למה דוקא שלוש דפנות?
וצורתה של הסוכה גופה מוכיחה ע"ז שהיא של שלש דפנות ללמדנו על החבה היתירה שיש להיהדות אל השלוש.
יתנו עידיהן ויצדקו אלו ישראל ישמעו ויאמרו אמת אלו אומות העולם וכו' ובדף ג' באותו ענין אמר להן הקב"ה כו' מי שטרח בע"ש יאכל בשבת מי שלא טרח וכו' אלא אעפי"כ מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה וכו' ואמאי קרו לי' מצוה קלה משום דלית בי' חסרון כיס מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם חמה וכו' וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא. ראוי להבין אגדה זו מה שאמר מצוה קלה יש לי הלא באמת הרבה יגיעות ייגע איש ישראלי עד שיעשה לו סוכה הגם כי חז"ל אמרו שבשביל זה נקראת קלה שאין בה חסרון כיס מ"מ על הרוב תצטרך ליגיעה רבה. גם אמרו שכל אחד עושה סוכה בראש גגו צריך ביאור מה צורך להשמיענו מקום עשיתם גם מאיזה טעם לא יעשוה על הארץ. גם מה שאמר שהקב"ה מקדיר עליהם חמה. כבר העירו חז"ל הלא אין הקב"ה בא בטרוני' עם בריותיו. אמנם יראה לרמוז בכל זה ענינים פנימים ע"פי משנתינו בסוכה סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה ושאין לה שלש דפנות פסולה ושחמתה מרובה מצלתה פסולה ונראה לרמוז בזה כי הנה ידוע אשר הימים הקדושים האלה הם עת עליות העולמות. והנה ר"ה ויו"הכ הם ימי הדין אכן בחג הסכת הוא עת התגלות החסדים דרך המדות ונאמר בשם הרב הקדוש האלקי אב"ד דק"ק בארדיטשוב זצוק"ל על מאמרינו בסוכות ראשון הוא לחשבון עוונות ופירש שמפני אשר ישראל שבו בתשובה מאהבה ונחשבים לזכיות כל העוונות והם נחשבים להתתוסף למנין הזכיות והישראל מסתתרין בסוכה מן המקטריגין והמסטינין עליהם ונכסין בשבעה עננים הרומזין להשבעה רועים אושפיזין עילאין שהזריחו אור אלהותו יתברך בעולם הזה. והנה ג' פעמים בסוכת נאמר בפסוק בסכת תשבו וכו' כל האזרח בישראל ישבו בסכת כו' בסכות הושבתי את בני ישראל והם רומזין להג' סוכות הידועים לחכמי האמת כנ"ל האחת היא המקיף מדת מלכות לבד. והסוכה השנית המקיף של הו' מדות. והסוכה הג' המקיף שתיהם וישראל המקיימים מצות סוכה מיחדין אהי"ה הוי"ה אדנ"י וממשיכין השפעה מהה' עלאה דרך הו' אל הה' תתאה ומתמתקין הגבורות בשרשן ומתגלים החסדים על הכנ"י והם ה' חסדים כידוע כי מדת יסוד נקרא כל הכולל כולן ומלכות היא כוללת דכוללת והנה ישראל עם הקדיש הם הולכין מתתא לעילא דרך המלכות והה' חסדים ועי"ז ממשיכין השפע מעילא לתתא וידוע ממאמר הזו"הק על פסוק שאל נא לימים הראשונים וכו' ולמקצה השמים ועד קצה השמים שמקצה השמים עד קצהו אתה יכול לשאול ואי אתה רשאי לשאול מה שלמעלה מזה וביאור הדבר כי העולם נברא ע"י המדות ועולם חסד יבנה ולמעלה ממדת חסד אין רשות לשאול לזולתו וגם למשה רבינו ע"ה לא נתגלה רק מ"ט שערי בינה ולא שער הנו"ן וטעמו של דבר מפני שאם יעלה למעלה מזה יתבטל ממציאותו וזה רמוז במשנתינו סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה רומז שישראל נכנסין מתתא לעילא דרך הה' חסדים וממשיכין עי"ז החסדים מעילא לתתא ומתתא לעילא הם ה' ומעילא לתתא הם ג"כ נחשבים ועולין יו"ד ומדת מלכות שכלולה מכולן עולה ג"כ יו"ד וזהו שאם הוא גבוה למעלה מעשרים שאז היא גבוהה מן המדות פסולה שלמעלה מהם אין שם סוכה כלל וזהו ג"כ שאין לה ג' דפנות פסולה רומז אל הג' אבות שהשיגו הג' סוכות וביאורו ג"כ שלמעלה מהג' סוכות אין שם סוכה כלל וגם חמתה מרובה מצלתה רומז כנ"ל שאם להשיג אורות העליונים למעלה מן המדות זו ג"כ פסולה וזה רומז כאן שאמר מצוה קל"ה יש לי רומז שע"י הסוכה ישראל מיחדין הה' חסדים עם המלכות שהיא הה' תתאה וה' הויות עולין ק"ל ומתיחדין עם הה' וזהו קל"ה ואולם האומות לא יעשו כדרך שישראל עושין שעולין בהדרגה מתתא לעילא אל המדות דרך המלכות רק כל אחד ואחד עושה לו סוכה בראש גג"ו רומז שידמו לעלות למעלה מגדולה גבורה ולכנס אל הי' רומז לאריך אנפין. והקב"ה מקדיר עליהם חמה רומז למה שזכרנו שמכיון שנכנסין למעלה מהמדות והג' סוכות אז אין להם סוכה כלל והוא בבחי' חמתה מרובה מצלתה שזכרנו וכל אחד מבעט בסוכתו מכיון שאין להם סוכה כלל מחמת שנכנסין למעלה מג' סוכות כנ"ל.
ואהבך וברכך וגו'. חשב כאן עשרה ברכות. א' ואהבך. ב' וברכך. ג' והרבך. ד' וברך פרי בטנך. ה' ופרי אדמתך ו' דגנך. ז' ותירשך. ח' ויצהרך. ט' שגר אלפיך. י' ועשתרת צאנך. וכל מספר עשרה הם נחלקים לשלשה. ושבעה. והשבעה המה נכללים בארבעה כמו שתראה בסוכות יש עשרה מצות. שלש דפנות בסוכה. שלשה הדסים שני ערבות לולב אחד אתרוג אחד הם עשרה. והמה נחלקים לשלשה ושבעה סוכה בפני עצמה ג'. ושבעה בלולב והשבעה נכללים בארבעה מינים של לולב. והשלש דפנות של סוכה הם למחסה משלש פורעניות מזרם ומחורב וממטר. מפני שבמכת ברד אמר אני שלח את כל מגפתי. והלא הרבה שלוחים להקב״ה אבל בברד היו שלשה דלעיל והם רוח ואש ומים. וז״ש רז״ל מי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה ומאנשי סדום וממצרים בים. מדור המבול פרע במים. ומדור הפלגה ברוח שנ' ויפץ ה' אותם ומאנשי סדום באש וגפרית. ובמצרים פרע בכל שלש אלה במכת ברד. שנ' ואש מתלקחת בתוך הברד הם אש ומים. ונאמר וה' נתן קלת וברד. קולות הוא מאויר כ״ש בספר יצירה ולכן אמר במכת ברד את כל מגפתי והמה שלש לגיונותיו של הקב״ה ומי שאינו עומד בדיבורו כולל הג' כי הדיבור הוא מורכב משלש אלה אש ומים ואויר ולכן יבוא עליו שלש פורעניות אלו. והיושב בסוכה ינצל משלש פורעניות אלו כי מזרם הוא רוח. מחורב הוא חום השמש והאש. ומטר הוא מים. וכן כלל כאן עשרה ברכות בשלשה ושבעה. ואהבך וברכך והרבך. הם שלשה נגד חכמה בינה ודעת. וכנגד נפש רוח ונשמה. ואח״כ חשב שבעה והמה נכללים בארבעה דצח״ם. וברך פרי בטנך הוא המדבר. שגר אלפיך ועשתרת צאנך. זה החי. דגנך ותירשך ויצהרך זה הצומח. ופרי אדמתך זה הדומם:
ודרך הקבלה בשלש רגלים אלו הנזכרים בפרשיות כסדרן פסח שבועות סכות כנגד שלשה אבות, החסד והדין והרחמים. פסח כנגד מדת החסד, כלשון (שמות י״ב:כ״ג) ופסח ה' על הפתח, ותרגם אונקלוס ויחוס, וזהו שכתוב (תהילים קל״ו:י׳-י״א) למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו, שהרי מכת בכורות שבו יצאו ישראל דין היה למצרים וחסד לישראל. שבועות כנגד מדת רחמים שהוא המכריע, ומזה דרשו (דברי הימים א כט) והתפארת, זה מתן תורה, לפי שהתורה בשם המיוחד נתנה. סכות כנגד מדת הדין לשון סוכה ברוח הקודש, וכן אמרו למה נקרא שמה יסכה, שסוכה ברוה"ק, וזהו (תהילים ס״ח:י״ח) אדני בם סיני בקדש, כלומר בחכמה, שהרי מצות הסכה רמז לחכמה, ולכך דרשו קדש בסיני לא נאמר אלא סיני בקדש, מלמד שהקב"ה מקומו של עולם ואין עולמו מקומו. והענין שהוא מקום עולמו או בית עולמו. וכן החכמה נרמזת בבי"ת של בראשית, והסוכה נקרא בית שנאמר (בראשית יג) ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית, וכן הוא אומר (משלי כ״ד:ג׳) בחכמה יבנה בית, וכתיב (שם ח) בית נתיבות נצבה, והחכמה מקפת וסובבת את הכל ודוגמתה אות הבי"ת שהיא מוקפת משלשה צדדים כנגד הכשר הסכה שהיא שלש דפנות, שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, והוצרכו לומר כן ושלישית אפילו טפח, על עוקצו של בי"ת היוצא מאחוריו, וזה מבואר.
A kabbalistic approach: The three festivals listed here in their proper sequence correspond to the three patriarchs who represented the three attributes of חסד, דין, רחמים, “loving kindness” (undeserved), “Justice,” “Mercy” (allowance being made for man’s inadequacy). Pessach symbolises that on the one hand G’d practiced judgments on the Egyptians when He killed their firstborn, whereas at the same time He extended kindness to us by “passing over” the houses of the Jewish people. [Remember that G’d did not entrust this task to an angel, as angels do not have the latitude to extend this kind of kindness when it is not warranted by some merits. Ed.]
Onkelos translates the word ופסח, which we normally translate as “he passed over,” (Exodus 12,23) as ויחוס, “He displayed loving kindness.” This is also reflected in Psalms 136,10: “Who struck Egypt through their first-born, His steadfast love is eternal.” Whereas this plague was judgment meted out to the Egyptians, it was a great act of kindness for the Israelite firstborn.
Shavuot corresponds to the attribute of Mercy, an attribute which usually reconciles the opposing demands of the attributes of Chessed and Justice respectively. This is why the sages in Berachot 58 consider the term והתפארת in Chronicles I 29,11 as referring to the giving of the Torah. The Torah was given under the exclusive aegis of the tetragram. Sukkot on the other hand, corresponds to the attribute of Justice.
The very word סוכה is interpreted in Megillah 14 as “Holy Spirit” [Avraham was told by G’d to submit to the dictates of Sarah known already as יסכה when introduced in Genesis 11,29. She was covered like a סוכה with Holy Spirit.] When David writes in Psalms 68,18: “the Lord is among them (the myriads of chariots) at Sinai in holiness,” he referred to the difference between סיני בקדש and בקדש סיני respectively. Had the Torah written the latter formulation I would have thought that a place was assigned to the Lord. As it is, it is the reverse. He determines “place,” no one determines a place for Him. He is the “place” of the universe. Even the (whole) universe is not “His place.” The meaning of מקום עולמו is similar to בית עולמו. We find that בית is an allusion to חכמה already in the very first letter ב in the Torah, at the beginning of the Torah. Just as חכמה is known as בית, so סוכה is known as בית (compare Genesis 33,17); in other words סוכה symbolizes חכמה. Solomon reinforces this concept in Proverbs 24,3: “a house is built by wisdom.” The symbolism is extended by our author to include the three walls which the סוכה has to have and which are symbolized by the shape of the letter ב which is closed on three sides. [Although the author sees the festival Sukkot as representing the attribute of Justice, presumably because it follows the activity of that attribute during the early part of the month of Tishrey, he goes out of his way to equate the procedures of building a Sukkah with the emanation חכמה which is only one rung below the highest emanation כתר, and several rungs above that of דין, Justice. Observance of the commandments then signifies that we have successfully contended with that attribute with the conclusion of Yom Kippur. Ed.].
Onkelos translates the word ופסח, which we normally translate as “he passed over,” (Exodus 12,23) as ויחוס, “He displayed loving kindness.” This is also reflected in Psalms 136,10: “Who struck Egypt through their first-born, His steadfast love is eternal.” Whereas this plague was judgment meted out to the Egyptians, it was a great act of kindness for the Israelite firstborn.
Shavuot corresponds to the attribute of Mercy, an attribute which usually reconciles the opposing demands of the attributes of Chessed and Justice respectively. This is why the sages in Berachot 58 consider the term והתפארת in Chronicles I 29,11 as referring to the giving of the Torah. The Torah was given under the exclusive aegis of the tetragram. Sukkot on the other hand, corresponds to the attribute of Justice.
The very word סוכה is interpreted in Megillah 14 as “Holy Spirit” [Avraham was told by G’d to submit to the dictates of Sarah known already as יסכה when introduced in Genesis 11,29. She was covered like a סוכה with Holy Spirit.] When David writes in Psalms 68,18: “the Lord is among them (the myriads of chariots) at Sinai in holiness,” he referred to the difference between סיני בקדש and בקדש סיני respectively. Had the Torah written the latter formulation I would have thought that a place was assigned to the Lord. As it is, it is the reverse. He determines “place,” no one determines a place for Him. He is the “place” of the universe. Even the (whole) universe is not “His place.” The meaning of מקום עולמו is similar to בית עולמו. We find that בית is an allusion to חכמה already in the very first letter ב in the Torah, at the beginning of the Torah. Just as חכמה is known as בית, so סוכה is known as בית (compare Genesis 33,17); in other words סוכה symbolizes חכמה. Solomon reinforces this concept in Proverbs 24,3: “a house is built by wisdom.” The symbolism is extended by our author to include the three walls which the סוכה has to have and which are symbolized by the shape of the letter ב which is closed on three sides. [Although the author sees the festival Sukkot as representing the attribute of Justice, presumably because it follows the activity of that attribute during the early part of the month of Tishrey, he goes out of his way to equate the procedures of building a Sukkah with the emanation חכמה which is only one rung below the highest emanation כתר, and several rungs above that of דין, Justice. Observance of the commandments then signifies that we have successfully contended with that attribute with the conclusion of Yom Kippur. Ed.].