בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶך הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה
בְּרוּךֶ אַתֶה חֲוָיָה שְׁכִינּוּ רוּחַ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדַשְׁתַנוּ בְּמִצְוֹתֶיהֶ וְצִוְתָנוּ לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה
בְּרוּכָה אַתְּ יָהּ אֱלֹהָתֵינוּ רוּחַ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קֵרְבָתְנוּ לַעֲבוֹדָתָהּ וְצִוְתָנוּ לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה
Blessings for learning and studying Torah
Berakhot 11b:
Barukh atah Adonai Eloheinu melekh ha’olam asher kid’shanu b’mitzvotav v’tzivanu la’asok b’divrei Torah
Nonbinary Hebrew Project:
B’rucheh ateh Khavayah Shekhinu ruach ha’olam asher kidash’tanu b’mitzvotei’he v’tziv’tanu la’asok b’divrei Torah
Feminine God Language:
Brukhah at Ya Elohateinu ruach ha’olam asher keir’vat’nu la’avodatah v’tziv’tavnu la’asok b’divrei Torah
הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ מְצַוְּךָ֧ לַעֲשׂ֛וֹת אֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וְשָׁמַרְתָּ֤ וְעָשִׂ֙יתָ֙ אוֹתָ֔ם בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ׃ אֶת־יְהֹוָ֥ה הֶאֱמַ֖רְתָּ הַיּ֑וֹם לִהְיוֹת֩ לְךָ֨ לֵֽאלֹהִ֜ים וְלָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֗יו וְלִשְׁמֹ֨ר חֻקָּ֧יו וּמִצְוֺתָ֛יו וּמִשְׁפָּטָ֖יו וְלִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹלֽוֹ׃ וַֽיהֹוָ֞ה הֶאֱמִֽירְךָ֣ הַיּ֗וֹם לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְלִשְׁמֹ֖ר כׇּל־מִצְוֺתָֽיו׃ וּֽלְתִתְּךָ֣ עֶלְי֗וֹן עַ֤ל כׇּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לִתְהִלָּ֖ה וּלְשֵׁ֣ם וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלִֽהְיֹתְךָ֧ עַם־קָדֹ֛שׁ לַיהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃ {פ}
Your God יהוה commands you this day to observe these laws and rules; observe them faithfully with all your heart and soul. You have affirmed this day that יהוה is your God, in whose ways you will walk, whose laws and commandments and rules you will observe, and whom you will obey. And יהוה has affirmed this day that you are, as promised, God’s treasured people who shall observe all the divine commandments, and that [God] will set you, in fame and renown and glory, high above all the nations that [God] has made; and that you shall be, as promised, a holy people to your God יהוה.
היום הזה ה' אלהיך מצוך. בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ חֲדָשִׁים כְּאִלּוּ בוֹ בַיּוֹם נִצְטַוֵּיתָ עֲלֵיהֶם (תנחומא):
היום הזה ה׳ אלהיך מצוך THIS DAY THE LORD THY GOD COMMANDETH THEE — This suggests: each day they (God’s commandments) should be to you as something new (not antiquated and something of which you have become tired), as though you had received the commands that very day for the first time (Midrash Tanchuma, Ki Tavo 1; cf. Rashi on Deuteronomy 11:13).
היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות הנה השלים משה לבאר את התורה ולחדש כל המצות אשר צוה אותו השם לחדש להם ולכך אמר היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים כי כבר השלמתי לך הכל והזכיר ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך והלב והנפש כבר פירשתים (רמב"ן על דברים ו׳:ה׳):
THIS DAY THE ETERNAL THY G-D COMMANDETH THEE TO DO THESE STATUTES AND ORDINANCES. Now Moses finished explaining the Torah to them and issuing all the new commandments which G-d commanded him to declare to them. Therefore he said, “This day the Eternal thy G-d commandeth thee to do these statutes and ordinances, for I have already completed everything for you.” He mentioned, and thou shalt observe and do them with all thy heart, and with all thy soul. I have already explained the terms “heart” and “soul.”
וּמִי מִשְׁתַּבַּח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּשִׁבְחַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל? אִין, דִּכְתִיב: ״אֶת ה׳ הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם״. וּכְתִיב: ״וַה׳ הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם״, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם.
Rav Naḥman bar Yitzḥak continues: Is the Holy One, Blessed be He, glorified through the glory of Israel? Rav Ḥiyya bar Avin answered: Yes, as indicated by the juxtaposition of two verses; as it is stated: “You have affirmed, this day, that the Lord is your God, and that you will walk in His ways and keep His laws and commandments, and listen to His voice.” And the subsequent verse states: “And the Lord has affirmed, this day, that you are His treasure, as He spoke to you, to keep His commandments” (Deuteronomy 26:17–18). From these two verses it is derived that the Holy One, Blessed be He, said to Israel: You have made Me a single entity [ḥativa] in the world, as you singled Me out as separate and unique. And because of this, I will make you a single entity in the world, and you will be a treasured nation, chosen by God.
(א) היום הזה וגו'. וכי היום הוא מצוה והלא כבר צוה בהר סיני, ורש''י ז''ל פירוש בכל יום יהיו בעיניך חדשים. ונראה שכונת הכתוב היא על זה הדרך לפי שכל התורה צוה אותה ה' בהר סיני בין דברים שיש בהם קום עשה באותו זמן בין דברים שאינם בקום עשה אלא לאחר זמן כאותם האמורים בפרשה זאת בכורים ומעשרות שאינם נוהגים אלא בארץ, וצוה ה' אותם הגם שלא היה זמנם מטעם כדי ללמוד אותם ולקבל שכר על קבלתם, ואמר להם משה כי הן היום מצוה אותם לעשות החוקים האלה שהם בכורים ומעשרות שעד היום נצטוו ללמוד דיניהם לבד והיום הזה מצוה אותם לעשות כי הגיעו לארץ, ותיבת היום לאו דוקא אלא זכר זמן המוכן בשם היום הזה: (א) את ה' האמרת היום להיות וגו'. אומרו היום יתבאר על דרך אומרם ז''ל (כתובות ק''י:) כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה ע''כ, והוא אומרו את ה' האמרת היום דוקא פירוש כיון שהיו בארץ המקודשת, והגם שעדיין היו בארץ סיחון ועוג עם כל זה כבר כתבנו שהיא מקודשת כיון שנכבשה כבוש רבים על פי נביא, וכמו שהוכחנו בפרשת מטות (ל''ב ג') ומעתה אין מקומה נחשב חוצה לארץ ולזה האמירו ה' להיות להם לאלהים, והוא אומרו להיות לך לאלהים: (ב) עוד ירצה על דרך אומרם ז''ל (זוהר ח''א ק''ח:) ששאר הארצות נמסרו ביד שרי מעלה מה שאין כן ארץ ישראל אין עליה שופט מבלעדי ה', והוא אומרו את ה' האמרת היום בכניסתך לארץ להיות לך לאלהים על דרך אומרו (תהלים י''ז) מלפניך משפטי יצא ולא יבא משפטינו לפני שר ושופט: (ג) עוד נתכוין לומר כי יאמירו ה' הגם כי יביאם במשפט לתת לאיש כדרכיו וכמעשיו הרעים, והוא אומרו את ה' האמרת וגו' להיות לך לאלהים, וידוע כי אלהים הוא מדת הדין אף על פי כן יאמיר ה' ויברך על הרעה מעין הטובה: (ד) ואומרו וללכת בדרכיו, פירוש הגם שלא צוה ה' ללכת בהם אף על פי כן כשיכירו בהם שהם דרכי ה' כל אשר הוא עושה יעשו כן בני ישראל, כגון ביקור חולים קבורת מתים וכדומה שמצינו לה' עושה אותם ילכו גם הם בדרכיו, חקיו הם מצות שאין בהם טעם, מצותיו הם מצות שהשכל גם כן מסכים עליהם, משפטיו הם דינים שמסר לשפוט בין איש ובין רעהו, ולשמוע בקולו זה תלמוד תורה, ודקדק לומר בקולו על דרך אומרם ז''ל (במד''ר פ' י''ד) וז''ל מנין לשומע מפי קטן וכו' כשומע מפי הגבורה דכתיב (לעיל ט''ו ה') אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך, וטעם שצוה על עסק התורה באחרונה, להעיר שהגם שהשיג אדם לדעת כל האמור וקיימו אף על פי כן לא יאמר מה לי ללמוד תורה אם לדעת מה יעשה ישראל הנה ידעתי וקיימתי כל דברי ה' אלא אף על פי כן חייב הכתוב תלמוד תורה, והוא אומרו אחר כל מה שחייב לעשות ולשמוע בקולו כי מצות תלמוד תורה היא מצוה בפני עצמה שאין זמן ליפטר ממנה עד יום מותו דכתיב (במדבד י''ט י''ד) זאת התורה אדם כי ימות באהל:
(1) היום הזה, "On this day, etc." Did then Moses command these commandments on the day the Torah reports this, i.e. a few days before his death? Did G'd not command all these commandments already when the people were at Mount Sinai? Rashi explains that Moses meant that the commandments should be regarded by the people as if they were something new each day. I think that maybe what the Torah had in mind is this. Whereas it is true that all these commandments had been legislated and taught ever since the people had stood at Mount Sinai, the commandments which pertained to the land of Israel had thus far been only in the realm of theory, i.e. they had to be studied but could not be performed. Moses says, that as of the day he addressed the people, the laws pertaining to the land of Israel were no longer in the sphere of theory but had begun to assume practical significance. The people might therefore view these commandments as if they had just been given to them. The word היום, "this day," is not to be interpreted literally but refers to an imminent period. (1) את ה׳ האמרת היום להיות, "You have distinguished Hashem this day to be a G'd for you, etc." The reason the Torah added the word היום, "this day," may be understood in conjunction with what we learned in Ketuvot 110 that "anyone who lives in the diaspora is considered as if he did not have a G'd." The words את ה׳ האמרת היום apply only to people who are in the Holy Land. Even though at that precise moment the Israelites were still on the land that used to belong to Sichon and Og, this was considered part of the Holy Land seeing that it had been conquered by the whole nation at the command of their prophet Moses. We have discussed and proved this point in connection with our commentary on Numbers 32,3. Seeing that the land in question was no longer part of the diaspora, the Israelites could truly claim to have adopted the Lord as their G'd, and G'd in turn adopted them as His exclusive people. (2) Another meaning of this verse may be based on the Zohar volume one page 108 according to which the other countries on earth have been assigned by G'd to a respective שר, minister, who is in charge of them on G'd's behalf. The land of Israel and its people on the other hand are not subject to any delegate of G'd but are ruled over directly by G'd Almighty. In Psalms 17,2 David phrased it thus: "My judgment will proceed from directly in front of Your eyes." In other words, we are not subject to the authority of any of G'd's deputies. (3) Still another thought which may be concealed in our verse is that Hashem, the attribute of Mercy, will participate in judgment of the Jewish people. While it is true that G'd judges everyone and every nation according to their just deserts, i.e. להיות לך לאלוקים, in your case, G'd the merciful will cause the Israelites to say (to acknowledge) that His judgment is fair, i.e. they will bless the Lord even when they experience what appears to them to be a harsh judgment. (4) וללכת בדרכיו, "and to walk in His ways, etc." Moses compliments the Jewish people that they walk in G'd's paths even in matters G'd has not specifically commanded. As soon as they have divined what it is that He would want them to do, they do so of their own accord. Specific examples are such good practices as visiting the sick, burying the dead. The Israelites learned from G'd visiting Abraham or burying Moses that these were virtues He wants us to practice though there is no specific commandment ordering us to do so. Israel's walking in the paths of G'd extends both to חוקיו, His statutes, the laws that appear to have no rationale, as well as מצותיו ומשפטיו, His other commandments and His social laws, i.e. the laws governing inter-personal relationships, relationships which are to be administered by terrestrial courts. ולשמע בקלו, "and by listening to His voice;" this is a reference to Torah study. The reason the Torah describes this as G'd's "voice" may be understood with reference to Sifri, 115 where the author asked: "how do we know that if one studies Torah from the mouth of a minor scholar this is equivalent to one's hearing the Torah from G'd's own mouth? Answer: it says in Deut. 15,5 אם שמע תשמע בקול ה׳ אלוקיך (compare Rashi on that verse). Why did the Torah mention Torah study as the last of the virtues Israel is to practice? This is to inform us that even if a person has mastered all the disciplines of Judaism, is thoroughly familiar with all the laws and precepts, he is still obligated to make study of the Torah part of his daily program. It is a commandment all by itself. As long as man lives he has never fully discharged his obligation to engage in the study of Torah as we know from Numbers 19,14: זאת התורה אדם כי ימות באהל. We may translate this as: "this is the obligation to study Torah. It extends until man dies while engaged in its study."