נַפְתָּלִ֖י אַיָּלָ֣ה שְׁלֻחָ֑ה הַנֹּתֵ֖ן אִמְרֵי־שָֽׁפֶר׃ (ס)
Naphtali is a hind let loose,
Which yields lovely fawns.
אילה שלחה. זוֹ בִקְעַת גִּינוֹסַר שֶׁהִיא קַלָּה לְבַשֵּׁל פֵּרוֹתֶיהָ כְּאַיָּלָה זוֹ שֶׁהִיא קַלָּה לָרוּץ. אַיָּלָה שְׁלֻחָה – אַיָּלָה מְשֻׁלַּחַת לָרוּץ:
אילה שלחה is symbolical of the valley of Gennesareth which ripens its fruits very quickly, just as a hind runs rapidly (Genesis Rabbah 99:12). אילה שלחה means A HIND LET LOOSE that it may run where it pleases.
וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃
On the third day, as morning dawned, there was thunder, and lightning, and a dense cloud upon the mountain, and a very loud blast of the horn; and all the people who were in the camp trembled.
וְכָל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק׃
All the people witnessed the thunder and lightning, the blare of the horn and the mountain smoking; and when the people saw it, they fell back and stood at a distance.
וְהַֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִעִ֔י בֶּעָשׂ֖וֹר לַחֹ֑דֶשׁ בְּיוֹם֙ הַכִּפֻּרִ֔ים תַּעֲבִ֥ירוּ שׁוֹפָ֖ר בְּכָל־אַרְצְכֶֽם׃
Then you shall sound the horn loud; in the seventh month, on the tenth day of the month—the Day of Atonement—you shall have the horn sounded throughout your land
תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵֽנוּ וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ וְקַבְּ֒צֵֽנוּ יַֽחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:
Sound the great shofar for our liberty, and raise a banner to gather our exiles, and gather us together from the four corners of the earth. Blessed are You, Adonoy, Gatherer of the dispersed of His people Israel.
תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃
Blow the horn on the new moon, on the full moon for our feast day.
בַּ֭חֲצֹ֣צְרוֹת וְק֣וֹל שׁוֹפָ֑ר הָ֝רִ֗יעוּ לִפְנֵ֤י ׀ הַמֶּ֬לֶךְ יְהוָֽה׃
With trumpets and the blast of the hornraise a shout before the LORD, the King.
הַֽ֭לְלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר׃
Praise Him with blasts of the horn;praise Him with harp and lyre.
וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לַֽמְיַלְּדֹ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ שִׁפְרָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פּוּעָֽה׃
The king of Egypt spoke to the Hebrew midwives, one of whom was named Shiphrah and the other Puah,
יחשוב שעולם הדיבור מדבר בו וזולתו אי אפשר לדבר כמו שנאמר (תהילים נ״א:י״ז) אדני שפתי תפתח, וגם כן מחשבתו אי אפשר להיות כי אם על ידי עולם המחשבה, והוא כשופר כי מה שתוקעין בתוכו אותו הקול הוא מוציא, ואם יפרוש ממנו התוקע אז לא יצא קול, כך בהעדר ח"ו כחו יתברך שמו ממנו אינו יכול לדבר ולחשוב:(כש"ט ח"ב די"ט ע"ד, והוא בלק"א די"ח ע"ב).
Imagine that the World of Speech is talking through you; for otherwise, it would be impossible to talk. Thus, it is written: “L-rd, open my lips and my mouth will declare your praise” (Psalms 51:17). Likewise, it is impossible to think without the World of Thought. You are like a shofar, which emits only what is blown inside. And if the blower puts it down, it gives off no sound. So too, without G‑d’s power, it is impossible to speak or to think.Kesser Shem Tov, part 2, p. 21a
שָׁפַר (b. h.) to be smooth, rounded; to be pleasing, good, cheerful. Ex. R. s. 1 (play on שִׁפְרָה) ששָׁפְרוּ מעשיה וכ׳ her deeds were pleasing before God. Pi. - שִׁפֵּר to cleanse, make pleasing; to conciliate, harmonize. Sot. 11ᵇ; Ex. R. l. c. the Lord sent an angel from on high ומנקה אותם ומְשַׁפֵּר אותם … שׁמְשַׁפֶּרֶת וכ׳ (not ומשפיר) who cleansed them and made them good-looking, like a midwife that cleanses an infant. Ib. שהיתה משפרת על וכ׳ she smoothed over her daughter’s words, and pacified (the king) for her. Gen. R. s. 98 (ref. to אמרי שפר, Gen. XLIX, 21) אמרי שופר שהן משַׁפְּרִין אמרין וכ׳ words of the Shofar, for they harmonize the words that were given with sounding the Shofar &c. (the Torah). Ib. ורץ … ושי׳ על ידו (not ידן) Naphtali ran like a hind and brought the document (of the purchase of the cave of Machpelah) from Egypt, and through it he pacified (the Hittites). Gen. R. s. 99, end (ref. to Gen. l. c.) [read:] והם מכבדין … ומשפרין דבריהם they offer kings their fruits and speak pleasing words; Tanḥ. Vayḥi 13 ומשמירין (corr. acc.). Lev. R. s. 29 (ref. to Ps. LXXXI, 4 שופר) בחדש הזה שַׁפְּרוּ מעשיכם in this month (Tishri) cleanse your deeds; אם שִׁפַּרְתֶּם וכ׳ if you cleanse your deeds, I will &c.; a. e. Nif. - נִשְׁפַּר to be made neat-looking, be adorned. Y. Sabb. X, end, 12ᵈ העושה … לִישָּׁפֵר who makes a strap (for an animal) … to be adorned with it; Tosef. Kel. B. Bath. IV, 13 לשַׁפֵּר (Pi.).
