Baal Teshuvah, Savior of Torah, Martyr of Israel: The Life of Rabbi Akiva

רַבִּי עֲקִיבָא רָעֲיָא דְּבֶן כַּלְבָּא שָׂבוּעַ הֲוָה. חֲזִיתֵיהּ בְּרַתֵּיה דַּהֲוָה צְנִיעַ וּמְעַלֵּי, אֲמַרָה לֵיהּ "אִי מִקַּדַּשְׁנָא לָךְ אָזְלַתְּ לְבֵי רַב?" אֲמַר לַהּ "אִין". אִיקַּדַּשָׁא לֵיהּ בְּצִינְעָה וְשַׁדַּרְתֵּיהּ. שְׁמַע אֲבוּהָ, אַפְּקַהּ מִבֵּיתֵיהּ, אַדְּרַהּ הֲנָאָה מִנִּכְסֵיהּ.

אֲזַל יְתֵיב תְּרֵי סְרֵי שְׁנִין בְּבֵי רַב, כִּי אֲתָא אַיְיתִי בַּהֲדֵיהּ תְּרֵי סְרֵי אַלְפֵי תַּלְמִידֵי. שַׁמְעֵיהּ לְהָהוּא סָבָא דְּקָאָמַר לַהּ "עַד כַּמָּה קָא מִדַּבְּרַתְּ אַלְמְנוּת חַיִּים?" אֲמַרָה לֵיהּ "אִי לְדִידִי צָיֵית יָתֵיב תְּרֵי סְרֵי שְׁנֵי אַחְרָינְיָי[תָא]!" אָמַר "בִּרְשׁוּת קָא עָבֵידְנָא." הֲדַר אָזֵיל וְיָתֵיב תְּרֵי סְרֵי שְׁנֵי אַחְרָינְיָי[תָא] בְּבֵי רַב.

כִּי אֲתָא אַיְיתִי בַּהֲדֵיהּ עֶשְׂרִין וְאַרְבְּעָה אַלְפֵי תַּלְמִידֵי, שְׁמַעָה דְּבֵיתְהוּ הֲוָת קָא נָפְקָא לְאַפֵּיהּ...כִּי מָטְיָא לְגַבֵּיהּ נְפַלָה עַל אַפַּהּ קָא מְנַשְּׁקָא לֵיהּ לְכַרְעֵיהּ, הֲווֹ קָא מְדַחֲפִי לַהּ שַׁמָּעֵיהּ. אֲמַר לְהוּ "שִׁבְקוּהָ, שֶׁלִּי וְשֶׁלָּכֶם שֶׁלָּהּ הוּא."

שְׁמַע אֲבוּהָ דַּאֲתָא גַּבְרָא רַבָּה לְמָתָא, אָמַר "אֵיזִיל לְגַבֵּיהּ, אֶפְשָׁר דְּמֵפַר נִדְרַאי." אֲתָא לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ "אַדַּעְתָּא דְּגַבְרָא רַבָּה מִי נְדַרְתְּ?" אָמַר לוֹ "אֲפִילּוּ פֶּרֶק אֶחָד וַאֲפִילּוּ הֲלָכָה אַחַת!" אֲמַר לֵיהּ "אֲנָא הוּא." נְפַל עַל אַפֵּיהּ וְנַשְּׁקֵיהּ עַל כַּרְעֵיהּ וִיהַב לֵיהּ פַּלְגָא מָמוֹנֵיהּ...

ת"ר "צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף" (דברים טז:כ) הלך אחר חכמים לישיבה: אחר ר' אליעזר ללוד, אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל, אחר רבי יהושע לפקיעין, אחר רבן גמליאל ליבנא, אחר רבי עקיבא לבני ברק, אחר רבי מתיא לרומי, אחר רבי חנניא בן תרדיון לסיכני, אחר ר' יוסי לציפורי, אחר רבי יהודה בן בתירה לנציבין, אחר רבי יהושע לגולה, אחר רבי לבית שערים, אחר חכמים ללשכת הגזית:

שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף זוּגִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא מִגְּבָת עַד אַנְטִיפְרַס, וְכוּלָּן מֵתוּ בְּפֶרֶק אֶחָד מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה לָזֶה, וְהָיָה הָעוֹלָם שָׁמֵם עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם וּשְׁנָאָהּ לָהֶם רַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ, וְהֵם הֵם הֶעֱמִידוּ תּוֹרָה אוֹתָהּ שָׁעָה.

תָּנָא, כּוּלָּם מֵתוּ מִפֶּסַח וְעַד עֲצֶרֶת. אָמַר רַב חָמָא בַּר אַבָּא וְאִיתֵּימָא רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין "כּוּלָּם מֵתוּ מִיתָה רָעָה." מַאי הִיא? אָמַר רַב נַחְמָן "אַסְכָּרָה."

מַעֲשֶׂה וּמֵתוּ בָּנָיו שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, נִכְנְסוּ כׇּל יִשְׂרָאֵל וְהִסְפִּידוּם הֶסְפֵּד גָּדוֹל.

תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רָגִיל לוֹמַר: ״כׇּל דְּעָבֵיד רַחֲמָנָא לְטָב עָבֵיד״.

כִּי הָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא דַּהֲוָה קָאָזֵיל בְּאוֹרְחָא, מְטָא לְהַהִיא מָתָא. בְּעָא אוּשְׁפִּיזָא, לָא יָהֲבִי לֵיהּ. אֲמַר ״כׇּל דְּעָבֵיד רַחֲמָנָא לְטָב.״ אֲזַל וּבָת בְּדַבְרָא וַהֲוָה בַּהֲדֵיהּ תַּרְנְגוֹלָא וַחֲמָרָא וּשְׁרָגָא. אֲתָא זִיקָא כַּבְיֵיהּ לִשְׁרָגָא, אֲתָא שׁוּנָּרָא אַכְלֵיהּ לְתַרְנְגוֹלָא, אֲתָא אַרְיָה אַכְלֵיהּ לַחֲמָרָא. אֲמַר: ״כׇּל דְּעָבֵיד רַחֲמָנָא לְטָב.״ בֵּיהּ בְּלֵילְיָא אֲתָא גְּיָיסָא, שַׁבְיַיהּ לְמָתָא. אֲמַר לְהוּ "לָאו אֲמַרִי לְכוּ כׇּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל לְטוֹבָה?"

היה ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק. אמרו לו "מפני מה אתה משחק?!" אמר להם "ואתם מפני מה אתם בוכים?" אמרו לו הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט, ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוף באש ולא נבכה?!" אמר להן "לכך אני מצחק - ומה לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה!"

שוב פעם אחת היו עולין לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים, קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים. התחילו הן בוכין ור"ע מצחק. אמרו לו "מפני מה אתה מצחק?!" אמר להם "מפני מה אתם בוכים?" אמרו לו "מקום שכתוב בו וְהַזָּ֥ר הַקָּרֵ֖ב יוּמָֽת (במדבר א, נא) ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה?!" אמר להן "לכך אני מצחק דכתיב וְאָעִ֣ידָה לִּ֔י עֵדִ֖ים נֶֽאֱמָנִ֑ים אֵ֚ת אוּרִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֔ן וְאֶת־זְכַרְיָ֖הוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָֽהוּ (ישעיהו ח, ב). וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני! אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב לָכֵן֙ בִּגְלַלְכֶ֔ם צִיּ֖וֹן שָׂדֶ֣ה תֵֽחָרֵ֑שׁ [וגו'] (מיכה ג, יב), בזכריה כתיב עֹ֤ד יֵֽשְׁבוּ֙ זְקֵנִ֣ים וּזְקֵנ֔וֹת בִּרְחֹב֖וֹת יְרוּשָׁלָ֑͏ִם (זכריה ח, ד). עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת!" בלשון הזה אמרו לו: "עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו":

תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי "עֲקִיבָה רִבִּי הָיָה דוֹרֵשׁ דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֝ב מִֽיַּֽעֲקֹ֗ב (במדבר כד:יז) דָּרַךְ כּוֹזִבָּא מִיַּעֲקֹב." רִבִּי עֲקִיבָה כַּד הֲוָה חֲמִי בַּר כּוֹזִבָּה הֲוָה אֲמַר "דֵּין הוּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא." אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן בַּר תּוֹרְתָא "עֲקִיבָה! יַעֲלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחָיֵיךָ (וְאַדַּיִין) [וְעַדַּיִין] בֶּן דָּוִד [לֹא] יָבֹא."...

