מעשה היה ברבי מאיר, שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה, ומתו שני בניו. מה עשתה אמו? הניחה שניהם על המטה ופרשה סדין עליהם. במוצאי שבת בא ר' מאיר מבית המדרש לביתו. אמר לה 'היכן שני בני?', אמרה 'לבית המדרש הלכו', אמר לה 'צפיתי לבית המדרש ולא ראיתי אותם', נתנו לו כוס של הבדלה והבדיל, חזר ואמר 'היכן שני בני?', אמרה לו 'הלכו למקום אחר ועכשיו הם באים', הקריבה לפניו המאכל ואכל ובירך, לאחר שבירך אמרה לו 'רבי, שאלה אחת יש לי לשאול לך', אמר לה 'אמרי שאלתך', אמרה לו 'רבי, קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פקדון, ועכשיו בא ליטול אותו, נחזיר לו או לא?', אמר לה 'בתי, מי שיש פקדון אצלו, הוא צריך להחזירו לרבו', אמרה לו 'רבי, חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אצלו', מה עשתה? תפשתו בידה, והעלה אותו לאותו חדר, והקריבה אותו למטה, ונטלה סדין מעליהם, וראה שניהם מתים ומונחים על המטה, התחיל בוכה ואומר 'בני! בני! רבי! רבי! בני בדרך ארץ, ורבי שהיו מאירין פני בתורתן!', באותה שעה אמרה לו לרבי מאיר 'רבי, לא כך אמרת לי—אני צריך להחזיר הפקדון לרבו?', אמר (איוב א כא): "ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך".
Beruriah was the learned and compassionate wife of Rabbi Meir. While Rabbi Meir was teaching on a Shabbat afternoon, both of his sons died from the plague that was affecting their city. When Rabbi Meir returned home, he asked his wife, “Where are our sons?” She handed him the cup for havdalah and he said the blessing. Again he asked, “Where are our sons?” She brought food for him, and he ate. When he had finished eating, Beruriah said to her husband, “My teacher, I have a question. A while ago, a man came and deposited something precious in my keeping. Now he has come back to claim what he left. Shall I return it to him or not?” Meir responded, “Is not one who holds a deposit required to return it to its owner?” So she took his hand and led him to where their two children lay. He began to weep, crying “My sons, my sons.” She comforted him, “The Lord gave, the Lord took away. Y’hei sh’mei rabah mevorach,May the Name of the Lord be blessed…
Midrash Proverbs 31:10
Listen
with the night falling we are saying thank you
we are stopping on the bridges to bow from the railings
we are running out of the glass rooms
with our mouths full of food to look at the sky
and say thank you
we are standing by the water thanking it
smiling by the windows looking out
in our directions
back from a series of hospitals back from a mugging
after funerals we are saying thank you
after the news of the dead
whether or not we knew them we are saying thank you
over telephones we are saying thank you
in doorways and in the backs of cars and in elevators
remembering wars and the police at the door
and the beatings on stairs we are saying thank you
in the banks we are saying thank you
in the faces of the officials and the rich
and of all who will never change
we go on saying thank you thank you
with the animals dying around us
our lost feelings we are saying thank you
with the forests falling faster than the minutes
of our lives we are saying thank you
with the words going out like cells of a brain
with the cities growing over us
we are saying thank you faster and faster
with nobody listening we are saying thank you
we are saying thank you and waving
dark though it is
Selected Poems (Copper Canyon Press, 2005). Copyright © 1988 by W. S.Merwin. Used by permission. All rights reserved.
. רבי חייא בר אבא חלש על לגביה ר' יוחנן א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן א"ל הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה. ר' יוחנן חלש על לגביה ר' חנינא א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן א"ל הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה אמאי לוקים ר' יוחנן לנפשיה אמרי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים רבי אליעזר חלש על לגביה רבי יוחנן חזא דהוה קא גני בבית אפל גלייה לדרעיה ונפל נהורא חזייה דהוה קא בכי ר' אליעזר א"ל אמאי קא בכית אי משום תורה דלא אפשת שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ואי משום מזוני לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות ואי משום בני דין גרמא דעשיראה ביר א"ל להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא א"ל על דא ודאי קא בכית ובכו תרוייהו אדהכי והכי א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן א"ל הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה.
R. Hiyya b. Abba was ill and R. Johanan went in to visit him. He said to him, "Are thy sufferings dear to thee ?" "No," he replied, "neither they nor the reward they bring." R. Johanan said to him, "Give me thy hand." He gave him his hand and R. Johanan raised him. R. Johanan was ill and R. Hannina went in to visit him. He said to him, "Are thy sufferings dear to thee?" "No," he replied, "neither they nor the reward they bring." R. Hannina said to him, "Give me thy hand." He gave him his hand and R. Hannina raised him. Why? Why did not R. Johanan raise himself ? They answer : A prisoner does not release himself from the dungeon. R. Eleazar was ill and R. Johanan went in to visit him. He saw that he was lying in a dark room, so he bared his arm and a brightness was radiated therefrom. He then noticed that R. Eleazar was weeping. He said to him, "Why weepest thou? Is it because thou hast not applied thyself sufficiently to the study of Torah ? We have learnt that it matters not whether one does much or little, so long as he directs his heart to Heaven ! Is it because of [the lack of] food? Not everyone has the merit of two tables! Is it because of childlessness? This is the bone of my tenth son!" R. Eleazar answered him, "I weep because of this beauty which will decay in the earth." R. Johanan said to him, "Well dost thou weep on that account" ; and they both wept. After a while, he said to him, "Are thy sufferings dear to thee?" He replied, "Neither they nor the reward they bring." He said to him, "Give me thy hand." He gave him his hand and R. Johanan raised him.