כל בני אדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון, לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה.
כל אדם זכאי לזכויות ולחירויות שנקבעו בהכרזה זו ללא אפליה כלשהי מטעמי גזע, צבע, מין, לשון, דת, דעה פוליטית או דעה בבעיות אחרות, בגלל מוצא לאומי או חברתי, קניין, לידה או מעמד אחר...
כל אדם יש לו הזכות לחיים, לחירות ולביטחון אישי.
לא יהיה אדם עבד או משועבד עבדות וסחר עבדים ייאסרו לכל צורותיהם.
לא יהיה אדם נתון לעינויים, ולא ליחס או לעונש אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים...
הכל שווים לפני החוק וזכאים ללא אפליה להגנה שווה של החוק...
לא ייאסר אדם, לא ייעצר ולא יוגלה באופן שרירותי.
כל אדם זכאי, מתוך שוויון גמור עם זולתו, למשפט הוגן ופומבי של בית דין בלתי תלוי וללא משוא פנים בשעה שבאים לקבוע זכויותיו וחובותיו ולברר כל אשמה פלילית שהובאה נגדו...
כנגד ארבעה אזרחים דברה תורה, אחת פעילה, אחד אדיש, אחד עומד מן הצד ואחת שאינה יודעת לשאול.
פעילה מה היא אומרת? "מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקֵינוּ אֶתְכֶם?" (דברים ו, כ) ואף אתה אמור לה כהלכות הפסח, "תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם" (שמות יב, מט).
אדיש מה הוא אומר? "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?" (שמות יב, כו).
ואמרת אליו, "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ... לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ. וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹקֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" (דברים ה, יב-יד).
עומד מן הצד מה הוא אומר? "מַה זֹּאת?" (שמות יג, יד).
ואמרת אליו, "מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא יט, לו).
ושאינה יודעת לשאול את פתחי לו ואמרי: "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות כב, ב).
(יואל קרצ'מר-רזיאל)
...מִדַּת חֲסִידוּת וְדַרְכֵי חָכְמָה שֶׁיִּהְיֶה אָדָם רַחְמָן וְרוֹדֵף צֶדֶק וְלֹא יַכְבִּיד עֵלּוֹ עַל עַבְדּוֹ וְלֹא יָצֵר לוֹ וְיַאֲכִילֵהוּ וְיַשְׁקֵהוּ מִכָּל מַאֲכָל וּמִכָּל מִשְׁתֶּה. חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ נוֹתְנִין לָעֶבֶד מִכָּל תַּבְשִׁיל וְתַבְשִׁיל שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין. וּמַקְדִּימִין מְזוֹן הַבְּהֵמוֹת וְהָעֲבָדִים לִסְעוּדַת עַצְמָן. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (תהילים קכג ב) "כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ". וְכֵן לֹא יְבַזֵּהוּ בַּיָּד וְלֹא בִּדְבָרִים. לְעַבְדוּת מְסָרָן הַכָּתוּב לֹא לְבוּשָׁה. וְלֹא יַרְבֶּה עָלָיו צְעָקָה וְכַעַס אֶלָּא יְדַבֵּר עִמּוֹ בְּנַחַת וְיִשְׁמַע טַעֲנוֹתָיו. וְכֵן מְפֹרָשׁ בְּדַרְכֵי אִיּוֹב הַטּוֹבִים שֶׁהִשְׁתַּבֵּחַ בָּהֶן (איוב לא יג) "אִם אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי וַאֲמָתִי בְּרִבָם עִמָּדִי" (איוב לא טו) "הֲלֹא בַבֶּטֶן עשֵֹׁנִי עָשָׂהוּ וַיְכֻנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד"... וְכֵן בְּמִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶּׁצִּוָּנוּ לְהִדָּמוֹת בָּהֶם הוּא אוֹמֵר (תהילים קמה ט) "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו". וְכָל הַמְרַחֵם מְרַחֲמִין עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג יח) "וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ":
(8) It is permissible to have a Canaanite slave perform excruciating labor. Although this is the law, the attribute of piety and the way of wisdom is for a person to be merciful and to pursue justice, not to make his slaves carry a heavy yoke, nor cause them distress. He should allow them to partake of all the food and drink he serves. This was the practice of the Sages of the first generations who would give their slaves from every dish of which they themselves would partake. And they would provide food for their animals and slaves before partaking of their own meals. And so, it is written Psalms 123:2: "As the eyes of slaves to their master's hand, and like the eyes of a maid-servant to her mistress' hand, so are our eyes to God."
Similarly, we should not embarrass a slave by our deeds or with words, for the Torah prescribed that they perform service, not that they be humiliated. Nor should one shout or vent anger upon them extensively. Instead, one should speak to them gently, and listen to their claims. This is explicitly stated with regard to the positive paths of Job for which he was praised Job 31:13, 15: "Have I ever shunned justice for my slave and maid-servant when they quarreled with me.... Did not He who made me in the belly make him? Was it not the One who prepared us in the womb?"
Cruelty and arrogance are found only among idol-worshipping gentiles. By contrast, the descendants of Abraham our patriarch, i.e., the Jews whom the Holy One, blessed be He, granted the goodness of the Torah and commanded to observe righteous statutes and judgments, are merciful to all.
And similarly, with regard to the attributes of the Holy One, blessed be He, which He commanded us to emulate, it is written Psalms 145:9: "His mercies are upon all of His works." And whoever shows mercy to others will have mercy shown to him, as implied by Deuteronomy 13:18: "He will show you mercy, and be merciful upon you and multiply you."
Blessed be the Merciful One who grants assistance. This concludes the 12th book.
בקבלו בידו את השלטון לא מיהר משה, כדרכם של אחרים, לעשות לביתו ולקדם את בניו (היו לו שניים), כדי להציגם כשותפיו לעת-עתה וכיורשיו בעתיד. כי בכל דבר, אם גדול אם קטן, נהג ביושר ובטוהר-לבב, וכשופט הגון גבר על חיבתו הטבעית לבניו בכוח מחשבתו שאין לשחדה. כי לנגד עיניו היתה מטרה אחת חיונית ביותר: לשרת את פקודיו ולעשות הכול למען תועלתם, בדיבור ובמעשה, ולא להחמיץ שום הזדמנות העשויה להביא לטובת הכלל. בין כל המנהיגים מאז ומעולם הוא היחיד שלא אצר כסף וזהב, שלא גבה מסים, שלא רכש לו בתים ואחוזות, לא עדרים ועבדי-בית, לא נכסים ואשר דברי פאר והידור, אף-כי יכול להיות משופע בכול. אלא סבור היה שההוקרה לעושר החומרי היא עניינה של נפש דלה, והוא זילזל בו כי עיוור הוא, אך העריץ מאוד את העושר הפיקח של הטבע ודבק בו יותר מכל אדם, לפי מיטב דעתי. שכן בלבושו, במזונו ובכל אורח חייו לא התעטף בפאר ובברק לראווה, אלא נהג בפשטות ובצנע כאחד העם; ואילו בעניינים שיפה לשליט להצטיין בהם, ידו היתה רחבה ממש כיד המלך. והכוונה לגילויי התאפקות, כיבוש-היצר, מתינות, שנינות, בינה, דעת, כושר עמידה בעמד ובסבל, זלזול בתענוגות, צדק, שאיפה לשלימות, הוכחה וענישה לחוטאים כחוק, שבח וכבוד לישרים, וגם זה בהתאם לחוק.