כללי במדבר-פנים וחוץ "בֵּית הַיּוֹצֵר לְנִשְׁמַת הָאֻמָּה"

זמ

אָמְרוּ עָלָיו עַל הִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁבְּכׇל יוֹם וָיוֹם הָיָה עוֹשֶׂה וּמִשְׂתַּכֵּר בִּטְרַפָּעִיק, חֶצְיוֹ הָיָה נוֹתֵן לְשׁוֹמֵר בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְחֶצְיוֹ לְפַרְנָסָתוֹ וּלְפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פַּעַם אַחַת לֹא מָצָא לְהִשְׂתַּכֵּר, וְלֹא הִנִּיחוֹ שׁוֹמֵר בֵּית הַמִּדְרָשׁ לְהִכָּנֵס. עָלָה וְנִתְלָה וְיָשַׁב עַל פִּי אֲרוּבָּה כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים מִפִּי שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן. אָמְרוּ: אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה, וּתְקוּפַת טֵבֵת הָיְתָה, וְיָרַד עָלָיו שֶׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם. כְּשֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר אָמַר לוֹ שְׁמַעְיָה לְאַבְטַלְיוֹן: אַבְטַלְיוֹן אָחִי, בְּכׇל יוֹם הַבַּיִת מֵאִיר וְהַיּוֹם אָפֵל, שֶׁמָּא יוֹם הַמְעוּנָּן הוּא? הֵצִיצוּ עֵינֵיהֶן וְרָאוּ דְּמוּת אָדָם בַּאֲרוּבָּה. עָלוּ וּמָצְאוּ עָלָיו רוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת שֶׁלֶג. פֵּרְקוּהוּ, וְהִרְחִיצוּהוּ וְסָכוּהוּ, וְהוֹשִׁיבוּהוּ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. אָמְרוּ: רָאוּי זֶה לְחַלֵּל עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת.

Yoma 35b:7-8

They said about Hillel the Elder that each and every day he would work and earn a half-dinar, half of which he would give to the guard of the study hall and half of which he spent for his sustenance and the sustenance of the members of his family. One time he did not find employment to earn a wage, and the guard of the study hall did not allow him to enter. He ascended to the roof, suspended himself, and sat at the edge of the skylight in order to hear the words of the Torah of the living God from the mouths of Shemaya and Avtalyon, the spiritual leaders of that generation. The Sages continued and said: That day was Shabbat eve and it was the winter season of Tevet, and snow fell upon him from the sky. When it was dawn, Shemaya said to Avtalyon: Avtalyon, my brother, every day at this hour the study hall is already bright from the sunlight streaming through the skylight, and today it is dark; is it perhaps a cloudy day? They focused their eyes and saw the image of a man in the skylight. They ascended and found him covered with snow three cubits high. They extricated him from the snow, and they washed him and smeared oil on him, and they sat him opposite the bonfire to warm him. They said: This man is worthy for us to desecrate Shabbat for him. Saving a life overrides Shabbat in any case; however, this great man is especially deserving. Clearly, poverty is no excuse for the failure to attempt to study Torah.

ברכות כ״ח א:ב׳-ח׳

תָּנָא אוֹתוֹ הַיּוֹם, סִלְּקוּהוּ לְשׁוֹמֵר הַפֶּתַח וְנִתְּנָה לָהֶם רְשׁוּת לַתַּלְמִידִים לִיכָּנֵס. שֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַכְרִיז וְאוֹמֵר: כׇּל תַּלְמִיד שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ, לֹא יִכָּנֵס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. הַהוּא יוֹמָא אִתּוֹסְפוּ כַּמָּה סַפְסַלֵּי. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: פְּלִיגִי בַּהּ אַבָּא יוֹסֵף בֶּן דּוֹסְתַּאי וְרַבָּנַן. חַד אָמַר: אִתּוֹסְפוּ אַרְבַּע מְאָה סַפְסַלֵּי. וְחַד אָמַר: שְׁבַע מְאָה סַפְסַלֵּי. הֲוָה קָא חָלְשָׁה דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, אֲמַר: דִּלְמָא חַס וְשָׁלוֹם מָנַעְתִּי תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל. אַחְזוֹ לֵיהּ בְּחֶלְמֵיהּ חַצְבֵי חִיוָּרֵי דְּמַלְיִין קִטְמָא. וְלָא הִיא, הַהִיא לְיַתּוֹבֵי דַּעְתֵּיהּ, הוּא דְּאַחְזוֹ לֵיהּ. תָּנָא: עֵדֻיוֹת בּוֹ בַּיּוֹם נִשְׁנֵית. וְכׇל הֵיכָא דְּאָמְרִינַן ״בּוֹ בַּיּוֹם״, הַהוּא יוֹמָא הֲוָה. וְלֹא הָיְתָה הֲלָכָה שֶׁהָיְתָה תְּלוּיָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁלֹּא פֵּירְשׁוּהָ. וְאַף רַבָּן גַּמְלִיאֵל לֹא מָנַע עַצְמוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ אֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת. דִּתְנַן: בּוֹ בַּיּוֹם בָּא יְהוּדָה גֵּר עַמּוֹנִי לִפְנֵיהֶם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. אָמַר לָהֶם: מָה אֲנִי לָבֹא בַּקָּהָל? אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: אָסוּר אַתָּה לָבֹא בַּקָּהָל. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מוּתָּר אַתָּה לָבֹא בַּקָּהָל. אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה׳״? אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וְכִי עַמּוֹן וּמוֹאָב בִּמְקוֹמָן הֵן יוֹשְׁבִין? כְּבָר עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּבִלְבֵּל אֶת כׇּל הָאוּמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָסִיר גְּבֻלוֹת עַמִּים וַעֲתוּדוֹתֵיהֶם שׁוֹשֵׂתִי וְאוֹרִיד כַּבִּיר יוֹשְׁבִים״, וְכׇל דְּפָרֵישׁ — מֵרוּבָּא פָּרֵישׁ. אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״וְאַחֲרֵי כֵן אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן נְאֻם ה׳״, וּכְבָר שָׁבוּ! אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל״, וַעֲדַיִין לֹא שָׁבוּ. מִיָּד הִתִּירוּהוּ לָבֹא בַּקָּהָל.

Berakhot 28a:2-8

It was taught: On that day that they removed Rabban Gamliel from his position and appointed Rabbi Elazar ben Azarya in his place, there was also a fundamental change in the general approach of the study hall as they dismissed the guard at the door and permission was granted to the students to enter. Instead of Rabban Gamliel’s selective approach that asserted that the students must be screened before accepting them into the study hall, the new approach asserted that anyone who seeks to study should be given opportunity to do so. As Rabban Gamliel would proclaim and say: Any student whose inside, his thoughts and feelings, are not like his outside, i.e., his conduct and his character traits are lacking, will not enter the study hall. The Gemara relates: On that day several benches were added to the study hall to accommodate the numerous students. Rabbi Yoḥanan said: Abba Yosef ben Dostai and the Rabbis disputed this matter. One said: Four hundred benches were added to the study hall. And one said: Seven hundred benches were added to the study hall. When he saw the tremendous growth in the number of students, Rabban Gamliel was disheartened. He said: Perhaps, Heaven forbid, I prevented Israel from engaging in Torah study. They showed him in his dream white jugs filled with ashes alluding to the fact that the additional students were worthless idlers. The Gemara comments: That is not the case, but that dream was shown to him to ease his mind so that he would not feel bad. It was taught: There is a tradition that tractate Eduyyot was taught that day. And everywhere in the Mishna or in a baraita that they say: On that day, it is referring to that day. There was no halakha whose ruling was pending in the study hall that they did not explain and arrive at a practical halakhic conclusion. And even Rabban Gamliel did not avoid the study hall for even one moment, as he held no grudge against those who removed him from office and he participated in the halakhic discourse in the study hall as one of the Sages. As we learned in a mishna: On that day, Yehuda, the Ammonite convert, came before the students in the study hall and he said to them: What is my legal status in terms of entering into the congregation of Israel, i.e., to marry a Jewish woman? Rabban Gamliel said to him: You are forbidden to enter into the congregation. Rabbi Yehoshua said to him: You are permitted to enter into the congregation. Rabban Gamliel said to Rabbi Yehoshua: Wasn’t it already stated: “An Ammonite and a Moabite shall not enter into the congregation of the Lord; even to the tenth generation shall none of them enter into the congregation of the Lord forever” (Deuteronomy 23:4)? How can you permit him to enter the congregation? Rabbi Yehoshua said to Rabban Gamliel: Do Ammon and Moab reside in their place? Sennacherib already came and, through his policy of population transfer, scrambled all the nations and settled other nations in place of Ammon. Consequently, the current residents of Ammon and Moab are not ethnic Ammonites and Moabites, as it is stated in reference to Sennacherib: “I have removed the bounds of the peoples, and have robbed their treasures, and have brought down as one mighty the inhabitants” (Isaiah 10:13). And although it is conceivable that this particular convert is an ethnic Ammonite, nevertheless, there is no need for concern due to the halakhic principle: Anything that parts from a group parts from the majority, and the assumption is that he is from the majority of nations whose members are permitted to enter the congregation. Rabban Gamliel said to Rabbi Yehoshua: But wasn’t it already stated: “But afterward I will bring back the captivity of the children of Ammon, says the Lord” (Jeremiah 49:6) and they have already returned to their land? Therefore, he is an ethnic Ammonite and he may not convert. Rabbi Yehoshua said to Rabban Gamliel: That is no proof. Wasn’t it already stated in another prophecy: “And I will turn the captivity of My people Israel and they shall build the waste cities, and inhabit them; and they shall plant vineyards, and drink the wine thereof; they shall also make gardens, and eat the fruit of them” (Amos 9:14), and they have not yet returned? In rendering the ruling, only proven facts may be taken into consideration. They immediately permitted him to enter the congregation. This proves that Rabban Gamliel did not absent himself from the study hall that day and participated in the halakhic discourse.

שבת י״ז א:ו׳

אָמַר לוֹ: אִם תַּקְנִיטֵנִי, גּוֹזְרַנִי טוּמְאָה אַף עַל הַמְּסִיקָה. נָעֲצוּ חֶרֶב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, אָמְרוּ: הַנִּכְנָס — יִכָּנֵס, וְהַיּוֹצֵא — אַל יֵצֵא. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה הִלֵּל כָּפוּף וְיוֹשֵׁב לִפְנֵי שַׁמַּאי כְּאֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים. וְהָיָה קָשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל כַּיּוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ הָעֵגֶל. וּגְזוּר שַׁמַּאי וְהִלֵּל וְלָא קַבִּלוּ מִינַּיְיהוּ, וַאֲתוֹ תַּלְמִידַיְיהוּ גְּזוּר וְקַבִּלוּ מִינַּיְיהוּ.

Shabbat 17a:6

Shammai said to him: If you provoke me and insist that there is no difference between gathering olives and grapes, then, in order not to contradict this, I will decree impurity on the gathering of olives as well. They related that since the dispute was so intense, they stuck a sword in the study hall, and they said: One who seeks to enter the study hall, let him enter, and one who seeks to leave may not leave, so that all of the Sages will be assembled to determine the halakha. That day Hillel was bowed and was sitting before Shammai like one of the students. The Gemara said: And that day was as difficult for Israel as the day the Golden Calf was made, as Hillel, who was the Nasi, was forced to sit in submission before Shammai, and the opinion of Beit Shammai prevailed in the vote conducted that day. And Shammai and Hillel issued the decree, and the people did not accept it from them. And their students came and issued the decree, and the people accepted it from them.

בַּכֹּל סרלואי

תפילת האסיר

אֲ-דֹנָי, חוֹמוֹת הַכֶּלֶא

אֲנִי מִתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ בְּחֵרוּק צִפָּרְנַיִם

מְרוֹצֵץ אֶת רֹאשִׁי עַל הַסּוֹרֵג.

אַתָּה שׁוֹמֵר עָלַי מֵהָעוֹלָם

אֵינֶנִּי רָאוּי לוֹ.

גַּם כָּאן תָּקוּעַ רְסִיס שָׁמַיִם בְּלִבִּי

וְצִפּוֹר יָרְדָה לְלַקֵּט פֵּרוּר שֶׁל חֶסֶד בֵּין הַפְּרָחִים.

מַה לִי בַּחוּץ בַּמֶּרְחָב הַכַּבִּיר

מַה לִי וְלָאֹפֶק, לִצְחוֹק הַיְּלָדִים, לְמַגָּע הָאַגָּבִי

לַשְּׂמָלוֹת עַל יַרְכֵי הַנָּשִׁים.

אֲנִי מַעֲדִיף אֶת חִבּוּק הַמָּוֶת שֶׁל הַבְּדִידוּת הַמֻּכָּר לִי

עַל פְּנֵי צְלִיפַת הַשּׁוֹט מֵעָרְפָּן שֶׁל הַבְּרִיּוֹת.

כְּדֵי שֶׁלֹּא אַשְׁחִית אֶת הָעוֹלָם בְּמַגַּע יָדַי

חַסְרוֹת הָאֱמוּנָה

עֲשֵׂה אֶת לִבִּי לְחֶדֶר לְלֹא דֶּלֶת

אַגִּישׁ אֶת אָזְנִי אֶל הַמַּשְׁקוֹף

רוֹצֵעַ אֶת חֲלוֹמוֹתַי אֲנִי לוֹחֵשׁ

אָהַבְתִּי אֶת עֲווֹנִי

אַל תַּקְשִׁיב

משנה ברכות ד׳:א׳-ב׳

(א) תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, עַד חֲצוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת. תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד פְּלַג הַמִּנְחָה. תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע. וְשֶׁל מוּסָפִין כָּל הַיּוֹם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁבַע שָׁעוֹת:

(ב) רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה הָיָה מִתְפַּלֵּל בִּכְנִיסָתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּבִיצִיאָתוֹ תְּפִלָּה קְצָרָה. אָמְרוּ לוֹ, מַה מָּקוֹם לִתְפִלָּה זוֹ. אָמַר לָהֶם, בִּכְנִיסָתִי אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא תֶאֱרַע תַּקָלָה עַל יָדִי, וּבִיצִיאָתִי אֲנִי נוֹתֵן הוֹדָיָה עַל חֶלְקִי:

Mishnah Berakhot 4:1-2

(1) This mishna determines the times beyond which the different prayers may not be recited. According to the Rabbis, the morning prayer may be recited until noon. Rabbi Yehuda says: It may be recited only until four hours after sunrise. According to the Rabbis, the afternoon prayer may be recited until the evening. Rabbi Yehuda says: It may be recited only until the midpoint of the afternoon [pelag haminḥa], i.e., the midpoint of the period that begins with the sacrifice of the daily afternoon offering and ends at nightfall, which is the end of the afternoon. The evening prayer may be recited throughout the night and is not fixed to a specific hour. According to the Rabbis, the additional prayer may be recited all day. Rabbi Yehuda says: It may be recited only until seven hours after sunrise.

(2) In addition to the halakhot relating to the fixed prayers, the Gemara relates: Rabbi Neḥunya ben Hakana would recite a brief prayer upon his entrance into the study hall and upon his exit. They said to him: The study hall is not a dangerous place that would warrant a prayer when entering and exiting, so what room is there for this prayer? He said to them: Upon my entrance, I pray that no mishap will transpire caused by me in the study hall. And upon my exit, I give thanks for my portion.

סף בית המדרש/ח"ן ביאליק

מִקְדַּשׁ אֵל נְעוּרַי, בֵּית־מִדְרָשִׁי הַיָּשָׁן!

סִפְּךָ אֲשֶׁר רָקַב שֵׁנִית עָלַי נִקְרָה,

אֶרְאֶה שֵׁנִית כְּתָלֶיךָ הַנִּמְלָחִים כֶּעָשָׁן,

אֶת־סְחִי קַרְקָעֲךָ, אֶת־פִּיחַ הַתִּקְרָה.

מִשְׁנֶה חָרְבָּה חָרַבְתָּ מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד,

עָלָה חָצִיר בִּמְסִלָּתְךָ וּשְׁבִילֶיךָ דָשָׁאוּ,

אֶרֶג הָעַכָּבִישׁ עַל־סִפּוּנְךָ רוֹעֵד,

עַל־גַּגְּךָ הַנִּקְרָע בְּנֵי־עֹרְבִים יִקְרָאוּ;

אֶבֶן אֶבֶן תִּשָּׁמֵט וְתֻכֶּה רְסִיסִים,

עַמּוּדֶיךָ יִתְפַּלָּצוּן, כֻּלְּךָ עֹמֵד בְּנִסִּים.

בַּעֲפָרְךָ יִתְפַּלֵּשׁ אָרוֹן מֵאֵין תּוֹרָה,

גְּוִילִים בָּלִים וִירֹקִים יִרְקְבוּ בֶּחָבִית;

נוּגוֹת בַּפְּרָצוֹת תָּצֵצְנָה קַרְנֵי אוֹרָה,

וְאָבְלָה כָל־פִּנָּה וּבָכְתָה כָל־זָוִית.

כָּתְלֵי בֵּית־הַמִּדְרָשׁ, קִירוֹת הַקֳּדָשִׁים!

מַחֲבֵא רוּחַ אֵיתָן, מִקְלַט עַם עוֹלָמִים!

לָמָּה כֹה־תַעַמְדוּ דוּמָם וּכְנוֹאָשִׁים

תַּטּוּ צְלָלִים שְׁחֹרִים, צְלָלִים נֶאֱלָמִים?

הֲסָר לָעַד יְיָ מֵעַל מַשׂוּאוֹתֵיכֶם

וּטְבַעְתֶּם בַּאֲבַקְכֶם וְלֹא־יָשׁוּב עוֹד אֲלֵיכֶם?

כַּאֲבֵלִים אִלְּמִים חֶרֶשׁ תִּתְאַבָּלוּ

וּבִיגוֹנְכֶם קְפָאתֶם קוֹדְרִים, נֶעֱזָבִים.

הֲתִזְכְּרוּ כָמוֹנִי אֶת־הַיָּמִים כָּלוּ?

הֲלִבְנֵיכֶם יְצָאוּכֶם הִנְּכֶם נֶעֱצָבִים?

הֲלֹא תִשְׁאֲלוּ לִשְׁלוֹם אֲסוּפֵיכֶם בַּמֶּרְחַקִּים –

שָׁב הִנְנִי עַתָּה מֵעֵמֶק הֶעָכוֹר;

נִמְלַטְתִּי לְהַגִּיד לָכֶם כִּי גָבְרוּ הַמַּכִּים,

נִלְחַמְנוּ כַגִּבּוֹרִים, אַךְ הֻכִּינוּ אָחוֹר –

וַאֲנִי יָתוֹם נִדָּח, עוֹלַל טִפּוּחֵיכֶם,

אֻמְלָל, בּוֹש וּמְנֻצָּח שָׁב שֵׁנִית עָדֵיכֶם.

וְשֵׁנִית, בֵּית־מִדְרָשִׁי, כְּפוּף רֹאשׁ כֶּעָנִי

וּמַשְׁמִים כָּמוֹךָ עַל סִפְּךָ אֶעֱמֹדָה;

הַאֵבְךְּ לְחֻרְבָּנְךָ, אִם־אֵבְךְּ לְחֻרְבָּנִי,

וְאִם לִשְׁנֵיהֶם יַחְדָּו אֵבְךְּ וְאֶסְפֹּדָה?

הָהּ! קִנְּךָ מְשֻׁלָּח, גּוֹזָלֶיךָ נָעוּ נָצוּ,

נָגֹזּוּ כַצֵּל כֻּלָּם בֵּין הָעֵצִים הַגְּבֹהִים.

רַבִּים אֶל־רָאשֵׁי הַצּוּרִים נֻפָּצוּ

וּבְשָׂדוֹת אֲחֵרִים עוֹד רַבִּים תּוֹעִים;

הֲיָמוּתוּ מוֹת יְשָׁרִים? אוֹ יִמְצְאוּ מְנוּחָה

בְּחַיֵּי נְבָלִים וְלָעַד יִשְׁכָּחוּךָ?

לֹא אָרִיתִי יַעְרוֹת דְּבַשׁ עַל־דַּרְכִּי הַמְסוֹרָר,

מֵאָז הִפְרִידַתְנוּ הָרוּחַ הָרָעָה;

אָבַד נִצְחִי מֵיְיָ, כָּל עוֹלָמִי הִתְפּוֹרָר,

בָּאוּ מַיִם עַד־נָפֶשׁ – אַךְ הִיא בָם לֹא־בָאָה…

לֹא רֵיקָם שִׁלַּחְתַּנִי מִצִּלְּךָ הַשַּׁאֲנָן –

מַלְאָכֶיךָ הַטּוֹבִים שִׁלְּחוּנִי בַדֶּרֶךְ:

מַחֳשָׁבָה פֹרִיָּה, הִגָּיוֹן רַעֲנָן,

לֵב שָׁלֵם וּבֹטֵחַ עֵת תִּכְשַׁל הַבֶּרֶךְ;

אָמְנָם יָכֹל לִי אוֹיְבִי, כְּלִי רִיק הִצִּיגָנִי –

אַךְ הִצַּלְתִּי אֱלֹהָי – וֵאלֹהִים הִצִּילָנִי!

וָאֹמַר: רַב־לִי לִשְׂבֹּעַ מַשְׂטֵמָה,

קִיקָלוֹן וּבֹשֶׁת תַּחַת אַהֲבָתִי.

הֲטֶרֶם אֵרֶא יַד הַשֶּׁקֶר רוֹמֵמָה?

מִי־לִי שָׁם? מַה־לִּי שָׁם? אָשׁוּבָה לִמְנוּחָתִי.

נֵס אֱלֹהִים אֱמֶת בֶּעָפָר לֹא אֲעוֹלֵל,

לֹא־אֶמְכֹּר בְּכֹרָתִי בִּנְזִיד עֲדָשִׁים;

בִּתְרוּעַת הַשֶּׁקֶר קוֹלִי לֹא יִתְבּוֹלֵל,

מִהְיוֹת כְּפִיר בֵּין כְּפִירִים אֶסָּפֶה עִם־כְּבָשִׂים.

לֹא חוֹנַנְתִּי בִּמְתַלְעוֹת וּבְצִפָּרְנַיִם –

כָּל־כֹּחִי לֵאלֹהִים, וֵאלֹהִים – חַיִּים!

וּכְחֹמֶט הַמִּתְכַּנֵּס בְּתוֹךְ קַשְׂקְשׂוֹתָיו

אֶתְבַּצֵּר בְּמִבְצַר הָרוּחַ בִּדְמָמָה;

חָמוּשׁ בִּכְלִי נִשְׁקִי אֶשְׁמֹר דַּלְתוֹתָיו –

לַמּוֹעֵד אֶתְעוֹרְרָה וְאֵצֵא לַמִּלְחָמָה.

יְיָ עַל יְמִינִי! הוּא יַחְצֹב רָהַב,

וּבְרוּחַ אֵל צְבָאוֹת אֲגַבֵּר חֲיָלִים.

רָאִיתִי הַכְּפִירִים בְּתַלְתַּלֵּי הַזָהָב

שֶׁנָּפְלוּ עַל־הַרְרֵי הַצְּבָאִים חֲלָלִים.

כָּל־הַבָּשָׂר חָצִיר, יָבֵשׁ כֹּחֵהוּ,

כִּי רוּחַ יְיָ נָשְׁבָה בּוֹ – וְאֵינֵהוּ.

לֹא הַכּוֹת בְּאֶגְרֹף אֶת־יָדִי לִמַּדְתִּי,

וּבְתִירוֹשׁ וּזְנוּנִים לֹא־כִלִּיתִי כֹחִי;

לָשִׁיר שִׁיר יְיָ בַּתֵּבֵל נוֹלַדְתִּי,

שִׁבְיִי – שְׁבִי צֶדֶק, צֵיד מִשְׁפָּט – מַלְקוֹחִי.

זִמְרַת נְעִים זְמִירוֹתַי – בְּפִי כָל־הַנְּשָׁמָה

לְמִקְצֵּה הַשָׁמַיִם וְעַד קְצֵיהֶם;

כֹּה תָסֹל הָאֱמֶת מְסִלָּתָהּ בִּדְמָמָה,

כֵּן קוֹלוֹת אֱלֹהִים מִתְפּוֹצְצִים מֵאֲלֵיהֶם;

אֵין אֹמֶר, אֵין דְּבָרִים, בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם,

וְדִבְרֵי אֱלֹהֵינוּ יָקוּמוּ לְעוֹלָם.

גַּם־שְׁמִי אֲשֶׁר מָחוּ מִסִּפְרָם בְּגָאוֹן

עַל־בְּלִי גֵאַלְתִּיו בְּזִמָּה וּבְדָמִים –

הָאַחֲרוֹן עַל־עָפָר יָקוּם מִמַּשָּׁאוֹן

וִיהִי חוֹתַם שַׁדַי בְּדִבְרֵי הַיָּמִים.

אָז יֵדְעוּ מִי־הָיָה הַשָּׂב נְזִיר הַלְאֻמִּים,

שֶׁנָּדַד עִם־צְלוֹחִית שֶׁל־פְּלַיְטוֹן בֵּין זֵדִים

וַיִּזְרֹק וַיַּז גּוֹיִם רַבִּים עֲצוּמִים

וַיְטַהֵר הָרוּחוֹת וַיְבַעֵר הַשֵּׁדִים.

לֹא גֵרְשָׁם בִּקְסָמִים, לֹא הֲדָפָם בְּנָחַשׁ,

כִּי בְּמַקֵּל וּבְתַרְמִיל וּבִתְפִלַּת לָחַשׁ.

לֹא תָמוּט, אֹהֶל שֵׁם! עוֹד אֶבְנְךָ וְנִבְנֵיתָ,

מֵעֲרֵמוֹת עֲפָרְךָ אֲחַיֶּה הַכְּתָלִים;

עוֹד תְּבַלֶּה הֵיכָלוֹת, כַּאֲשֶׁר בִּלִּיתָ

בְּיוֹם הֶרֶס רָב, בִּנְפֹל מִגְדָּלִים.