שֶׁפֶר m. (b. h.; preced.) beauty, splendor, pleasantness. Num. R. s. 1411 בירכו באמרי ש׳ … שְׁפָרִים he blessed him with speeches of beauty, for his words were pleasing. Midr. Till. to Ps. XVI, 6 שכרן של מצות שְׁפָרוֹ עלי (not מצוה) (naḥălath means) the reward of good deeds; its splendor rests on me; a. e.
שֶֽׁפֶר m.n. 1 antlers (a hapax legomenon in the Bible, occurring Gen. 49:21). MH 2 beauty. [From שׁפר, also in sense 1; the antlers are so called in allusion to their beauty.]
ענין תקיעת שופר לאחוז בקול תורה שהוא פנימיות כל הבריאה כדכ' בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית והוא מאמר אחד שנתפשט אח"כ למעשה בראשית. וזה הרמז שופר חכמה ואינה מלאכה. כמ"ש בתרגום ירושלמי בראשית ברא בחוכמתא. שנק' ראשית שהוא שורש הבריאה. והיא עיקר החיות. כמ"ש החכמה תחי' בעלי'. וכ' מות וחיים ביד לשון. כמ"ש לעיל פ' תבוא שהלשון היא בחי' יד רמה למעלה מב' הידים. והוא קול יעקב. והוא ידו של משה דכ' כאשר ירים משה ידו. ולכן סמכו במשנה זה הפסוק כאשר ירים לתקיעת שופר. שהרמז להסתכל למעלה לשורש ומשעבדין הלב לאביהם שבשמים. ובזה זוכין לחיים. ומו"ז ז"ל אמר כי תשרי זמן גאולה. כמ"ש ז"ל תשרי ותשבוק. וכן אמרו בר"ה יצא יוסף מבית האסורים. והיא גאולת הנפש לצאת משעבוד הגוף עכ"ד. וזהו עיקר המלחמה עם עמלק. לכן כאשר ירים משה ידו. והוא בכח תקיעות שופר שנק' יובל על שם החירות. והתקיעה רמז שמצפין לצאת לחירות ולהתיר אגודות מוטה ונעשין כברי' חדשה:
The essence of the shofar blowing is to grasp the voice of the Torah, which is the inner core of all creation, as it is written: "In the beginning" (Bereishit), for the sake of the Torah, which is called "Reishit" (beginning). This refers to the single utterance that later spread into the acts of creation. This is the symbolism of the shofar: wisdom, not labor, as the Targum Yerushalmi translates "In the beginning" as "With wisdom." The Torah is called "Reishit," which is the root of creation, and it is the primary source of life, as it is written: "Wisdom gives life to its possessors." And it is also written: "Death and life are in the power of the tongue." As was explained earlier in Parshat Tavo, the tongue represents an aspect of the "upraised hand," which is above both hands, and it is the "voice of Jacob." This is also the hand of Moses, as it is written: "When Moses raised his hand." Therefore, the Mishnah connects this verse to the blowing of the shofar, alluding to looking upwards to the source and subduing the heart to their Father in Heaven. Through this, one merits life.
My grandfather, of blessed memory, said that Tishrei is a time of redemption, as the sages say: "In Tishrei we will be forgiven." They also said that on Rosh Hashanah, Joseph was released from prison. This represents the redemption of the soul from the bondage of the body. This is the main struggle with Amalek, and therefore, when Moses raised his hand, it symbolizes the power of the shofar blasts, which are called "Yovel" (jubilee), signifying freedom. The Tekiah (blast) symbolizes the anticipation of freedom, of loosening the bindings of the yoke, and becoming like a new creation.