Save "Párá ádumá – Ohel moéd"
Párá ádumá – Ohel moéd
רבי יהודה אומר כל אהל שאינו עשוי בידי אדם אינו אהל ואינו מאהיל על הכלים כלל אלא טומאה בוקעת ועולה כנגדה עד לרקיע מ״ט דר״י יליף אהל אהל ממשכן כתיב הכא אדם כי ימות באהל וכתיב התם ויפרוש את האהל. פי׳‎ ושניהם מיותרים ומופנים לג״ש מה להלן עשוי בידי אדם אף כאן עשוי בידי אדם ורבנן אמרי אהל אהל ריבה דהא כתיב נמי כל הבא אל האהל וכל אשר באהל לרבות וקשיא לן טובא הא דאמרי׳‎ במסכת שבת פרק במה מדליקין גבי הא דתנן כל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן מ״ט יליף אהל אהל ממשכן כתיב הכא אדם כו׳‎ מה להלן פשתן אף כאן פשתן ופרכי׳‎ אי מה להלן שזורין וחוטן כפול ששה אף כאן שזורין וחוטן כפל ששה ופרקי׳‎ אהל אהל ריב׳‎ ופרי׳‎ אי אהל אהל רב׳‎ הכתו׳‎ אפילו כל מילי נמי ופרקי׳‎ א״כ ג״ש מאי אהני לן אלא גמרינן בג״ש דלהוי מפשתן בלחוד ומהני לן ריבוייא דלא בעינן שזורין וחוטן כפול ששה ואילו הכי אמרי רבנן דאהל אהל ריבה כל דבר ולדידהו ג״ש מאי אהני לן ותו לרבי יהודה נמי היכי יליף בג״ש כל דבר שהו׳‎ עשוי בידי אדם מיהת ואלו התם לא ילפינ׳‎ בג״ש אלא פשתן ועור בהמה טהורה דגמרינן ליה מקראי אחרי׳‎ שהיא אהל כדאיתא התם. והנכון דלגבי אהל המת יש שני ענינים חלוקין הא׳‎ טומאת אהל עצמו שהוא מטמא וצריך הזאה כדכתיב והזה אל האהל והשני טומאת כלים ודברים הנאהלים תחתיו ושמעתא דפ׳‎ במה מדליקין מיירי לענין טומאת אהל ובהאי ילפינן בג״ש ממשכן שאינו מטמא אלא אהל של פשתן או של עור בהמה טהורה ושמעתא דהכא מיירי לענין הדברים הנאהלים תחת האהל והכא לא גמרינן ג״ש דמשכן לגמרי שלא יטמא כלים אלא אהל של פשתן משום דאיכא מצורע שהוא קל ממת והוא מטמא כל הדברים הנאהלים תחת אהלו ואפי׳‎ באהל שאינו עשוי בידי אדם דהא כתיב בי׳‎ מושבו דמשמע כל מידי וכדאמרי׳‎ התם בת״כ ומנין לעשות כל המאהילין באהל לטמא מה שתחתיהן ק״ו ממצורע ומה מצורע הקל עשה בו כל המאהילין כאהל מת חמור לא כ״ש והיינו דפליגי הכא רבי יהודה ורבנן דרבי יהודה סבר אע״ג דגמרי ממצורע אהני ג״ש ורבנן ס״ל לא אהני לן הכא ג״ש כלל דלא אתיא ג״ש אלא לענין טומאת האהל עצמו אבל לדברים הנאהלין ממצורע גמרינן לגמרי והא דנקטי רבנן אהל אהל ריבה אע״ג דדינא ממצורע הוא דאתיא להו א״ל דאינהו סברי דריבויא דאהל אהל דכתיב בדברים הנאהלין מדכתיב כל הבא אל האהל וכל אשר באהל דמצי למיכתב כל הבא אליו וכל אשר בו גלי לן דליגמר ממצורע גבי נאהלין ולא נגמר ממשכן כלל גבי דידהו ואהל קמא ריבה לאהל עצמו כל שהו׳‎ מפשתן אע״פ שאינו שזור וכפול ואהל בתר׳‎ ריבה בנאהלי׳‎ כל דבר פירוש דאשמועינן דגמרינן ממצורע א״נ משום דג״ש דאהל אהל משמע מיעוטא ואנן נפקא לן ממצורע ריבוייא לכל דבר נקטי רבנן דמשמע דקשיא לן למימרא דהכא אהל אהל ריבוייא הוא ודכותה הא דאמרינן בקדושין ועבדו לעולם ואמרינן בפ״ק דפסחים ת״ל לא ימצא וכדכתיב התם וזה מבואר ונכון:
זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר נ"ל מלת לאמר שאפילו בזה"ז שאין לנו ב"המק לעשות פרה צריך לאמר הפרשה ויהיה כעשית הפרה לטהר אותנו כדעת האומרים שפ' פרה הוא מדאורייתא. ויקחו אליך פרש"י כל הפרות נקראו ע"ש משה נ"ל הטעם כי מצות צריכות כוונה ואמרו חז"ל לך אני מגלה טעם פרה ולאחרים חוקה לכך צריכים לעשות ע"ש משרבע"ה ועל כוונה שלו ולכן כולם נקרא ע"ש משה. פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול התורה רימזה כאן ד' מדריגות כנגד השם הוי"ה ב"ה וכנגד שם אדנ"י והמדריגה הד' אשר לא עלה עליה עול שלא עלה עלי' עול מלכות שמים כי עיקר הוא זה שמקבל עליו עול מ"ש שלא לעבור שום עבירה מחמת שצוה הבורא ב"ה שלא לעבור ואז הוי גם בעשה מצוה. א"י אשר אין בה מום שמי שסובר שהוא במדריגה זו שאין בה מום שתיקן הכל סימן הוא שלא עלה עליו עול מ"ש כלל ולא התחיל בעבודה וזה ונתתם אותה אל אלעזר הכהן והוציא אותה אל מחוץ למחנה היינו שיתקרב להצדיקים ויראו לו שהוא עדיין מחוץ למחנה ולא התחיל עוד בעבודה. ושחט אותה לפניו פרש"י שהי' זר שוחט ואלעזר רואה י"ל ע"ד המוסר שאמרו ז"ל בשעת יציאת נשמה רואה פני השכינה וזה רק אם סיגל מעשים בחייו אזי רואה את פני השכינה ונדבקה נשמתו בה ולזה מזהיר הכתוב ושחט אותה לפניו שיהי' הזר שוחט ואלעזר רואה ר"ל שכל אדם יראה לעשות מעש"ט בחיי' כדי שיכול לראות פני השכינה וזה זר שוחט היינו מ"ה ואלעזר הוא הקב"ה שהוא אל עוזר לכל רואה. ולקח אלעזר הכהן מדמה כי בשעה שהחכם יושב ודורש ומוכיח את העם והם מהרהרין בתשובה ודמם נשפך כמים אז יראה הצדיק ליקח מדמם היינו הרהורי תשובה שלהם ויקרב אותו להבורא ית' וזה והזה מדמה אל נוכח פני אהל מועד. א"י שהצדיק מראה להם שכל אדמימיות היצה"ר הוא צורך גבוה כמשל בן מלך וזונה כידוע וז"פ הפ' ג"כ במגילת אסתר למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני ר"ל שהמן הוא שורש היצה"ר ואמר שכל שכר מעשי המצות הוא בא ממני מחמת שמסיתו לעבירה וב"א מתגבר עליו מחמת זה יחפוץ המלך לעשות יקר יותר וז"פ ולקח אלעזר הכהן מדמה שהצדיק יראה להם שכל אדמימיות היצר שמייפה החמדת ותאוות לאדם הוא כדי להתגבר עליו ולקבל שכר גדול וזה והזה נוכח פני א"מ שיראה להם שהכל צורך גבוה. ושרף את הפרה לעיניו כי כפרה סוררה הי' בית ישראל וישרוף זה בתשובה לעיניו בעיניו של הצדיק. וכבס בגדיו הכהן ר"ל כשצדיק מוכיח להעולם בוודאי לא ימלט שבאפס מה נדבק בו מליכלוך עוונות שלהם כמשל שאמר אדומ"ו הק' מי שמוציא הזבל מהבית אפילו יעשה כל התחבולות לבל ילכלך א"ע לא ימלט שנדבק בו מעט זבל וז"פ הפיוט לטהר טמאים ולטמא טהורים באומר קדושי ר"ל כשהצדיק באומרו דברים קדושים הוא מטהר טמאים בתשובה שהם עושים ע"י לטמא טהורים כי לא ימלט שנדבק בו מעט ולכך צריך הכהן הוא הצדיק לכבס את בגדיו: הנוגע במת היינו השורש מת הוא היצה"ר ומ"ה וההולך בעצתו שהוא אבי אבות הטומאה. או לכל נפש האדם היינו שמתחבר לרשעים ולומד מעשיהם שהם אב הטומאה. וטמא שבעת ימים ר"ל הוא מטמא ח"ו שבעה המדריגות מן לך ה' הגדולה. הוא יתחטא בו ר"ל שישוב בתשובה וחרטה גמורה לטהר השבעה מדריגות: אבל הנוגע במת בנפש האדם כו' ולא יתחטא את משכן ה' טימא פרש"י שנכנס למשכן בטומאה וי"ל כי התורה הוא תמידיית ובעו"ה שאין לנו מקדש האיך יכול לטמא המשכן רק הנה האדם הוא משכן לה' באם יטהר מחשבתו ולבו כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוך האדם ממש כמ"ש היכל ה' המה וזה משכן ה' טימא שטימא מחשבת לבו ולא יכול לשרות שכינתו בו. עוד טמאתו בו ר"ל שעבירה גוררת עבירה ולא די שעושה פ"א רק שעוד כופל כעבותות העגלה חטאה:
ולקח אלעזר הכהן מרמה באצבעו והזה אל נכח פני אהל מועד מדמה שבע פעמים. יובן בס"ד לרמוז שאחר זאת אז ולקח אלעזר הכהן הוא הת"ח הנז"ל מדמה של אותה הנפש באצבעו דמה רמז למעות שנקראים דמים בלשון הש"ס והכוונה שאח"ך צריך לזכות את נפשו במצות הצדקה כי רבה מעלתה והיא מסוגלת מאוד לכל דבר ובפרט לבעל תשובה ואמ' באצבעו ר"ל כפי יכלתו מל' אצבע אלהים היא שיקח צדקה מן בעל תשובה כפי יכלתו ומה שכנה המעות לנפש שאמר מדמה הוא לרמוז שאלו המעות שהוא נותן אותם לצדקה הם מתיחסים לנפש כי בהם תקנה אורה ושמחה לעו"הב משא"כ במעות שנותן אותם האדם לצורך הנאתו בעו"הז אין מזה תועלת לנפש והם מתיחסים לגוף וזהו ולקח הכהן מדמה ר"ל מעות לצדקה באצבעו כפי יכלתו של בעל תשובה שאין צריך לבזבז כל ממונו ויצטרך לבריות ח"ו. או באצבעו רמז שיכוין לקבל הצדקה ממנו באצבעותיו ר"ל בכף ידו כדי שבזה ישתלם שם הוי"ה ב"ה בנודע כי הפרוטה היא יו"ד והזרוע רמז לוא"ו וה' אצבעות הנותן רמז לה"א ראשונה וה' אצבעות המקבל רמז לה"א אחרונה וזהו שרמז באומרו באצבעו ואחר שיקבל הצדקה ממנו אזי יחלק אותה הצדקה לת"ח העוסקים בתורה בבתי מדרשות ולז"א והזה אל נכח פני אהל מועד מדמה ר"ל שיחלק אל הת"ח שהם נקראים פני אהל מועד והוא כי פני לשון חשיבות כמו פני הארץ כלומר החשובים שבארץ וכאן נמי אמר פני אהל מועד כלומר ת"ח החשובים שבאוהל מועד הוא ב"המד אשר שם הוא בית הוועד לכל שנועדים שם ללמוד תורה ואמר שבע פעמים רמז שכל שבעת ימי השבוע יחלק להם ולא יאמר אחלק להם בשני ובחמישי או בעש"ק דוקא אלא כל יום יחלק להם מעות כדי שיהיה לו זכות כל יום ויום וגם הם ילמדו תורה בישוב הדעת כל יום ויום:
We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור