אמרה לו טמאה אני לך, שמים ביני לבינך, נטולה אני מן היהודים אם משמשתך אני, הרי זה יגרש.
וחכמים אומ': לא כל אשה שתאמר לבעלה טמאה אני לא הרי זה גישר אלא אומרין תבדק; לא כל האשה שתאמר לבעלה השמים ביני לבינך הרי זה יגרש, אלא אומרין תשאל נדרה; לא כל האשה שתאמר לבעלה נטולה אני מן היהודים אם משמשתך אני הרי זה יגרש.
(ב) וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־רָאשֵׁ֣י הַמַּטּ֔וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהֹוָֽה׃ (ג) אִישׁ֩ כִּֽי־יִדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לַֽיהֹוָ֗ה אֽוֹ־הִשָּׁ֤בַע שְׁבֻעָה֙ לֶאְסֹ֤ר אִסָּר֙ עַל־נַפְשׁ֔וֹ לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ כְּכׇל־הַיֹּצֵ֥א מִפִּ֖יו יַעֲשֶֽׂה׃ (ד) וְאִשָּׁ֕ה... (יד) כׇּל־נֵ֛דֶר וְכׇל־שְׁבֻעַ֥ת אִסָּ֖ר לְעַנֹּ֣ת נָ֑פֶשׁ אִישָׁ֥הּ יְקִימֶ֖נּוּ וְאִישָׁ֥הּ יְפֵרֶֽנּוּ׃... (יז) אֵ֣לֶּה הַֽחֻקִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה בֵּ֥ין אִ֖ישׁ לְאִשְׁתּ֑וֹ בֵּֽין־אָ֣ב לְבִתּ֔וֹ בִּנְעֻרֶ֖יהָ בֵּ֥ית אָבִֽיהָ׃
And he hid himself at night, and he entered the house of Bilhah [at night], and he found her sleeping alone on a bed in her house. And he lay with her, and she awoke and saw, and behold Reuben was lying with her in the bed, and she uncovered the border of her covering and seized him, and cried out, and discovered that it was Reuben.
And she was ashamed because of him, and released her hand from him, and he fled.
And she lamented because of this thing exceedingly, and did not tell it to any one. And when Jacob returned and sought her, she said unto him: "I am not clean for thee, for I have been defiled as regards thee; for Reuben hath defiled me, and hath lain with me in the night, and I was asleep, and did not discover until he uncovered my skirt and slept with me."
And Jacob was exceedingly wroth with Reuben because he had lain with Bilhah, because he had uncovered his father's skirt. And Jacob did not approach her again because Reuben had defiled her. And as for any man who uncovereth his father's skirt. his deed is wicked exceedingly, for he is abominable before the Lord.
האומרת לבעלה השמים ביני וביניך, יעשו דרך בקשה ביניהן, שכן מצינו באמינו שרה שאמרה לו לאבינו אברהם "ישפט ה' ביני וביניך", אלא כך אמרה לו, "גרש האמה הזאת ואת בנה" - מלמד שהיתה אמינו שרה רואה את ישמעאל בנה במסין, וצד חגבין, ומעלה ומקטיר לע"ז. אמרה שמא ילמוד יצחק בני כך, וילך ויעבד כך, ונמצא שם שמים מתחלל בדבר. אמ' לה, לאחר שזכין לו לאדם חבין לו, אחר שעשינוה מלכה ועשינוה גברה והכנסנוה לגדולה זו, נטרדנה מתוך בתינו, מה הבריות אומרות עלינו, לא נמצא שם שמים מתחלל בדבר. אמרה לו הואיל ואתה אומ' חילול שמים בדבר זה, ואני אומרת חילול שמים בדבר זה, יכריע המקום בין דברי לדבריך. הכריע המקום בין דבריה לדבריו שנ' "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" - שאין ת"ל "כל", מה ת"ל "כל"? מלמד שהכריע לשנייה שהכריע לראשונה, מה שניה לעדות הגר, אף הראשונה לעדות הגר.
רִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים כול׳.
הָא לֹא הֵבִיאֶה רְאַייָה לִדְבָרֶיהָ פְּשִׁיטָא שֶׁהִיא מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ.
אָמַר רִבִּי הִילָא: לֹא מִסְתַּבְּרָא, אִם הָיָה חָבֵר יָחוּשׁ וְאִם הָיָה כֹהֵן שֶׁהִיא אֲסוּרָה לוֹכַל בִּתְרוּמָה?
אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרִין דְּרַבָּנִין וְהִתִירָהּ לוֹכַל בִּתְרוּמָה.
אָמַר רִבִּי חַגַּיי: אַבָּא יְדַע רֵישָׁא וְסֵיפָא - אִיסְטְרַטִּיּוֹת נִכְנְסוּ לָעִיר וּבָאת אִשָּׁה וְאָֽמְרָה אִיסְטְרַטִּיּוֹט חִבְּקַנִי וְהִטִּיל שִׁכְבַת זֶרַע בֵּין בִּרְכַּיי וְהִתִירָהּ לוֹכַל בִּתְרוּמָה.
אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבְלַיי בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁאָֽמְרָה הַבֵּיאָם שֶׁלִּי פִּיתַּנִי, אָמַר לָהּ: אֵין הַבֵּיאָם אָסוּר? וְאָֽסְרָהּ.
הָכָא אַתְּ אָמַר וְאָֽסְרָהּ, הָכָא אַתְּ אָמַר וְהִתִּירָהּ?
תַּמָן בָּאָת לוֹסַר עַצְמָהּ וְהִתִּירָהּ, בְּרַם הָכָא בָאת לְהַתִיר עַצְמָהּ וְמָֽסְרָהּ.
שָׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינָךְ.
כַּמָּא דִשְׁמַיָּא רְחִיקִין מִן אַרְעָא כֵּן תְּהֵא הַאי אִתְּתָא רְחִיקָה מִן הַהוּא גַבְרָא.
יַעֲשׂוּ דֶרֶךְ בַּקָּשָׁה.
אָמַר רַב הוּנָא: יַעֲשׂוּ סְעוּדָה וְהֵן מִתְרַגְּלִין לָבוֹא דֶּרֶךְ סְעוּדָה.
כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש – למה נאמר? לפי שהוא אומר והפר את נדרה אשר עליה, שומע אני בין שיש בהן ענוי נפש בין שאין בהן ענוי נפש? ת"ל כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו: לא אמרתי אלא נדרים שיש בהם ענוי נפש. נדרים שהם בינו לבינה מנין? ת"ל אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו. שומע אני בין שיש בהן ענוי נפש ובין שאין בהן ענוי נפש? ת"ל כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש...
ח' אלבק, השלמות למסכת נדרים, עמ' 369.
מ"י כהנא, ספרי זוטא דברים, עמ' 347-351.