Rosh Hashanah 5784

(ו) (פלאיה) [פְּלִ֣יאָֽה] דַ֣עַת מִמֶּ֑נִּי נִ֝שְׂגְּבָ֗ה לֹא־א֥וּכַֽל לָֽהּ׃ (ז) אָ֭נָֽה אֵלֵ֣ךְ מֵרוּחֶ֑ךָ וְ֝אָ֗נָה מִפָּנֶ֥יךָ אֶבְרָֽח׃ (ח) אִם־אֶסַּ֣ק שָׁ֭מַיִם שָׁ֣ם אָ֑תָּה וְאַצִּ֖יעָה שְּׁא֣וֹל הִנֶּֽךָּ׃

Psalms 139:6-8

(6) It is beyond my knowledge;
it is a mystery; I cannot fathom it. (7) Where can I escape from Your spirit?
Where can I flee from Your presence? (8) If I ascend to heaven, You are there;
if I descend to Sheol, You are there too.

משנה תורה, הלכות תשובה ג׳:ד׳

אַף עַל פִּי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה גְּזֵרַת הַכָּתוּב רֶמֶז יֵשׁ בּוֹ כְּלוֹמַר עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֵּמַתְכֶם וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְזִכְרוּ בּוֹרַאֲכֶם. אֵלּוּ הַשּׁוֹכְחִים אֶת הָאֱמֶת בְּהַבְלֵי הַזְּמַן וְשׁוֹגִים כָּל שְׁנָתָם בְּהֶבֶל וָרִיק אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל וְלֹא יַצִּיל, הַבִּיטוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם וְהֵיטִיבוּ דַּרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וְיַעֲזֹב כָּל אֶחָד מִכֶּם דַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה. לְפִיכָךְ צָרִיךְ כָּל אָדָם שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּב. וְכֵן כָּל הָעוֹלָם חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּב. חָטָא חֵטְא אֶחָד הֲרֵי הִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה וְגָרַם לוֹ הַשְׁחָתָה. עָשָׂה מִצְוָה אַחַת הֲרֵי הִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת וְגָרַם לוֹ וְלָהֶם תְּשׁוּעָה וְהַצָּלָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י כה) "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" זֶה שֶׁצָּדַק הִכְרִיעַ אֶת כָּל הָעוֹלָם לִזְכוּת וְהִצִּילוֹ. וּמִפְּנֵי עִנְיָן זֶה נָהֲגוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וְלַעֲסֹק בְּמִצְוֹת מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים יֶתֶר מִכָּל הַשָּׁנָה. וְנָהֲגוּ כֻּלָּם לָקוּם בַּלַּיְלָה בַּעֲשָׂרָה יָמִים אֵלּוּ וּלְהִתְפַּלֵּל בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת בְּדִבְרֵי תַּחֲנוּנִים וּבְכִבּוּשִׁין עַד שֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם:

Mishneh Torah, Repentance 3:4

Even though the sounding of the shofar on Rosh HaShanah is a decree, it contains an allusion. It is as if [the shofar's call] is saying:
Wake up you sleepy ones from your sleep and you who slumber, arise. Inspect your deeds, repent, remember your Creator. Those who forget the truth in the vanities of time and throughout the entire year, devote their energies to vanity and emptiness which will not benefit or save: Look to your souls. Improve your ways and your deeds and let every one of you abandon his evil path and thoughts.
Accordingly, throughout the entire year, a person should always look at himself as equally balanced between merit and sin and the world as equally balanced between merit and sin. If he performs one sin, he tips his balance and that of the entire world to the side of guilt and brings destruction upon himself.
[On the other hand,] if he performs one mitzvah, he tips his balance and that of the entire world to the side of merit and brings deliverance and salvation to himself and others. This is implied by [Proverbs 10:25] "A righteous man is the foundation of the world," i.e., he who acted righteously, tipped the balance of the entire world to merit and saved it.
For these reasons, it is customary for all of Israel to give profusely to charity, perform many good deeds, and be occupied with mitzvot from Rosh HaShanah until Yom Kippur to a greater extent than during the remainder of the year.
During these ten days, the custom is for everyone to rise [while it is still] night and pray in the synagogues with heart-rending words of supplication until daybreak.

ראש השנה ט״ז א:ט״ו

וְאִמְרוּ לְפָנַי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מַלְכִיּוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת. מַלְכִיּוֹת — כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם, זִכְרוֹנוֹת — כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה זִכְרוֹנְיכֶם לְפָנַי לְטוֹבָה, וּבַמֶּה — בְּשׁוֹפָר.

Rosh Hashanah 16a:15

And recite before Me on Rosh HaShana verses that mention Kingships, Remembrances, and Shofarot: Kingships so that you will crown Me as King over you; Remembrances so that your remembrance will rise before Me for good; and with what will the remembrance rise? It will rise with the shofar.

ראש השנה כ״ט ב:י׳

אֶלָּא אָמַר רָבָא: מִדְּאוֹרָיְיתָא מִישְׁרֵא שְׁרֵי, וְרַבָּנַן הוּא דִּגְזוּר בֵּיהּ כִּדְרַבָּה. דְּאָמַר רַבָּה: הַכֹּל חַיָּיבִין בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר, וְאֵין הַכֹּל בְּקִיאִין בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר, גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִטְּלֶנּוּ בְּיָדוֹ וְיֵלֵךְ אֵצֶל הַבָּקִי לִלְמוֹד, וְיַעֲבִירֶנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.

Rosh Hashanah 29b:10

Rather, Rava said: By Torah law one is permitted to sound the shofar on Rosh HaShana even on Shabbat, and it was the Sages who decreed that it is prohibited. This is in accordance with the opinion of Rabba, as Rabba said: All are obligated to sound the shofar on Rosh HaShana, but not all are experts in sounding the shofar. Therefore, the Sages instituted a decree that the shofar should not be sounded on Shabbat, lest one take the shofar in his hand and go to an expert to learn how to sound it or to have him sound it for him, and due to his preoccupation he might carry it four cubits in the public domain, which is a desecration of Shabbat.

תלמוד ירושלמי ראש השנה ד׳:א׳:ב׳

הלכה: יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה כול׳. רִבִּי אַבָּא בַּר פַּפָּא אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲווֹן יְתִיבִין מַקִשֵׁיי. אָמְרִין. תַּנִּינָן. יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ תוֹקְעִין אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. אִין דְּבַר תּוֹרָה הוּא אַף בִּגְבוּלִין יִדִחֶה. אִין לֵית הוּא דְּבַר תּוֹרָה הוּא אַף בַּמִּקְדָּשׁ לֹא יִדְחֶה. עָבַר כַּהֲנָא. אָ‍ֽמְרִין. הָא גַבְרָא [רַבָּה] דְנִישְׁאוֹל [לֵיהּ]. אֲתוֹן שְׁאָלוֹן לֵיהּ. אָמַר לוֹן. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה. הָא כֵיצַד. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא חָל בַּחוֹל. י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא חָל בַּשַּׁבָּת. זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה. מַזְכִּירִין אֲבָל לֹא תוֹקְעִין. רִבִּי זְעוּרָה מְפַקֵּד לַחֲבֵרַייָא. עוֹלוּן וּשְׁמָעוּן קָלֵיהּ דְּרִבִּי לִֵוי דְרַשׁ. דְּלֵית אֶיפְשַׁר דְּהוּא מַפִּיק פָּ‍ֽרְשָׁתֵיהּ דְּלָא אוּלְפָן. וְעָל וְאָמַר קוֹמֵיהוֹן. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה. הָא כֵיצַד. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא חָל בַּחוֹל. י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא חָל בַּשַּׁבָּת. זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה. מַזְכִּירִין אֲבָל לֹא תוֹקְעִין. מֵעַתָּה אַף בַּמִּקְדָּשׁ לֹא יִדְחֶה. תַּנָּא. בְּאֶחָ֣ד לַחוֹדֶשׁ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ בְמָקוֹם שֶׁהֵן יוֹדְעִין שֶׁהוּא בְאֶחָד לַחוֹדֶשׁ יִדְחֶה. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. וְהִקְרַבְתֶּ֥ם. בְּמָקוֹם שֶׁהַקָּרְבָּנוֹת קְרֵיבִין. אָ‍ֽמְרִין חֲבֵרַייָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. וְהָ‍ֽכְתִיב וְהַ‍ֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעַה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וגו׳. אֲמַר לוֹן. זוֹ אַתְּ מַעֲבִיר בְּאַרְצְכֶם. הָא אֲחֶרֶת לֹא. אְ‍ֽמְרִין לֵיהּ אוֹ נֹאמַר. זוֹ אַתֶּם מַעֲבִירִין בְּאַרְצְכֶם. הָא אֲמֶרֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בַּחוּצָה לָאָרֶץ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. אִילּוּ הֲוָה כְתִיב תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּאַרְצְכֶם הָיִיתִי אוֹמֵר. כָּאן מִיעֵט וּבְמָקוֹם אֲחֵר רִיבָה. אֶלָּא בְּכָ‍ֽל־אַרְצְכֶ‍ֽם. כָּאן רִיבָה וּבְמָקוֹם אֲחֵר מִיעֵט.

Jerusalem Talmud Rosh Hashanah 4:1:2

HALAKHAH: “If the holiday of the New Year,” etc. Rebbi Abba bar Pappos said, Rebbi Joḥanan and Rebbi Simeon ben Laqish were sitting and questioning. They said, we have stated: “if the holiday of the New Year falls on a Sabbath, at the Temple they were blowing but not in the countryside.” If it is a word of the Torah, in the countryside it also should push aside; if it is not a word of the Torah also in the Temple it should not push aside. Cahana passed by. They said, this is a [an important] man whom we may ask. They went and asked him. He said to them, one verse says, a day of sounding; another verse says, a remembrance of sounding. How is that? If it falls on a weekday, a day of sounding. If it falls on a Sabbath, a remembrance of sounding, one mentions it but does not blow. Rebbi Ze`ira told the colleagues to go and listen to Rebbi Levi preaching since it would be impossible that he would let a weekly readingn go by without enlightenment. He came and said before them, one verse says, a day of sounding; another verse says, a remembrance of sounding. How is that? If it falls on a weekday, a day of sounding. If it falls on a Sabbath, a remembrance of sounding, one mentions it but does not blow. Then also in the Temple it should not push aside. It was stated, on the first of the month. Then also anywhere they know that it is the first of the month it should push aside. Rebbi Simeon ben Yoḥai stated, and you shall sacrifice, at the place where the sacrifices are offered. The colleagues said before Rebbi Jonah. Is it not written, you shall convey a sounding shofar in the seventh month, etc? He said to them, this one you convey in all your Land, therefore not another one. They said to him, or we might say, this one you convey in your Land, therefore another one both in your Land and outside the Land. Rebbi Jonah said, if it were written “convey a shofar in your Land”, I would have said that here he restricted and at another place he extended. But in all your Land, here he extended and at another place he restricted.