ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך. א' ועבדתם וגו' ואחר כך וברך את לחמך וגו' בלשון יחיד. כי עבודה שבלב זהו תפלה (כמ"ש ריש תענית) וכן ק"ש שהוא ענין קבלת עול מ"ש בלב כל נפש מישראל. שכל א' יש לו ענין ודרך בעבודה בפני עצמו לכן נאמר לשון העבודה שבלב בלשון רבים. אמנם כאשר נתייחדו כל הנפשות בתכלית כוונת עבודתם לשמו ית' זוכים בהשפעת דברי תורה כולם כאחד ועל זה נאמר וברך את לחמך ואת מימך בלשון יחיד שכולם כאחד יתברכו בהשפעת תורה שבכתב ותורה שבעל פה שנקראו בשם לחם ומים כש"נ לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי נהמא דאורייתא דבכתב ויינא דאורייתא דבעל פה (כמ"ש זח"ג רעב ב). והוא על דרך שאמרו (ר"ה יח.) היוצר יחד לבם אילימא דברינהו לכו"ע ומייחד לבייהו בהדדי והא קא חזינן דלאי הכי הוא. היינו הלא אנו רואין שיש פירוד לבבות בנפשות ישראל ואין דעתן של א' שוה לחבירו. אלא לאו ה"ק היוצר רואה יחד לבם וכו' דהיינו בזמן שהכונה של כל אחד הוא שיהיה היוצר רואה שהוא שיזכה על ידי עבודתו להופיע בלבו השגחת השי"ת אז באמת יחד לבם שעל ידי זה נתייחד לבייהו כחדא. וממילא והסירותי מחלה מקרבך שיסיר היצר הרע העושה מחלה מקרבינו. לא תהיה משכלה ועקרה בארצך. עקרה הוא מי שאינו נקלט בלבו שום התפעלות מהקדושה כענין שדרשו (בכורות מד :) עקרה שלא תהא תפילתך עקורה לפני המקום דהיינו שאינה עושה פירות. ומשכלה הוא גם אם נקלט לפעמים בלבו הוא רק לשעה ומיד חולפת ועוברת מאתו והוא כדוגמא המפלת נפלים. את מספר ימיך אמלא. כי כל נפש מישראל מספר ימי חייו קצובים לפי עבודתו בקדושה וצריך ליזהר שלא יחסר אף יום א' ממדת ימיו וכש"נ ואברהם זקן בא בימים היינו שבא לעולם הבא שלם עם כל ימיו בקדושה ועל זה בא הבטחת השי"ת שגם אם האדם קלקל וחיסר ממדת ימיו עם כל זה אם ישים אל לבו מעתה לכנוס בעבודתו יתברך אזי ישלים וימלא לו השי"ת את מספר ימיו החסרים לו וזהו את מספר ימיך אמלא:
לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא (שמות כג כו). הקישור זה לזה נראה, על פי מ"ש בהגהת נחלת יעקב (פרשת אחרי) דכל מי שנברא, ודאי ראוי להוליד דלא לתהו (ישעיה מה יח), אלא ודאי דאינו מאותו הדור רק אתשל בגלגול. וידוע דאמלא בימים לשון נשלם, כמו שכתב במורה נבוכים בוימלאו ימיה ללדת (בראשית כה כד), ואם כן אין שייך נשלם רק באם שאין בא בגלגל, ודוק. עוד יתבאר לא תהיה משכלה וגו' (שמות כג כו). על פי הגמרא (יומא דף ע"א ע"א) שדרש בפסוק (משלי ח ד) אליכם אישים אקרא, דתלמידי חכמים נקראים נקבה שהן תשושי כח כנקבה. והנה ידוע (ב"ר ל' ו') דתולדותיהן של צדיקים הם מעשיהם הטובים, ולפי זה מי שאין לו מעשים, הוא עקר על דרך האמת. והנה מי שיש לו, ומקלקל על ידי פגימת פיו ולשונו כנודע או על ידי פניות, הוא נקרא משכל, והבן. והיינו לא תהיה משכלה ועקרה בארצך. ועל פי זה מבואר את מספר ימיך אמלא, כי איתא בסוף עוקצין (פ"ג מי"ב) עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות וכו'. והנה קשה מאד שיהיו כל הצדיקים שווין, והלא כל אחד נכוה וכו' (ב"ב ע"ה ע"א), (ועיין בעקרים מאמר ב' פרק למ"ד). אבל יובן על פי מ"ש זקני מהרש"א ז"ל שם, כי הוא דברים אחדים עם מ"ש בפרק יש נוחלין (ב"ב דף קל"ד ע"א) אמרו עליו על רבי יוחנן בן זכאי וכו', לקיים מה שנאמר (משלי ח כא) להנחיל אוהבי וגו', אמר הקב"ה ינחיל אותם בעולם הבא ש"י עולמות למלא אוצרותיהם שבנו להם בעולם הזה בלימוד התורה וכל חכמתם שזכר, כמ"ש (משלי ט א) חכמות נשים בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה, עד כאן דבריו. והם מעט הכמות ורב האיכות למבין כי יותן לכל צדיק ש"י עולמות, אבל המילוי היא התורה והחכמה והמעשים טובים שלו שהכין בעולם הזה, ויש שימלא הכל, ואם כן הם חלוקין בכמות המילוי ואיכות המילוי, מבאשר משפטו שם פעלו, והבן. וכן הוא פירש הפסוק לפי זה (משלי ח') להנחיל אוהבי יש שוה לכל, ואוצרותיהם שהכינו בזה אמלא הי"ש עולמות. וידוע דהימים של הצדיק הם חיים וקיימים, ואם כן מי שמסגל בכל יום תורה ומצות ומעשים טובים ואינו מקלקלן, באותן הימים ימלא אוצרותיו. והיינו את מספר ימיך אמלא, ר"ל עם מספר ימיך אמלא מה שהובטח ממקום אחר ואוצרותיהם אמלא, והבן. ועל פי זה פירשתי בקינות מלא רודפתי וחסרה שנת גאולי. דהנה ידוע דכל אדם צריך לעשות גאולה בנפשו מן הסט"א בכל יום, ולבנות בעצמו בית המקדש, ולדעתי לזה רמזו רז"ל (ירושלמי יומא פ"א ה"א) כל מי שאינו נבנה בית המקדש בימיו וגו', בימיו דייקא. והנה מי ששב באחרונה, גם כן נמחל לו הכל (עיין קידושין מ' ע"ב), אבל אין לו במה למלאות, והיינו מלא רודפתי כי נרדף בהמילוי, הואיל וחסרה שנת גאולי שלא עשה גאולה בימיו ושניו, והבן.
עוד על פסוק הנ"ל ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימך והסירותי מרלה מקרבך לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא ואת אימתי אשלח לפניך והמתי את כל העם כו' ויש לדקדק שהיה לו לומר ואברך את לחמך כו' ונראה ע"פ פשוטו דהנה איתא מאן דבעי למהוי חסידא יקיים מילי דברכות יש לומר כך דהנה בכל מיני דומם צומח חי שבעולם יש בהם ניצוצות הקדושות שצריכים אנחנו ב"י לעלות אותם לשורשם וכשאדם אוכל או לובש איזה מלבוש לעבודת השם ית' כדי לקיים נפשו לעבודתו ית"ש אזי יש עלי' לאותו ניצוץ הקדוש שיש בו ועיקר במהשמעלה הניצוצין הוא הברכה שמברך על האכילה והשתיה בקדושה אז ע"י הברכה ההוא מעלה הדבר ההיא למעלה לשורשו וזהו שאיתא בגמ' ברכות שמקשי קראי אהדדי השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ונאמר כי לה' הארץ ומשני כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה נמצא כשמברך האדם בקדושה על אכילתו ושתיתו אז קונה הדבר ההוא כאלו בראו וממילא כשאוכל בקדושה כנ"ל אזי היא לו האוכל והמשקה לרפואה לכל מיחושיו וממילא ע"י ברכות גורם עוד שפע ששפיע הקב"ה עוד מזון לעולם וממשיך השפע על כנ"י לבדו ולא יהיה אחיזה לחיצוני' בהשפע עליונה כי נו"נ מקבלת השפע מעולמות עליונים ומשפעת לתחתונים ואם ח"ו אינו מברך לקב"ה על מזונו אזי גורם חלילה הסתלקות השפע מעולמות עליונים שלא יושפע מהעולמות עליונים לכנ"י ומעט השפע שיירד לצורך קיים העולם חוטפים החצונים ח"ו וזהו פי' הפסוקים הנ"ל וברך את לחמך ר"ל שתברך על מזונך בקדושה ובטהרה והסירותי מחלה בקרבך ר"ל שהמאכל תהיה בעצמו רפואה לחולים ולא תצטרך לרפואות ולא תהיה משכלה ר"ל שלא תשכל השפע מכנ"י לחיצונים חלילה וגם לא תהיה עקרה ר"ל שלא יתעכב השפע בעולמות העליונים רק תרד השפע תמיד מעולמות עליונים לארצך דהיינו לכנ"י הנקרא ארצך את מספר ימיך אמלא ר"ל ספירות ובהירות העולמת עליונים שנקראים ימים אמלא אותם תמיד שפע להריק לתחתונים או הפי' כפשוטו את מספר ימיך אמלא ר"ל שהקב"ה ימלא שנותכם שתאריכו ימים ואת אימתי אשלח לפניך כו' ר"ל הפי' כך כי כשאדם הולך בעבודת הבורא ב"ה באמת ומרחיק עצמו מן השקר אזי הוא דבק בהקב"ה כי שמו של הקב"ה הוא נקרא אמת וכשהשם של הקב"ה נקרא על האדם אזי אימתו מוטלת על הבריו' וזהו את אימתי אשלח לפניך ר"ל כשתלך באמת אזי שמו של הקב"ה נקרא על אדם והמותי את כל העם ר"ל שתיפול פחדיך על כל העמים כשיראו ששם ה' נקרא עליך ויראו ממך כנ"ל.
רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, (תהילים קי״ט:י״ח) גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ. כַּמָה אִינוּן בְּנִי נְשָׁא טִפְּשִׁין דְּלָא יָדְעִין וְלָא מִסְתַּכְּלִין לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין דְּאוֹרַיְיתָא כָּל חַיִּין וְכָל חֵירוּ וְכָל טוּב בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי. (ההוא חירו דעלמא דין ודעלמא דאתי איהו) (נ"א ההוא חירו דעלמא דאתי איהו חיין בעלמא דין). חַיִּין אִינוּן בְּעַלְמָא דֵין דְּיִזְכּוּן לְיוֹמִין שְׁלֵמִין בְּהַאי עַלְמָא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (שמות כ״ג:כ״ו) אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא. וּלְיוֹמִין אֲרִיכִין בְּעַלְמָא דְאָתֵי. בְּגִין דְּאִינוּן חַיִּין שְׁלֵימִין, אִינוּן חַיִּין דְּחֵידוּ, חַיֵּי בְּלָא עֲצִיבוּ, חַיִּין דְּאִינוּן חַיִּין. חֵירוּ בְּעַלְמָא דֵין חֵירוּ דְּכֹלָּא, דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא לָא יָכְלִין לְשַׁלְטָאָה עֲלוֹי כָּל עַמִּין דְּעַלְמָא.
Rabbi Elazar opened with the verse, "Open you my eyes, that I may behold wondrous things out of Your Torah" (Tehilim 119:17). How foolish men are, for they do not know, and do not seek to be occupied with, Torah. Torah is the whole life. All freedom and all goodness in this world and in the World to Come are contained within it. It is life in this world; namely, they may merit full days in this world, as it is written, "The number of your days I will fulfill" (Shemot 23:26). And one will merit long days in the World to Come, for this whole life is a life of joy, life without sadness, life that is real life, freedom in this world, freedom from everything, because other nations cannot rule over anyone who is engaged in the study of Torah.
מַאן דְּאָמַר בְּנִיסָן נוֹלְדוּ — בְּנִיסָן מֵתוּ. מַאן דְּאָמַר בְּתִשְׁרִי נוֹלְדוּ — בְּתִשְׁרִי מֵתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם״, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״הַיּוֹם״, וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״הַיּוֹם״ — הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי. לְלַמֶּדְךָ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְמַלֵּא שְׁנוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מִיּוֹם לְיוֹם מֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא״.
The Gemara continues: The one who said that in Nisan the Patriarchs were born also holds that in Nisan they died. The one who says that in Tishrei they were born also holds that in Tishrei they died, as it is stated about Moses on the day of his death: “And he said to them: I am one hundred and twenty years old today” (Deuteronomy 31:2). As there is no need for the verse to state “today,” since it is clear that Moses was speaking on that day, what is the meaning when the verse states “today”? It is to teach that Moses was speaking precisely, as if to say: Today my days and years are exactly filled and completed. This comes to teach you that the Holy One, Blessed be He, sits and fills the years of the righteous from day to day and from month to month, as it is stated: “The number of your days I will fulfill” (Exodus 23:26). Similarly, the Patriarchs merited that their years be fulfilled to the day, and so they died on the same date they were born.