Rambam, Hilkhos Chametz u'Matzah 5:2
חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן אֵלּוּ אִם לָשָׁן בְּמֵי פֵּרוֹת בִּלְבַד בְּלֹא שׁוּם מַיִם לְעוֹלָם אֵין בָּאִין לִידֵי חִמּוּץ אֶלָּא אֲפִלּוּ הִנִּיחָן כָּל הַיּוֹם עַד שֶׁנִּתְפַּח הַבָּצֵק מֻתָּר בַּאֲכִילָה שֶׁאֵין מֵי פֵּרוֹת מַחְמִיצִין אֶלָּא מַסְרִיחִין. וּמֵי פֵּרוֹת הֵן כְּגוֹן יַיִן וְחָלָב וּדְבַשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת וּמֵי תַּפּוּחִים וּמֵי רִמּוֹנִים וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר יֵינוֹת וּשְׁמָנִים וּמַשְׁקִין. וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב בָּהֶן שׁוּם מַיִם בָּעוֹלָם. וְאִם נִתְעָרֵב בָּהֶן מַיִם כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי אֵלּוּ מַחְמִיצִין:
חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן אֵלּוּ אִם לָשָׁן בְּמֵי פֵּרוֹת בִּלְבַד בְּלֹא שׁוּם מַיִם לְעוֹלָם אֵין בָּאִין לִידֵי חִמּוּץ אֶלָּא אֲפִלּוּ הִנִּיחָן כָּל הַיּוֹם עַד שֶׁנִּתְפַּח הַבָּצֵק מֻתָּר בַּאֲכִילָה שֶׁאֵין מֵי פֵּרוֹת מַחְמִיצִין אֶלָּא מַסְרִיחִין. וּמֵי פֵּרוֹת הֵן כְּגוֹן יַיִן וְחָלָב וּדְבַשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת וּמֵי תַּפּוּחִים וּמֵי רִמּוֹנִים וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר יֵינוֹת וּשְׁמָנִים וּמַשְׁקִין. וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב בָּהֶן שׁוּם מַיִם בָּעוֹלָם. וְאִם נִתְעָרֵב בָּהֶן מַיִם כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי אֵלּוּ מַחְמִיצִין:
Shu"T haRashba 1:4
אמרת שאמרו לכם שמצאו כתוב לרב רבינו משה ב"ר מימון ז"ל שחזר בו בארבעה דברים ממה שכתב בחבורו הגדול, ושאלת ממני לבאר לך אם המכתב הראשון עיקר או השני, ומאי זה /ומאיזה/ צד.
האחד שכתב בהלכות חמץ ומצה חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן אֵלּוּ אִם לָשָׁן בְּמֵי פֵּרוֹת בִּלְבַד בְּלֹא שׁוּם מַיִם (לְעוֹלָם) אֵין בָּאִין לִידֵי חִמּוּץ אֶלָּא אֲפִלּוּ הִנִּיחָן כָּל הַיּוֹם עַד שֶׁנִּתְפַּח כל הַבָּצֵק הרי זה מֻתָּר בַּאֲכִילָה שֶׁאֵין מֵי פֵּרוֹת מַחְמִיצִין אֶלָּא מַסְרִיחִין. וחזר ואמר שאין חייבין על חמוצו כרת אבל אסור באכילה...
תשובה: מה שכתב הרב ז"ל בתחילה הוא העיקר ואין בו שום ספק...
אמרת שאמרו לכם שמצאו כתוב לרב רבינו משה ב"ר מימון ז"ל שחזר בו בארבעה דברים ממה שכתב בחבורו הגדול, ושאלת ממני לבאר לך אם המכתב הראשון עיקר או השני, ומאי זה /ומאיזה/ צד.
