תמול היה אצלי החריף המופלג מוה' שמשון נ"י ברב"ש ושאל אותי על מ"ש רש"י בסוכה דף מ"ב ע"ב גזרה שמא יטלנו וילך אצל בקי ללמוד פירש"י ללמוד נענועם או ברכתם והקשה דא"כ גם אכילת מצה בשבת ג"כ שייך לומר דלמא ילמוד ברכתו ויוצא לרה"ר ולמה ליה לרש"י לפרש לברכתו והוא דקדוק עצום. והשבתי ע"פ מה דאמר ר' יוסי בדף מ"א יו"ט של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא פטור מפני שהוציאו ברשות ואמרו שם לא שנו אלא שלא יצא בו אבל יצא בו חייב ופריך הא מדאגבהה נפיק בי' ומשני כשהפכו וכתבו התוס' דע"כ ס"ל דמצות א"צ כוונה דאל"כ הא מסתם לא נתכוין לצאת בה אלא בהך ע"ש ולפ"ז כאן דגזרו שמא יטלנו ואף דטרוד בדבר מצוה צ"ל דס"ל דכעת לא טרוד עדיין שהרי לא נתכוין לצאת בה שהרי לא ברך ולזה פרש"י שהלך ללמוד הברכה וא"כ לא נתכוין לצאת וא"כ אף שלא הפכו חייב דהרי לא נתכוין לצאת ומצות צריכות כוונה ואף אם נימא דמ"מ הוה טרוד במצוה מ"מ כל שלא נתכוין לצאת דהרי א"י ברכתו לא התחיל עדן הכנתו למצות כנ"ל לפענ"ד ודו"ק היטב: עוד להנ"ל הנה תמול ביום הצום הי' אצלי המופלג הנ"ל ושאל אותי בהא דיליף ע"א נאמן באיסורין מהא דוספרה לה לעצמה ומאי ראיה דשאני התם דהיא נאמנת שגם היא באיסור וחמור עלה אבל ע"א באיסורין דאינו רק מטעם לפני עור לא תתן מכשול דלמא קיל זאת כדאשכחן ריש חולין דכותי חשוד על לפני עור אף דהוא עצמו מוזהר הנה לפמ"ש הפ"י בגיטין דף נ"ד דהא דע"א נאמן להתיר ולהפוסקים דאף באתחזיק איסור נאמן ע"א היינו מטעם דאין אדם חוטא ולא לו ע"ש דהיא חזקה גמורה ואני כתבתי בגליון הפ"י שכן משמע מדברי הריטב"א ריש גיטין דף ב' בד"ה מידי דהוה דלהתיר יותר מסתבר דיהיה ע"א נאמן ע"ש והיינו כמ"ש הפ"י דחזקה דאין אדם חוטא ולא לו א"כ מכ"ש לדידן דקי"ל דאין ע"א נאמן נגד החזקה רק בלא אתחזיק לא היתר ולא איסור וא"כ אדרבא ע"א דעלמא ודאי שייך החזקה דאין אדם חוטא ולא לו ואדרבא בהא דאשה נאמנת לגבי עצמה בספירה י"ל דהיא שייכא בגוה והנאה לתרוייהו אית להו א"כ למה תהיה נאמנת ושפיר למדו מזה דע"א נאמן באיסורין ומכח חזקה דאין אדם חוטא ולא לו. והנה מה דהאריכו התוס' ריש גיטין והרשב"א ור"ן שם בהא דיליף מוספרה לה והא שם אתחזיק איסורא. ולכאורה לפמ"ש הרשב"א דלגבי עצמו נאמן אדם אף נגד החזקה והאריך בזה הפ"י בחידושיו לכתובות דף כ"ב ובק"א א"כ לגבי עצמה נאמנת אף נגד החזקה וא"כ כיון שאתרע החזקה לגבי עצמה גם הבעל מותר להיות עמה דמתוך שנאמנת לגבי עצמה ואתרע החזקה גם הבעל מותר ואפשר דלזה כיון הרמב"ן שכתב דמתוך שנאמנת לגבי עצמה נאמנת גם להבעל והיינו כמ"ש ודו"ק היטב. עוד אמרתי בישוב קושית מעלתו דמשכחת לה דאמרה נטמאתי בעודה במטה דהבעל מוזהר על הפרישה והיא אינה מוזהרת על הפרישה כמבואר בשבועות דף י"ח ובש"ע סי' קפ"ה וא"ש שם ל"ש דנאמנת על עצמה משום חומר האיסור דהיא אינה מוזהרת על הפרישה והבעל הוא דמוזהר ודו"ק היטב:
וחייבין לקרות מגילה בלילה ולשנותה ביום כו'. כבר נשנה לעיל. ואמת שכן דרכו של רבינו כ"פ. אבל יש מקום לפרש שחזר ושנה משנה זו בשביל דסמיך לי' ואסור לקרא המגילה בשבת גזירה שמא יטלנו בידו כו'. וגזירה זו אינה אלא משום קריאת המגילה דיום. דעל מצות הלילה לא גזרו כמו שלא גזרו על מצה ומרור כאשר גזרו על לולב ושופר. אלא משום דבלילה אין דרך לצאת כ"כ. ולא גזרו אלא משום ק' המגילה דיום: