ג) שיטת בעה"מ מתפרשת גם ע"פ דעת הריטב"א (לקמן יא) שסכך תלוש פסול מפני שהוא מקבל טומאה או מפני שאין גדולו מן הארץ מ"מ חל עליו שם סכך פסול, אבל מחובר לקרקע אינו חפצא של סכך כלל, עיין שם. בהתאם לכך, יתכן שבעה"מ עוסק בפסול מחובר והוא סובר שמחובר אינו חפצא של סכך לבדו. עכ"ז אם הגברא יחשוב להשתמש במחובר להצל יהפוך להיות סכך פסול. ויוצא שדוקא בכוונת הגברא לצל פוסל המחובר את הסכך הכשר למטה ממנו. בלי כוונת הגברא לשם צל אין למחובר חלות השם של סכך פסול ואינו פוסל, כי אינו חפצא של סכך כלל. ולכן רק אם המחובר מלמעלה לפני הסכך הכשר פסולה הסוכה. כוונת הגברא לסכך במחובר אינה מחילה על המחובר שם סכך אא"כ הדבר המחובר יצר את הצל על הקרקע בראשונה ולא כשכבר קדם לו צל מסכך כשר.
היכי דמי אלימא בשלא קצצן מאי אירי׳ משום תעשה ולא מן העשוי ת״ל דמחוברין נינהו לפום האי לישנ׳ משמע דפסול׳ דאיכא במחובר לאו משום תעשה ולא מן העשוי הוא ותמיה מלתא א״כ מהיכא נפיק פסוליה ומ״ט דהא גידולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה ואע״ג דאיכא למימר דדומי׳ דפסולת גורן ויקב בעי׳ שהוא תלוש מ״מ מ״ט פסל ר״ח למחובר טפי מתלוש דכותיה ונראה לומר דפסול מחובר היינו משום תעשה ולא מן העשוי דאלו מחובר דנפיק מגורן ויקב לא נעשה בו מעשה כלל מתחלתו לשום ענין אבל תלוש שנעשה בו מעשה אדם לשם דירה וכיוצא בו הוי ס״ד דכשר כל היכא דהוי דומי׳ דגורן ויקב שגדולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה ואת׳ קרא ואסרום והיינו דפרכי׳ הכא מאי אירי׳ משום תעשה ולא מן העשוי ת״ל משום מחובר דפסול טפי שהוא מן העשוי מעצמו שלא נעשה בו מעשה כלל כתלוש:
והא במצות סוכה איכא למידק תינח דצריך הסכך להיו' גדולו מן הארץ לרמוז על הסוכה שהיא מארץ החיים אבל מאי טעמא מחובר לקרקע פסול אדרבא מחובר לקרקע עדיף למרמז דיניק מארץ החיי' ויש לומ' משו' דמחוב' לקרקע הוי יניקותה מלמטה למעלה ויניקותא דספירן הוי איפכא וטעמא דלא תהא נמוכה מעשר' למרמז דכלילא מעשר ספירות. וטעמא דלא תהא גבוה מעשרים משום דעד עשרי' רמיז דכלילא מעשר ספירן מדינא ורחמי דהוו ליה עשרי' וז' על ז' רמיז על ז"ס הבנין דכלילן מדינא ורחמי והזהר מליהנות ומלרום לבבך על כל כבוד ומעלה שאני משפיע לך לעולם ועד כמה דכתיב ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני והזהר מלכעוס על שום דבר ומליהנו' וטוב לך ואתה שלום:
לכן למשל ״סכך״ של סכה לא יוכל להיות בשעת הסכוך מחובר עוד אל האדמה ולתלוש אותו אחרי כן, וכמו כן בציצת ברגע קשירת הציצת בכנפות הבגד מחויב להיות בהם ובבגד בהשלמה כל התנאים הדרושים לזה, ואם כן לא יוכלו למשל להכניס חוט אחד ארוך בנקב (שמונה פעמים ולקשרו) ולחתוך אותו אח״כ שמונה פעמים, לעשות ממנו שמונה חוטים, או להניח ציצת בבגד בעל שלש כנפות ואח״כ ימלאו את החסרון לעשות את הכנף הרביעית וכדומה, כמו כן הציצת דרושות להיות עשויות ושזורות לתכלית ולשם ציצת, גם קשירתן תהיה לתכלית הזאת(י״א י״ד).
...
וגם ארז"ל לא בסוכה שתחת סוכה שא"כ אתה נופל תחת המלאכים כסא השכינה, ולא בסוכה שתחת אילן ומה מעכב אלא חציצת המטה וסדין ונוי סוכה אם הם מרוחקין ארבעה פוסלים, מ"מ הסדין אע"פ שאינו מרוחק פסול דהא מקבל טומאה, ושמואל הוא דאמר מותר לישן בכילה בסוכה ואע"ג דאית ליה גג ובלבד שלא תהא גבוה י"ט שכל שאין גבוה י"ט אין שם סוכה עליו ולכן הישן תחת המטה שגבוה י"ט לא יצא שהסוכה רומזת לדעת רבנן למדה הנקרא חג והתורה אמרה חג הסוכות שבעת ימים לה', וא"ר יהודא בן בתירא כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה ומה חגיגה שהיא כנ"י לה' הוא ת"ת, כך הסוכה כל זמן ששם סוכה עליה ורומז בשכינה היא לה' הוא ת"ת תפשוט מכאן שאסור להסתפק מעצי סוכה כל שבעה שבזה סייע רב ששת שאמר משום ר"ע לר"י ב"ב וברייתא הוא שאמרה סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמים וסדינין המצויירין ותלה בם אגוזים ורמונים אסור להסתפק מהם עד מוצאי י"ט של חג כיון שהוציא דעתו מהן ולא התנה עליהם הרי הם כעצי סוכה דאתקצו שהם לה' כל זמן ששם סוכה עליהם, וסוכה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושלחנו בתוך הבית פסולה שבזה הודו ב"ה לדברי ב"ש כי יש לחוש שמא ימשך אחר שלחנו, א"כ סוכה שהיא ז' טפחים מחזקת ראשו ורובו ושלחנו וכשירה והכוונה כי ז' טפחים שם סוכה עליו ששם כל ההיקף והשולחן שהיא העטרה כלולה בז' טפחים פחות מז' לא כי השולחן שהיא כנ"י אינה עולה בסוכה וכאלו כולו בחוץ, וזהו שמא ימשוך, וצורת הפתח הם ב' הקנים מב' צדדים וקנה על גביהן והכוונה כענין המזוזות והמשקוף הם השוקיים והמשקוף עליהם הוא ת"ת ואע"פ שיש כלל כמו זה רוחני ביותר, וע"כ טוב לעשות צורת הפתח בסוכה, ואין לסכך במחובר שומר הראשון אינו בחיבור בקרקע ששם אינו דין כלל וכן לא בדבר המקבל טומאה וכל שאין גידולו מן הארץ אין מסככין בו שאין לסכך בדבר שאינו מכלל ההיקף כי נעוץ סופו בתחילתו בעינן, וזהו גידולו מן הארץ וידעת בני שכנ"י הוא תוך ג' הם נצח הוד ויסוד וע"כ כל הפחות מג' כלבוד דמי, ומצטער שאינו יכול לישן בסוכה מפני המאכולת האוכלת את האדם בלילה פטור מן הסוכה והכוונה שאין להטיל צער וחולי וחלישות בסוכה לכנ"י וע"כ החולים פטורים.