נזיר לב - מקורות נלווים

וְכָל־מַעְשַׂ֤ר בָּקָר֙ וָצֹ֔אן כֹּ֥ל אֲשֶׁר־יַעֲבֹ֖ר תַּ֣חַת הַשָּׁ֑בֶט הָֽעֲשִׂירִ֕י יִֽהְיֶה־קֹּ֖דֶשׁ לַֽיהוָֽה׃ לֹ֧א יְבַקֵּ֛ר בֵּֽין־ט֥וֹב לָרַ֖ע וְלֹ֣א יְמִירֶ֑נּוּ וְאִם־הָמֵ֣ר יְמִירֶ֔נּוּ וְהָֽיָה־ה֧וּא וּתְמוּרָת֛וֹ יִֽהְיֶה־קֹ֖דֶשׁ לֹ֥א יִגָּאֵֽל׃

Leviticus 27:32-33

All tithes of the herd or flock—of all that passes under the shepherd’s staff, every tenth one—shall be holy to יהוה. One must not look out for good as against bad, or make substitution for it. If one does make substitution for it, then it and its substitute shall both be holy: it cannot be redeemed.

ספרא, בחוקתי, פרק יג א׳-ג׳

[א] "כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט"-- פרט לטריפה שאינה עוברת.

אין לי אלא בזמן שמונים בשבט; רבוצים או עומדים מנין? תלמוד לומר "העשירי יהיה קדש".

אין לי אלא בזמן שקרא שמו "עשירי"; מנין אף על פי שלא קרא שמו "עשירי"? תלמוד לומר "העשירי יהיה קדש".

יכול אפילו היו לו מאה ונטל עשרה? עשרה ונטל אחד? תלמוד לומר "העשירי"-- אין זה מעשר. ר' יוסי בר' יהודה אומר-- מעשר.

[ב] קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי תשיעי, ולאחד עשר עשירי; מנין ששלשתן מקודשים? תלמוד לומר "העשירי יהיה".

או יכול שאני מרבה את שנים עשר? אמרת לא, הואיל והוא מקדש (ס"א מקודש) וטעותו הקדש (ס"א מתקדשת): מה הוא אינו מקדש (ס"א מקודש) אלא את הסמוך לו, אף טעותו אינו מקדש (ס"א לא תתקדש) אלא את הסמוך לו.

[ג] נמצאת אומר: קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי תשיעי, ולאחד עשר עשירי-- שלשתן מקודשין; התשיעי נאכל במומו, העשירי מעשר, והאחד עשר קרב שלמים. ועושה תמורה, דברי רבי מאיר. ר' יהודה אומר, וכי יש תמורה עושה תמורה?!

אמר ר' מאיר, אילו היה תמורה לא היה קרב! קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי עשירי, ולאחד עשר עשירי-- אין אחד עשר מקודש. קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי אחד עשר, ולאחר עשר עשירי: רבי אומר אינו מקודש. ר' יוסי בר' יהודה אומר מקודש. זה הכלל שהיה רבי אומר, כל שנעקר (ס"א כל שלא נעקר) שם עשירי ממנו -- לפניו מקודש ולאחריו אינו מקודש.

Sifra, Bechukotai, Chapter 13 1-3

1) "all that shall pass under the staff": to exclude a treifah (an animal with an organic defect), which does not pass. This tells me only of his counting them with the staff. If he did not count them with the staff, or if he counted them lying down or standing, whence do I derive (that it is valid)? From "shall be holy" (in any event). This tells me only of his calling it "the tenth." Whence do I derive (that it is valid) even if he did not call it "the tenth"? From "the tenth shall be holy." I might think that even if he had one hundred and took ten (at random), or ten and took one (that it is valid); it is, therefore, written "the tenth," and this is not ma'aser (lit., the tenth). R. Yossi b. R. Yehudah says: It is ma'aser. 2) Whence is it derived that if he (erroneously) called the ninth the tenth; the tenth, the ninth; and the eleventh, the tenth, that all three are considered (as ma'aser)? From "the tenth shall be holy to the L–rd." I might think to include the eighth and the twelfth (that he called the tenth). Would you? No. Since it is consecrated and its "error" is consecrated, just as only what is closest to it (i.e., it itself) is consecrated, so only the "error" closest to it (i.e., the ninth and the eleventh) is consecrated (and not the eighth and the twelfth). 3) In sum: If he called the ninth the tenth and the tenth the ninth and the eleventh the tenth, all three are consecrated. The ninth is eaten when it sustains a blemish, the tenth is ma'aser, and the eleventh is sacrificed as peace-offerings and makes a substitute. These are the words of R. Meir. R. Yehudah said: Can a substitute make a substitute? They said in the name of R. Meir: If it were a substitute, it would not be sacrificed. If he called the ninth the tenth, and the tenth the tenth, and the eleventh the tenth, the eleventh is not consecrated. If he called the ninth the tenth, and the tenth the eleventh, and the eleventh the tenth — Rebbi says that it (the eleventh) is not consecrated and R. Yossi b. R. Yehudah says that it is consecrated. This is the rule: R. Meir was wont to say: Whatever the name "the tenth" was not uprooted from, what comes before it is consecrated; what comes after it is not consecrated.

