במציאה ענינים רבים מבוארים גלויים מהם – מושכלים ראשונים ומורגשים; ומהם – מה שהם קרובים לאלו, עד שאפלו הונח האדם כמו שהוא, לא יצטרך עליהם מופת – כמציאות התנועה, ומציאות היכולת לאדם,
- והגלות ההויה וההפסד,
- וטבעי הדברים הנראים לחוש,
- כחום האש וקור המים, וכיוצא באלו דברים רבים. אמנם כאשר יצאו דעות זרות,
אם מטועה או ממי שכוון זה לענין אחד והלך בדעות ההם כנגד טבע הנמצא והרחיק המורגש או רצה שיביא לחשוב מציאות מה שאינו נמצא, הצרכו אנשי החכמה להעמיד הדברים ההם הגלויים
ולבטל מציאות הדברים ההם הנחשבים;
כמו שנמצא אריסטו יקים התנועה, בעבור שהורחקה, ויביא מופת על בטול החלק שאינו מתחלק, בעבור שקימו מציאותו.
HÁ muitas coisas cuja existência é manifesta e óbvia; algumas delas são noções inatas ou objetos de sensação, outras são quase isso: e na verdade não exigiriam nenhuma comprovação se o Adam tivesse sido deixado em seu estado primitivo. Tais são:
- A existência do movimento - do arbítrio do Adam -
- das fases de produção e destruição -
- das propriedades naturais percebidas pelos sentidos, por exemplo, o calor do fogo, a frieza da água e muitas outras coisas semelhantes.
Noções falsas, no entanto, podem ser difundidas quer por uma pessoa que trabalha sob o erro, quer por alguém que tem algum fim particular em vista, e que estabelece teorias contrárias à natureza real das coisas, negando a existência de coisas percebidas pelos sentidos, ou afirmando a existência do que não existe.
Os filósofos são, portanto, obrigados a estabelecer por meio de provas coisas que são evidentes por si mesmas e a refutar a existência de coisas que só existem na imaginação do Adam.
Assim, Aristóteles dá uma comprovação da existência do movimento, porque este foi negado: ele refuta a realidade dos átomos, porque foi afirmada.
À mesma classe pertence a rejeição dos atributos essenciais em referência a Elohim - bendito seja.
וזה – כי הענין מושכל ראשון, והוא: שהתואר בלתי עצם המתואר ושהוא ענין אחד לעצם, ואם כן, הוא מקרה. ואם היה התואר הוא עצם המתואר, יהיה תואר כפל במאמר לבד, כאילו תאמר: שהאדם הוא האדם; או יהיה פרוש שם, כאילו תאמר: האדם הוא החי המדבר – כי החי המדבר הוא עצם האדם ואמתתו, ואין שם ענין שלישי זולת החי והמדבר הוא האדם והוא המתואר בחיים ובדיבור – אבל ענין זה התואר – פרוש שם, לא זולת זה – כאילו תאמר: שהדבר אשר שמו אדם הוא הדבר המורכב מן החיים והדיבור.
Pois é uma verdade evidente que o atributo não é inerente ao objeto ao qual é atribuído, mas é acrescentado à sua essência e é, consequentemente, um acidente; se o atributo denotasse a essência [τὸ τῒ ἦν εἶναι] do objeto, seria ou mera tautologia, como se, por exemplo, alguém dissesse “o Adam é o Adam”, ou a explicação de um nome, como, por exemplo, “o Adam é um animal falante”; pois as palavras “animal falante” incluem a verdadeira essência do Adam, e não há terceiro elemento além da vida e da fala na definição do Adam; quando ele, portanto, é descrito pelos atributos da vida e da fala, estes nada mais são do que uma explicação do nome “Adam”, isto é, que aquilo que é chamado de Adam consiste em vida e fala.
הנה כבר התבאר, כי התואר לא ימלט מאחד משני דברים: אם שיהיה הוא עצם המתואר ויהיה פרוש שם – ואנחנו לא נמנע זה בחוק האלוה מזה הצד, אבל מצד אחר – כמו שיתבאר; או שיהיה התואר בלתי המתואר, אבל הוא ענין מוסף על המתואר, וזה יביא להיות התואר ההוא מקרה לעצם ההוא. ולא בשלילת שם המקרה מתארי הבורא ישולל ענינו, כי כל ענין מוסף על העצם הוא משיג אותו בלתי משלים אמיתתו – וזהו ענין המקרה (מְחֻבַּר אל מה שיתחיב מהיות דברים רבים קדומים אם יהיו התארים רבים). ואין אחדות כלל אלא בהאמין עצם אחד פשוט אין הרכבה בו ולא ריבוי ענינים, אבל ענין אחד: מאיזה צד שתביט בו ובאיזו בחינה שתבחנהו – תמצאהו אחד לא יחלק לשני ענינים בשום פנים ולא בשום סיבה ולא ימצא בו ריבוי לא חוץ לשכל ולא בשכל כמו שיבוא עליו המופת בזה המאמר.
Ficará agora claro que o atributo deve ser uma de duas coisas, ou a essência do objeto descrito – nesse caso é uma mera explicação de um nome, e por esse motivo poderíamos admitir o atributo em referência a Elohim, mas nós o rejeitamos por outra causa, como será mostrado – ou o atributo é algo diferente do objeto descrito, algum elemento estranho adicionado; nesse caso, o atributo seria um acidente, e quem apenas rejeita a denominação “acidentes” em referência aos atributos, não altera com isso a sua característica: pois tudo o que é acrescentado à essência de um objeto se junta a ele sem fazer parte de suas propriedades essenciais, e isso constitui um acidente.
Acrescente ao que será exigido da existência de muitas coisas anteriores se houver muitos títulos. Não pode haver qualquer crença na unicidade, exceto admitindo que é uma substância simples, sem qualquer composição ou pluralidade de elementos: um de qualquer lado que você o veja, e por qualquer teste que se examine: não divisível em duas partes em de qualquer forma e por qualquer causa, nem capaz de qualquer forma de pluralidade, seja objetiva ou subjetivamente, como será comprovado neste tratado.
וכבר הגיע המאמר באנשים מבעלי העיון באמרם: כי תאריו ית׳ אינם עצמו ולא דבר יוצא מעצמו.
וזה כמאמר אחרים: ״הענינים (רוצים בזה: הענינים הכלליים) אינם נמצאים ולא נעדרים״. וכמאמר אחרים: ״העצם הפרדי אינו במקום אבל יטריד הגבול״
ו״האדם אין לו פועל כלל אבל יש לו הקניה״.
ואלו כולם דברים יאמרו לבד והם נמצאים במלות לא בדעות – כל שכן שתהיה להם מציאה חוץ לשכל. אבל הם – כמו שידעת וידע כל מי שלא יטעה עצמו – ישמרו ברוב הדברים ובהמשלים מוטעים ומאומתים בצעקות ובהוצאת דבות והרחקות ובפנים רבים מורכבים ממחלוקת נצוח והטעאה; וכשישוב אומרם ומעמידם באלו הדרכים עם נפשו לאמונתו, לא ימצא דבר זולתי הבלבול וקצרת יד השכל – שהוא ישתדל להמציא מה שאינו בנמצא ולברוא אמצעי בין שני הפכים אין אמצעי ביניהם כלל: היש בין הנמצא ושאינו נמצא אמצעי?
או בין היות שני הדברים, האחד מהם הוא האחר או הוא זולתו אמצעי?
Alguns pensadores chegaram ao ponto de dizer que os atributos divinos não são nem a Sua essência nem algo estranho à Sua essência.
Isto é como a afirmação de alguns teóricos, de que os ideais, isto é, a universalia, não são nem existentes nem inexistentes, e como a opinião de outros, de que o átomo não preenche um lugar definido, mas mantém um átomo de espaço ocupado ;
que o Adam não tem nenhuma liberdade de ação, mas tem aquisição.
Tais coisas são apenas ditas: existem apenas em palavras, não em pensamento, muito menos na realidade. Mas como vocês sabem, e como sabem todos os que não se iludem, essas teorias são preservadas por uma infinidade de palavras, por símiles enganosos sustentados por declamações e inventivas, e por numerosos métodos emprestados tanto da dialética quanto dos sofismas. Se depois de pronunciá-las e apoiá-las com tais palavras, um homem examinasse por si mesmo a sua própria crença neste assunto, não veria nada além de confusão e estupidez em um esforço para provar a existência de coisas que não existem, ou para encontrar um meio-termo entre dois opostos que não têm meio-termo. Ou existe um meio-termo entre a existência e a inexistência?
Ou entre a identidade e a não-identidade de duas coisas?
ואמנם, הצריך לזה מה שאמרנו משמירת הדמיונות והיות המצויר תמיד מכל הגשמים הנמצאים, שהם קצת עצמים, וכל עצם מהם בעל תארים בהכרח, ולא נמצא לעולם עצם גשם מופשט במציאותו מבלתי תואר; ונמשכו אחר זה הדמיון, וחשבו שהוא ית׳ כן, מורכב מענינים חלוקים עצמו והענינים המוספים על העצם. ואנשים נמשכו אחר הדמוי והאמינוהו גשם בעל תארים; ואנשים סרו מזה הדרך והרחיקו הגשם והשאירו התארים. כל זה הביאה אליו רדיפת פשוטי ספרי התורה, כמו שאבאר בפרקים יבואו בזה הענין.
Mas, como dissemos, a tais absurdos os homens foram forçados pela grande licença dada à imaginação e pelo fato de que toda coisa material existente é necessariamente imaginada como uma certa substância que possui vários atributos; pois nunca foi encontrado nada que consista em uma substância simples sem qualquer atributo. Guiados por tais imaginações, os homens pensaram que Elohim também era composto de muitos elementos diferentes, a saber, de Sua essência e dos atributos acrescentados à Sua essência. Seguindo essa comparação, alguns acreditavam que Elohim era corpóreo e possuía atributos: outros, abandonando essa teoria, negaram a corporalidade, mas mantiveram os atributos. A adesão ao sentido literal do texto da Sagrada Escritura é a fonte de todo este erro, como mostrarei em alguns dos capítulos dedicados a este tema.