אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, מַאי דִּכְתִיב: ״מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת״ — אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שָׂמוּנִי בָּנֶיךָ כְּחוּלְדָּה זוֹ הַדָּרָה בְּעִיקָּרֵי בָתִּים.
The Gemara cites more midrashim on the verses of hallel. Rabbi Shimon ben Lakish said: What is the meaning of that which is written: “Who makes the barren woman dwell in her house as a joyful mother of children, halleluya” (Psalms 113:9)? The Congregation of Israel, i.e., the leaders of the Jewish people, said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, due to their sins, Your children treat me like this rat that dwells in the vaults of houses, barely able to find a place in the house.
דָּרֵשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה׳״ — אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵימַת אֲנִי אֲהוּבָה לְפָנֶיךָ — בִּזְמַן שֶׁתִּשְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי. ״דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ״ — אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַף עַל פִּי שֶׁדַּלָּה אֲנִי בְּמִצְוֹת, לְךָ אֲנִי וְלִי נָאֶה לְהוֹשִׁיעַ.
Rava taught: What is the meaning of that which is written: “I love that the Lord should hear my voice and my supplications” (Psalms 116:1)? The Congregation of Israel said: Master of the Universe, when am I beloved by You, and I know that I am loved? When You hear the voice of my supplications. “I was brought low, and He saved me” (Psalms 116:6). The Congregation of Israel said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, although I am lowly in mitzvot, as I do not always fulfill them properly, I am Yours, and therefore it is fitting that I should be saved.
וְכִי מֵאַחַר דְּאִיכָּא הַלֵּל הַגָּדוֹל, אֲנַן מַאי טַעְמָא אָמְרִינַן הַאי? מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲמִשָּׁה דְבָרִים הַלָּלוּ: יְצִיאַת מִצְרַיִם, קְרִיעַת יַם סוּף, וּמַתַּן תּוֹרָה, וּתְחִיַּית הַמֵּתִים, וְחֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ.
The Gemara asks: And since there is the great hallel, which contains the special praise of “Who gives food to all flesh” (Psalms 136:25), as explained above, what is the reason that one also recites this hallel of Psalms 113–118, the section recited on every joyous occasion? The Gemara answers: The reason is because the regular hallel contains these five matters: The remembrance of the exodus from Egypt, the splitting of the Red Sea, the giving of the Torah, the resurrection of the dead, and the pangs of the Messiah. Since it mentions these key concepts, this hallel is also considered important.
יְצִיאַת מִצְרַיִם, דִּכְתִיב: ״בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם״. וּקְרִיעַת יַם סוּף, דִּכְתִיב: ״הַיָּם רָאָה וַיָּנוֹס״. מַתַּן תּוֹרָה, דִּכְתִיב: ״הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים״. תְּחִיַּית הַמֵּתִים, דִּכְתִיב: ״אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה׳״.
The Gemara elaborates: The exodus from Egypt, as it is written: “When Israel came forth out of Egypt, the house of Jacob from a people of strange language” (Psalms 114:1). And the splitting of the Red Sea, as it is written: “The sea saw it and fled; the Jordan turned backward” (Psalms 114:3). The giving of the Torah, as it is written: “The mountains skipped like rams” (Psalms 114:4), which is similar to the description of the giving of the Torah found elsewhere in the books of the Prophets. The resurrection of the dead, as it is written: “I will walk before the Lord in the lands of the living” (Psalms 116:9), which follows the verse: “For you have delivered my soul from death.” After mentioning death, the psalm describes the resurrection in the lands of the living.
חֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, דִּכְתִיב: ״לֹא לָנוּ ה׳ לֹא לָנוּ״, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״לֹא לָנוּ ה׳ לֹא לָנוּ״ — זוֹ שִׁעְבּוּד מַלְכִיּוֹת. אִיכָּא דְאָמְרִי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״לֹא לָנוּ ה׳ לֹא לָנוּ״ — זוֹ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג.
The pangs of the Messiah, as it is written: “Not to us, God, not to us, but to Your name give glory” (Psalms 115:1). And Rabbi Yoḥanan said: The verse “Not to us, God, not to us” and the entire psalm, including the verse “Why should the nations say, where now is their God?” (Psalms 115:2), is referring to the era of the enslavement of the kingdoms and the redemption of the Jewish people from their dominion. Some say that Rabbi Yoḥanan said: The verse “Not to us, God, not to us” is referring to the war of Gog and Magog, the catastrophes and wars that will befall the Jewish people in the end of days from which they will be delivered.
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִילּוּט נְפָשׁוֹת שֶׁל צַדִּיקִים מִגֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָנָּה ה׳ מַלְּטָה נַפְשִׁי״. חִזְקִיָּה אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יְרִידָתָן שֶׁל צַדִּיקִים לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, וַעֲלִיָּיתָן מִמֶּנּוּ.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Another reason why one recites hallel of Psalms 113–118 is because it contains a reference to the deliverance of the souls of the righteous from Gehenna, as it is stated: “I beseech you, Lord, deliver my soul” (Psalms 116:4). Ḥizkiya said: Another reason is because it contains the story of the descent of the righteous Hananiah, Mishael, and Azariah into the fiery furnace and their miraculous ascent from it.
והיינו דכתיב בהלל. לך אזבח זבח תודה ובשם ה׳ אקרא נדרי לה׳ אשלם נגדה נא לכל עמו בחצרות בית ה׳ בתוככי ירושלים. ויש להבין המאמר שישלם נדרו נגד כל עמו ומה זה שבח. והרי ה׳ דורש מן האדם שיהי הצנע לכת עם אלהיו. ותו ק׳ מה שמסיים בתוככי ירושלים. והרי בחצרות בית ה׳ הוא בירושלים ואחר שהחל במקומות הגבוהים האיך סיים בכלל ירושלים. אלא תרי מילי קאמר. לך אזבח זבח תודה הוא הקרבן. ובשם ה׳ אקרא הוא קול תודה לה׳ צבאות על הנס. וביאר על הבאת הקרבן נדרי לה׳ אשלם. ועל הודות בשם ה׳ אמר נגדה נא לכל עמו. דברוב עם שיאכלו עמו את התודה יספר עוז ההשגחה עליו לטובה. וכן ת״י אתני כדון נסוי לכל עמי׳. ומדויק בזה דקדוק תיבת נגדה בלי דגש בדל״ת שלא כחק. וכמו נגבה מן נגב. אלא משום שנכלל בזה התיבה גם שורש הגדה והה״א נוסף למקור כמו קָרְבָה מָשְחָה ועוד רבים ובא הנו״ן מן נגדה בסגו׳׳ל ולא בקמ״ץ לכלול בו גם הוראת מול ונוכח וכמו שביארנו כ״פ דיש תיבות משונות בניקוד משום דשתי כונות נכללו בה. וביאר עוד על הקרבה בחצרות בית ה׳. ועל קול תודה בתוככי ירושלים בשעת אכילה:
על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו. משמעות המקרא דתכלית הקרבן הוא חלות לחם חמץ. ומשום זה מפרש עוד המקרא על זבח תורת שלמיו. מש״ה לחם חמץ הוא עיקר משום שהוא זבח תודת שלמיו. והענין דתכלית תודה שבא על הנס הוא כדי לספר חסדי ה׳ שגמל עליו . ומטעם זה ריבה הכתוב בלחם ומיעט בזמן אכילת תודה מכל שלמים. היינו כדי שיהי׳ מרבה ריעים לסעודה אחת ביום הקרבה ויהי׳ ספור הנס לפני רוב אנשים וארבע חלות לכהנים שהן המה ת״ח. וא״כ העיקר אכילה הוא לחם חמץ דמצה הוא לחם עוני ואינו נאכל יפה כמו חמץ כמש״כ התוס׳ זבחים דע״ה ב׳ ד״ה שביעית. והיינו דמסיים טעם שלחם חמץ עיקר משום שהוא זבח תודת שלמיו. תודה על שלומו במה שנחלץ מצרה:
וכלשון המקרא בהלל. אפפוני חבלי מות. היינו שהמה מדיינים אותנו לחבלי מות. או מצרי שאול מצאוני. היינו שאומרים להיות ככל הגוים בית ישראל. ומפרש צרה ויגון אמצא. פי׳ שרוצים שאמצא או צרה היינו מפן הא׳. או יגון מפן הב׳. אבל ואנחנו בשם ה׳ נזכיר ובטוחים אשר ה׳ אתנו וישמרנו לעולם מכל צרה ויגון:
ורב חסד ואמת. ורב קאי גם על האמת. ומשמעו לדרכיו אינו כדרכי ב״א. דמי שהוא רב חסד. אינו רב האמת להעניש כמו שמגיע. אבל הקב״ה אע״ג שהוא רב חסד מ״מ הוא רב אמת. וגבהו דרכי ה׳ מדרכינו. והיינו שאנו אומרים הללו את ה׳ כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת ה׳ לעולם. אין השבח מאוה״ע להקב״ה על שגבר על ישראל חסדו. אלא להיפך אע״ג שגבר עלינו חסדו מ״מ ואמת ה׳ לעולם. ובשביל זה המה מתגברים עלינו הרבה עתים:
זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו. כבר בארנו כוונת התרגום דין אלהי ואבנה לי' מקדש וכן פרש"י ואעשה לו נוה. הכוונה על לב האדם שנקרא מקדש כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכיות הלב. ובאמת מבואר בספרים כן כי כל כלי המשכן ותכונתו הוא דוגמת בנין האדם. ובזה נבין מאמרם ז"ל כי אנשי כנסת הגדולה בעו למקטלי' ליצה"ר וחזו כעין נורא יוצא מבית קדשי קדשים. וכי מה ענין יצה"ר בבית קדשי קדשים אך הרמוז על הלב שהוא נגד ק"ק כנ"ל. כי אף שהשמים ושמי השמים לא יכלכלוהו מ"מ כביכול שורה בתוך לבות בנ"א כי בם בחר ד'. וזהו ראשונה בכוונת הקרבנות להקריב את לבו לשמים אדם כי יקריב מכם והוא מחסד עליון וגודל הרחמנות אשר להש"י על עמו בנ"י אשר בם בחר לשבחו ולברך בשמו. וז"פ זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו כי כביכול נתגדל ונתרומם ע"י השירות ותשבחות של בנ"י כמ"ש ברכי נפשי את ד' ד' אלהי גדלת מאד. ונגדלך ונשבחך ונפארך. וע"ז הדבר צריך להודות ולהלל לשמו הגדול מפני כי מלך מלכי המלכים הקב"ה אשר צבאי מעלה המשבחים ומפארים לשמו הגדול ירצה בשבח נמלה שפלה כמוני אחרי כל מקהלות רבבות צבא מרום. וע"ז נאמר אשירה לד' כי גאה גאה וע"ז בעצמו אשירה כי כביכול גאה ונתגדל ע"י שירתי. והוא בוחר בשירי זמרה של בן אדם השפל והנבזה. ומה גם כי אין רשות לצבאי מעלה לומר שירה לפניו ית' עד אשר יאמרו ישראל למטה הללוי"ה אז אח"כ הללו את ד' מן השמים הללוהו כל מלאכיו וכל צבאיו וכו' וכן השרים וכל שופטי ארץ כאשר יהללו את ד' גם אז ירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו הללוי'. פי' גם אז יהי' עיקר התהלה ושבח ע"י חסידיו עם קרובו כי להם נאוה תהלה ובישועתם ותהלתם יתברכו גוים ובם יתהללו. וזהו הללו את ד' כל גוים כו' כי גבר עלינו חסדו. והקשו בגמ' מה שייכות להם עם בנ"י. ובזה ניחא כי הם אינם יכולין להודות ולהלל להש"י עד כי גבר עלינו חסדו ואנו מהללים לשמו תחלה אח"כ על ידינו גם הם אומרים שירה כנ"ל:
מכי"ק
ארדה נא ואראה. כוונת הפסוק וכוונת שליחו' המלאכים עפ"י הפסוק וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. היינו מגודל יראת שמים שיש לישראל אז ממילא נופל היראה על כל בני אדם. היינו מפחד היהודים נמשך היראה על כל העולם כמ"ש חילו מפניו כל הארץ. ספרו בנוים את כבודו. וזהו הללו את ה' כל גוים כו' כי גבר עלינו חסדו. ודו"'ק. וזה היה כוונת הקב"ה ארדה נא ואראה. אכניס יראת שמים בלבבם וגם ע"י המלאכים. שהצדיק בעיר הוא נר בעיר. וכזה מצינו בדור המבול שהטעימן מעין עוה"ב וזהו תוסף רוחם יגועון. וה' יצילנו ברוב רחמיו ויוסיף לנו יראת שמים. אמן:
ארדה נא ואראה. כוונת הפסוק וכוונת שליחו' המלאכים עפ"י הפסוק וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. היינו מגודל יראת שמים שיש לישראל אז ממילא נופל היראה על כל בני אדם. היינו מפחד היהודים נמשך היראה על כל העולם כמ"ש חילו מפניו כל הארץ. ספרו בנוים את כבודו. וזהו הללו את ה' כל גוים כו' כי גבר עלינו חסדו. ודו"'ק. וזה היה כוונת הקב"ה ארדה נא ואראה. אכניס יראת שמים בלבבם וגם ע"י המלאכים. שהצדיק בעיר הוא נר בעיר. וכזה מצינו בדור המבול שהטעימן מעין עוה"ב וזהו תוסף רוחם יגועון. וה' יצילנו ברוב רחמיו ויוסיף לנו יראת שמים. אמן: