימו על השכר ויקנה"ז יעשה על השכר וזה טוב יותר ממה שיעשה הבדלה שלא כהלכתא. מכח טפלה. ורב עמרם שכתב שיעשה יקנה"ז על הפת דילמא ס"ל דאין מקדשין על השכר כלל ורוב הגאונים הסכימו שמקדשין על השכר היכא דהוי חמר מדינה. ת"ר אין מקדשין אלא על היין ואין מברכין אלא על היין אטו אשיכרא ואמיא לא מברכין שהכל אלא אמר אביי ה"ק אין אומר הבא כוס של ברכה אלא על היין אבל אשיכרא לא והני מילי דלא קבע עילויה אבל קבע עילויה לית לן בה. רבינו שמואל ב"ר מאיר לא גריס דלא קבע עילויה וכו' דסבירא ליה כיון דברכת המזון טעונה כוס מה תלוי בקביעת סעודה מיהו היכא דהוה חמר מדינה נראה דמברכין עליו דהא הבדלה דלכולי עלמא טעונה כוס מבדילין עליו וכ"ש בהמ"ז דאיכא למ"ד בפרק אלו דברים (ברכות דף נב.) דאינה טעונה כוס.
Rashbam wrote: From the words of Rav we learn that one may recite *Kiddush* over bread, say *Vayechulu*, and recite the blessing of *hamotzi*, but should not break the bread until after reciting *Kiddush*. However, this is specifically with regard to *Kiddush*; *Havdalah*, by contrast, is only valid over a cup of wine, since it was established to be recited specifically over wine, as we say in *Berachot* 33a: “When they became wealthier, they established it over a cup.” And if someone does not have a cup in a place where wine is commonly drunk, they should not recite *Havdalah*, and suffice with *Havdalah* in the prayer. This is also found in the order of Rav Amram.
But Rabbeinu Tam objected: What kind of proof is it to compare someone who makes *Kiddush* over bread to someone who makes *Kiddush* over wine? When someone makes *Kiddush* over bread, it is not considered an interruption of thought (*hesach hada’at*), since immediately after washing hands he recites the *hamotzi* blessing, and *Kiddush* after *hamotzi* is like placing dough in the oven (i.e., an immediate continuation), and is not considered an interruption between the blessing and eating. But if one washes hands intending to eat, and then makes *Kiddush* over wine, this is considered an interruption between the washing and the *hamotzi*.
Therefore, Rabbeinu Tam held that one should never recite *Kiddush* over bread. *Kiddush* is more stringent than *Havdalah*, since we say in *Pesachim* 105a that *Kiddush* establishes a meal, but *Havdalah* does not. Later in our sugya we say that *Kiddush* must be said over wine, but *Havdalah* may be said without wine. We also find later in the Talmud that Amemar refused to say *Havdalah* over bread (*bat tavot*), and all the more so *Kiddush*. Similarly, the *Yerushalmi* in *Berachot* discusses the dispute between Beit Shammai and Beit Hillel about whether to bless the day or the wine first. Rabbi Zeira concludes: “From both we learn: *Havdalah* may be said without wine, but *Kiddush* may not.”
Rabbi Assi bar Bun said that in places without wine, the *shaliach tzibur* (prayer leader) would step before the ark and recite a condensed version of the seven blessings (*me’ein sheva*) — which implies that *Kiddush* was not said over bread. Another proof is in *Shabbat* 23b, which asks: Between the Hanukkah candle and *Kiddush*, which takes precedence? If one could make *Kiddush* over bread, it would be obvious to buy a candle and say *Kiddush* over bread. Therefore, Rabbeinu Tam maintained that *Kiddush* may never be recited over bread.
The passage in the Talmud, “One who has washed their hands should not recite *Kiddush*,” follows Rav’s opinion, who holds that one may say *Kiddush* even not at a meal, and we're concerned that the person might not eat immediately afterward. Rav Nachman responded that sometimes a person is more drawn to bread (*rifta*), and will make *Kiddush* over bread with the intent to eat immediately without washing again in between; other times, they prefer wine (*chamra*) and say *Kiddush* just to drink wine — because, according to Rav, *Kiddush* does not need to be in the context of a meal.
The custom among the people became to recite *Kiddush* over bread, and all the Geonim agreed to this. Rabbeinu Tam’s proof that *Kiddush* is more stringent than *Havdalah* because it establishes a meal is not valid, because this is not due to a stringency of *Kiddush* per se, but rather because of the honor due to Shabbat — one should not eat before *Kiddush*, and one’s meal should honor Shabbat. *Havdalah*, by contrast, is not about honoring Shabbat, and one should not need to interrupt their meal to recite it.
*Havdalah* should not be recited over bread, since one is not required to eat on Motzei Shabbat. Therefore, *Havdalah* is recited over wine, over which songs and praises are recited — or over another beverage that is considered *chamar medina* (a significant local beverage). But *Kiddush* can be said over bread, since the meal is a Shabbat obligation.
As for the *Yerushalmi*’s statement, “One may say *Havdalah* without wine,” it may mean using another *chamar medina*, but *Kiddush* cannot be said on such drinks. In places without wine, it became the practice to recite *Kiddush* in the synagogue to fulfill the obligation for guests. When this wasn’t possible, the *shaliach tzibur* would recite *me’ein sheva* instead.
The discussion about preferring the Hanukkah lamp over *Kiddush* is not proof, because one might have thought that since wine is essential for *Kiddush*, it should override the lamp — hence the clarification.
Mar Kashisha and Mar Yanuka, sons of Rav Chisda, told Rav Ashi: Once, Amemar visited our town and had no wine, so we brought him beer and *bat tavot*. The next day we worked to get wine, and then he recited *Havdalah* and tasted something. This supports the idea that ideally one should use wine.
As for the Talmudic statement that if one has only one cup, they should save it for after the meal, which implies it’s permitted to eat before *Havdalah*, Rabbeinu Nissim explained this refers to someone who was already at the table when Shabbat ended. He held that *Havdalah* does not establish a meal. But Rabbi Yitzchak explained that if one lacks wine but expects to get some the next day, they should wait and not eat. But if they do not expect to find wine later, it is better to eat first and then use that one cup for both *Birkat Hamazon* and *Havdalah*, rather than say *Havdalah* on wine and recite *Birkat Hamazon* without a cup.
The following year, Amemar again visited and there was no wine, so they brought him beer. He said, “This is *chamar medina*,” recited *Havdalah* on it, and tasted something. The Rashbam explained that *chamar medina* means that in that town there was no wine — only beer — so *Havdalah* was valid on beer. And so is the halacha: one may not recite *Havdalah* on water. Some define *chamar medina* as a beverage grown within a day’s journey of the city.
Rav Chisda asked Rav Huna whether one may recite *Kiddush* on beer. The Rashbam explains this is referring to where beer was *chamar medina*. The conclusion was that one may not, but this is not a definitive proof, since we also do not rule like Rav Huna’s opinion that one may not say *Havdalah* over beer. Rather, just as we allow *Havdalah* on beer, so too we may allow *Kiddush* on beer in such cases — and certainly if the question was regarding beer that is not *chamar medina*, then the rejection makes even more sense.
Thus, there is no contradiction between Rav Huna and Amemar, and it’s possible that Rav Huna would agree that *Kiddush* may be said on beer if it is *chamar medina*. As for the *Yerushalmi* saying that *Kiddush* must be on wine — that’s where the drink is not *chamar medina*, yet *Havdalah* might still be said on it, as noted earlier.
And if one can say *Kiddush* on beer, they could recite the full *yaknehaz* (the holiday-night ceremony that combines *Kiddush* and *Havdalah*) on beer. But if not, one would have to split the ceremony oddly — some parts on bread and some on beer — which is not ideal.
Still, in the *Seder* of Rav Amram, it says that on *yaknehaz*, even though *Havdalah* is normally not recited on bread, on a festival that falls on Motzei Shabbat, we do say it over bread because *Kiddush* is the main obligation, and the *Havdalah* becomes secondary to it.
Rabbi Yitzchak seems to lean toward the view that one may say *Kiddush* on beer if it is *chamar medina*, as does Rabbeinu Avitz. But even when permitted, it is better to recite *Kiddush* on bread since the meal honors Shabbat. In the morning, however, one should ideally say the blessing over the beer before *hamotzi*, because otherwise, the daytime *Kiddush* would be nullified — which we learn from the verse just as we learn about nighttime *Kiddush*. So it is better to fulfill *Kiddush* over beer than not at all or to do *Havdalah* improperly.
Rav Amram, who ruled that *yaknehaz* should be done over bread, might hold that *Kiddush* may never be said on beer. However, most of the Geonim agree that *Kiddush* may be said on beer if it is *chamar medina*.
The sages taught: One may only recite *Kiddush* over wine, and may only use wine for blessings. Does that mean one does not say *shehakol* over beer or water? No — Abaye explained: This means one only brings the "cup of blessing" over wine, but not beer — unless the person fixed his meal over it (*kava alav seudah*) — in which case, there is no problem.
Rabbeinu Shmuel bar Meir did not accept the distinction of whether one established their meal on the beverage, since he held that *Birkat Hamazon* always requires a cup. Still, if the drink is *chamar medina*, then one may certainly bless over it — since everyone agrees *Havdalah* requires a cup and may be said over *chamar medina*, all the more so for *Birkat Hamazon*, for which some say a cup is not absolutely required.
ביום מאי מברך אמר רב יוסף בורא פרי הגפן. פרשב"ם ז"ל אתאי כסא דחמרא וברוכי ומשתיה מניה משום כבוד שבת לחלק בין מדת שבת למדת חול שהוא ענין שיר והכי מפורש בשאילתות דרב אחא משבחא. וכתב הר"י קר"ה קושא ז"ל ונראה שהוא כברכת הנהנין דעלמא שאם יצא אינו מוציא וכתב רת"ם דלהכי קרי לי' קידושא רבה דאכל קדושא קאמרינן לי' ע"כ:
Rashbam, of blessed memory, explained:**
The cup of wine is brought, a blessing is recited, and it is drunk in honor of Shabbat — to distinguish between the character of Shabbat and that of the weekdays, which is an expression of praise and song. This is explicitly explained in the *She'iltot* of Rav Achai, in *Shevacha* (praise).
**Rabbi Yitzchak of Karha (RY Karha) wrote:**
It appears that this is like any other *beracha over enjoyment* (*birkat ha-nehenin*), such that if someone has already fulfilled it, they cannot fulfill it for someone else.
**Rabbeinu Tam wrote:**
This is why it is called *Kiddusha Rabbah* (the "Great Kiddush"), because although it contains *Kiddush*, we say only a regular blessing over it.
חזייה לההוא סבא דהוי גחין ושתי הקשו בתוספות והא דאמרינן בפרק שלשה שאכלו אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך ותירץ דהוי פושט ידו לכוס אבל עדיין לא שתה ומה שתרצו דהיינו דווקא המוציא שצריך המברך לטעום כדאמרינן בפרק ראוהו בית דין לא יפרוס אדם פרוסה לאורחים אלא א"כ אוכל עמהם אבל גבי קידוש שאין חובה שיטעום אחד יכול אחד לטעום בפניהם ומיהו בירושלמי משמע דאין חלוק דאמרינן התם אמר רב אבא בשם רבי' אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך ר' יאודה בן לקיש אומר שותה אעפ"י שלא שתה הוא ולא פליגי מה דמר ר' אבא כשהיו כולן זקוקין לככר אחד ומה דמר ר' יאודה בן לקיש כשיש לכל א' וא' כוסו בידו:
**He saw an old man who bent over and drank.**
The Tosafot raised a difficulty: But don’t we say in the chapter *Shlosha She'achlu* ("Three Who Ate") that the participants (*mesubin*) are not permitted to taste \[the wine or food] until the one who recites the blessing has tasted?
They answered that the case involved someone who extended his hand toward the cup, but had not yet actually drunk from it.
And what they further answered — that this rule applies specifically to *Hamotzi* (the blessing over bread), where the one who recites the blessing must taste it, as we say in the chapter *Ra’uhu Beit Din* ("If the Court Saw Him"): A person should not break bread for guests unless he is eating with them.
However, with regard to *Kiddush*, where there is no obligation that the one who recites it must taste, one person may taste in the presence of the others even if the one who recited the *Kiddush* does not.
Nevertheless, in the *Yerushalmi* it seems that there is no distinction, for it says there:
**Rabbi Abba said in the name of Rabbi:** The guests are not permitted to taste until the one who recites the blessing has tasted.
**Rabbi Yehuda ben Lakish says:** He (the guest) may drink even if the one who made the blessing did not.
And they are not actually disagreeing:
What Rabbi Abba said refers to when they all depend on one loaf \[or one cup],
And what Rabbi Yehuda ben Lakish said refers to when each person has their own cup in hand.
קידוש על היין והמברך צריך שיטעום מדרבנן כשכולן זקוקים לכוס אחד אסורין לטעום עד שיטעום המברך אפי' ישפוך מכוסו לשאר כוסות וא"צ לשפוך מכוסו לשאר כוסות אלא א"כ היו פגומין. ד"ה דהוה:
**Kiddush over wine** – and the one who recites the blessing must taste \[from it] by rabbinic law.
When all \[those present] depend on one cup, they are prohibited from tasting until the one who recites the blessing has tasted — even if he pours from his cup into other cups.
And one does **not** need to pour from his cup into other cups unless those cups are *pagumim* (i.e., disqualified because someone drank from them).
**(Tosafot, s.v. דהוה)**
ויהיה שלחנו ערוך וכו' ויקדש פי' יברך בפ"ה כלומר ולא יאמר קידוש כמו בלילה אלא בפ"ה לבד וזה פשוט בפרק ערבי פסחים (פסחים קו.) בעובדא דרב אשי דאמרי ליה ליקדש לן מר קידושא רבה:
**"And his table shall be set, etc., and he shall recite Kiddush"** — meaning: he shall recite a blessing over the cup (i.e., *borei p'ri hagafen*). That is to say, he does not say the full Kiddush as done at night, but only the blessing over the cup (*borei p’ri hagafen*). And this is explicit in the chapter *Arvei Pesachim* (Pesachim 106a) in the story of Rav Ashi, where they said to him: “Let our master recite for us *Kiddusha Rabba*.”
ואם אין לו יין יברך על השכר וכו' כלומר והוא שיהא חמר מדינה כמו שנתבאר בסימן ער"ב ושם כתב דיותר טוב לקדש על השכר מעל הפת בסעודת שחרית משום דכשמברך שחרית על הפת תחלה אין כאן שום שינוי ומשמע דאפילו אינו חמר מדינה קאמר דמקדשין עליו בשחרית מההיא טעמא וכתב הראב"ד בפכ"ט מיהוה שבת שאם בא לקדש ביום על הפת מקדש ותחשב המוציא במקום ברכת היין ויאכל וה"ה כתב שאינו מקדש לפי שביום כיון שאינו מזכיר קדושת היום אין ההיכר אלא שמברך בפה"ג קודם סעודה שלא כדרכו בחול ואם בא לקדש על הפת איזה היכר יש כאן וכ"כ הרא"ש בתשובה ומשמע שאם לא מצא יין או שכר לקדש עליו ביום אוכל בלא קידוש דאין לו לבטל עונג שבת בשביל שאינו יכול לקדש:
**"And if he has no wine, he should recite the blessing over beer, etc."** — that is, provided that the beer is considered *chamar medinah* (a commonly consumed beverage in that place), as explained in section 272. And there it is written that it is better to make Kiddush over beer than over bread during the Shabbat morning meal, because if one recites the blessing over bread first in the morning meal, there is no noticeable change (i.e., no distinction showing it's Shabbat). And it seems from there that even if the beer is not technically *chamar medinah*, one still recites Kiddush over it in the morning for this reason.
The **Ra’avad** wrote in chapter 29 of *Hilchot Shabbat* that if one comes to recite Kiddush during the day over bread, he should do so — and the *hamotzi* (blessing over the bread) will count in place of the blessing over wine, and then he should eat. However, the **Rambam** wrote that one does **not** make Kiddush in such a case, because during the day, since one does not mention the sanctity of the day (in the daytime Kiddush), there is no distinction — except for the fact that he blesses *borei p’ri hagafen* (or its substitute) before the meal, which is not the weekday custom. And if one comes to recite Kiddush over bread, what distinction is there?
Similarly, the **Rosh** wrote in a responsum that if one does not find wine or beer upon which to recite Kiddush during the day, he should eat without Kiddush, because one should not forgo the enjoyment of Shabbat simply because he is unable to recite Kiddush.
ומ"ש ונראה דאפילו לרב ברונא דאמר (שם) נטל ידיו לא יקדש דוקא בקידוש הלילה וכו' אין זה מוכרח ומ"ש בשם הרמב"ם בפכ"ט ומ"ש שמקדש ואח"כ נוטל ידיו גם הגהות כתבו שם שכך היה נוהג הר"מ שלא ליטול עד אחר קידוש אפילו בסעודת שחרית ובמה שאסר לטעום קודם קידוש דשחרית הראב"ד חלק עליהם והתיר לטעום קודם קידוש דשחרית וה"ה טען בעד הרמב"ם וכן דעת הגהו' שם וכתבו דמהך טעמ' כוס מילה שהיא בשבת יתננו לתינוק וכבר כתבתי זה בסימן רע"ג:
**"And that which was written: 'And it appears that even according to Rav Bruna, who said (there) that if one has already washed his hands, he should not recite Kiddush' — this applies specifically to the nighttime Kiddush, etc."** — this is not conclusive.
And that which was written in the name of the **Rambam** in chapter 29 — that one should recite Kiddush and only afterward wash his hands — was also recorded by the glosses there, which state that **Rabbeinu Meir (R”M)** would practice this way: he would not wash his hands until after Kiddush, even at the Shabbat morning meal.
Regarding the prohibition to taste food before the daytime Kiddush, **the Ra’avad** disagreed with them and permitted tasting before the daytime Kiddush. **The Maggid Mishneh** defended the Rambam’s view, as did the glosses there. And they wrote that for this reason, the cup of wine for a *brit milah* that takes place on Shabbat should be given to the infant (to fulfill the requirement of drinking before eating).
And I have already written about this in section 273.
וא"א ז"ל היה שותה מים וכו' כתבו רבינו בסי' פ"ט ושם כתב שאבי העזרי אוסר ודבר פשוט הוא דכהרא"ש נקטינן המתענה בשבת אם יכול לקדש להוציא בני ביתו כתבתי בסימן קס"ז:
**"And my master and father of blessed memory would drink water, etc."** — our teacher (Rabbeinu) wrote this in section 89, and there he wrote that the **Aviasaf** (*Sefer Avi HaEzri*) prohibits it. But it is clear that we follow the opinion of the **Rosh**, that if one is fasting on Shabbat and is able to recite Kiddush in order to fulfill the obligation on behalf of the members of his household, he should do so — as I wrote in section 167.
ואסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיקדש וכו'. בהשגות א"א בחיי ראשי אם מסברא אמרה וכו'. ואני אומר שרבינו למד כן ממה שקראוהו קידוש ואמרו בסתם שאסור לסעוד קודם קידוש. ומעתה אשיב על דברי הר"א ז"ל מ"ש ואילו בא לקדש ביום על הפת מי לא מקדש אני אומר דלא. והטעם בזה לפי שבלילה שהוא מזכיר קדושת היום די היכר בכך ואם חביב עליו פת יותר יקדש על הפת קודם שיטעום אבל ביום שאין ההיכר אלא כשמברך בפה"ג קודם סעודה שלא כדרכו בחול אם בא לקדש על הפת איזה היכר יש כאן וזה נ"ל נכון. ומה שאמר אסמכתא בעלמא דעיקר קדושה בלילה הוא אף רבינו ז"ל סובר כן. וכ"כ למעלה עיקר הקידוש בלילה אבל חכמים דרשו לקדש ביום ואינו בדין שיוכל למלא כריסו ולאכול ואחר כך יברך על היין ויאכל סעודה אחרת שאם אתה מתיר לו לטעום אף אתה מתירו לאכול כל צרכו שאם לא כן נתת דבריך לשיעורין. ומה שכתב א"נ דאי לא קדיש בלילה קאמר, זו באמת סברא פחותה מסברת רבינו והיא מבוארת הסתירה חדא דהא ברייתא לא משמעה הכין ותו דבסמוך ממש אמרו ביום מאי אמר רב יהודה בפ"ה ואי לא קדיש בלילה ודאי מזכיר הוא קידוש שבת על הכוס כדמוכח התם בהדיא. ועוד ששם (דף ק"ה) שאל רבינא מר"נ מי שלא קדש בערב שבת מהו שיקדש כל היום כולו והשיבו מדאמרי בני רבי חייא מי שלא הבדיל במו"ש מבדיל והולך וכו' ה"נ מי שלא קדש מקדש והולך. ולא הביאו שם ברייתא זו להוכיח כן. ועוד ששם הקשו על זה מברייתות אחרות ותירצום והיה להם להביא זו לסיוע אלא ודאי אין דברי הר"א ז"ל בזה הפירוש נכונים כלל:
In the glosses [of the Raavad], he wrote: “In the lives of leaders—if he said it based on his own reasoning…”, etc.
And I say: Our teacher (i.e., the Rambam) derived this from the fact that it is called Kiddush, and from the general principle that it is forbidden to eat a meal before making Kiddush.
Now I will respond to the words of the Raavad, of blessed memory, where he said: “If one comes to recite Kiddush during the day over bread, would he not fulfill [the obligation of Kiddush]?”—I say: no, he would not.
And the reason is this: at night, when the sanctity of the day is explicitly mentioned, that alone suffices as a distinguishing mark (heker). So if one prefers bread over wine, he may recite Kiddush over bread before tasting anything.
But during the day, when the only distinguishing mark is reciting the blessing borei pri hagafen (over wine) before the meal, which is not the usual weekday practice—if one comes to recite Kiddush over bread, what distinguishing mark is there? This, to me, seems correct.
And as for what [the Raavad] said—that it is merely an asmachta (a rabbinic support text) and that the essential Kiddush is at night—our teacher, of blessed memory, agrees with that.
Indeed, he wrote above: “The primary Kiddush is at night.” But the Sages expounded to also make Kiddush during the day, and it is not proper for a person to fill his stomach and eat, and then later recite a blessing over wine and eat another meal. For if you permit him to taste, you are also permitting him to eat his full, for otherwise, you are giving your words fixed measures (i.e., creating arbitrary or inconsistent limits).
And what [the Raavad] wrote—“Alternatively, perhaps [the baraita] refers to one who did not recite Kiddush at night”—this is truly a weaker rationale than our teacher’s, and it contradicts itself.
First, the baraita (Tannaitic teaching) does not indicate that meaning.
Furthermore, just below, they said explicitly: “During the day, what [should one say]?” Rav Yehuda said in the fifth chapter: “And if he did not make Kiddush at night, he certainly mentions the sanctity of Shabbat over a cup,” as is clearly proven there.
Also, on folio 105, Ravina asked Rav Nachman: “One who did not make Kiddush on Friday night—may he make Kiddush all day long?” And he answered him: “From what the sons of Rabbi Ḥiyya said—‘One who did not recite Havdalah on Saturday night continues to recite it [throughout the week]’—so too, one who did not recite Kiddush continues to do so [during the day].”
And they did not cite that earlier baraita to prove this point. Moreover, they raised objections from other baraitot and resolved them; had that one been useful, they would have brought it as support.
Therefore, the words of the Raavad of blessed memory in this interpretation are clearly not correct at all.
וששאלת מי שאין לו יין כיצד יקדש ביום השבת דע כי קידוש של יום אי אפשר לו לעשותו כי קידושא רבה אי אפשר לו לעשות כי לא נתקן אלא בכניסת יום שבת ותקנו חכמים ז"ל קידוש היום לשנות מיום החול ולברך על היין תחלה וזה שאין לו יין אי אפשר לו לקדש ביום.
And as to your question—someone who does not have wine, how should he recite Kiddush during the day of Shabbat? Know that the Kiddush of the day cannot be done, for Kiddusha Rabba cannot be performed, since it was only instituted for the entrance of Shabbat. And the Sages, of blessed memory, instituted the daytime Kiddush in order to distinguish it from a weekday and to recite a blessing over wine first. And since this person does not have wine, it is not possible for him to recite Kiddush during the day.
דף סה ע"א תניא שכור מקחו מקח וממכרו ממכר. אם עבר עבירה שיש בה מיתה ממיתין אותי. מלקות מלקין אותו. כללו של דבר הרי הוא כפקח לכל דבריו. אלא שפטור מן התפלה. א"ר חנינא ל"ש אלא שלא הגיע לשכרותו של לוט אבל הגיע לשכרותו של לוט פטור מכולם:
ואמר רב יהודה אמר שמואל השותה רביעית יין אל יתפלל אמר רב נחמן לאו מעליא הא שמעתא דהא אנא כמה דלא שתינא רביעית חמרא לא ציילא דעתאי אמר ליה רבא מאי טעמא אמר מר הכי והאמר רב אחא בר חנינא מאי דכתיב (משלי כ״ט:ג׳) ורועה זונות יאבד הון כל האומר שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה כאילו מאבד הונה של תורה אמר ליה הדרי בי אמר רבה בר רב הונא שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפלה שכור אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה היכי דמי שתוי והיכי דמי שכור שתוי כל שיכול לדבר בפני המלך שכור כל שאינו יכול לדבר בפני המלך (דף סד:) אמר רמי בר חמא דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין את היין אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא ששתה רביעית אבל שתה יתר מכדי רביעית כל שכן שדרך טודרתו ושינה משכרתו.