משנה בכורות ט׳:ח׳

יָצְאוּ שְׁנַיִם כְּאֶחָד, מוֹנֶה אוֹתָן שְׁנַיִם שְׁנָיִם. מְנָאָן אֶחָד, תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מְקֻלְקָלִין. יָצְאוּ תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי כְּאַחַת, תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מְקֻלְקָלִין. קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלָעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי וּלְאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי, שְׁלָשְׁתָּן מְקֻדָּשִׁין. הַתְּשִׁיעִי נֶאֱכָל בְּמוּמוֹ, וְהָעֲשִׂירִי מַעֲשֵׂר, וְאַחַד עָשָׂר קָרֵב שְׁלָמִים וְעוֹשֶׂה תְמוּרָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וְכִי יֵשׁ תְּמוּרָה עוֹשָׂה תְמוּרָה. אָמְרוּ מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, אִלּוּ הָיָה תְמוּרָה, לֹא הָיָה קָרֵב. קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלָעֲשִׂירִי עֲשִׂירִי וּלְאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי, אֵין אַחַד עָשָׂר מְקֻדָּשׁ. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁלֹּא נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי מִמֶּנּוּ, אֵין אַחַד עָשָׂר מְקֻדָּשׁ:

Mishnah Bekhorot 9:8

If two animals emerged as one, one counts them as twos, i.e., as though they came out one after the other. If he mistakenly counted two of the animals at the beginning or in the middle of the ten as one, and then continued his count, the ninth and the tenth are flawed, as he called the tenth: Ninth, and he called the eleventh: Tenth. If he mistakenly called the ninth: Tenth, and the tenth: Ninth, and the eleventh: Tenth, the three of them are sacred, although each has a different halakhic status. The ninth is eaten in its blemished state; and the tenth is animal tithe, which is sacrificed in the Temple and eaten by its owner; and the eleventh is sacrificed as a peace offering, from which the breast and the thigh are given to the priest. And the eleventh renders a non-sacred animal that is exchanged for the peace offering consecrated as a substitute and he sacrifices it as a peace offering; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda said: The eleventh animal itself, which he called tenth, is a substitute for animal tithe, and does a substitute render another animal a substitute? Everyone agrees that a substitute is created only in exchange for an originally consecrated animal. The Sages said in the name of Rabbi Meir: The eleventh animal is not considered a substitute for the animal tithe, since if it were a substitute it would not be sacrificed, as the substitute for an animal tithe is not sacrificed. If one called the ninth animal: Tenth, and the tenth: Tenth, and the eleventh: Tenth, the eleventh is not consecrated. This is the principle: In any situation where the name of the tenth was not removed from the tenth animal, the eleventh that was called the tenth is not consecrated.

תוספתא בכורות ז׳:ז׳

קרא לט' תשיעי לעשירי עשירי לי"א י"א ט' לחולין עשירי מעשר אחד עשר חולין. קרא לט' עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר אחד עשר תשיעי נאכל במומו עשירי מעשר וי"א קרב שלמים. קרא לט' ט' ולעשירי תשיעי ולי"א עשירי ט' חולין ועשירי מעשר וי"א קרב שלמים. קרא לט' עשירי לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין ט' נאכל במומו עשירי מעשר אחד עשר קרב שלמים ועושה תמורה קרא לתשיעי תשיעי ולעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי אין אחד עשר מקודש.

זה הכלל כל זמן שלא נעקר שם עשירי הימנו אין אחד עשר מקודש עד שישתוק בט' ויקרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי.

Tosefta Bekhorot 7:7

...

תוספתא נדרים (ליברמן) א׳:ו׳

סתם נדרים להחמיר. מה ראית לידור, אמ' איני יודע, אלא שראיתי חבירי שהיו נודרין כך, אסור. נדר ועבר על נדרו, אין נשאלין לו, עד שינהוג אסור כימים שנהג בהן היתר, דברי ר' מאיר. אמ' ר' יוסה במי דברים אמורים בזמן שנדרו לזמן מרובה, אבל בזמן שנדרו לזמן מועט, דיו שלשים יום. ר' יהודה אומ' סתם תרומה ביהודה אסורה. ר' לעזר בי ר' צדוק אומ' סתם חרמין מותרין בגליל.

Tosefta Nedarim (Lieberman) 1:6

...

תוספתא נזיר (ליברמן) ג׳:י״ח

מי שנדר בנזיר ונשאל לחכם ואסרו, בית שמאי אומ' מונה משעה ששאל, ובית הילל אומ' מונה משעה שהיתיר. נשאל לחכם והיתירו, אילו ואילו מודים שאם היתה לו בהמה מפורשת תצא ותרעה בעדר. זו טעות טעה נחום המדי כשפתח בנדר.

Tosefta Nazir (Lieberman) 3:18

...

תלמוד ירושלמי נזיר ה׳:ב׳:ב׳-ד׳

הלכה: מִי שֶׁנָּדַר בַּנָּזִיר כול׳.

תַּנֵּי. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. מִשָּׁעָה שֶׁנִּשְׁאַל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. מִשָּׁעָה שֶׁנָּזַר.

מַה נָן קַייָמִין? אִם בֶּשֶׁגִּילְגֵּל בְּנִזְרוֹ, כָּל־עַמָּא מוֹדֵיי מִשָּׁעָה שֶׁנִּשְׁאַל; אִם בְּשֶׁלֹּא גִילגֵּל בְּנִזְרוֹ, כָּל־עַמָּא מוֹדֵיי מִשָּׁעָה שֶׁנָּזַר!

אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּשֶׁעָתִיד לִישָּׁאֵל: בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. מִכֵּיוָן שֶׁעָתִיד לִישָּׁאֵל מְגַלְגְּל הוּא. וּבֵית הִלִּל אוֹמְרִים, אִילּוּ גִילגֵּל לֹא הָיָה נִשְׁאַל.

הֲרֵי שֶׁנָּזַר וְהָיָה מְגַלְגֵּל בְּנִזְרוֹ אֵין נִשְׁאֲלִין לוֹ אֶלָּא אִם כֵּן נָהַג בָּהֶן בְּאִיסּוּר כַּיָּמִים שֶׁנָּהַג בָּהֶן בְּהֵיתֵר, דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. אָמַר רִבִּי יָסָא, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? בְּנִזְרוֹ מְרוּבֶּה, אֲבָל בְּנִזְרוֹ מְמוּעָט דַּייוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם.

וּמַה בֵּין נִזְרוֹ מְרוּבֶּה לְנִזְרוֹ מְמוּעָט? אֶלָּא אָכֵן הוּא: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁגִּילגֵּל בְּנִזְרוֹ זְמַן מְרוּבֶּה, אֲבָל גִּילגֵּל בְּנִזְרוֹ זְמַן מְמוּעָט דַּייוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם.

מַה נָן קַייָמִין? בְּשֶׁגִּילגֵּל בְּטוּמְאָה, כָּל־עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁסָּתַר הַכֹּל; אִם בְּשֶׁלֹּא גִילגֵּל בְּתִגְלַחַת, כָּל־עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁלֹּא סָתַר אֶלָּא ל̇יוֹם!

אֶלָּא כֵּן אֲנָן קַייָמִין בְּשֶׁגִּילגֵּל בַּיַּיִן.

בְּעוֹמֵד בְּתוֹךְ נְזִירוּתוֹ, אֲבָל בְּעוֹמֵד לְאַחַר נְזִירוּתוֹ אַכֹּל סָתַר.

תַּמָּן תַּנִּינָן: קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלַעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי וּלְאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי, שְׁלָשְׁתָּן מְקוּדָּשִׁין - הַתְּשִׁיעִי נֶאֱכַל בְּמוּמוֹ וְהָעֲשִׂירִי מַעֲשֵׂר וְאַחַד עָשָׂר קָרַב שְׁלָמִים.

"יִהְיֶה קֹדֶשׁ" - מְלַמֵּד שֶׁהַקְּדוּשָּׁה חָלָה עַל הַתְּשִׁיעִי וְעַל אַחַד עָשָׂר. יָכוֹל יִקְרְבוּ שְׁנֵיהֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר "בָּקָר", "בָּקָר" - לְרַבּוֹת אַחַד עָשָׂר. "בֶּן בָּקָר" - לְהוֹצִיא אֶת הַתְּשִׁיעִי. מָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אַחַד עָשָׂר וּלְהוֹצִיא תְּשִׁיעִי? אַחַר שֶׁרִיבָּה הַכָּתוּב מִיעֵט, שֶׁתִּימְצָא אוֹמֵר. אֵימָתַי הַקּוֹדֶשׁ עוֹשֶׂה תְמוּרָה לְפָנָיו אוֹ לְאַחֲרָיו? הֲוֵי אוֹמֵר, לְאַחֲרָיו. מַרְבֶּה אֲנִי אַחַד עָשָׂר שֶׁהוּא אַחַר הַקְּדוּשָּׁה וּמוֹצִיא אֲנִי אֶת הַתְּשִׁיעִי שֶׁהוּא לִפְנֵי הַקְּדוּשָּׁה.

עַד כְּדוֹן כְּסָבוּר בּוֹ שֶׁהוּא עֲשִׂירִי וְקָרוּי עֲשִׂירִי, הָיָה יוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁהוּא תְשִׁיעִי וְקַרְייָן עֲשִׂירִי? חֲבֵרַייָה אָֽמְרִין, קָדַשׁ; רִבִּי יוּדָן אָמַר, לֹא קָדַשׁ.

מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לַחֲבֵרַייָה: אָֽמְרוּ בֵית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּי, אֵין אַתֶּם מוֹדִין שֶׁתֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר? אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּי, אֵי אַתֶּם מוֹדִין בְּמִי שֶׁטָּעָה וְקָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלַעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי וּלְאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי שֶׁהוּא מְקוּדָּשׁ?

וְאֵינָן מְקַבְּלִין מִינְּהוֹן, דִּלֹא כֵן יְתִיבוּנוֹן: מָה אַתֵּם מֵשִׁיבִין אוֹתָנוּ מִן דָּבָר שֶׁהָיָה קָדוֹשׁ שֶׁלֹּא בְטָעוּת עַל דָּבָר שֶׁהוּא קָדוֹשׁ בֵּין בְּטָעוּת בֵּין שֶׁלֹּא בְטָעוּת.

כַּיי דָּמַר רִבִּי אִמִּי: עֲשִׁירֵי הֲווּ בִתְשׁוּבָה.

אוֹ יֵיבָא כַּיי דָמַר רִבִּי נָסָא, כְּאֵינַשׁ דְּאִית לֵיהּ תְּרֵין טַעֲמִין וּמָתִיב חַד מִנְהוֹן.

Jerusalem Talmud Nazir 5:2:2-4

HALAKHAH: “A person who made a vow of nazir,” etc. It was stated: The House of Shammai say, from the moment he asked; but the House of Hillel say, from the moment he vowed. Where do we hold? If he scoffed at his vow, everybody agrees from the moment he asked. If he did not scoff at his vow, everybody agrees from the moment he vowed. But we have to deal with one who is going to ask. The House of Shammai say, since he decided to ask, he is now scoffing. But the House of Hillel say, if he were scoffing, he would not ask. If he made a vow of nazir and scoffed at his vow, one does not let him ask about it unless he kept its prohibitions for the number of days he did not keep the prohibitions, the words of Rebbi Jehudah. Rebbi Yasa said, when has this been said? If he vowed a lengthy period. But if he vowed a short period, thirty days are sufficient for him. What is the difference between a lengthy and a short period? But it must be: When has this been said? If he scoffed at his vow for a lengthy period. But if he scoffed at his vow for a short period, thirty days are sufficient for him. Where are we holding? If he scoffed in impurity, everybody agrees that he invalidated everything. If he scoffed in shaving, everybody agrees that he invalidated only 30 days. But we must deal with the case that he scoffed with wine. That is, if he is still within his period of nazir. But after his period of nazir, he invalidated everything. There, we have stated: “If he called the ninth tenth, and the tenth ninth, and the eleventh tenth, all three are sanctified. The ninth may be eaten when it develops a defect, the tenth is tithe, the eleventh is brought as well-being sacrifice.” “It shall be holy”, this teaches that holiness falls on the ninth and the eleventh. I could think that both of them should be sacrificed, the verse says “cattle”, “cattle” to include the eleventh. “From the cattle”, to exclude the ninth. What reason do you have to include the eleventh and to exclude the ninth? After the verse included, it excluded. You can argue, when are sanctified [animals] subject to substitution? Before or after? One has to say, afterwards. I am including the eleventh which is after sanctification and I am excluding the ninth which is before sanctification. So far, if he thought that it was the tenth which he called “tenth”. If he knew that it was the ninth and called it “tenth”? The colleagues say, it is sanctified. Rebbi Yudan said, it is not sanctified. The Mishnah supports the colleagues: “The House of Hillel said to the House of Shammai: Do you not agree that it leaves and grazes with the herd? The House of Shammai anwered them, do you not agree that if somebody erred and designated the ninth as the tenth, or the tenth as ninth, or the eleventh as tenth, it is sanctified.” And they do not accept it! Otherwise, they could have answered: Why do you answer us from something which is sanctified only if not in [willful] error about something which will be sanctified both in error and not in error! As Rebbi Immi said, they were rich in answer, or as Rebbi Nasa said, like somebody who has two reasons and he responds by giving one of them.

תלמוד ירושלמי נזיר ה׳:ג׳:ב׳-ג׳

זוֹ טָעוּת טָעָה נַחוּם אִישׁ הַמָּדִי.

מַה טָעָה? שֶׁפָּתַח לָהֶם בְּנוֹלָד. אָמַר לָהֶם נַחוּם אִישׁ הַמָּדִי: אִילּוּ הָיִיתֶם יוֹדְעִין שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לִיחָרֵב נוֹדְרִין הָיִיתֶם.

אָמַר רִבִּי זְעִירָא: הֲוָה צָרִיךְ מֵימַר לוֹן, לֹא הָיִיתֶם יוֹדְעִין שֶׁכְּבָר נִתְנַבְּאוּ הַנְּבִיאִים לָכֶם שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לִיחָרֵב, לֹא הֲװָת כְּנוֹלָד.

אָמַר לוֹן רִבִּי הִילָא: עוֹד הוּא כְּנוֹלָד, יָֽכְלִין הֲווֹן מֵימַר, יָֽדְעִין הֲוֵינָן, אֶלָּא הֲוֵינָן סָֽבְרִין דְּמִילַּייָא רְחִיקִין. הֶחָזוֹן אֲשֶׁר הוּא חוֹזֶה לְיָמִים רַבִּים (יחזקאל יב, כז ועיינו היטב מתחילת הפרק ועד סופו).

Jerusalem Talmud Nazir 5:3:2-3

HALAKHAH: “If a person vowed to be a nazir and went to bring his animal,” etc. Where do we hold? If he saw an animal passing on the market and said, I am a nazir on that animal which passed by, he is a nazir even if the animal was stolen. If he thought that he had one and it turned out that he did not, would we say if he was rich and became poor, the nezirut would be invalidated? But we must hold that he said, I am a nazir on the animal I have at home, then went and found it stolen. If he vowed before the animal was stolen he is a nazir, after the animal was stolen he is not a nazir. The students of Rebbi Ḥiyya bar Julianus say: Rebbi Jehudah asked: If the thieves returned it in the night, did his nezirut return to him retroactively or for the future? “That was the error of Naḥum from Media.” What was his error? That he found for them an opening due to changed circumstances. “Naḥum from Media said to them: ‘Would you have made a vow to become nezirim if you had known that the Temple would be destroyed at some future time?’ ” Rebbi Ze‘ira said, the following he should have said to them: Did you not know that the prophets already had prophesied that eventually the Temple would be destroyed? Then there are no changed circumstances. Rebbi Hila said, still it is changed circumstances. They could have said to him, we knew it, but it seemed to us that this referred to the distant future: “The vision he sees is for many years.”

מאירי על נזיר ל״ב א:ג׳-ד׳

ובגמרא אמרו בענין זה אף על גב דאמור רבנן אין פותחין בנולד בתנאי נולד מיהא פותחין והיכי דמי דאמרי להו אלו אתא איניש דאמר לכון דחרב בית מקדשכון מי נדרתון ודבר זה יש מפרשים בו כן אלו בא אדם בשעת הנדר שיאמר לכם כבר חרב בית המקדש אף על פי ששקר היה אומר הייתם נודרים כלומר שלא הייתם מאמינין בו או שמא לא הייתם נודרים מצד שמאמינין הייתם בדבריו ואלו אמרו שלא היו נודרים מתירין להם אף על פי שלא חרב באותה שעה ואין דנין אותו בנולד ולמדין מזה לכל שאר נדרים ומפני שכמה שקרנים יש בעולם מזומנים לומר שקרות ואין זה נולד ומ"מ יראה לי לשיטה זו דוקא בכיוצא בזה שבודאי קודם החורבן היו שם הרבה דברים מוכיחים עליו ואע"פ שהנחנוהו בכלל נולד שאינו מצוי מ"מ מצוי הוא לכמה בני אדם שיאמרו כן וכן הדבר אצלי במודר הנאה מאחד ונעשה סופר העיר שאם פתחו לו בנולד זה והיו שם דברים מביאים הרבה בני אדם לומר כן שפותחין לו בכך הא כל שאין הדבר מצוי כלל לשום אדם לומר כן אינו פתח כלל ומ"מ בקצת תוספות פירשו בפתח זה שהוא כעין מה שנאמר בפרק ארבעה נדרים אלו היו עשרה בני אדם שפייסוך בשעת הנדר מי נדרת כך בזו אלו באו לכם בני אדם ויאמרו לכם שלא לידור שמא יחרב בית המקדש מי נדריתו ומאחר שהוא אומר שאלו פייסוהו לא נדר והמפייסין מצויין אף על פי שהפיוס מצד דבר העתיד פותחין בזו וזו יתד גדולה ומבוא גדול להיתר נדרים: ולמדת מ"מ שידיעת הדבר בשעת הנדר שעתידה להיות אינה מפקיעתו מנולד שהרי חרבן בית המקדש נודע מצד הנבואות שיחרב ואעפ"כ אנו דנין אותו בנולד שאינו מצוי הואיל ומ"מ לא ידעו זמן חרבנו עד שאפשר להתקיים נדרם קודם שיארע ואף על גב דכתיב שבועים שבעים שהם ת"צ שנה והם ע' שנה של גלות בבל ות"כ של בית שני אלמא זמנו נודע מ"מ לא נודע באי זה יום מן השנה והרי היה נדרם יכול להתקיים קודם החרבן הא כל שנודע כן ואי אפשר לנדרם להתקיים פותחין בו ואינו בדין נולד כלל:

Meiri on Nazir 32a:3-4

...

שיטה מקובצת על נזיר ל״ב ב:ד׳

אמר רב יוסף אי הואי התם. כשנשאלו הנזירים ואמרו להם חכמים אם משחרב נזיר אינו נזיר דהוי חרטה. הוה אמינא להו דאין זו חרטה דודאי ידעיתו שעתיד ליחרב דכתיב אל תבטחו אל דברי שקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה. והכי קאמר נביא לישראל אל תבטחו בדבר האומר היכל ה' בינותינו ולא תבא אלינו רעה. אלא היכל ה' היכל ה' סימן לדבר שיהיו שניהן עתידין ליחרב זה מקדש ראשון ומקדש שני. אי נמי הכי קאמר אל תבטחו אל דברי שקר האומרים לכם אל תדאגו מן הפורענות כי באמת היכל ה' היכל היכל שלוש היכלות הראשון והשני שיחרבו ואחרי כן יהיה השלישי בנין הצור ואותו יתקיים לעד. אלמא דודאי ידעי שעתיד ליחרב ואפילו הכי קבלו נזירות ואמאי אינו נזיר. ומשני נהי דידעי שיחרב מי ידעי אימת יום שעתיד ליחרב קודם הבאת קרבן. הילכך אדעתא דבנוי נדר. הר' עזריאל ז"ל:

Shita Mekubbetzet on Nazir 32b:4

...