הַנִּצּוֹק וְהַקְּטַפְרֵס וּמַשְׁקֶה טוֹפֵחַ, אֵינָן חִבּוּר לֹא לַטֻּמְאָה וְלֹא לַטָּהֳרָה. וְהָאֶשְׁבֹּרֶן, חִבּוּר לַטֻּמְאָה וְלַטָּהֳרָה:

אָמַר רִבִּי אִמִּי: מַה פְלִיגִין? בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ, אֲבָל בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר אַף רַבָּנִן מוֹדוֹי שֶׁהוּא כָשֵׁר.
רִבִּי חְנַנְיָה דְּרִבִּי אִמִּי אָמַר רִבִּי זְעִירָא: מַה פְלִיגִין? בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר, אֲבָל בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ אַף רִבִּי יְהוּדָה מוֹדֶה שֶׁהוּא פָסוּל.
מָתִיב רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי אִימִּי: אִם בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר רִבִּי יוּדָה מַכְשִׁיר אֲפִילוּ בְּקַמַּייתָא?!
אַייְתֵי רִבִּי אִמִּי לְרִבִּי יוֹנָה חֲמוֹי וְתַנָּה לֵיהּ: אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם - פָּסוּל, רִבִּי יוּדָן מַכְשִׁיר.
אָמַר רִבִּי אָבִין: לִישָׁן מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי זְעִירָא, בְּזֶה רִבִּי יוּדָן מַכְשִׁיר.
וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי זְעִירָא: אִם בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר כְּהָדָא לֹא עָשׂוּ אוֹתוֹ כִשְׁנַיִם, אֵימָתַי עָשׂוּ אוֹתוֹ כִשְׁנַיִם? בִּזְמַן שֶׁהוּא מֵעִיד עַל הַכְּתִיבָה וְעַל הַחֲתִימָה.
רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן: וּבְיוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ.
וַהֲוָה רִבִּי זְעִירָא מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ.
אָמַר לֵיהּ: לָמָּה אַתְּ מִסְתַּכֵּל בִּי? וַאֲפִילוּ יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר.
אַתְייָא דְּרִבִּי יוֹסֵי כְּרִבִּי אִימִּי עַד לֹא יַחְזוֹר בֵּיהּ.
אָמַר רִבִּי מָנָא: אֲפִילוּ מִן דְּחָזַר בֵּיהּ אַתְייָא הִיא שַׁנְייָה הִיא כְּתִיבָה בִשְׁנַיִם וַחֲתִימָה בִשְׁנַיִם. חֲתִימָה בִשְׁנַיִם כּוֹחָהּ מְיוּפָּה וּכְתִיבָה בִשְׁנַיִם אֵין כּוֹחָהּ מְיוּפָּה.
יאיר פורסטנברג, טהרה וקהילה בעת העתיקה: מסורות ההלכה בין יהדות בית שני למשנה, ירושלים: מאגנס, תשע"ו, עמ' 155-138.
Richard Kalmin, Jewish Babylonia between Persia and Roman Palestine: Decoding the Literary Record, Oxford University Press, 2006, ch. 6:
"According to the discussion above, therefore, it is difficult to use b. Gittin 16b–17a as support for the modern scholarly claim that the third century CE marked a pivotal turning point in Persian‐Jewish relations, and that Babylonian rabbis played a pivotal role in formulating the Jewish community's response to the new dynasty. The modern scholarly use of this passage is based on the acceptance as historical evidence of argumentation by the Talmud's anonymous editors, despite the generally ahistorical nature of the editors' concerns".
Jason S. Mokhtarian, Rabbis, Sorcerers, Kings, and Priests: The Culture of the Talmud in Ancient Iran, University of California Press, 2015, pp. 95-99.
ע"ב, "אמר ליה אביי": כך הוא בכל כה"י בשתי הפעמים. ברי"ף וברא"ש: "אמר ליה רב אסי".