אֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י טׇרְחֲכֶ֥ם וּמַֽשַּׂאֲכֶ֖ם וְרִֽיבְכֶֽם׃
How can I bear unaided the trouble of you, and the burden, and the bickering!
הַשְׁלֵ֤ךְ עַל־יְהוָ֨ה ׀ יְהָבְךָ֮ וְה֪וּא יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ לֹא־יִתֵּ֖ן לְעוֹלָ֥ם מ֗וֹט לַצַּדִּֽיק׃
Cast thy burden upon the Lord, and he shall sustain thee: he shall never suffer the righteous to be moved.
לָא הֲווֹ יָדְעִי רַבָּנַן מַאי: ״הַשְׁלֵךְ עַל ה׳ יְהָבְךָ״. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה אָזֵילְנָא בַּהֲדֵי הָהוּא טַיָּיעָא, וְקָא דָרֵינָא טוּנָא וַאֲמַר לִי: שְׁקוֹל יַהְבָּיךְ וּשְׁדִי אַגַּמְלַאי.
The Gemara relates additional examples: The Sages did not know what is meant by the word yehav in the verse: “Cast upon the Lord your yehav” (Psalms 55:23). Rabba bar bar Ḥana said: One time I was traveling with a certain Arab [Tayya’a] and I was carrying a load, and he said to me: Take your yehav and throw it on my camel, and I understood that yehav means a load or burden.
לֹֽא־תַכִּ֨ירוּ פָנִ֜ים בַּמִּשְׁפָּ֗ט כַּקָּטֹ֤ן כַּגָּדֹל֙ תִּשְׁמָע֔וּן לֹ֤א תָג֙וּרוּ֙ מִפְּנֵי־אִ֔ישׁ כִּ֥י הַמִּשְׁפָּ֖ט לֵאלֹהִ֣ים ה֑וּא וְהַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יִקְשֶׁ֣ה מִכֶּ֔ם תַּקְרִב֥וּן אֵלַ֖י וּשְׁמַעְתִּֽיו׃
You shall not be partial in judgment: hear out low and high alike. Fear neither party, for judgment is God’s. And any matter that is too difficult for you, you shall bring to me and I will hear it.”
ד"א לא תגורו מפני איש - שמא תאמר מתיירא אני מפני איש פלוני שמא יהרוג את בני, או שמא ידליק את גדישי, או שמא יקצוץ את נטיעותי - ת"ל לא תגורו מפני איש:
Variantly: "Do not fear any man": Lest you say: I am afraid of that man. He may kill my son, or burn my stacks, or cut down my plants; it is, therefore, written "Do not fear any man." "for the judgment is G-d's."
שהזהיר הדיין שלא לירא מאדם מזיק גוזם ודובר עתק ולא יחתוך עליו הדין והאמת, אבל הוא חייב לחתוך את הדין ולא ישים לב במה שיקרה עליו מן ההיזק מן האיש ההוא. והוא אמרו יתעלה לא תגורו מפני איש. ולשון ספרי לא תגורו שמא תאמר מתירא אני מאיש פלוני שמא יהרגני או שמא ידליק את גדישי או שמא יקצץ את נטיעותי תלמוד לומר לא תגורו מפני איש. (אלה הדברים, שם פכ"ב):
That He prohibited the judge from being afraid of a man who is destructive, injurious and speaks haughtily; such that [the judge] should not incline the verdict towards him. Rather he is obligated to decide the verdict [truthfully] and not pay attention to what will happen to him in terms of injury from this man. And that is His, may He be exalted, saying, "do not fear any man" (Deuteronomy 1:17). And the language of the Sifrei (Sifrei Devarim 17:5) is, "'Do not fear' - lest you say, 'I am afraid of that man, lest he kill me, or lest he burn my stacks or lest he cut down my plants.' [Hence] we learn to say, 'do not fear any man.'" (See Parashat Devarim; Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction 23.)
לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא (דברים א׳:י״ז). הוזהרנו בזה להאמין שלא יקרנו נזק מצד משפט הצדק כאשר לא נכיר בו פנים. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן. וזהו פירושו כי המשפט לאלהים הוא שלא יבואכם נזק בסיבתו.
“Fear no man, for judgment is God’s” (Deuteronomy 1:17). We were warned with this to believe that injury will not occur to us on account of righteous judgment, when we do not show favoritism. [It is] like our Rabbis, may their memory be blessed, said (Pesachim 5b), “Agents of a commandment will not be injured, not on their way [to do it] and not on their return.” And this is the explanation of, “for judgment is God’s” - that injury caused by Him will not happen to you.
וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַי֮ כֻּלְּכֶם֒ וַתֹּאמְר֗וּ נִשְׁלְחָ֤ה אֲנָשִׁים֙ לְפָנֵ֔ינוּ וְיַחְפְּרוּ־לָ֖נוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ וְיָשִׁ֤בוּ אֹתָ֙נוּ֙ דָּבָ֔ר אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲלֶה־בָּ֔הּ וְאֵת֙ הֶֽעָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָבֹ֖א אֲלֵיהֶֽן׃
Then all of you came to me and said, “Let us send agents ahead to reconnoiter the land for us and bring back word on the route we shall follow and the cities we shall come to.”
ותקרבון אלי כלכם. בְּעִרְבּוּבְיָא; וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (דברים ה') "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ וְגוֹ'", אוֹתָהּ קְרִיבָה הָיְתָה הוֹגֶנֶת – יְלָדִים מְכַבְּדִים אֶת הַזְּקֵנִים וּשְׁלָחוּם לִפְנֵיהֶם, וּזְקֵנִים מְכַבְּדִים אֶת הָרָאשִׁים לָלֶכֶת לִפְנֵיהֶם, אֲבָל כָּאן "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם" בְּעִרְבּוּבְיָא – יְלָדִים דּוֹחֲפִין אֶת הַזְּקֵנִים, וּזְקֵנִים דּוֹחֲפִין אֶת הָרָאשִׁים (ספרי):
ותקרבון אלי כלכם AND YE APPROACHED ME ALL OF YOU — all of you: in a crowd. But further on (Deuteronomy 5:20, 21) it states, “Ye approached me, even all the heads of your tribes, and your elders, and ye said, Behold [the Eternal our God] hath shown us [His glory and His greatness]’’: That approach to me was a fitting one — young people showing respect to their elders, letting these precede them, and the elders showing respect to the heads of the tribes that these should precede them. Here, however, ye approached me, all of you, in a crowd, the young pushing aside their olders, the elders pushing aside the heads (Sifrei Devarim 20:1).
וְלֹ֣א אָבָ֗ה סִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֔וֹן הַעֲבִרֵ֖נוּ בּ֑וֹ כִּֽי־הִקְשָׁה֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֶת־רוּח֗וֹ וְאִמֵּץ֙ אֶת־לְבָב֔וֹ לְמַ֛עַן תִּתּ֥וֹ בְיָדְךָ֖ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ {ס}
But King Sihon of Heshbon refused to let us pass through, because יהוה had stiffened his will and hardened his heart in order to deliver him into your power—as is now the case.
לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי׃
Fashion a pure heart for me, O God;
create in me a steadfast spirit.
create in me a steadfast spirit.