שאילתא דאזהרינהו הקב"ה לישראל למיתב בתעניתא בעשרה בתשרי ואפי' בשבת ואסור באכילה ובשתיה ובנעילת הסנדל וברחיצה ובסיכה ובתשמיש המטה מדאורייתא מנלן חמש ענויין כתיבי ועניתם תענו חד לאכילה ולשתיה ואחד לרחיצה ואחד לסיכה ואחד לנעילת הסנדל ואח' לתשמי' המטה ומחייבינן לאתחולי מאורתא דכתי' בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב וכי בתשעה מתענין והלא בעשירי מתענין אלא מכאן שמפסיקין מבעוד יום שמוסיפין מחול על קודש ואין לי אלא בכניסתו דבעינן אקדומי ואפסוקי ביציאתו מניין דמיבעי ליה אחורי עד חשיכה תלמוד לומד עד ערב ימים טובים מניין ת"ל תשבתו מניין שמקדימין ומעיילין ליה ומאחרין ומפקין ליה ת"ל שבתבם הא כיצד כל מקום שנאמר שבות מוסיפין מחול על קדש כגון שבתות ויום הכפורים וימים טובים. ת"ר מצות וידוי ערב יום הכפורי' עם חשיכה אבל אמרו חכמים מתודה קודם אכילה ושתייה שמא תטרף דעתו עליו בסעודה ואע"פ שהתוודה קודם אכילה ושתייה יתודה אחר אכילה ושתייה ואע"פ שהתודה ערבית יתודה שחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה היכן אומרה אחר תפלתו ושליח צבור אומר באמצע התפלה זהו וידוי חמש תפלות של יום הכפורים אתה יודע ועל חטא וסליק יהיו לרצון ואסור לרחוץ אפילו אצבעו קטנה ביום הכפורים דתני' אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו ואם היו ידיו מלוכלכות בטיט בצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש ואסור לסוך מקצת גופו ככל גופו ואם היה חולה או שהיו חטטים בראשו סך כדרכו ואינו חושש תנא דבי מנשה רשב"ג אומר מדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לבנה קטן אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת וגזרו עליו להאכיל בב' ידים מ"ט אמר אביי משום שיבתא וקיימא לן כר' יוחנן דאמר בן י"ב משלימין מדרבנן בן י"ג משלימין אותו מדאודייתא עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשוב נפשה חולה מאכילין אותו עד שיאמר די דת"ר עוברה שהריחה בשר קדש או בשר חזיר תוחבין לה כוש ברוטב אם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה רוטב עצמו אם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה שומן עצמו שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים אמר רבי ינאי חולה אמר צריך ורופא אומר אינו צריך שומעין לחולה מאי טעמא לב יודע מרת נפשו רופא אומר צריך וחולה אמר איני צריך מאכילין אותו על פי רופא מאי טעמא תונבא הוא דנקיט ליה וכל ספק נפשות להקל מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפילו דברים טמאים עד שיאורו עיניו דת"ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו דבש וכל מיני מתיקה מפני שמאירין את העינים אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ראו נא כי אורו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה אמר רב נחמן אמר שמואל מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו דבש רב הונא בריה דרב יהושע אמר סולת נקייה בדבש רב פפא אמר אפילו קמחא דשערי בדובשא תנו רבנן תינוקות אין מענין אותם ביום הכפורים אבל מחנכין אותם קודם שנה או שתים כדי שיהיו רגילין במצות ואי זהו תינוק שאמרו חכמים מחנכין אותו רב הונא אמר בן ח' שנים ובן ט' שנים מחנכין אותו לשעות ורב נחמן אמר בן ט' שנים ובן י' שנים מחנכין אותו לשעות ור' יוחנן אמר השלמה מדרבנן ליכא אלא בן עשר ובן י"א מחנכין אותו לשעות ובן י"ב משלימין מדאורייתא בתינוקת ובן י"ג משלימין מדאוריי' בתינוק והלכתא כר' יוחנן: מי שבקש לילך לבהמ"ד והיה נהר מפסיק מהו שיעבור במים וילך כך שנו רבותינו ההולך להקביל פני רבו או לשמוע דברי תורה והיה נהר מפסיק עובר והולך ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו ולחזור מהו שיחזור אמר רב יוסף מותר לחזור שאם אתה אוסר לו לחזור אף לילך אינו הולך ואסור למיתב בתענית' בשאר יומי שתא עד דמקבל עליה יתיב מאי אמר שמואל דמי למפוחא דמלי זיקא. תניא ר' אומר כל עבירו' שבתורה יוה"כ מכפר חוץ מג' דברים הלועג על חבירו והמיפר בריתו של אברה' אבינו והמגלה פנים בתורה ר' יהושע בן לוי אמר אף המבזה תלמידי חכמים ור' יוחנן אמר אף המבזה את חבירו בפני תלמידי חכמים ת"ר תענו את נפשותיכם בתשעה וכי בתשיעי מתענין והלא בעשירי מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשעה ומתענה בעשירי מעלה עליו הכתוב כאילו נתענה תשיעי ועשירי. ת"ר שאל רבי מתיה בן חרש את ר' אלעזר בן עזריה ברומי א"ל שמעת ד' חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש א"ל ג' הם ותשובה עם כל אחד ואחד הא כיצד עבר על מ"ע ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמ' שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם עבר על מצות לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויוה"כ מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם עבר על עבירות חמורות ועשה תשובה תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם אבל מי שיש בידו חלול השם בעונותיו אין כח לא בתשובה לתלות ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת וע"ז נאמר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון היכי דמי חלול השם ר' אבא אמר כגון ת"ח שהולך ארבע אמות בלא תפילין ובלא תורה ור' יוחנן א' כגון תלמיד חכם שהוא עומד על המקח בשעה שאין לו דמי' ובני אדם רואין ואומרי' שמא בדוחק הוא עושה רב אמר כגון תלמיד חכם דשקיל בשרא מטבחא ולא יהיב דמי לאלתר רב נחמן בר יצחק אמר כגון דאמרי אינשי שרא ליה מריה לפלניא ורב יצחק בר אבדימי אמר כגון תלמיד חכם שחביריו בושין משמועתו:
ור"י אמר ת"ח שעומד כו'. ואומרים שמא בדוחק הוא עושה. לפנינו בגמ' ליתא כ"ז. ובאור נוסחת רבינו דאי' בב"מ דנ"ח ב' לא תונו איש את עמיתו כו' רי"א אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים. והתם הפי' שאין לו ממש מש"ה הוי אונאה אבל אם יש לו אלא שאין מחזיק בידו אין בזה אונאה שהרי יקנה וישלם אחר שעה. אבל ת"ח שעומד על המקח בשעה שאין לו דמים היינו שאין בידו אפי' יש בביתו או יודע שישיג מעות בשעה אחרת וא"כ אין בזה משום לא תונו מכ"מ הוי חה"ש דבני אדם רואים ואומרים דמחמת שהוא בדוחק הוא עושה ואין בידו ובכחו לשלם כעת ונמצא מאנה את המוכר. ובכת"י אי' ואומרים שמא באונס הוא רוצה. וה"פ שמא רוצה לאנס את המוכר שישאר בידו בלא דמים לזמן או כיב"ז:
אם היו חמרים מבקשין תבואה ממנו לא יאמר להם לכו אצל פלוני שהוא מוכר תבואה ויודע בו שלא מכר מעולם ר"י אומר אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים שהרי הדבר מסור ללב וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך
Likewise, if donkey drivers are asking to purchase grain from someone, and he has none, he may not say to them: Go to so-and-so, as he sells grain, if he knows about him that he never sold grain at all. He thereby causes the donkey drivers and the would-be seller anguish. Rabbi Yehuda says: One may not even cast his eyes on the merchandise for sale, creating the impression that he is interested, at a time when he does not have money to purchase it. Verbal mistreatment is not typically obvious, and it is difficult to ascertain the intent of the offender, as the matter is given to the heart of each individual, as only he knows what his intention was when he spoke. And with regard to any matter given to the heart, it is stated: “And you shall fear your God” (Leviticus 25:17), as God is privy to the intent of the heart.
שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים צִוָּה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אֶת רַבִּי: (מק״ש סִימָן) אַל תַּעַשׂ מוּם בְּעַצְמְךָ. מַאי הִיא? לָא תֶּיהְוֵי לָךְ דִּינָא בַּהֲדֵי תְּלָתָא, דְּחַד הָוֵי בַּעַל דִּינָךְ וּתְרֵי סָהֲדֵי. וְאַל תַּעֲמוֹד עַל הַמִּקָּח בְּשָׁעָה שֶׁאֵין לְךָ דָּמִים.
Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, commanded Rabbi Yehuda HaNasi with regard to three matters. Parenthetically, the Gemara states that mem, kuf, shin is a mnemonic for the three statements, as it stands for mum, blemish, mekaḥ, a purchase, and ishtekha, your wife. The first matter is: Do not inflict a blemish upon yourself. The Gemara asks: What is the meaning of that statement? The Gemara explains: Do not have a court case against three people, as one will be your opponent and two will act as witnesses and testify against you whatever they wish. And do not stand over and display interest in a purchase when you do not have enough money even for the price you are offering, as this constitutes fraud.
יש באונאת דברים שני מיני אונאות האחת אונאה במסחר כיצד לא יאמר לחבירו בכמה אתה רוצה ליתן חפץ זה והוא אינו רוצה לקנותו כלל או שהיו חמרים מבקשים ממנו לקנות תבואה לא יאמר להם לכו אצל פלוני והוא יודע שאין לזה תבואה למכור ויתבזה ואף אם הוא עשיר שלא יתבזה מ"מ החמרים יתביישו וכן כל כיוצא בזה והשנית אונאה בעניני הנפש כיצד אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך אם היה מבזויי משפחה לא יאמר לו זכור משפחתך השפלה אם היה מכוער או בעל מום או שאר חסרון בו או באשתו וזרעו או באבותיו לא יאמר לו כמה מכוער אתה או ראה מומך או חסרונך או חסרון אשתך וחסרון זרעך וחסרון אבותיך וכן אם היו יסורים באים עליו לא יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב הלא יראתך כסלתך זכר נא מי הוא נקי אבד וחברי איוב אמרו לו מפני שהטיח דברים כלפי מעלה וכן אם נשאלה שאלה על דבר חכמה לא יאמר למי שאינו יודע אותה חכמה מה תשיב בדבר זה וכן כל כיוצא בדברים אלו וכן יזהר שלא לכנות שם רע לחבירו ואע"פ שהוא רגיל באותו כינוי אם כוונתו לביישו בכינוי זה אסור וכך אמרו חז"ל [שם] המלבין פני חבירו ברבים כאלו שופך דמים:
כיצד הוא אונאת דברים לא יאמר בכמה אתה רוצה ליתן חפץ זה והוא אינו רוצה לקנותו היו חמרים מבקשים לקנות תבואה לא יאמר להם לכו אצל פלוני והוא יודע שאין לו למכור אם היה חבירו בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשי אבותיך אם היו יסורין באים עליו לא יאמר לו כדרך שאמרו חביריו לאיוב הלא יראתך כסלתך זכר נא מי הוא נקי אבד אם נשאלה שאלה על דבר חכמה לא יאמר למי שאינו יודע אותה חכמה מה תשיב בדבר זה וכן כל כיוצא בדברים אלו:
What is affliction with words? A person should not say, “how much are you willing to accept for this item,” when he has no intention of purchasing it. If donkey-riders were looking to purchase grain, one may not say to them to go to so and so when he knows that person has nothing to sell. If someone had repented from his earlier ways, one may not say to him “remember your earlier actions.” If one is the son of converts, one may not say to him, “remember your father’s actions.” If a person was suffering a person may not tell him what Iyov was told by his friends, “is your fear of heaven not your confidence? Do you remember, please, anyone innocent who was destroyed?” If one is asked a question on a certain subject he should not tell someone who is unfamiliar with that subject to give an answer on this matter. The same applies to anything similar.
עכו"ם אין לו אונאה שנאמר איש את אחיו וגו' ועכו"ם שהונה את ישראל מחזיר אונאה בדינים שלנו שלא יהיה זה חמור מישראל: