(13) Here I stand by the spring as the daughters of the townspeople come out to draw water; (14) let the maiden to whom I say, ‘Please, lower your jar that I may drink,’ and who replies, ‘Drink, and I will also water your camels’—let her be the one whom You have decreed for Your servant Isaac. Thereby shall I know that You have dealt graciously with my master.”
(ד) אֵין מְנַחֲשִׁין כְּעַכּוּ''ם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט כו) "לֹא תְנַחֲשׁוּ". כֵּיצַד הוּא הַנַּחַשׁ. כְּגוֹן אֵלּוּ שֶׁאוֹמְרִים הוֹאִיל וְנָפְלָה פִּתִּי מִפִּי אוֹ נָפַל מַקְלִי מִיָּדִי אֵינִי הוֹלֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי הַיּוֹם שֶׁאִם אֵלֵךְ אֵין חֲפָצַיי נַעֲשִׂים. הוֹאִיל וְעָבַר שׁוּעָל מִימִינִי אֵינִי יוֹצֵא מִפֶּתַח בֵּיתִי הַיּוֹם שֶׁאִם אֵצֵא יִפְגָּעֵנִי אָדָם רַמַּאי. וְכֵן אֵלּוּ שֶׁשּׁוֹמְעִים צִפְצוּף הָעוֹף וְאוֹמְרִים יִהְיֶה כָּךְ וְלֹא יִהְיֶה כָּךְ. טוֹב לַעֲשׂוֹת דָּבָר פְּלוֹנִי וְרַע לַעֲשׂוֹת דָּבָר פְּלוֹנִי. וְכֵן אֵלּוּ שֶׁאוֹמְרִים שְׁחֹט תַּרְנְגוֹל זֶה שֶׁקָּרָא עַרְבִית. שְׁחֹט תַּרְנְגלֶת זוֹ שֶׁקָּרְאָה כְּמוֹ תַּרְנְגוֹל. וְכֵן הַמֵּשִׂים סִימָנִים לְעַצְמוֹ אִם יֶאֱרַע לִי כָּךְ וְכָךְ אֶעֱשֶׂה דָּבָר פְּלוֹנִי וְאִם לֹא יֶאֱרַע לִי לֹא אֶעֱשֶׂה, כֶּאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ הַכּל אָסוּר. וְכָל הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה מִפְּנֵי דָּבָר מִדְּבָרִים אֵלּוּ לוֹקֶה:
(4) It is forbidden to practice soothsaying as idolaters do, as [Leviticus 19:26] states: "Do not act as a soothsayer."
What is meant by a soothsayer? For example, those who say: Since my piece of bread fell out of my mouth, or my staff fell from my hand, I will not travel to this place today, since if I were to go I would not be able to accomplish my desires.
Since a fox passed on my right side, I will not go out of my door today, since if I were to go out I would meet a deceiver.
Similarly, [this category includes] those who hear the chirping of a bird and say: This will happen or this will not happen; it is beneficial to do this or it is detrimental to do this. [Also, it includes] those who say: Slaughter this rooster that crowed like a raven; slaughter this hen that crowed like a rooster.
Similarly, a person who sets up omens for himself; e.g., if this and this happens, I will do this. If it will not happen, I will not do it, as Eliezer, the servant of Abraham did, and the things of the like - all this is forbidden. Anyone who does one of these things because of such omens is [liable for] lashes.
וכן המשים לעצמו סימנים אם יארע לו כך וכך וכו'. א''א זה שבוש גדול שהרי דבר זה מותר ומותר הוא ואולי הטעהו הלשון שראה כל נחש שאינו כאליעזר ויונתן אינו נחש והוא סבר שלענין איסור נאמר ולא היא אלא ה''ק אינו ראוי לסמוך ואיך חשב על צדיקים כמותם עבירה זו ואי הוו אינהו הוו מפקי פולסי דנורא לאפיה:
So, too, is one who sets certain signs for himself etc. This is a gross error, for such thing is, indeed, permitted. Perhaps the text (Hullin, 95b) misled him, as he saw there, saying: "Such divination which is not like the divination of Eliezer (Gen. 24. 13–14) and Jonathan (I. Samuel, 20. 21–22) is not considered divining", and he evidently thought that the subject there is concerning a charge against such practice. Whereas it is not all so, for the meaning thereof is this: It is not proper to depend upon it. I wonder how he could think that way of such righteous men. Indeed, had they been present when he said it, they would have applied tongues of fire to his face.
