(ד) שִׁבְעָה מַשְׁקִין הֵן. הַטַּל וְהַמַּיִם, הַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן, וְהַדָּם, וְהֶחָלָב, וּדְבַשׁ דְּבוֹרִים. דְּבַשׁ צְרָעִים, טָהוֹר, וּמֻתָּר בַּאֲכִילָה:
(4) There are seven liquids: dew, water, wine, oil, blood, milk and bees’ honey. Hornets’ honey does not cause susceptibility to uncleanness and may be eaten.
מנין לדם שהוא משקה שנאמר (במדבר כ״ג:כ״ד) ודם חללים ישתה
Whence is it that blood is a beverage? As it is said: "And drunk the blood of the slain" (Num. 23:24).
מְנַיִין שֶׁהַשְּׁתִייָה בִּכְלָל אֲכִילָה.
רִבִּי יוֹנָה שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל־נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא יֹאכַל דָּם.
מָה נָן קַייָמִין אִם בְּדָם שֶׁקָּרַשׁ. וְהָתַנֵּי דָּם שֶׁקָּרַשׁ אֵינוֹ לֹא אוֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה.
אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין כְּמוֹת שֶׁהוּא וְהַתּוֹרָה קָרָאת אוֹתוֹ אֲכִילָה.
From where that drinking is included in eating?
Rabbi Yonah (4th century) understood if from the following (Lev. 17:12): “Therefore, I said to the Children of Israel, no person among you may eat blood.”
How do we consider congealed blood? But is it not taught: “Congealed blood is neither food nor drink”?
So we must hold as is, and the Torah called it “eating.”
We learned there: [One who] caused blood to coagulate and ate it or melted [forbidden] fat and swallowed it is liable.
Rava (280-352)
אָמַר רָבָא: חֲמִשָּׁה לָאוִין הָאֲמוּרִין בְּדָם לָמָּה? אַחַת לְדַם חוּלִּין, וְאַחַת לְדַם קָדָשִׁים, וְאַחַת לְדַם כִּיסּוּי, וְאַחַת לְדַם אֵיבָרִין, וְאַחַת לְדַם הַתַּמְצִית.
Rava said: "Why are there five prohibitions stated with regard to blood (Lev. 3:17, 7:26, 17:14; Deut. 12:16–23)? One for blood of non-sacred [animals], and one is for blood of sacrificial [animals], and one is for the blood of covering, and one is for the blood [left] in the limbs of the [animal], and one is for the blood of exudate."
Rabbi Levi ben Gershon (1288-1344) (popularly known as Ralbag)
חקת עולם לדורותיכם בכל מושבתיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו. מגיד שלא נאסר לבד החלב והדם של הקרבנות אבל נאסר כל חלב וכל דם מהבהמות המותרות באכילה ולזה אע"פ שהותר בשר תאוה אחר הכנס ישראל בארץ הנה ינהג בבשר ההוא זה הדין
ולמדנו עוד עם זה שאין המצוה הזאת תלויה בארץ ולזה אמר בכל מושבותיכם שלא יחשוב חושב מזה יהיה נוהג לבד בקרבנות כי אין הקרבנות נוהגות בכל מושבות כמו שיתבאר במה שיבא.
ולפי שסמך אזהרת החלב למה שאמר כל חלב ליי' למדנו שהחלבים שהם ליי' הם הנאסרים לבד מזה המקום יתבאר שהחלב שבתוך הכליות ושבתוך הכסלי' אינו נאסר מן התורה כי התורה לא זכרה בחלבי' אשר לה' כי אם החלב שעל הכליות ועל הכסלים ולא שבתוך הכליות ובתוך הכסלים.
ולפי שלא זכר בקרבנות בדם מינים שונם כמו שזכר בחלבים ואמר כל דם לא תאכלו למדנו שכל אחד ממיני הדם הוא בלאו לא הדם היוצא בשעת שחיטה לבד אשר היה נזרק על המזבח כמו דם האברים ודם התמצית ומה שידמ' להם
ובכאן נשלם זכר הקרבנו' שיהיו על צד הנדר והנדבה ואולם למה היו אלו הקרבנות בזה האופן הנזכר הנה נבא זה אחר שנשלם זכר הקרבנות כלם כדי שלא נכפול המאמר בזה ושם נבאה בג"ה התועלות המגיעות מהם ומה מהם על הכונה הראשונה ומה מהם על הכונה השנית:
"It is a perpetual statute for your generations in all your dwellings: you shall not eat any fat or any blood."
This teaches us that it is not only the fat and blood of sacrificial animals that are forbidden, but all fat and blood from animals that are permitted for consumption are forbidden. Therefore, even though the consumption of non-sacrificial meat (referred to as "meat of desire") was permitted after the Israelites entered the Land of Israel, this law still applies to that meat.
We also learn from this that this commandment is not dependent on the Land [of Israel], which is why it says, "in all your dwellings"—so that one should not think it applies only to sacrificial offerings, since sacrifices are not brought in all dwellings, as will be explained later.
And because the prohibition against fat is placed adjacent to the verse stating, "All fat is for the Lord," we learn that only the fats designated for the Lord are forbidden. From this, it becomes clear that the fat inside the kidneys or inside the flanks is not prohibited by Torah law, since the Torah only mentions the fat on the kidneys and on the flanks, and not the fat within them.
And since the Torah does not specify types of blood in the context of sacrificial offerings, as it does with fat, but instead says broadly, "You shall not eat any blood," we learn that every type of blood is included in the prohibition—not just the blood that flows at the time of slaughter (which was sprinkled on the altar), but also blood from the limbs, residual blood, and any blood similar to these.
And here concludes the discussion of sacrifices that are brought voluntarily, as offerings or vows. The reason for the detailed description of these sacrifices will be discussed later, after the laws of all the sacrifices have been completed, in order to avoid repetition. There, with God's help, we will explain the benefits they bring—some related to the primary intention of the offerings, and some to a secondary intention.
Rabbi Samson Raphael Hirsch (1808-1888)
Insofar as the prohibition of ḥēlev (חלב, animal fat) and dām (דם, blood) appears here in connection with the offerings, this likely expresses the idea: blood and ḥēlev-fat are the two poles of the entire animal organism. In the blood, the essence of the animal is concentrated — "ha-dām hu ha-nefesh" (the blood is the soul) — and ḥēlev-fat is the final, self-serving product of the entire organic life of the animal. (After all, ḥēlev is merely egoistically transformed dām, just as ḥālāv [milk] is lovingly active, transformed dām — and both derive from ḥālaph [חלף], "to change" or "to transform.")
Symbolically — i.e., in the animal sacrifice — animal blood can represent the human soul, and animal ḥēlev can express human goals. But in concrete terms, the essence of the animal can never become the essence of the human, nor should animal purposes become human purposes. Precisely because they appear in the sacrificial symbol as representations of the human, they should never concretely be absorbed into humans, so that no identification of human nature with animal nature may find a place in our self-perception.
Compare with regard to blood: Leviticus 17:11.
Insofern das חלב- und דם-Verbot hier in Zusammenhang mit den Opferdarbringungen erscheint, dürfte dies den Gedanken aussprechen: Blut und das חלב-Fett sind die beiden Pole des ganzen Tierorganismus. Im Blut ist das Wesen des Tiers konzentriert, הדם הוא הנפש, und חלב-Fett ist das letzte selbstzielige Produkt des ganzen organischen Tierlebens. (Ist doch חֵלֶב nur das egoistisch umwandelte דם, wie חָלָב das liebestätig umwandelte דם ist, und beiden חלף zu Grunde liegt.) Symbolisch, d.h. im Tieropfer, kann wohl das Tierblut für Menschenwesen und das Tier-חלב für Menschenziele zum Ausdruck dienen. Aber konkret kann nie Tierwesen Menschenwesen und sollen nie Tierzwecke Menschenzwecke werden, und eben weil sie im Opfersymbol für den Menschen auftreten, sollen sie konkret nie in den Menschen übergehen, damit die Identifizierung der Menschennatur und der tierischen Natur in unserer Selbstanschauung keine Stätte finde. Vergl. hinsichtlich des Blutes Kap. 17, 11.