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״בְּכָל נַפְשְׁךָ״ (דברים ו:ה) אֲפִילּוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ.

תָּנוּ רַבָּנַן: פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ יִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה. בָּא פַּפּוּס בֶּן יְהוּדָה וּמְצָאוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה מַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה. אָמַר לוֹ "עֲקִיבָא, אִי אַתָּה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי מַלְכוּת?!" אָמַר לוֹ "אֶמְשׁוֹל לְךָ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה: לְשׁוּעָל שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עַל גַּב הַנָּהָר וְרָאָה דָּגִים שֶׁהָיוּ מִתְקַבְּצִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אָמַר לָהֶם "מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹרְחִים?" אָמְרוּ לוֹ "מִפְּנֵי רְשָׁתוֹת שֶׁמְּבִיאִין עָלֵינוּ בְּנֵי אָדָם." אָמַר לָהֶם "רְצוֹנְכֶם שֶׁתַּעֲלוּ לַיַּבָּשָׁה וְנָדוּר אֲנִי וְאַתֶּם כְּשֵׁם שֶׁדָּרוּ אֲבוֹתַי עִם אֲבוֹתֵיכֶם?" אָמְרוּ לוֹ "אַתָּה הוּא שֶׁאוֹמְרִים עָלֶיךָ פִּקֵּחַ שֶׁבַּחַיּוֹת?! לֹא פִּקֵּחַ אַתָּה, אֶלָּא טִפֵּשׁ אַתָּה! וּמָה בִּמְקוֹם חִיּוּתֵנוּ אָנוּ מִתְיָרְאִין, בִּמְקוֹם מִיתָתֵנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!" אַף אֲנַחְנוּ עַכְשָׁיו שֶׁאָנוּ יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב בָּהּ כִּ֣י ה֤וּא חַיֶּ֙יךָ֙ וְאֹ֣רֶךְ יָמֶ֔יךָ (דברים ל:כ) כָּךְ, אִם אָנוּ הוֹלְכִים וּמְבַטְּלִים מִמֶּנָּה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!"

תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין וְהָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הַגַּרְסִי מְשָׁרְתוֹ. בְּכׇל יוֹם וָיוֹם הָיוּ מַכְנִיסִין לוֹ מַיִם בְּמִדָּה. יוֹם אֶחָד מְצָאוֹ שׁוֹמֵר בֵּית הָאֲסוּרִין, אָמַר לוֹ "הַיּוֹם מֵימֶךָ מְרוּבִּין, שֶׁמָּא לַחְתּוֹר בֵּית הָאֲסוּרִין אַתָּה צָרִיךְ!" שָׁפַךְ חֶצְיָין וְנָתַן לוֹ חֶצְיָין. כְּשֶׁבָּא אֵצֶל רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ "יְהוֹשֻׁעַ, אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזָּקֵן אֲנִי וְחַיַּי תְּלוּיִין בְּחַיֶּיךָ?" סָח לוֹ כׇּל אוֹתוֹ הַמְאוֹרָע. אָמַר לוֹ "תֵּן לִי מַיִם שֶׁאֶטּוֹל יָדַי." אָמַר לוֹ "לִשְׁתּוֹת אֵין מַגִּיעִין, לִיטּוֹל יָדֶיךָ מַגִּיעִין?!" אָמַר לוֹ "מָה אֶעֱשֶׂה? שֶׁחַיָּיבִים עֲלֵיהֶן מִיתָה! מוּטָב אָמוּת מִיתַת עַצְמִי וְלֹא אֶעֱבוֹר עַל דַּעַת חֲבֵירַי!" אָמְרוּ לֹא טָעַם כְּלוּם עַד שֶׁהֵבִיא לוֹ מַיִם וְנָטַל יָדָיו.

כְּשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר אָמְרוּ "מָה בְּזִקְנוּתוֹ כָּךְ, בְּיַלְדוּתוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! וּמָה בְּבֵית הָאֲסוּרִין כָּךְ, שֶׁלֹּא בְּבֵית הָאֲסוּרִין עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!"

אָמַר מָר ״כְּשֶׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא נוֹלַד רַבִּי כְּשֶׁמֵּת רַבִּי נוֹלַד רַב יְהוּדָה כְּשֶׁמֵּת רַב יְהוּדָה נוֹלַד רָבָא כְּשֶׁמֵּת רָבָא נוֹלַד רַב אָשֵׁי״, לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין צַדִּיק נִפְטָר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁנִּבְרָא צַדִּיק כְּמוֹתוֹ...

בְּשָׁעָה שֶׁהוֹצִיאוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא לַהֲרִיגָה זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע הָיָה, וְהָיוּ סוֹרְקִים אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וְהָיָה מְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו "רַבֵּינוּ, עַד כָּאן?!" אָמַר לָהֶם "כׇּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל פָּסוּק זֶה ״בְּכָל נַפְשְׁךָ״ (דברים ו:ה) אֲפִילּוּ נוֹטֵל אֶת נִשְׁמָתְךָ. אָמַרְתִּי "מָתַי יָבֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּימֶנּוּ?" וְעַכְשָׁיו שֶׁבָּא לְיָדִי לֹא אֲקַיְּימֶנּוּ?!" הָיָה מַאֲרִיךְ בְּאֶחָד עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ בְּאֶחָד. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה ״אַשְׁרֶיךָ רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתְךָ בְּאֶחָד.״

אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ? ״מִ֥מְﬞתִֽים־יָדְךָ֨  יהוה מִֽמְתִ֬ים וְגוֹ׳״ (תהלים יז:יד)!״ אָמַר לָהֶם: ״חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֮ (תהלים יז:יד)״. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״אַשְׁרֶיךָ רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁאַתָּה מְזֻומָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא״.

תַּנְיָא סוֹמְכוֹס אוֹמֵר "כָּל הַמַּאֲרִיךְ בְּאֶחָד מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו."

מֵאַחֲרָיו הֵבִיאוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא, עוֹקֵר הָרִים וְטוֹחֲנָן זוֹ בְּזוֹ בִּסְבָרָה. אֶת בְּשָׂרוֹ מְסָרְקִין בְּמַסְרֵק בַּרְזֶל לְהִשְׁתַּבְּרָה.

יָצְתָה נִשְׁמָתוֹ בְּאֶחָד וּבַת קוֹל אָמְרָה. רַבִּי עֲקִיבָא אַשְׁרֶיךָ גּוּפְךָ טָהוֹר בְּכָל מִינֵי טָהֳרָה:

אמר רב יהודה אמר רב ״בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו "רבש"ע, מי מעכב על ידך?" אמר לו "אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות." אמר לפניו "רבש"ע, הראהו לי." אמר לו "חזור לאחורך," הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו. כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו "רבי, מנין לך?" אמר להן "הלכה למשה מסיני." נתיישבה דעתו.

חזר ובא לפני הקב"ה, אמר לפניו "רבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י?" אמר לו "שתוק. כך עלה במחשבה לפני." אמר לפניו "רבונו של עולם, הראיתני תורתו הראני שכרו." אמר לו "חזור [לאחורך]." חזר לאחוריו, ראה ששוקלין בשרו במקולין. אמר לפניו "רבש"ע! זו תורה וזו שכרה?!" א"ל "שתוק. כך עלה במחשבה לפני."

וְהוֹצִיאוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא דּוֹרֵשׁ כִּתְרֵי אוֹתִיּוֹת.

וְסָרְקוּ בְשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת פִּיפִיּוֹת: