Must a Judge Put Their Own Life at Risk

לֹֽא־תַכִּ֨ירוּ פָנִ֜ים בַּמִּשְׁפָּ֗ט כַּקָּטֹ֤ן כַּגָּדֹל֙ תִּשְׁמָע֔וּן לֹ֤א תָג֙וּרוּ֙ מִפְּנֵי־אִ֔ישׁ כִּ֥י הַמִּשְׁפָּ֖ט לֵאלֹהִ֣ים ה֑וּא וְהַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יִקְשֶׁ֣ה מִכֶּ֔ם תַּקְרִב֥וּן אֵלַ֖י וּשְׁמַעְתִּֽיו׃

Deuteronomy 1:17

You shall not be partial in judgment: hear out low and high alike. Fear neither party, for judgment is God’s. And any matter that is too difficult for you, you shall bring to me and I will hear it.”

ספרי דברים י״ז:ד׳

לא תגורו מפני איש - שאם באים שנים לדין לפניך, עד שלא תשמע את דבריהם אתה רשאי לשתוק. משיתגלה לך הדין אי אתה רשאי לשתוק.

Sifrei Devarim 17:4

"Do not fear any man": If two come to be judged before you, before you hear what they have to say you may remain silent. If you have heard the case but you do not know how to rule for exoneration or incrimination, you may remain silent. Once the judgment is clear to you, you may not remain silent.

סנהדרין ו׳ ב:י״ב

(וריש לקיש) אמר שנים שבאו לדין אחד רך ואחד קשה עד שלא תשמע דבריהן או משתשמע דבריהן ואי אתה יודע להיכן דין נוטה אתה רשאי לומר להם אין אני נזקק לכם שמא נתחייב חזק ונמצא חזק רודפו משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה יכול לומר להן איני נזקק לכם שנא' (דברים א, יז) לא תגורו מפני איש

Sanhedrin 6b:12

And Reish Lakish says: If two litigants come for a judgment, and one is flexible and agreeable and one is rigid and contentious, before you hear their respective statements, or after you hear their statements but you do not yet know where the judgment is leaning, it is permitted for you to say to them: I will not submit to your request to judge you. The judge may refuse the case out of fear that perhaps the strong and contentious one will be found liable, and it will turn out that the strong one will pursue the judge with intent to harm him. But once you hear their statements and you know where the judgment is leaning, you may not say to them: I will not submit to your request to judge you, as it is stated: “You shall not be afraid before any man” (Deuteronomy 1:17).

רש"י על סנהדרין ו׳ ב:י״ב:א׳

קשה - בעל מריבה מטריח דיינין:

Rashi on Sanhedrin 6b:12:1

...

משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״ב:א׳

שְׁנַּיִם שֶׁבָּאוּ לְפָנֶיךָ לְדִין אֶחָד רַךְ וְאֶחָד קָשֶׁה. עַד שֶׁלֹּא תִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם אוֹ מִשֶּׁתִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם וְאִי אַתָּה יוֹדֵעַ לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה אַתָּה רַשַּׁאי לוֹמַר לָהֶם אֵינִי נִזְקָק לָכֶם שֶׁמָּא יִתְחַיֵּב הַקָּשֶׁה וְנִמְצָא רוֹדֵף אַחַר הַדַּיָּן. אֲבָל מִשֶּׁתִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם וְתֵדַע לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה אִי אַתָּה רַשַּׁאי לוֹמַר אֵינִי נִזְקָק לָכֶם. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א יז) "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ" שֶׁלֹּא תֹּאמַר אִישׁ פְּלוֹנִי רָשָׁע הוּא שֶׁמָּא יַהֲרֹג אֶת בְּנִי שֶׁמָּא יַדְלִיק אֶת גְּדִישִׁי שֶׁמָּא יְקַצֵּץ נְטִיעוֹתַי. וְאִם הָיָה מְמֻנֶּה לָרַבִּים חַיָּב לְהִזָּקֵק לָהֶם:

Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within Their Jurisdiction 22:1

When two people come before a judge, one soft and one harsh - before he hears their words, or even after he hears their words, but does not know the direction in which the judgment is leaning - he has the license to tell them: "I will not involve myself with you," lest the harsh litigant be held liable and seek vengeance from the judge.
After he hears their words and knows in which direction the judgment is leaning, he does not have the license to tell them: "I will not involve myself with you," as Deuteronomy 1:18 states: "Do not be intimidated by any person." That verse implies that one should not say: "So-and-so is wicked, maybe he will kill my son, set fire to my crops, or cut down my trees." If he was an expert appointed to judge the many, he is obligated to involve himself with them in all circumstances.

