ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס והי' כל הנשוך וראה אותו וחי ויעש משה נחש נחושת וישימהו על הנס וכו' כבר הרגיש רש"י ז"ל למה עשה משה דווקא נחושת אלא אמר משה הקב"ה קוראו נחש ואני אעשנו של נחושת לשון נופל על לשון ואין זה פי' מספיק כי היכן מצינו שהקב"ה קראו נחש הא לא כתיב בפסוק רק עשה לך שרף אכן נ"ל דאיתא בגמרא ורש"י ז"ל מביא לשון הגמרא וכי נחש ממית או מחיה אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים וכו' להבין הענין דהנה רפואה באה ממדת תפארת שאותיות "תפארת הם אותיות "רפואה ומדת תפארת הוא יעקב אבינו כמ"ש תפארת ישראל שהוא הבריח התיכון המחבר את הקצוות וממתיק וכולל הגבורות בהחסדים דהיינו השמאל בימין ומגביר הימין על השמאל וזה הוא דרך רפואות כי עיקר הרפואות כשהאדם אינו במזג השוה צריך לעסוק ברפואה עד שיחזיר המזג לטבעו ומזג הטבעו היא שהימין תגבר על השמאל וזהו בחי' יעקב והנה ידוע שדמות יעקב חקוק על כסא הכבוד דכתיב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם מלמעלה וידוע דהיינו אדם היינו יעקב היינו משה שכולם היו כוללים נשמת כל ישראל גם הצדיקים שבכל דור ודור נקראים יעקב כי הצדיק הדור כולל כל ישראל ועי"ז כשהאדם מדבק עצמו בהצדיק הדור הנקרא יעקב אזי הצדיק ממשיך עליו מאדם העליון שהוא דמות יעקב בני חיי ומזוני וזה פי' המאמר מרגליות טובה הי' תלוי בצוארו של אברהם אבינו וכל חולה שהי' מסתכל בו מיד נתרפא וכשנפטר מן העולם תלאו בגלגל חמה פי' תלה הרפואה בגלגל חמה שהוא משה כאומרם ז"ל פני משה כפני חמה וזש"ה שמש מרפא בכנפי' כי שמש הוא יעקב כידוע והוא משה כנ"ל ותלה אברהם אבינו הרפואה ביעקב ר"ל שיסתכלו בפני הצדיק הדור וע"י הסתכלות בפני אדם הצדיק יתעוררו בתשובה שלימה ויהי' דבוק באדם שלמעלה ועי"ז יתרפאו ואיתא במדרש על פסוק זהב וכסף ונחושת זהב כנגד אברהם כסף כנגד יצחק נחושת כנגד יעקב ע"ד נחשתי ויברכני ה' בגללך והשתא אתי שפיר שעשה משה נחש הנחושת כיון שאמר לו הקב"ה וראה אותו וחי הי' צריך לעשות התפעלות שע"י הבטה יתרפאו לזה עשה נחושת שהוא בחי' יעקב לרמוז שיסתכלו בפני אדם הצדיק וזה פי' הגמר' בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ר"ל שהיו מסתכלין בהצדיק הדור ועי"ז נתעוררו בתשובה שלימה והיו דבוקים למעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים ר"ל שהיו דבקים באביהם דמות יעקב החקוק על כסא הכבוד אז מתרפאין כי הצדיק הי' ממשיך עליהם חיות חדש מן אדם שלמעלה דמות יעקב מדת תפארת שהוא רפואה כנ"ל.
במסכת ר"ה (דף כ"ט ע"א) כיוצא בו אתה אומר עשה לך שרף וכו' (במדבר כא ח), וכי נחש ממית או מחיה וכו'. דקשה דנקט הקרא עשה לך שרף, ואמר וכי נחש ממית וכו', היה לו לומר וכי שרף ממית ומחיה. ועוד קשה מאי ראיה מזה טפי מן הקודם והיה כאשר ירים משה ידו וכו' (שמות יז יא). והנ"ל בזה על פי מ"ש השל"ה (והובא בספר תוצאות חיים), כי מקודם כתיב (במדבר כא ו) הנחשים השרפים, ואחר כך כתב עשה לך שרף, ואחר כך כתיב (במדבר כא ט) ויעש משה נחש נחושת וכו', עיין שם. ותורף דבריו דהקב"ה חס על כבודן של צדיקים יותר מכבודו (תנחומא תולדות סי' י"ב), והנה בכאן דברו באלקים ובמשה (במדבר כא ה), ולכך שלח בהם נחשים נגד מה שדברו בה', והשרפים נגד משה. ולכך כשחזרו בתשובה נאמר עשה לך שרף, כלומר בשביל כבודך עשה שרף, כי כבודו במקומו מונח. אמנם משה לא רצה וחס על כבוד ה' ולא על כבודו, וזה ויעש משה נחש נחושת בשביל כבוד ה', עכ"ל. על פי דבריו יובן דכשאמרו ישראל דבנו בה' ובך (במדבר כא ז), אמרו התפלל וגו' ויסר מעלינו את הנחש, דהיינו להסיר השרף אין צריך להתפלל אם הוא מוחל על כבודו, אבל על הסרת הנחש צריך להתפלל לה', והבן. והנה על פי דבריו יש ראיה להמשנה, דאם היה הבטת השרף עצם הרפואה, איך ישנה משה הלא לא יפה אם ישנה מכפי אשר צוה הרופא נאמן, אלא ודאי שמע מינה דעיקר הרפואה היא ההבטה כלפי מעלה, ואם כן אין חילוק רק שית"ש רצה לחלוק לו כבוד, אבל הוא חלק הכבוד לו ית"ש ואשרי תלמיד שהרב מודה לו ומסכים למעשיו, והראיה שהועיל כמו שנאמר (במדבר כא ט) והביט אל נחש הנחושת וחיה. וזה כונת המשנה כיוצא בו אתה אומר עשה לך שרף וכו', וכי נחש וכו', ר"ל וכי נחש מועיל והלא השי"ת אמר שרף, ובודאי דאם משנה הרפואה מכפי אשר הרופא מצוה אינו מועיל, אלא ודאי בזמן שהיה מסתכלין וכו', וזה הוא עיקר הרפואה לכך אין חילוק, והבן כי נכון הוא בס"ד.