האחד שכתב בהלכות חמץ ומצה חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן אֵלּוּ אִם לָשָׁן בְּמֵי פֵּרוֹת בִּלְבַד בְּלֹא שׁוּם מַיִם (לְעוֹלָם) אֵין בָּאִין לִידֵי חִמּוּץ אֶלָּא אֲפִלּוּ הִנִּיחָן כָּל הַיּוֹם עַד שֶׁנִּתְפַּח כל הַבָּצֵק הרי זה מֻתָּר בַּאֲכִילָה שֶׁאֵין מֵי פֵּרוֹת מַחְמִיצִין אֶלָּא מַסְרִיחִין. וחזר ואמר שאין חייבין על חמוצו כרת אבל אסור באכילה...
תשובה: מה שכתב הרב ז"ל בתחילה הוא העיקר ואין בו שום ספק...
Mishnah Pesachim 3:1
...זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא מִמִּין דָּגָן, הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּפֶסַח. הֲרֵי אֵלּוּ בְאַזְהָרָה, וְאֵין בָּהֶן מִשּׁוּם כָּרֵת:
...זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא מִמִּין דָּגָן, הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּפֶסַח. הֲרֵי אֵלּוּ בְאַזְהָרָה, וְאֵין בָּהֶן מִשּׁוּם כָּרֵת:
Rambam on Mishnah Pesachim 3:1 (Qafih translation)
...כל דבר שמעורב בו אחד מחמשת המינין עם מים עובר עליו בפסח, אבל בלי מים או במי פירות אינו עובר ומותר לאכלו, לפי שהכלל אצלינו מי פירות אין מחמיצין...
...כל דבר שמעורב בו אחד מחמשת המינין עם מים עובר עליו בפסח, אבל בלי מים או במי פירות אינו עובר ומותר לאכלו, לפי שהכלל אצלינו מי פירות אין מחמיצין...
Qafih footnote 6 on Rambam's above commentary
וכן פסק בהלכות חמץ ומצה פ"ה הל' ב. אך בכ"י אוכס' הועבר קו מעל המלים ״ויגוז אכלה״ ומותר לאכלו, ונכתב מן הצד ״ולא ילזם עלי אכלה כרת. צח״. ״ואין האוכלו חייב כרת. הגה״. תקון זה כתוב בכתב ידו של ר' אברהם הנגיד בנו של רבינו. גם המחק שונה ממחיקותיו של רבינו, כי רבינו נוהג למחוק בהעברת קו באמצע האותיות, ור"א העביר קו למעלה. ועיין שו"ת הרשב"א ח"א סי' ד שכתב שהעידו בשם רבינו שחזר בו ממה שכתב בחבורו. ושמא ראו המעידים רק הגהת ר"א הנגיד. ושמא גם הר״א תקן על סמך הבעת דעה ששמע מפי אביו על דרך החומרא ולא לדינא. והראיה שלא מחק לגמרי בכ"י אוכס' ״ויגוז אכלה״ אלא הניחן כמו שהן והוסיף מעין הערה בצד בבחינת ״ויש מחמירים״. ועיין שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תקמג. ומעשה רוקח בהל׳ חו"מ שם.
וכן פסק בהלכות חמץ ומצה פ"ה הל' ב. אך בכ"י אוכס' הועבר קו מעל המלים ״ויגוז אכלה״ ומותר לאכלו, ונכתב מן הצד ״ולא ילזם עלי אכלה כרת. צח״. ״ואין האוכלו חייב כרת. הגה״. תקון זה כתוב בכתב ידו של ר' אברהם הנגיד בנו של רבינו. גם המחק שונה ממחיקותיו של רבינו, כי רבינו נוהג למחוק בהעברת קו באמצע האותיות, ור"א העביר קו למעלה. ועיין שו"ת הרשב"א ח"א סי' ד שכתב שהעידו בשם רבינו שחזר בו ממה שכתב בחבורו. ושמא ראו המעידים רק הגהת ר"א הנגיד. ושמא גם הר״א תקן על סמך הבעת דעה ששמע מפי אביו על דרך החומרא ולא לדינא. והראיה שלא מחק לגמרי בכ"י אוכס' ״ויגוז אכלה״ אלא הניחן כמו שהן והוסיף מעין הערה בצד בבחינת ״ויש מחמירים״. ועיין שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תקמג. ומעשה רוקח בהל׳ חו"מ שם.