Save "Nitzavim-Vayelekh 5783
"
Nitzavim-Vayelekh 5783
וְעַתָּ֗ה כִּתְב֤וּ לָכֶם֙ אֶת־הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֔את וְלַמְּדָ֥הּ אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל שִׂימָ֣הּ בְּפִיהֶ֑ם לְמַ֨עַן תִּֽהְיֶה־לִּ֜י הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את לְעֵ֖ד בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
Therefore, write down this poem and teach it to the people of Israel; put it in their mouths, in order that this poem may be My witness against the people of Israel.

הלכות ספר תורה

מצות עשה על כל אדם מישראל שיכתוב לו ס"ת ומאד צריך לחזר אחריה דאמר רבי יהושע בן לוי הלוקח ספר תורה מן השוק כחוטף מצוה מן השוק כתבו או שהגיה בו אפילו אות אחת כאילו קבלה מהר סיני וכל שכן שאין לו למוכרה אפילו יש לו הרבה מהם ואפילו למכור ישן כדי לקנות חדש אסור אפילו אין לו מה יאכל ומיהו אם צריך למוכרה כדי ללמוד תורה או לישא אשה ואין לו דבר אחר למכור שפיר דמי וכת' א"א הרא"ש ז"ל שזה לא נאמר אלא לדורות הראשוני' שהיו כותבין ס"ת ולומדי' בה אבל האידנא שכותבין ס"ת ומניחים אותו בבית הכנסת לקרות בהם ברבים מצות עשה על כל ישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושיהם להגות בהן הוא ובניו. מצות כתיבת התורה היא כדי ללמוד בה דכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם ועל ידי הגמרא ופירושה ידע פירוש המצות והדינין על בוריים לכן הן הן הספרים שאדם מצווה לכותבם וגם שלא למוכרם אם לא ללמוד תורה ולישא אשה:

Laws of Torah Scrolls

It is a mitzvah incumbent on every Jewish man to write a Torah scroll, and it is extremely important to seek [an opportunity] to perform it. As Rabbi Joshua ben Levi says, "One who buys a [ready made] Torah Scroll is like one who grabs a mitzvah in the market place." [On the other hand] One who writes it himself or corrects even one letter is counted as if he received it directly from Mt. Sinai. It goes without saying that he shouldn't sell his Torah, even if he has many, and it is even forbidden to sell an old scroll in order to buy a new one, or even [to buy food]. However it is permitted to sell a Torah scroll in order to learn Torah or to get married if he has nothing else to sell.

My master, my father, the Ro"sh, of blessed memory, wrote that this was written only for the earlier generations, who would write a Torah scroll and learn from it. But nowadays, when we write a Torah scroll and leave it in the synagogue to read from it publicly, it is a positive mitzvah incumbent on all Jews who have the means to do so to write [copies] of the Torah, the Mishnah, and the Gemara and their commentaries, and to study from them - him, and his sons. For the mitzvah of writing a Torah is in order to learn from it, as it says: (Deut. 31:19) "and teach it to the people of Israel, place it in their mouths." And through the Gemara and its explanation, one will know the explanation of the mitzvot and the laws with clarity. Hence these are the books that a person is commanded to write and also not to sell unless it is [to raise the money] to study Torah or to a marry a woman.

וכתב א"א ז"ל שזזה לא נאמר אלא לדורות הראשונים וכו' אבל האידנא שכותב ס"ת ומניחים אותו בב"ה וכו' עד אם לא ללמוד תורה ולישא אשה בהל' ס"ת ויש לתמוה היאך בא הרא"ש לפטור לאדם ממצות כתיבת ס"ת ולהחליפה בחומשים ומשניות וממרות ופירושיהן שהרי לא תלה טעם החילוק בין דורות הראשונים לדורות הללו אלא שבדורות הללו אין לומדים בהן אלא מניחים אותם בב"ה לקרות בהם ברבים וא"כ הול"ל שגם עכשיו חייבים לכתוב ס"ת וילמדו בהם כשם שהיו לומדים בדורות הראשונים לא לפטרם ממצות כתיבת ספר תורה לכך נ"ל שלא בא אלא לחדש לנו חיוב כתיבת חומשים ומשניות וגמרות ופירושיהם ואיסור מכירתן שג"ז בכלל מצות כתיבת ספר תורה ושזה יותר מצוה מלכתוב ספר תורה ולהניחו בב"ה לקרות ברבים אבל לכתוב ספר תורה לקרות בו הוא ובניו פשיטא דגם האידנא זהו עיקר קיום מ"ע שהרי הוא נוהג בו כמו שהיו נוהגים בדורות הראשונים וכתב רבינו ירותם על דברי הרא"ש שכ"כ הגאונים:
ג. והנה בנדרים דל״ח העלו בפי׳ המקרא כתבו לכם את השירה. שהוא כל התורה. והביאו ראיה מסיפי' דקרא למען תהיה לי השירה הזאת לעד [ואופן הוכחה זו מבואר במקומו של אותו מקרא] הא מיהא יש להבין היאך נקרא כה״ת שירה. והו־י לא נכתבה בלשון של שירה. אלא ע״כ יש בה טבע וסגולת השירה. שהוא דבור בלשון מליצה. דידוע לכל מבין עם תלמוד דמשונה המליצה מספור פרזי בשני ענינים בטבע ובסגולה. א) דבשיר אין הענין מבואר יפה כמו בספור פרזי. וצריך לעשות הערות מן הצד. דזה החרוז כוון לזה הספור. וזה החרוז כוון לזה. ולא מיקרי דרוש. אלא כך הוא טבע השיר אפי' של הדיוט. ומושכל עוד דמי שיודע בטוב ענין שהביא לידי מליצה זו שנתחבר עליו. מתוק לו אור לשון של השיר ודקדוקה הרבה יותר מלאיש שאין לו ידיעה מתכונת הענין ורק בא להתבונן מן המליצה תורף הענין. ומזה עלול הוא להשערות בדויות. מה שלא הי' מעולם ולא לזה כוון המשורר. כך הוא טבע כל התורה שאין הספור שבה מבואר יפה. אלא יש לעשות הערות ופירושים לדקדוקי הלשון. ולא נקרא דרוש. אלא כך הוא פשט המקרא. ומושכל עוד שאין אדם יכול לעמוד על דקדוק דבר ה׳ אם לא שמכוין לאיזה דבר הלכה או מוסר ואגדה הבא בקבלה בדברי חז"ל. ועי' ס׳ במדבר ז׳ ז׳ מש״כ. ב) דבשיר יש סגולה לפארה ברמזים מה שאינו מענין השיר. כמו שנהוג לעשות ראשי החרוזים בדרך א״ב או שם המחבר. וסגולה זו מיוחדת במליצה ולא בספור פרזי. וידוע דסגולה זו מכרחת הרבה פעמים להמחבר לעקם את הלשון כמעט. רק כדי שיחלו ראשי החרוזים באות הנדרש לו. ודבר זה ממש היא בכה״ת כולה. שמלבד הענין המדובר בפשט המקרא. עוד יש בכל דבר הרבה סודות וענינים נעלמים אשר מחמת זה בא כ״פ המקרא בלשון שאינו מדויק כ״כ. וכ״ז אינו רק בתורה הקדושה אלא בכל מקראי קדש. כמו שביארנו בס׳ דברים בפ׳ שופטים עה״פ ודבר אליהם את כל אשר אצונו. פי׳ מקרא בס׳ יחזקאל. שהי' בס׳ יחזקאל מרומז סתרי הטבע וסודות התורה. מה שלא ניתן רשות להנביא לגלות לבני דורו. על שני הדברים הללו. היינו על טבע דבר ה׳ ועל סגולת דבר ה׳ כתיב במשלי ג׳ אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה׳ ודעת אלהים תמצא. פי' טבע דבר ה׳ הוא הפשט המכוסה ונצרך לחקירה יפה לעמוד עליו. ה״ז דומה לכסף המכוסה בעפרורית מוצא הכסף. ונצרך למצרף והשתדלות להוציא את הכסף מזוקק. אבל סודות התורה שהיא סגולתה. ה״ז כמו שידוע שיש מטמונים באדמה וכמו שאמר אשמדאי בגיטין דס״ח על ההוא גברא דהוי יתיב אבי גזא דמלכא. היינו אוצר זהב וכסף טמון. ואין מקום ע״פ שכל אנושי והשערה לדעת מקום המטמון אם לא שמתגלה בסיעתא דשמיא. כך סודות התורה שאינו מענין הפרשה. א״א למצוא מצד שכל אנושי. מ״מ הודיע החכם ברוה״ק אשר אם תחפשנה ככסף. הפשט מענין הפרשה. וכמטמונים תחפשנה. הסודות המרומזים בה. אז תבין יראת ה׳. היינו פשט המקרא שהוא הלכות או אגדה ומוסרי׳. ודעת אלהים תמצא. היינו מטמוני מסתרי התורה. וכדאיתא בסנהדרין דפ״ט נפש עמל עמלה לו. נפש עמל בד״ת התורה עומלת לו במק״א. ופרש״י שהיא מסייעת להבינו ולעמוד על עומק דבריה. וזה הפי' הי' פשוט כ״כ לחז"ל עד שבב״ר פ׳ ע״ט פי׳ כי נשני אלהים את כל עמלי זה ד״ת כמו שה״א נפש עמל עמלה לו:
The Torah has the nature and qualities of poetry, which is speech in flowery language. Everyone familiar with learning knows that flowery language differs from prose narrative in two features of its nature and qualities. A.) In poetry, the idea is not laid out clearly the way it is in a prose narrative, and it requires marginal notes explaining to what narrative each stanza refers. This is not “derush”; this is just the nature of poetry… B.) Poetry is uniquely capable of alluding to things outside the conceptual scope of the poem, such as when the first letters of each stanza follow the order of the alphabet or the name of the author. This capability belongs to poetry, but not to prose narrative, as it famously requires distorting the language in order to achieve… and this feature can be found in the entirety of the Torah.

הקדמה לערוך השלחן

וכל מחלוקת התנאים והאמוראים, והגאונים והפוסקים באמת, למבין דבר לאשורו – דברי אלקים חיים המה, ולכולם יש פנים בהלכה. ואדרבה: זאת היא תפארת תורתינו הקדושה והטהורה. וכל התורה כולה נקראת "שירה", ותפארת השיר היא כשהקולות משונים זה מזה, וזהו עיקר הנעימות. ומי שמשוטט בים התלמוד – יראה נעימות משונות בכל הקולות המשונות זה מזה.

Introduction to Aruch HaShulhan

All disputes of the Tena'im and Amora'im, the Ge'onim and the Poskim are true attempts to understand the words of the Living God and each position in any dispute has a facet of halakhic relevance. On the contrary, this is the splendor of our holy and pure Torah. All of the Torah is called a "song" and the splendor of a song is when different voices are different from one another and this is the essence of harmony. And one who swims in the Sea of Talmud will see the pleasantness of the different voices that differ one from another.