וא"ר חנינא הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה שנאמר (משלי כ, כה) מוקש אדם ילע קודש:
And Rabbi Ḥanina says: One who slaps the cheek of a Jew is considered as though he slapped the cheek of the Divine Presence; as it is stated: “It is a snare [mokesh] for a man to rashly say [yala]: Holy” (Proverbs 20:25). The verse is interpreted homiletically to mean: One who strikes [nokesh] a Jew is considered as though he hurt the cheek [lo’a] of the Holy One.
רבי יודן בשם רבי יודא בר רבי סימון ורבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר בשעה ששמעו ישראל (שמות כ, ב): אנכי ה׳ אלקיך, נתקע תלמוד תורה בלבם, והיו למדים ולא היו משכחין, באו אצל משה ואמרו: משה רבנו, תעשה את פרוזביון שליח בינותינו, שנאמר (שמות כ, טז): דבר אתה עמנו ונשמעה (דברים ה, כב): ועתה למה נמות, ומה הנייה יש באבדה שלנו, חזרו להיות למדים ושוכחים, אמרו: מה משה בשר ודם עובר, אף תלמודו עובר, מיד חזרו באו להם אל משה, אמרו לו: משה רבנו לואי יגלה לנו פעם שניה, לואי ישקני מנשיקות פיהו, לואי יתקע תלמוד תורה בלבנו כמות שהיה. אמר להם: אין זו עכשיו אבל לעתיד לבוא הוא, שנאמר (ירמיה לא, לב): ונתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, רבי נחמיה אמר בשעה ששמעו ישראל (שמות כ, ג): לא יהיה לך, נעקר מלבם יצר הרע, באו אצל משה אמרו לו: משה רבנו תעשה את פרוזביון שליח בינותנו, שנאמר: דבר אתה עמנו ונשמעה, ועתה למה נמות, ומה הנייה יש באבדה שלנו, מיד חזר יצר הרע למקומו, חזרו על משה ואמרו לו: משה רבנו לואי יגלה לנו פעם שני, הלואי ישקני מנשיקות פיהו. אמר להם אין זו עכשו אבל לעתיד לבוא הוא, דכתיב (יחזקאל לו, כו): והסירתי את לב האבןמבשרכם
Rabbi Yudan in the name of Rabbi Yuda bar Rabbi Simon, Rabbi Yehuda, and Rabbi Neḥemya. Rabbi Yehuda says: At the moment that Israel heard: “I am the Lord your G’d” (Exodus 20:2), Torah study was affixed in their heart and they would study and would never forget.They came to Moshe and said: ‚Moshe our master, you must be the intermediary between us and Hashem, as it is stated:"You speak to us and we will hear (Exodus 20:16). Now, for why shall we die? (Deuteronomy 5:22)“.What benefit would there be in our disappearance?So they reverted to be learners and forgetters.They said: „Moshe is flesh and blood and will pass away, so, too, his teaching is will pass away“. Immediately, they returned and came to Moshe and said to him: ‘Moshe our master, if only he would appear to us a second time. If only he would kiss us with the kisses of his mouth.If only Torah study would be affixed in our heart as it once was.„He said to them: ‘This is not for now, but it will happen in the future, as it is written:‚I will place My Torah within them and on their heart I will write it‘“ (Jeremiah 31:32).
(א)"ויאמר משה אל ה׳ בי ה׳ לא איש דברים אנכי וגו'" (שמות ד, י)...
(ג)ואם קשה לאדם* מה שיתבאר לקמן (פס"ד) אצל "פה להם ולא ידברו" (תהלים קטו, ה), ששם משמע כי הפה הוא עיקר האדם. שאין* דבר זה קשיא למבין, כי הדבור בעצמו אין ספק כיון שהוא על ידי תנועה, הוא פועל גשמי. אבל הוא על ידי שכל, שיודע לצרף הדבור, כמו שהבאנו ראיה (להלן פס"ד) מן התינוק שיש לו הכלים שהם מחתכים הלשון, ואין לו הדבור, שחסר* לו צרוף הלשון. ולא היה למשה חסר אלא חתוך ה
(א)"ויאמר משה אל ה׳ בי ה׳ לא איש דברים אנכי וגו'" (שמות ד, י). יש להקשות, משה שהיה לו כל המעלות, ואף שלימות הגוף היה לו, כמו שאמרו על קומתו, ובכל דבר, איך היה זה שלא היה איש דברים, והוא נחשב מן השלימות.
(ב)דע, כי מפני שהיה משה רחוק מן החומר, ואין כח בלתי נבדל מן החמרי כמו הפה והלשון, שכח הראיה והשמיעה אין פעולתם בתנועה, רק בהנחה*, כמו שהוא לאוזן ועין, שפעולתם במנוחה. וזה ענין שכלי, כי הגשמי פועל בתנועה. ולכך לא היה למשה כח הדבור, שהוא גשמי.
(ג)ואם קשה לאדם* מה שיתבאר לקמן (פס"ד) אצל "פה להם ולא ידברו" (תהלים קטו, ה), ששם משמע כי הפה הוא עיקר האדם. שאין* דבר זה קשיא למבין, כי הדבור בעצמו אין ספק כיון שהוא על ידי תנועה, הוא פועל גשמי. אבל הוא על ידי שכל, שיודע לצרף הדבור, כמו שהבאנו ראיה (להלן פס"ד) מן התינוק שיש לו הכלים שהם מחתכים הלשון, ואין לו הדבור, שחסר* לו צרוף הלשון. ולא היה למשה חסר אלא חתוך הדבור, והוא בודאי פעל גשמי.