משנה, כ"י קאופמן

רִ' הוּנָא אָמַר: הַשְּׁתוּת עַצְמוֹ מְנַכֶּה.
בית כור עפר אני מוכר לך בסימניו ובמצריו, אפלו פחות שתות, או הותיר שתות כשום הדיינין, הגיעו. וכ"ה (פחו') בד ובמלחמות להרמב"ן ספ"ז. ובכי"ע: פחת שתות, וכן בפירש"י על הרי"ף, וברשב"ם: פיחת וכו'. ואף במשנתנו פ"ז סמ"ג (בכמה נוסחאות): פחות שתות (עיין להלן). ופירשו רבותינו שהכוונה לבית כור שהוא פחות שתות, עיין בפירש"י על הרי"ף ובהגהות מא"י שם אות ב' וברשב"ם למשנתנו. ועיין היטב בחי' הר"ן, עמ' 363, ובחי' הר"י מיגש (בשטמ"ק): אם פיחת שתות מן המדה הגיעו.
ומתוך פשוטה של התוספתא מוכח שאם פיחת שתות הגיעו, כשום הדיינין, וכרשב"ג במשנת כתובות פי"א מ"ה (עיי"ש בראשונים), עיין בפירש"י על הרי"ף פ"ז סי' תתכ"ה, וברשב"ם ק"ו א', ד"ה אמר לך.
ובמשנתנו פ"ז סמ"ג: בסימניו ובמצריו פחות משתות הגיעו, עד שתות ינכה. וכ"ה ("פחות משתות") ברוב המשניות מטיפוס הבבלי (ובמשנה שבירושלמי), וכ"ה בה"ג ד"ו ק"ד ע"ב, הוצ' ר"ע הילדיסהיימר, עמ' 425, בס' המקח והממכר לרב האיי שער כ"ה, בר"ח (לפי חי' הרשב"א ק"ו א') ועוד, וכ"ה בבבלי ק"ו ב', אבל במשניות מטיפוס א"י (חוץ מן המשנה שבירושלמי), כגון הוצ' לו, קויפמן ופרמה: פחת שתות. ויש שגרסו: פחות שתות. וכ"ה בבבלי בדפוס פיזרו, וכן היה לפני הרשב"ם (עיין דק"ס, עמ' 310, הערה ת') ועוד. ובתוספות ק"ו א', ד"ה ה"ג פחות, הביאו את שתי הגירסאות. ברם מתוך סוגיית הירושלמי למשנתנו מוכח שגרסו "פחות משתות", עיין בנת"י במקומו.
יותן נחלתו – שומע אני מעורבבים? ת"ל בגורל. אי בגורל, יכול שומע אני בינו לבין עצמו? ת"ל על פי נחלתו. שומע אני בינן לבין עצמן? ת"ל על פי הגורל, מגיד שלא נתחלקה ארץ ישראל אלא ברוח הקודש:...
על פי הגורל תחלק – מגיד שלא נתחלקה ארץ ישראל אלא בשמיון. בית כור כנגד בית סאה, ובית סאה כנגד בית כור:...
ויש לפרש קנו כולן כלומר שלא נשאר לו לאותו האח שעלה לו הגורל שום זכות באותן החלקים הנשארים בקלפי שכיון שעלה לו הגורל במה שעלה קנו אחיו החלקים הנשארים בשיתוף וחוזרין גם הן וחולקין אותן על פי הגורל. אי נמי יש לפרש שזה הגורל אין צריך שיכניס בו כל אחד ואחד מהן את ידו לקלפי אלא אחד מהן בלבד הוא שמכניס ידו לקלפי ושעולה בידו מה שעולה מתברר חלקו וחלק כל אחד מהן...
...ואקשינן אי מה התם בקלפי ואורים ותומים כלומר מה התם לא היתה החלוקה בקלפי בלבד שהוא הגורל אלא בקלפי ואורים ותומים אף כאן נמי לא תתקיים החלוקה בקלפי בלבד אלא בקלפי ואורים ותומים וכיון שאי אפשר לומר כן אין לנו לדון מתחלתה של ארץ ישראל...
שרגא בר-און, הטלת גורל, אלוהים ואדם במסורת היהודית: מן המקרא ועד שלהי הרנסנס, תש"ף, עמ' 321-330.
יגאל ידין, חיים יונה גרינפלד, עדה ירדני, "שטר בארמית מנחל חבר (פפירוס ידין 7)", ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, תשנ"ו, עמ' 383-403.