א"ר יהודה בר אלעי:
בשעה שהיו ישראל עומדין על הים היו עומדין ומדיינין זה עם זה.
זה אומר אני ארד תחלה, וזה אומר אני ארד תחלה,
מתוך כך קפץ נחשון בן עמינדב לתוך גלי הים.
ועליו הוא אומר (תהלים סט ב) הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹקִ֑ים כִּ֤י בָ֖אוּ מַ֣יִם עַד־נָֽפֶשׁ.
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה:
לֹא כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה אֶלָּא:
זֶה אוֹמֵר אֵין אֲנִי יוֹרֵד תְּחִילָּה לַיָּם
וְזֶה אוֹמֵר אֵין אֲנִי יוֹרֵד תְּחִילָּה לַיָּם.
קָפַץ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וְיָרַד לַיָּם תְּחִילָּה שֶׁנֶּאֱמַר סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה עֹד רָד עִם אֵל
וְעָלָיו מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹקִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מׇעֳמָד וְגוֹ׳ אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְגוֹ׳.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה מֹשֶׁה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
יְדִידַיי טוֹבְעִים בַּיָּם וְאַתָּה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה לְפָנַי?
אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם:
וּמָה בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת?
אָמַר לוֹ: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ וְגוֹ׳.
לְפִיכָךְ זָכָה יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת מֶמְשָׁלָה בְּיִשְׂרָאֵל,
שֶׁנֶּאֱמַר הָיְתָה יְהוּדָה לְקׇדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו -
מָה טַעַם הָיְתָה יְהוּדָה לְקׇדְשׁוֹ וְיִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו?
מִשּׁוּם דְּהַיָּם רָאָה וַיָּנֹס.
Rabbi Yehuda said to Rabbi Meir: That is not how the incident took place. Rather, this tribe said: I am not going into the sea first, and that tribe said: I am not going into the sea first. Then, in jumped the prince of Judah, Nahshon ben Amminadab, and descended into the sea first, accompanied by his entire tribe, as it is stated: “Ephraim surrounds Me with lies and the house of Israel with deceit, and Judah is yet wayward toward God [rad im El]” (Hosea 12:1), which is interpreted homiletically as: And Judah descended [rad] with God [im El]. And in this regard, the tradition, i.e., the Writings, explicates Nahshon’s prayer at that moment: “Save me, God; for the waters are come in even unto the soul. I am sunk in deep mire, where there is no standing…let not the water flood overwhelm me, neither let the deep swallow me up” (Psalms 69:2–3, 16).
At that time, Moses was prolonging his prayer.
The Holy One, Blessed be He, said to him: My beloved ones are drowning in the sea and you prolong your prayer to me?
Moses said before Him: Master of the Universe, but what can I do?
God said to him: “Speak to the children of Israel that they go forward. And you, lift up your rod and stretch out your hand” (Exodus 14:15–16).
For this reason, because Nahshon and the tribe of Judah went into the sea first, the tribe of Judah merited to govern Israel, as it is stated: “Judah became His sanctuary, Israel His dominion. The sea saw it and fled” (Psalms 114:2–3).
The baraita interprets the verses in this manner: What is the reason that Judah became His sanctuary and Israel came under His dominion? It is because “the sea saw it and fled.”