בפסוק עשה לך שרף כו'. במשנה וכי נחש ממית כו' מחי' אלא בזמן שמסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין לבם לאביהם שבשמים מתרפאין. וקשה הי' צריך להיות הסתכלות לשמים בלבד למה נחש נחושת. אכן באמת הי' הנחש מסוגל לרפואה זו ששם הקב"ה בו רפואה זו וכמ"ש רמב"ן ז"ל שדרכו של הקב"ה למתוק מר במר לכן אף שדרך הטבע מי שנשוך מכלב ורואה אותו מזיק לו יותר שם הקב"ה כאן להיפוך שע"י הראי' יתרפאו ע"ש. אעפ"כ זה הרצון שבהיותו עוסק ברפואה הגשמיי יסתכל ויהי' לבו לשמים ע"י שמיישב עצמו וכי נחש מחי' וזה שאמר מסתכלין ומשעבדין לבם. פי' אף שהם רחוקים מעולם העליון ועוסקים בטבע אעפ"כ ישעבדו לבם פי' להסתכל לשמים ולהראות שחפצים לצאת ממאסר עוה"ז והטבע ולהתדבק בו ית'. וזהו עשה לך שרף הוא התלהבות האדם לדבוק בו ית' כנ"ל:
ויעש למזבח מכבר כו׳, ומתחילה נפרש הפסוק "ויאמר ד׳ אל משה עשה לך שרף ויעש משה נחש הנחושת", והנה זה צריך ביאור להבין למה שינה משה: ואקדים לך לפרש במה שדקדקו קמאי בראשית ברא וכו׳ מתחילה עלה במחשבה לבראו במדת הדין כו׳, וחלילה לנו לחשוב על הקב"ה האחד האמתי הפשוט שיהא חלילה איזה שינוי אצלו. אך העיקר הוא כך, באמת שצריך האדם לעבוד את הבורא בכל אופני אופנים לבלתי יחטא לפניו חלילה בשום עבירה ונדנוד חטא, והקלה שבקלות יהיה בעיניו כחמורות, וזה הצדיק היה יכול להתקיים אף ע"י מדת הדין, וזה שורת הדין נותן שיהא האדם כך, אבל בני עליה המה מועטים שיהיו יכולים לעמוד נגד שורת הדין, ולכן היה צריך לשתף מדת הרחמים, ובאמת בתחילה ראה הקב"ה באחד השני מדריגות, היינו צדיק מעיקרא ומדרגות בעל תשובה, וזהו מתחילה עלה במחשבה כו׳, ר"ל מהתחלת הבריאה עלה במחשבה לבראו במדת הדין קאי על הצדיק שיכול להתקיים ע"פ שורת הדין, וראה שאין העולם מתקיים מחמת שטבע הבריאה בלתי אפשרי להיות כולם צדיקים כאשר כתבתי במקום אחר, ושיתף מדת הרחמים, אבל באמת חישב וראה הכל ביחד בלי שום השתנות חלילה, וזהו "אני ה׳ אלקיכם אמת", ר"ל מי שהולך באמת בעבודת הבורא ית׳ שלא יחטא חלילה, אף המדת הדין הוא רחמים אצלו ואין לו להתיירא ממדת הדין, וזהו "אני ד׳ קודם שיחטא האדם ואחר שיחטא", דקודם שיחטא גם הדין הוא רחמים, ואף אחר שיחטא אני ד׳ הרחמים, וזהו "ועשו לי מקדש" כו׳, שבית המקדש שלמעלה מכוון כנגד בית המקדש שלמטה, וכשאדם מקדש עצמו למטה עושה מקדש להשי"ת ב"ה.
וְעַל דָּא אִסְתָּכַּל מֹשֶׁה, בְּעוֹבָדָא דִּנְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, דִּכְתִּיב (במדבר כ״א:ט׳) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַהֲוָה יָדַע אֲתָר דְּהִתוּכָא דְּזָהָב בְּהַהוּא נְחֹשֶׁת, בְּגִין דְּנָחָשׁ כְּלִישָׁנָא דִּילֵיהּ הוּא, וְאַתְרֵיהּ הֲוָה יָדַע. דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אָמַר לֵיהּ אֶלָּא עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְאִיהוּ אָתָא וַעֲבַד נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, דְּכְתִּיב וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת. מַאי טַעֲמָא.