כאליעזר עבד אברהם - ואם תאמר אליעזר היאך ניחש למ"ד בפ' ארבעה מיתות (סנהדרין דף נו:) כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו וי"ל דההוא תנא סבר שלא נתן לה הצמידים עד שהגידה לו בת מי היא ואע"ג דכתיב (בראשית כד) ויקח האיש נזם זהב וגו' והדר כתיב ויאמר בת מי את אין מוקדם ומאוחר בתורה וכן מוכח כשספר דכתיב ואשאל אותה ואומר בת מי את:
ביררת. ואם תאמר היאך ניחש אליעזר עבד אברהם, ותרצו התוספות (חולין צה ע"ב) שלא נתן הנזמים תחלה, אלא שאל תחלה ואחר כך נתן הנזמים. ולא ידעתי מה הועילו התוספות בתירוץ זה, דסוף סוף היה סומך על ניחוש שלו שהאשה אשר תשקה אותו יקח אותה ליצחק, ואם לא רצתה להשקותו לא לקח אותה, הרי על ניחוש שלו היה סומך, ולא היה הניחוש בשביל הצמידים שיתן, אבל הניחוש היה בשביל שיקח אותה אשר תשקה אותו, ואין לומר דדעתו היה שאף אם לא תשקה אותו שיקח אותה – שזה דבר אינו כלל, דאם כן למה עשה הניחוש, ונראה אלי דלא הוי כהאי גוונא ניחוש, דהא אפילו בלא ניחוש שלו ראוי שיקח אליעזר אשה זאת – כיון שהיא גומלת חסד ראויה לביתו של אברהם (רש"י כאן), וכן גבי יונתן בלא ניחוש שלו ראוי הדבר, שאם יאמרו הם "עלו עלינו" (ש"א יד, ט) – מאחר שאומרים עלו אלינו אם כן יראים הם ולכך לא ירצו לבא אליהם, ואם כן אפילו סומך עליו לגמרי – אין זה ניחוש, כיון שבלא ניחוש ראוי הדבר בעצמו. ואין אסור הניחוש רק כאשר בלא ניחוש אין כאן שום טעם לדבר ההוא, ובודאי כהאי גוונא ניחוש הוא. ומה שאמרו (חולין צה ע"ב) 'כל ניחוש שאינו כניחוש של אליעזר עבד אברהם אינו ניחוש' – לא שהיה זה ניחוש, אלא שכך אומר – שכל מי שאינו סומך עליו כמו שסמך עליו אליעזר – אינו ניחוש כלל. העולה – לא היה זה ניחוש. ודבר זה נראה לי ברור שלא היה זה הוכחה לניחוש. ועוד נראה דשאני הכא מפני שהיה לדבר מצוה; גבי יונתן – מצוה היה להציל את ישראל, ואליעזר עבד אברהם – מצוה להביא אשה הגונה ליצחק, ולפיכך לא נאסר לו:
The word Ani is not used for “I” (but rather, Anochi). Had it been written “Ani,” the meaning would have been that the Holy One, blessed be He, had revealed His light to Israel in all its completeness, and then they could not have reached deeply into His words, for He would have already revealed everything. However the additional letter Caf in “Anochi,” teaches that it is not in a state of completeness, yet rather a conception of how the light that the Holy One, blessed be He, would be revealed in the future. The more a man apprehends in the depths of the Torah, the more he will then understand that until now he was in darkness. This is hinted at in the night and the day. “Day” means that God opens the gates of wisdom for man, and “night” means that man should never imagine that has completely apprehended Godliness, for all he has attained is like night in comparison to the day that follows. So it goes on forever, and it follows that all is night in the face of the light that the Holy One, blessed be He, will open in the future.
This is why the verse that follows immediately is, “do not make any graven [carved] image,” on which it is said in the Holy Zohar (Shemot, 87b), “since it was first written, ‘carve for yourself [two tablets],’ therefore it says, ‘do not make any carved image,’ meaning do not make another Torah.” The word pesel, “carved image,” means something with a definite form and measurement, in a state of completeness with nothing lacking. This is found only in the Torah of Moshe Rabeynu. However it is impossible for the mortal intellect to fashion anything in complete perfection.
On this it is written (Ruth Rabba, 3:2), “Caesar said to Rabi Yehoshua ben Hanina, ‘I too can make a Torah like Moshe,’ and he decreed that no fire be kindled for three days. (As if to say, “God decrees that you do not light fire for one day? I can decree it for three days.”) During this time he saw smoke rising from a house, and they explained to Caesar that a certain government minister was sick and it was necessary to permit him fire.” For indeed, according to our Holy Torah the law is that saving a life supersedes the laws of Shabbat, yet the difference (with us and the example of Caesar) is that one who violates Shabbat to save a life is not going against the Holy Torah, for thus was it also commanded that saving a life takes precedence over the laws of Shabbat. So, too, in all places where it is, “a time to do for God,” (Tehilim, 119:126), fulfilling Gods word, it is also hinted, as the verse continues, “they have made Your law null and void.” Therefore the Torah includes all the possible combinations of events that may occur, everything and its opposite, and its light surrounds all the possibilities and all the experiences that may evolve. No man has the power to do this. This is the explanation of the Holy Zohar on “do not make any carved form,” meaning positive mitzvot, and “any image,” the prohibitive mitzvot, for nothing is revealed to man until it reaches its completion.