ב"ח חושן משפט סימן יב אות (א) דיין
דיין שבאו לפניו שני בעלי דינין אחד רך וכו'. מימרא דריש לקיש פרק קמא דסנהדרין והכי גרסינן שמא נתחייב חזק ונמצא חזק רודפו ופירש רש"י קשה בעל מריבה ומטריח דיינים. רודפו רודף את הדיין להפך את הדין עכ"ל כלומר ואיכא זילותא לדיין. ומשמע אבל בשניהם חזקים אפילו קודם שישמע את דבריהם חייב ליטפל בדינם דמצות עשה היא מדכתיב (ויקרא יט טו) בצדק תשפט עמיתך וליכא הכא חששא דזילותא דאותו שיצא חייב יהא רודף להפך את הדין דכיון דבעל דין שכנגדו נמי חזק לא יניחנו להפך את הדין וכך פסק בהגהות אשיר"י משם האור זרוע (סנהדרין סי' ד) על פי ריב"א וה"ר שמשון בן אברהם והוא על דרך פירוש רש"י:
אבל בתוספות כתבו ונמצא חזק רודפו פירוש לדיין כדמוכח בתר הכי והא דנקט אחד רך שאם היו שניהם חזקים השני היה מסייעו עכ"ל. ונראה דמה שכתבו כדמוכח בתר הכי דרצונם לומר מדלא הביא תלמודא אהך דריש לקיש אלא פסוק לא תגורו מפני איש ובתר הכי גבי תלמיד שראה זכות לעני וחובה לעשיר מייתי עליה קרא דלא תגורו ודאמר רב חנן עלה לא תכניס דבריך מפני איש מוכח מילתא דריש לקיש הכי קאמר ונמצא חזק רודפו לדיין להרגו או להזיקו שעל זה נופל לא תגורו כמשמעו לא תירא מפניו שמא יזיקך ופירוש קשה אדם רע ורשע אבל אצל עני ועשיר דצדיקים נינהו ואינו ירא מפניהם אלא דישתוק ולא ילמוד זכות לעני לפי שחושש פן יתמעט כבוד רבו שיהא נעלם ממנו זכות של עני וחובה של עשיר וצריך לפרש לא תגורו לא תכניס דבריך מפני כבוד רבך וכמו שכתבו התוספות להדיא בד"ה לא תכניס עיין שם. אבל לפירוש רש"י דלריש לקיש נמי אין חשש אלא לזילותא דדיין שיבא להפך הדין ופירוש לא תגורו הוא נמי כדרב חנן לא תכניס דבריך ודאי קשה טובא דהוה ליה לתלמודא לאתויי הך דרב חנן אהך דריש לקיש. ולפי דקשיא לפירוש התוספות מאי איריא רך וקשה אפילו שניהם חזקים מכל מקום החייב יהא רודף לדיין להזיקו ולהרגו תירצו דהשני היה מסייעו:
ורבינו כתב וירדפני והיינו כמו שפירשו התוספות וכ"כ בסמ"ג לאוין ר"ז (סה א) וכ"כ הרמב"ם מיהו משמע מדבריו שכתב שלא יאמר איש פלוני רשע הוא שמא יהרוג את בני שמא ידליק את גדישי שמא יקצץ נטיעותי דדוקא במוחזק שהוא רשע ואף על גב דהכי איתא בספרי לדבר אחר עיין שם (דף ל"א) (דברים פסקא יז) מכל מקום לשם כתוב בסתם מתיירא אני מפני איש פלוני שמא יהרוג וכו' והרמב"ם ביאר דמדבר במוחזק שהוא רשע וטעמו דמשמע הכי מדקאמר ריש לקיש אחד רך ואחד קשה שפירוש קשה רשע אבל בסתם אדם לא יוכל לומר מתיירא אני וכו' ואפילו אינו יודע להיכן הדין נוטה אין רשאי להסתלק:
ומשמע דלפירוש רש"י דלא מיירי באדם רשע פשיטא דבבעל דין רשע יכול להסתלק אף לאחר שיודע היאך הדין נוטה דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש וספק סכנה או היזק ממון והך דספרי לית הלכתא כדבר אחר אלא כלשון ראשון דדרש בסתם שאם באים שנים לדין לפניך עד שלא תשמע וכו' והכריח רש"י דפליגי הני לישני מדקאמר תלמודא אחד רך ואחד קשה דאי איתא דקשה פירושו רשע ואיכא ספק סכנת נפש או היזק ממון מאי אחד רך וכי כל מי שאינו רשע אתה קורא אותו רך בעל כרחך דקשה פירושו בעל מריבה ומטריח דיינים ואחד רך אינו מטריח דיינים וריש לקיש לפרושי ברייתא דספרי קא אתא לאורויי דמדבר באחד רך ואחד קשה ולא מיירי ברשע כמו שהוא לדבר אחר דלית הילכתא הכי גם הקושיא שהקשו התוספות לפירוש רש"י נ"ל ליישב דההיא דרב חנן דקמייתי תלמודא לבסוף אדריש לקיש נמי קאי:
הארכתי בזה כי נ"ל פירוש רש"י עיקר והיכא דאיכא סכנה יכול להסתלק אף לאחר שיודע להיכן הדין נוטה וזריז ואינו נענש דלאו דלא תגורו אינו אלא שלא להכניס דבריך מפני בעל מריבה אבל בחשש סכנת נפשות והיזק ממון לא איירי קרא:
והיכא דאינו יודע להיכן הדין נוטה אף התוספות מודים דיכול להסתלק אפילו שניהם חזקים והא דנקט אחד רך ואחד קשה לרבותא דאינו יכול להסתלק כשיודע להיכן הדין נוטה דאפילו באחד רך ואחד קשה אינו יכול להסתלק ומכל שכן בשניהם חזקים דהשני היה מסייעו והגהת אשר"י דפסק בשניהם חזקים דצריך ליזדקק להם אפילו אינו יודע להיכן הדין נוטה אינו אלא לפירוש רש"י דליכא חששא דסכנה כלל אלא משום זילותא דדיינא בלחוד. אבל לפירוש התוספות דמיירי בחשש סכנה א"צ להזדקק להם אם אינו יודע להיכן הדין נוטה אפילו בשניהם חזקים וכדתניא בספרי סתמא שנים שבאו לפניך לדין וכו' וכן הוא בספר יראים סימן (רל"ו) (שנח) וסמ"ק סימן (רל"ב) [רל"ג] שכתבו בסתם ובעל כרחך שהם מפרשים דברי התוספות כדפירשתי דלא כתבו בשניהם חזקים דהשני היה מסייעו אלא אהיכא שיודע להיכן הדין נוטה:
ועוד נלפע"ד דאין צורך במה שכתבו התוספות דהשני היה מסייעו דפשיטא היא דהא דנקט אחד רך ואחד קשה לאו לדיוקא נקט הכי אלא לרבותא דלא מיבעיא בשניהם חזקים דפשיטא היא דבאינו יודע להיכן הדין נוטה דיכול להסתלק דמה נפשך איכא סכנה מחד מינייהו כשיצא חייב והך סברא דהשני היה מסייעו לית בה ממש דפשיטא דמידי ספק סכנה לא יצא דשמא לא יסייעו או שמא לא יספיק לסייעו עד שזה יהרגנו או ידליק גדישו אלא אפילו באחד רך ואחד קשה דהוי כמו ספק ספיקא חדא שמא לא יתחייב הקשה אלא הרך לבדו ואם תמצא לומר יתחייב הקשה שמא לא ירדפנו לדיין ואפילו הכי יכול להסתלק בעוד שאינו יודע להיכן הדין נוטה. והגהת אשר"י אינו אלא לפירוש רש"י כדפירשתי וכך מפורש בהגהות מיימוני (עי' פכ"ב מהל' סנהדרין אות א) ודלא כמו שהבין הרב בהגהת שלחן ערוך (ס"א) דאף לדוכתא דאיכא סכנת נפשות חייב להזדקק להם בשניהם חזקים אפילו אינו יודע להיכן הדין נוטה דליתא:
כתב ב"י מדברי הגהות אשר"י בפרק קמא דסנהדרין נראה דשלשה שישבו לדון ואחד מהם רוצה להסתלק אינו רשאי אלא קודם שידע להיכן הדין נוטה עכ"ל. ותימה שהרי לא כתבו ההגהות לשם אלא שאם סילק את עצמו קודם שידע להיכן הדין נוטה אין השנים יכולים לגמור הדין הואיל דמעיקרא אדעתא דשלשה יתבי הוי ליה כאילו אחד אומר איני יודע דיוסיפו הדיינים ומשמע אבל אם ידעו להיכן הדין נוטה מותר לגמרו בשנים וכדאיתא בסוף עבודה זרה (עב א) כדשיימא תלתא אפילו תרי מגו תלתא אבל לענין סילוק אפשר דיכול להסתלק אפילו יודע להיכן הדין נוטה ויגמרו אותו השנים כיון שאין מסתלק מחששא דשמא החזק יהא רודפו וכן תפס עליו מהר"ם איסרלס ז"ל ועיין לקמן סוף סימן י"ח:
כתב מהר"י וייל בסימן קנ"ז דנוהגים עכשיו שלא למחות בעוברי עבירה משום שיש סכנה בדבר שלא ימסרנו למלכות. ואיכא לתמוה דבספרי מפורש דאפילו איכא חשש הריגה והפסד כל ממונא חייב להזדקק להם וברמב"ם מפורש אפילו מוחזק לרשע וליכא למימר דסבירא ליה כפירוש רש"י דהא בתשובתו לא הזכיר פירוש רש"י אלא הביא ראיה מדאמר בפרק עשרה יוחסין (קידושין עא א) ובדקו עד לסכנה ופירשו וכו'. ואפשר דמהר"י ווייל מחלק דהך דספרי אינו אלא בדין שבין אדם לחבירו התם הוא דחייב לשפוט בצדק ואפילו איכא חששא דספק נפשות ואהא קאי לא תגורו אבל בעוברי עבירה שבין אדם למקום דחייבים אנחנו להוכיחם ממצות הוכח תוכיח (ויקרא יט יז) יש להקל כיון דאיכא סכנה דגלוי לפנינו שלא יהיו מקבלים אלא אדרבה היו עומדים על גופינו ומאודינו ואפילו הם מזידין יש לשתוק וכדכתב הסמ"ג בעשה י"א (צז ע"ג). ומשמע דאפילו ממונה לרבים כמו מהר"י וייל דהיה ודאי ממונה לרבים ואפילו הכי אין למחות בעבירות שבין אדם למקום. אי נמי אין חילוק בין אדם לחבירו לבין אדם למקום אלא בין דורות הראשונים לבני הגלות דקרא דלא תגורו אינו מדבר אלא בדאיכא חשש סכנה מבר ישראל גופיה אפילו הוא רשע אבל כשיש חשש סכנה ממלכות על ידי מסירות דברי היזקא כתוא מכמר (ישעיה נא כ) כבר למדנו (יומא פה ב) וחי בהם (ויקרא יח ה) ולא שימות בהם:
כתב הרמב"ם ואם היה ממונה לרבים חייב להזקק להם. ונראה דטעמא דכיון דמצות עשה למנות שופטים בין בארץ בין בחוצה לארץ אם היה רשאי הממונה להיות שופט לרבים להסתלק מן הדין היכא דהאחד קשה או שניהם קשים אם כן לא יהיה נמצא מי שיזדקק להם ויהיה כל דאלים גבר והיה העולם חרב כיון שאין כאן דין והילכך הממונה לרבים חייב להזדקק להם דאם אינו ממונה לרבים יכול להסתלק כיון דאפשר שהדין יהיה לפני הממונה לרבים ומשמע דאף לפירוש רש"י בממונה לרבים מודה דחייב להזדקק להם אפילו היכא דאיכא חששא דספק נפשות אם לא היכא דאיכא חששא דמסירות כדכתב מהר"י וייל והא דכתב ב"י על שם הרשב"א דאף על פי שהאחד איים לבית דין חייב להזדקק להם איירי בממונה לרבים צריך לפרש דלא היה לשם חששא דמלכות ולא פליג אמהר"י ווייל:

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור