רב אשי הוה יתיב קמיה דרב כהנא נגה ולא אתו רבנן
א"ל מאי טעמא לא קאתו רבנן
א"ל דילמ' טרחו בסעודת פורים
א"ל לא הוה אפשר למיכלה באורתא
א"ל ולא סבר לה מר להא דרבא דאמ' רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו מאי טעמ' ימי משתה ושמחה
א"ל אמ' רבא הכי
א"ל אין
תנא מיניה ארבעין זימנין ודמיא ליה כמאן דמנח ליה בכיסתיה
Rav Ashi was sitting before Rav Kahana and it grew dark, but the rabbis had not come.
He said to him, “Why have the rabbis not come?”
He said to him, “Maybe they are busy with the Purim meal.”
He said to him, “They were not able to eat it at night?”
He said to him, “Does the master not opine that of Rava’s, as Rava said, ‘One who eats the Purim meal at night has not fulfilled his obligation. What is the reason? “Days of drinking and celebration”’?
He said to him, “Rava said that?”
He said to him, “Yes.”
He repeated it 40 times and it became as if it rested in his pocket.
(according to MS Munich 95)
While Rav Kahana (led the Pumbedita academy from 395 until 412 CE) clearly expected the opportunity to study with his fellow rabbis on Purim day, it was through the sharing of Rav Ashi (352–427 CE) with him the innovative teaching of Rava (280 – 352 CE) innovative teaching from within the previous century that one only fulfills one’s Purim-drinking and eating requirement during the daytime.
Rabbi Yosef Karo (1488-1575)
ואם אכלה בלילה לא יצא מימרא דרבא שם ומפרש טעמא משום דימי משתה ושמחה כתיב כתב המרדכי בשם ראבי"ה שצריך לנהוג לילו (שבת) ויומו דומיא דקריאה והמחבר תמה עליו : כתוב בא"ח נהגו לאכול בליל פורים אחר התענית זרעונים זכר לזרעונים שהיו אוכלים בבית המלך דכתיב ויתנו לנו מן הזרעונים וכתב ה"ר אשר יש שנהגו שלא לאכול בשר בלילה ההוא כדי שלא יטעו ויחשבו שהיא סעודת פורים וכתב ע"ש סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא י"ח י"מ כעין לילה שאין אבוקה כנגדו דרך שמחה וי"ט ונשאל רבינו האי מי שנשבע להתענות בפורים מהו והשיב אין כח במצות פורים לדחות שם שמים ואפשר לו לעשות סעודת פורים בלילה ויוצא י"ח וכתב עו"ש פורים שחל להיות בע"ש עבדינן סעודת פורים מבע"י ובלילה צריכים לקדושי וצריכי נמי למיטעם מידי בתר קידושא ויש שעושים סעודתם בבוקר והכל לפי המנהג בסימן תרפ"ח כתבתי כשחל יום ט"ו בשבת כרכים המוקפים אימתי עושים סעודת פורים. כתוב בתרומת הדשן שנהגו רוב העולם לעשות עיקר סעודת פורים בערבית ונמשכים בה עד הלילה ורוב הסעודה היא בלילה ונתן טעם לדבר ומ"מ כתב שהוא ורבותיו נהגו לעשות עיקר הסעודה בשחרית וכתב עוד שמצא בתשובה שכל מאכל שלוקחים הבחורים זה מזה אפי' שלא ברשות משום שמחת פורים משעת קריאת המגילה עד ליל סעודת פורים שהם שני לילות ויום אחד אין בהם משום גניבה ולא גזילה ואין להזמינו לב"ד ואין חוששין עליו ובלבד שלא יעשו שלא כהוגן ע"פ ז' טובי העיר עכ"ל. ונ"ל דהיינו לדידהו שהיו נוהגים הבחורים כך אבל אנו שלא נהגו כן אין חילוק בין פורים לשאר ימות השנה לענין זה :
"If one ate at night, one has not fulfilled one's obligation" is a statement of Rava's there. And the reason is explained as "they were days of drinking-parties and rejoicing", as it is written in Scripture. Rabbi Mordekhai ben Hillel HaKohen (1250–1298) wrote, quoting Rabbi Eliezer ben Yoel HaLevi of Bonn (1140–1225) that one needs to celebrate the night and the day similarly regarding reading the megillah, but the writer is baffled with his words. It is written in OH(?) "we are accustomed to eat seeds after the fast on Purim night, as a remembrance of the seeds that they ate in the king's house, as it is written, "They gave us legumes to eat" (Dan. 1:12). And Rabbi Asher ben Yeḥiel (1250-1327) wrote that they were accustomed to not eat meat at Purim night, in order not to cause people to be confused and think that that meal was the main Purim celebratory meal. And E"Sh wrote that a Purim meal one ate at night does not fulfill one's obligation, some describe that as like night, that there isn't a torch there in a celebratory manner or a holiday. And it was asked of Rabbi Hai one who had sworn to fast on Purim - what should they do? And it was responded that ....
Rabbi Israel Isserlin (1390-1460) wrote in his Terumat HaDeshen that most of the Jewish world make their main Purim meal in the evening and continue until the nighttime, with most of the meal taking place in the nighttime. And he provided a reason for doing so. Nevertheless, he wrote that he and his rabbis held their main Purim celebratory meal during the morning. And he continued writing that he found in rabbinic responsum that all food....
Rabbi Israel Isserlin (1390-1460)
תרומת הדשן/א/דיני חנוכה ופורים
שאלה קי
בהרבה מקומות נהגו בעלי בתים, וגם תלמידי חכמים, לעשות עיקר סעודת פורים בערב. והולכין לבית הכנסת ומתפללין מנחה ולא ערבית, וחוזרין לבתיהן ומתחילין בסעודה ביום, ונמשכין בה עד הלילה, ורוב הסעודה היא בלילה. יש טעם למנהג או לאו?
תשובה:
יראה דיש למצוא טעם וסמך קצת למנהג זה.
מצאתי הועתק תשובה אחת וזה לשונה: שמעתי מהרב ר' טוביה בשם ריב"א, שכל מאכל שלוקחים הבחורים זה מזה, אפילו שלא ברשות, משום שמחת פורים, משעת קריאת המגילה עד לילה סעודת פורים, שהן שני לילות ויום אחד, אין בהם משום גניבה ולא משום גזילה, ואין להזמינו לבית דין ואין חוששין עליו, ובלבד שלא יעשו שלא כהוגן על פי שבעה טובי העיר, עד כאן לשונו מתשובה זו. משמע להדיא, דלילה שנייה עיקר היא לסעודת פורים. ועדיין לריב"א גופיה תקשה מהאי טעמא, דהא ודאי לילה שנייה ליל ט"ו, והיאך יוצאין בה ידי סעודת יום י"ד לדידן, דבני עיירות אנו; שהרי קורין רק בי"ד, וכתב רמב"ם דדוקא י"ד לבני עיירות, ולבני הכרכים ט"ו במשתה ושמחה, אף על גב דלעניין הספד ותענית שוין זה בזה. ונראה טעם לדבר, משום דבארבעה עשר שחרית צריך שיהוי בקריאת מגילה, ואחר כך הוא טרוד, ושולח מנות ומתנות לאביונים ואין פנאי לאכול בסעודה בשמחה ובתענוג. ולכך קבעוה קדמונינו מקצתה בערב, ולהתחיל מבעוד יום גם כן קודם תפילת ערבית, כדי לקיים מצות סעודה ביום שהוא עיקר, ונמשך ביה מאז בפנאי ובתענוג עד הלילה ובלילה עצמה, וחשיב הכל סעודה אחת. ואשכחן כהאי גוונא דמבטלין סעודת מצוה בשביל מצוות אחרות, בפרק אותו ואת בנו מפרש התוספות (ד"ה וכדברי), אמאי לא חשיב התנא יום טוב של סוכות בארבעה פרקים בשנה שרגילין בסעודה גדולה, כדמוכח התם? משום דטרידי במצות סוכה ולולב באותו ערב יום טוב, לא היו רגילין להרבות בסעודה.
אף כי ישבתי מנהג זה, מכל מקום רבותי ואני אחריהם נהגינן עיקר הסעודה בשחרית, כמדומה שכן נהגו ברינו"ס
Terumat HaDeshen / A / Laws of Chanukah and Purim
Question:
In many places, householders—and even Torah scholars—were accustomed to holding the main Purim meal in the evening. They would go to the synagogue and pray Mincha rather than Arvit, then return home and begin the meal during the day, continuing it until night, with the bulk of the meal taking place at night. Is there any rationale for this custom or not?
Answer:
It seems appropriate to seek a reason, and I have found some support for this custom.
I came across a copied answer with the following wording:
I heard from Rabbi Tuvia, known as the Riba, that any food exchanged among the young men—even if taken without explicit permission—is permitted because of the joy of Purim. From the time of the Megillah reading until the night of the Purim meal—which spans two nights and one day—there is no concern of theft or robbery, nor is there any need to bring the matter before the Beit Din, provided that the exchange is not done in a manner deemed improper by the seven best men of the city. This is the wording of that answer.
It follows, therefore, that the main rationale is connected to the second meal for Purim. Yet the Riba still finds it difficult to reconcile this rationale, since certainly the “second night” falls on the 15th, and how then can we rely on the daytime meal on the 14th for us, given that we are urban dwellers? After all, the Megillah is read only on the 14th, and Maimonides writes that the 14th is designated for urban dwellers while the 15th is for those in the countryside (who celebrate with feasting and rejoicing)—even though regarding matters of mourning and fasting, they are treated alike.
Moreover, there appears to be another reason: On the 14th during Shacharit there must be a delay during the reading of the Megillah, and afterward one becomes busy—sending mishloach manot and gifts to the poor—leaving little time to partake in a meal in a festive and pleasurable manner. For this reason our early authorities arranged for part of the meal to be held in the evening, and also to begin earlier in the day (even before the Arvit prayer), in order to fulfill the primary mitzvah of the daytime meal. One would then continue the meal leisurely and joyfully until night—and even during the night itself—and it would be regarded as a single meal.
I also recall that, in such contexts, one may forgo a commanded meal in favor of other mitzvot, as explained in the Tosafot in the chapter “Oto Ve’ato” (see D"He and my words). Why, then, did the Tanna not consider the Yom Tov of Sukkot—which occurs during four separate periods of the year, when one is accustomed to a large meal—in a similar light, as is demonstrated there?
Even though I have adopted this custom, my esteemed colleagues and I, following them, conduct the primary meal during Shacharit, as it appears that was the custom among our early sages.
Rabbi Moses Isserles (1530-1572)
ובתשובת מהרי"ב משמע דגם בלילה חייב לשמוח:
And from a responsum of Rabbi Yaakov ben Yehudah Weil (1390-1453), it is inferable that there is an obligation to rejoice also on Purim night.
דיני סעודת פורים ובו ד סעיפים:
הגה מצוה להרבות בסעודת פורים (טור) ובסעודה אחת יוצאים (מרדכי ספ"ק) :
סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו:
הגה ומ"מ גם בלילה ישמח וירבה קצת בסעודה (תשו' מהרי"ו):
1. RAMA: It is a mitzvah to many feasts during Purim (Tur), but one fulfills his obligation with only one feast (Mordechai)
One who does the Purim meal at night does not fulfill his obligation.
RAMA: Nevertheless, one should be happy and add more during his meal even at night ((Rabbi Yaakov ben Yehudah Weil (1390-1453))Teshuvat Mahariv).
...ונוהגים לעשות סעודת פורים לאחר מנחה וערבית יתפלל בלילה ומתפללים מנחה תחלה בעוד היום גדול ורוב הסעודה צריך להיות ביום (מנהגים) ולא כמו שנוהגין להתחיל סמוך לערב ועיקר הסעודה היא ליל ט"ו וכשחל פורים ביום ששי יעשו הסעודה בשחרית משום כבוד שבת (מנהגים) ומי שרוצה לעשותה תמיד בשחרית הרשות בידו (ת"ה) .... טוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה וסמך לדבר ליהודים היתה אורה ושמחה ודרשינן אורה זו תורה (מהרי"ב) וחייב במשתה ושמחה קצת בשני ימים בי"ד וט"ו (מנהגים) וכן נהגו....
...We have the custom to make the Purim meal after the afternoon prayer, and pray the evening prayer at night. We pray the afternoon prayer while most of the day remains, and most of the meal needs to be during the day (Minhagim). And it should not be like those who have the custom to start close to evening, and most of the meal happens during the night of the 15th. When Purim falls out on Friday, they should have the meal in the morning because of honor for the Sabbath (Minhagim). And one who wants to [have his meal] every [Purim] in the morning is allowed to (T"H).... It is good to delve a bit in Torah before one begins the meal, and a support for that is (Esther 8:16) "The Jews had light and happiness...", which we learn out "radiance" - that's Torah (Mahariv). One is obligated to drink a little and be a little happy on two days, the 14th and the 15th (Minhagim), and so is the custom. ...
Rabbi Avraham Gombiner (1635-1682)
People aren't accustomed to hold their Purim meals during the morning, since they are busy delivering/sending food items, as we find.... (referencing Rabbi Israel Isserlin (1390-1460) in his Terumat HaDeshen).
Rabbi Yeḥiel Mikhel HaLevi Epstein (1829-1908)
ובסעודה אחת ביום – יצא ידי חובתו, ובלילה אינו צריך להרבות בסעודה. וסעודת פורים שאכל בלילה, בין ליל ארבעה עשר בין ליל חמישה עשר – לא יצא ידי חובתו, דכתיב: "ימי משתה" – ימים ולא לילות. ומכל מקום גם בלילה ישמח, וירבה קצת בסעודה לאחר המגילה. ואפילו חל במוצאי שבת, שהוא שבע משבת, מכל מקום נכון לשמח בקצת סעודה.
One has fulfilled one's duty with eating one meal during the day of Purim, while one need not add on to one's nighttime meal. And the nighttime meal that one at on Purim, whether on the night of the 14th or on the night of the 15th, one has not fully fulfilled one's obligation with it, as it is written, "Days of drinking" - days and not nights. Nevertheless, one should rejoice also at nighttime and increase one's meal a bit after hearing the megillah. And even if it occurred on Saturday night, when one is satiated from Shabbat, nevertheless, it is appropriate to rejoice a bit with their meal.