וּבְרַפְּאִי אֶת־מִקְדַּשׁ יְיָ הֶהָרוּס –

אַרְחִיבָה יְרִיעוֹתָיו וְאֶקְרַע לוֹ חַלּוֹנָי,

וְהָדַף הָאוֹר חֶשְׁכַת צִלּוֹ הַפָּרוּשׂ,

וּבֵעָלוֹת הֶעָנָן יֵרֵד כְּבוֹד אֲדֹנָי;

וְרָאוּ כָל־בָּשָׂר לְמִקְּטַנָּם וְעַד־גְּדוֹלָם,

כִּי יָבֵשׁ חָצִיר, נָבֵל צִיץ – וַייָ לְעוֹלָם!

משנה אבות א׳:א׳

(א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה:

Pirkei Avot 1:1

(1) Moses received the Torah at Sinai and transmitted it to Joshua, Joshua to the elders, and the elders to the prophets, and the prophets to the Men of the Great Assembly. They said three things: Be patient in [the administration of] justice, raise many disciples and make a fence round the Torah.

מכות י׳ א:י׳-י״ג

תנא תלמיד שגלה מגלין רבו עמו שנאמר וחי עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא אמר ר' זעירא מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון א"ר יוחנן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו איני והא א"ר יוחנן מנין לדברי תורה שהן קולטין שנאמר (דברים ד, מג) את בצר במדבר וגו' [וכתיב בתריה] (דברים ד, מד) וזאת התורה לא קשיא הא בעידנא דעסיק בה הא בעידנא דלא עסיק בה ואי בעית אימא מאי קולטין ממלאך המות כי הא דרב חסדא הוה יתיב וגריס בבי רב ולא הוה קא יכול שליחא [דמלאכא דמותא] למיקרב לגביה דלא הוה שתיק פומיה מגירסא סליק ויתיב אארזא דבי רב פקע ארזא ושתיק ויכיל ליה

Makkot 10a:10-13

The Sages taught: In the case of a student who was exiled, his teacher is exiled to the city of refuge with him, so that the student can continue studying Torah with him there, as it is stated: “And he shall flee to one of these cities and live,” from which it is derived: Perform some actions for the unintentional murderer so that life in the city will be conducive to living for him. Since Torah study is an integral component of his life, arrangements must be made to ensure continuity in that facet of his existence. Rabbi Zeira says: From here one learns that a person should not teach a student who is not fit, as that may result in the teacher following the student into exile. Rabbi Yoḥanan says: In the case of a teacher of Torah who was exiled, his school is exiled with him. The Gemara asks: Is that so that a teacher of Torah is exiled? But doesn’t Rabbi Yoḥanan himself say: From where is it derived that matters of Torah provide refuge, i.e., that the blood redeemer may not harm one who is engaged in Torah? It is derived from a verse, as it is stated: “Bezer in the wilderness, in the flatlands, for the Reubenites; and Ramoth in Gilead, for the Gadites; and Golan in Bashan, for the Manassites” (Deuteronomy 4:43), in the list of cities of refuge designated by Moses, and it is written thereafter: “And this is the Torah” (Deuteronomy 4:44). Based on that juxtaposition it is derived that the status of Torah is like that of a city of refuge. The Gemara answers: This is not difficult, as this statement of Rabbi Yoḥanan, that the status of Torah is like that of a city of refuge, is referring to Torah at the time that one is engaged in its study, and that statement of Rabbi Yoḥanan, that the teacher of Torah must take his school to the city of refuge, is referring to the teacher of Torah at the time that he is not engaged in its study. His mere presence in a city of refuge provides him with continuous protection. And if you wish, say: What is the meaning of Rabbi Yoḥanan’s statement that matters of Torah provide refuge? It means protection, but not for an unintentional murderer from the blood redeemer; rather, it means protection from the Angel of Death. This is as it was in this incident where Rav Ḥisda was sitting and studying in the study hall of Rav and the agent of the Angel of Death was unable to approach him and take his life because his mouth was not silent from his study for even a moment. The agent ascended and sat on the cedar tree of the study hall of Rav. The cedar tree broke and Rav Ḥisda was momentarily silent, startled by the sudden noise, and the agent of the Angel of Death overcame him. Apparently, matters of Torah provide protection from the Angel of Death only when one is actively engaged in their study.

תלמוד ירושלמי מגילה ג׳:ג׳

שְׁמוּאֵל אָמַר. נִכְנַס שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתוֹ קַפַּנְדָּרִיָא מוּתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ קַפַּנְדָּרִיָא. תַּנֵּי. בָּתֵּי כְנֶיסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶן קַלּוּת רֹאשׁ. לָא אוֹכְלִין וְלֹא שׁוֹתִין בָּהֶן וְלֹא מְטַייְלִין בָּהֶן וְלֹא יְשֵׁינִים בָּהֶן וְלֹא נִכְנָסִין בָּהֶן לֹא בַחַמָּה בִימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִגְשָׁמִים בִּמוֹת הַגְּשָׁמִים. אֲבָל שׁוֹנִין וְדוֹרְשִׁין בָּהֶן. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לִֵוי אָמַר. בָּתֵּי כְנֶיסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת לַחֲכָמִים וּלְתַלְמִידֵיהֶם.

Jerusalem Talmud Megillah 3:3

MISHNAH: One may sell a synagogue only on the condition that they could take it back any time they so desire, the words of Rebbi Meïr. But the Sages are saying that one may sell it permanently except for four things, a bath house, a tannery, a ritual bath, and a urinal. Rebbi Jehudah says, one sells it as a courtyard and the buyer may use it as he pleases.
In addition, Rebbi Jehudah said, in a destroyed synagogue one does not eulogize, nor twine ropes, nor set in it traps, nor on its roof lay out produce, nor use it as a short-cut, for it is said, I shall lay waste your holy places, they are in their holiness even if laid waste. If grasses are growing there one shall not tear them out because of the bad feeling. HALAKHAH: This you are saying for a private synagogue. But for a public synagogue it is forbidden even if it is built up. Rebbi Ḥiyya bar Abba said, Rebbi Joḥanan was cursing women who hung their clothing in the air of the study hall. Samuel said, if he entered without intending to use it as a short-cut he may use it as short-cut. It was stated: “One may not behave unbecomingly in synagogues and houses of study. One neither eats nor drinks in them, nor takes walks in them, nor sleeps in them, nor enters into them because of the sun in summer or because of the rain in winter, but one studies and preaches in them.” Rebbi Joshua ben Levi said, synagogues and houses of study are for the sages and their students. Rebbi Ḥiyya, Rebbi Yasa were received in the synagogue. Rebbi Immi commanded to the teachers, if a person comes to you who is dirtied by study, accept him and his donkey and his implements. Rebbi Berekhiah went to the synagogue of Bet-Shean. He saw a man washing his hands and feet from its pail. He told him, it is forbidden to you. On the next day this man saw him washing his hands and feet from its pail. He said to him, Rabbi, to you it is permitted and to me it is forbidden? He answered him, yes. He asked, why? He said to him, so says Rebbi Joshua ben Levi: synagogues and houses of study are for the sages and their students. These fore-courts, may one pass through them? Rebbi Abbahu passed through its fore-court. Is it permitted? Rebbi Zachariah the son-in-law of Rebbi Levi said, the teacher was intimidating and if Rebbi Abbahu had not passed through he would not have let go the children.

חיי מוהר"ן פ״ח

(א) (ח) בַּחֹל וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהָיְתָה חֲתֻנָּה וְהָיוּ שָׁם כַּלּוֹת הַרְבֵּה וְכַלָּה אַחַת הָיְתָה בֵּינֵיהֶם חֲשׁוּבָה מִכֻּלָּם וְהָיְתָה נִרְאָה בְּעֵינֵי הָעוֹלָם חֲשׁוּבָה מֵהֶם, וְהָיוּ שָׁם קַפֶּלְיֶעס [מַקְהֵלוֹת] הַיְנוּ כְּלֵי שִׁיר שֶׁהָיוּ מְנַגְּנִים. וְרָאִיתִי שֶׁנִּפְתַּח פֶּתַח וְנִכְנְסוּ אֶל הַיְשִׁיבָה וְהָיוּ מִתְאַסְּפִים הָמוֹן רַב אֶל הַיְשִׁיבָה. וּכְשֶׁרָאִיתִי שֶׁהֵם מִתְרַבִּים וְהוֹלְכִים הָיִיתִי מְחַשֵּׁב אֵיךְ אוּכַל לִכְנֹס בֵּין הָמוֹן רַב כָּזֶה. וְחָטַפְתִּי עַצְמִי לְשָׁם וְהָיִיתִי עוֹמֵד עַל גַּבָּם וְהָיָה שָׁם רֹאשׁ יְשִׁיבָה שֶׁהָיָה לוֹמֵד עִמָּהֶם וְהָיָה שָׁם כְּבוֹד הַתּוֹרָה גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד וְהַכַּלּוֹת הָיוּ מְרַקְּדִים. וְעִקָּר הָיָה הַכַּלָּה הַחֲשׁוּבָה הַנַּ"ל שֶׁהִיא הָיְתָה מְרַקֶּדֶת שָׁם. וְכָל מַה שֶּׁהָיְתָה הַקַּפֶּלְיֶע מְנַגֶּנֶת אֵיזֶה נִגּוּן הָיְתָה הִיא מְזַמֶּרֶת הַנִּגּוּן בְּעַצְמָהּ אַחַר־כָּךְ. וְהָיָה שָׁם כְּבוֹד הַתּוֹרָה גָּדוֹל מְאֹד וְנִפְלֵאתִי הַרְבֵּה מְאֹד עַל גֹּדֶל כְּבוֹד הַתּוֹרָה שֶׁהָיָה שָׁם. וְדִבַּרְתִּי עִם אֲנָשִׁים שֶׁהָיִיתִי מַכִּיר עִמָּהֶם הַרְאִיתֶם כְּבוֹד הַתּוֹרָה כָּזֶה. וּכְפִי הַנִּרְאֶה הָיוּ עוֹסְקִים בְּלִמּוּד הַפָּשׁוּט בְּנִגְלֶה כִּי הַנִּרְאֶה שֶׁהָיוּ שָׁם רַבָּנִים וְגַם הַסְּפָרִים הָיוּ מַרְאִים עַל זֶה שֶׁהָיוּ סְפָרִים גְּדוֹלִים מְאֹד כְּדֶרֶךְ הַלִּמּוּד הַנַּ"ל:

Chayei Moharan 88

...

ויקרא רבה ד׳:ו׳

אָמַר רַבִּי אֶלְעָשֵׂא גּוֹי אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, כְּתִיב בְּתוֹרַתְכֶם (שמות כג, ב): אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת, אָנוּ מְרֻבִּים מִכֶּם מִפְּנֵי מָה אֵין אַתֶּם מַשְׁוִין עִמָּנוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה. אָמַר לוֹ, יֵשׁ לְךָ בָּנִים, אָמַר לוֹ הִזְכַּרְתַּנִּי צָרָתִי, אָמַר לוֹ לָמָּה, אָמַר לוֹ הַרְבֵּה בָּנִים יֵשׁ לִי, בְּשָׁעָה שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין עַל שֻׁלְחָנִי זֶה מְבָרֵךְ לֵאלוֹהֵי פְּלוֹנִי וְזֶה מְבָרֵךְ לֵאלוֹהֵי פְּלוֹנִי, וְאֵינָם עוֹמְדִים מִשָּׁם עַד שֶׁמְפַצְּעִין אֶת מֹחָן אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ. אָמַר לוֹ וּמַשְׁוֶה אַתָּה עִמָּהֶן, אָמַר לוֹ, לֹא. אָמַר לוֹ, עַד שֶׁאַתָּה מַשְׁוֶה אוֹתָנוּ, לֵךְ הַשְׁוֵה אֶת בָּנֶיךָ, נִדְחַף וְהָלַךְ לוֹ. כֵּיוָן שֶׁיָּצָא אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, רַבִּי, לָזֶה דָּחִיתָ בְּקָנֶה רָצוּץ, לָנוּ מָה אַתָּה מֵשִׁיב, אָמַר לָהֶם בְּעֵשָׂו כְּתִיב בֵּיה שֵׁשׁ נְפָשׁוֹת וּכְתִיב בּוֹ נְפָשׁוֹת הַרְבֵּה, דִּכְתִיב (בראשית לו, ו): וַיִּקַח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ, וּבְיַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וּכְתִיב בֵּיהּ נֶפֶשׁ אֶחָת, דִּכְתִיב (שמות א, ה): וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ, אֶלָּא עֵשָׂו שֶׁהוּא עוֹבֵד לֶאֱלֹהוֹת הַרְבֵּה כְּתִיב בֵּיהּ נְפָשׁוֹת הַרְבֵּה, אֲבָל יַעֲקֹב שֶׁהוּא עוֹבֵד לֶאֱלוֹהַּ אֶחָד כְּתִיב בּוֹ נֶפֶשׁ אַחַת, וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ וגו'.

Vayikra Rabbah 4:6

(6) Hezkiya taught (Jeremiah 50:17): "Israel are scattered sheep" - why are Israel likened to a sheep? Just as a sheep, when hurt on its head or some other body part, all of its body parts feel it. So it is with Israel when one of them sins and everyone feels it. (Numbers 16:22): "When one man sins [will You be wrathful with the whole community]." Rabbi Shimon bar Yochai taught a parable: Men were on a ship. One of them took a drill and started drilling underneath him. The others said to him: What are sitting and doing?! He replied: What do you care. Is this not underneath my area that I am drilling?! They said to him: But the water will rise and flood us all on this ship. This is as Iyob said (Job 19:4): "If indeed I have erred, my error remains with me." But his friends said to him (Job 34:37): "He adds transgression to his sin; he extends it among us." [The men on the ship said]: You extend your sins among us. Rabbi Elasa said: a gentile asked Rabbi Yehoshua ben Karha: In your Torah, it is written (Exodus 23:2): "After the multitude will you side." We are more numerous than you, so why don't you become like us in practicing idolatry? He [Rabbi Yehoshua ben Karha] said to him: Do you have children? He replied: You reminded me of my troubles. He asked: Why? [The gentile] said: I have many children. When they sit at my table, this one blesses to this god and that one blesses to that god, and they don't get up from the table until they wrack each other's brains. He [Rabbi Yehoshua ben Karha] said: Do you settle [the arguments] with them? He said: No. He [Rabbi Yehoshua ben Karha] said: Before you make us agree with you, find agreement with your own children! [The gentile] was spurned and went away. After he left [Rabbi Yehoshua ben Karha's] students said to him: Rabbi! You pushed him away like a broken reed, but what would you answer for us? He said to them: Six souls are about written [in the Torah] about Esau, and "souls" [nefashot] is written in the plural, as stated (Genesis 36:6): "Esau took his wives, his sons and daughters, and all the souls of his household." For Yaakov, however, there were seventy souls, and soul [nefesh] is written [in the Torah] in the singular. As it is stated (Exodus 1:5): "And all of the people [nefesh] that were of Jacob's issue, etc." Because Esau worshipped many gods, it is written many "souls," but for Yaakov--who worshipped one God--it is written one soul, "And all of the people [nefesh], etc."

בבא מציעא פ״ד א:י״ד-י״ח

ומאימתי גמר מלאכתן רבי יוחנן אמר משיצרפם בכבשן ריש לקיש אמר משיצחצחן במים א"ל לסטאה בלסטיותיה ידע אמר ליה ומאי אהנת לי התם רבי קרו לי הכא רבי קרו לי אמר ליה אהנאי לך דאקרבינך תחת כנפי השכינה חלש דעתיה דרבי יוחנן חלש ריש לקיש אתאי אחתיה קא בכיא אמרה ליה עשה בשביל בני אמר לה (ירמיהו מט, יא) עזבה יתומיך אני אחיה עשה בשביל אלמנותי אמר לה (ירמיהו מט, יא) ואלמנותיך עלי תבטחו נח נפשיה דר' שמעון בן לקיש והוה קא מצטער ר' יוחנן בתריה טובא אמרו רבנן מאן ליזיל ליתביה לדעתיה ניזיל רבי אלעזר בן פדת דמחדדין שמעתתיה אזל יתיב קמיה כל מילתא דהוה אמר רבי יוחנן אמר ליה תניא דמסייעא לך אמר את כבר לקישא בר לקישא כי הוה אמינא מילתא הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא ומפריקנא ליה עשרין וארבעה פרוקי וממילא רווחא שמעתא ואת אמרת תניא דמסייע לך אטו לא ידענא דשפיר קאמינא הוה קא אזיל וקרע מאניה וקא בכי ואמר היכא את בר לקישא היכא את בר לקישא והוה קא צוח עד דשף דעתיה [מיניה] בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה

Bava Metzia 84a:14-18

These Sages inquired: And when is the completion of their manufacture? Rabbi Yoḥanan says: It is from when one fires these items in the furnace. Reish Lakish said: It is from when one scours them in water, after they have been fired in the furnace. Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: A bandit knows about his banditry, i.e., you are an expert in weaponry because you were a bandit in your youth. Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: What benefit did you provide me by bringing me close to Torah? There, among the bandits, they called me: Leader of the bandits, and here, too, they call me: Leader of the bandits. Rabbi Yoḥanan said to him: I provided benefit to you, as I brought you close to God, under the wings of the Divine Presence. As a result of the quarrel, Rabbi Yoḥanan was offended, which in turn affected Reish Lakish, who fell ill. Rabbi Yoḥanan’s sister, who was Reish Lakish’s wife, came crying to Rabbi Yoḥanan, begging that he pray for Reish Lakish’s recovery. She said to him: Do this for the sake of my children, so that they should have a father. Rabbi Yoḥanan said to her the verse: “Leave your fatherless children, I will rear them” (Jeremiah 49:11), i.e., I will take care of them. She said to him: Do so for the sake of my widowhood. He said to her the rest of the verse: “And let your widows trust in Me.” Ultimately, Rabbi Shimon ben Lakish, Reish Lakish, died. Rabbi Yoḥanan was sorely pained over losing him. The Rabbis said: Who will go to calm Rabbi Yoḥanan’s mind and comfort him over his loss? They said: Let Rabbi Elazar ben Pedat go, as his statements are sharp, i.e., he is clever and will be able to serve as a substitute for Reish Lakish. Rabbi Elazar ben Pedat went and sat before Rabbi Yoḥanan. With regard to every matter that Rabbi Yoḥanan would say, Rabbi Elazar ben Pedat would say to him: There is a ruling which is taught in a baraita that supports your opinion. Rabbi Yoḥanan said to him: Are you comparable to the son of Lakish? In my discussions with the son of Lakish, when I would state a matter, he would raise twenty-four difficulties against me in an attempt to disprove my claim, and I would answer him with twenty-four answers, and the halakha by itself would become broadened and clarified. And yet you say to me: There is a ruling which is taught in a baraita that supports your opinion. Do I not know that what I say is good? Being rebutted by Reish Lakish served a purpose; your bringing proof to my statements does not. Rabbi Yoḥanan went around, rending his clothing, weeping and saying: Where are you, son of Lakish? Where are you, son of Lakish? Rabbi Yoḥanan screamed until his mind was taken from him, i.e., he went insane. The Rabbis prayed and requested for God to have mercy on him and take his soul, and Rabbi Yoḥanan died.

במדבר י״א:כ״ה-כ״ט

(כה) וַיֵּ֨רֶד יְהֹוָ֥ה ׀ בֶּעָנָן֮ וַיְדַבֵּ֣ר אֵלָיו֒ וַיָּ֗אצֶל מִן־הָר֙וּחַ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו וַיִּתֵּ֕ן עַל־שִׁבְעִ֥ים אִ֖ישׁ הַזְּקֵנִ֑ים וַיְהִ֗י כְּנ֤וֹחַ עֲלֵיהֶם֙ הָר֔וּחַ וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ וְלֹ֥א יָסָֽפוּ׃ (כו) וַיִּשָּׁאֲר֣וּ שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֣ים ׀ בַּֽמַּחֲנֶ֡ה שֵׁ֣ם הָאֶחָ֣ד ׀ אֶלְדָּ֡ד וְשֵׁם֩ הַשֵּׁנִ֨י מֵידָ֜ד וַתָּ֧נַח עֲלֵהֶ֣ם הָר֗וּחַ וְהֵ֙מָּה֙ בַּכְּתֻבִ֔ים וְלֹ֥א יָצְא֖וּ הָאֹ֑הֱלָה וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ בַּֽמַּחֲנֶֽה׃ (כז) וַיָּ֣רׇץ הַנַּ֔עַר וַיַּגֵּ֥ד לְמֹשֶׁ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֶלְדָּ֣ד וּמֵידָ֔ד מִֽתְנַבְּאִ֖ים בַּֽמַּחֲנֶֽה׃ (כח) וַיַּ֜עַן יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן מְשָׁרֵ֥ת מֹשֶׁ֛ה מִבְּחֻרָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנִ֥י מֹשֶׁ֖ה כְּלָאֵֽם׃ (כט) וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה הַֽמְקַנֵּ֥א אַתָּ֖ה לִ֑י וּמִ֨י יִתֵּ֜ן כׇּל־עַ֤ם יְהֹוָה֙ נְבִיאִ֔ים כִּי־יִתֵּ֧ן יְהֹוָ֛ה אֶת־רוּח֖וֹ עֲלֵיהֶֽם׃

Numbers 11:25-29

(25) Then, after coming down in a cloud and speaking to him, יהוה drew upon the spirit that was on him and put it upon the seventy participating elders. And when the spirit rested upon them, they spoke in ecstasy, but did not continue. (26) Two of the participants, one named Eldad and the other Medad, had remained in camp; yet the spirit rested upon them—they were among those recorded, but they had not gone out to the Tent—and they spoke in ecstasy in the camp. (27) An assistant ran out and told Moses, saying, “Eldad and Medad are acting the prophet in the camp!” (28) And Joshua son of Nun, Moses’ attendant from his youth, spoke up and said, “My lord Moses, restrain them!” (29) But Moses said to him, “Are you wrought up on my account? Would that all יהוה’s people were prophets, that יהוה put [the divine] spirit upon them!”

קונטרס חיבה יתירה, במדבר י״א:כ״ו:א׳

(א) ויתנבאו במחנה. שאר שבעים הזקנים ניבאו ולא יספו אבל אלדד ומידד המשיכו לנבא, כי מאחר שנשארו במחנה היו מעורים עם הבריות, וזהו שאמר יהושע אדני משה כלאם שאם יתנם בבית הסוהר וינתקם מבני ישראל הם כלים מאליהם. תנאי לנבואה הוא שיהיה הנביא מעורה עם הבריות ומכיר את החיים, וראיה ממשה שהיה בעל נסיון בחיים יותר משאר בני ישראל לפי שנתגדל בבית פרעה ויצא אל אחיו וברח למדין.

Chibbah Yeteirah on Torah, Numbers 11:26:1

...

כתלי ביתי/ אברהם שלונסקי
כָּתְלֵי בֵּיתִי אֵינָם כְּחַיִץ לִי בֵּינִי לְבֵין עוֹלָם, -
יֵשׁ חֶסֶד הַצְמִיחָה, הַמַקְשִׁיבָה אַךְ פְּנִימָה,
כִּי הַמַקְשִׁיב לַכֹּל אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ כְּלוּם,
רַק הַמַחְרִישׁ הֲמֻלוֹתָיו לְשֶׁמַע הַדְמָמָה
שׁוֹמֵעַ אֶת הַכֹּל וְאֶת כֻּלָם.

כָּתְלֵי בֵּיתִי אֵינָם כְּחַיִץ לִי בֵּינִי לְבֵין עוֹלָם, -
הֵם עֲצִימַת-עֵינָיו שֶׁל הָרוֹאֶה דָבָר עַד תֹם;
כִּי הָרוֹאֶה הַכֹּל אֵינוֹ רוֹאֶה מְאוּמָה,
רַק הַצוֹפֶה אֶל הָאֶחָד-וְאֵין-בִּלְתוֹ
זוֹכֶה לִרְאוֹת כָּל הַדְבָרִים כֻּלָם.

כָּתְלֵי בֵּיתִי אֵינָם כְּחַיִץ לִי בֵּינִי לְבֵין עוֹלָם, -
הֵם סוֹד הַהִתְגַלוּת לוֹמַר בְּאֵין מַכְלִים;
כִּי הַדוֹבֵר בַּשַׁעַר אֵינוֹ דוֹבֵר לְאִישׁ,
וְהַסָחִים טַנְדוּ סָחִים אַךְ זֶה לָזֶה,
רַק הַמֵסִיחַ עִם נַפְשׁוֹ מֵסִיחַ עִם כֻּלָם.

כָּתְלֵי בֵּיתִי אֵינָם כְּחַיִץ לִי בֵּינִי לְבֵין עוֹלָם. -

כל שושנה/זלדה

כָּל שׁוֹשַׁנָּה הִיא אִי
שֶׁל הַשָּׁלוֹם הַמֻּבְטָח,
הַשָּׁלוֹם הַנִּצְחִי.

בְּכָל שׁוֹשַׁנָּה מִתְגּוֹרֶרֶת
צִפּוֹר סַפִּירִית
שֶׁשְּׁמָהּ “וְכִתְּתוּ”.

וְנִדְמֶה
כֹּה קָרוֹב
אוֹר הַשּׁוֹשַׁנָּה,
כֹּה קָרוֹב
נִיחוֹחָהּ,
כֹּה קָרוֹב
שֶׁקֶט הֶעָלִים,
כֹּה קָרוֹב
אוֹתוֹ אִי –
קַח סִירָה
וַחֲצֵה אֶת יָם הָאֵשׁ.

ברכות ס״ג ב:י״ד

דָּבָר אַחֵר: ״הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל״ — כַּתְּתוּ עַצְמְכֶם עַל דִּבְרֵי תוֹרָה. כִּדְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מִנַּיִן שֶׁאֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מִתְקַיְּימִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל״.

Berakhot 63b:14

The Gemara offers an alternative explanation of this verse: “Keep silence [hasket] and hear, Israel”; break [kattetu] yourselves over words of the Torah. This is in accordance with the opinion of Reish Lakish, as Reish Lakish said: From where is it derived that matters of Torah are only retained by one who kills himself over it? As it is stated: “This is the Torah: When one dies in a tent” (Numbers 19:14); true Torah study demands the total devotion of one who is willing to dedicate his life in the tent of Torah.

הרב עמיטל

באחד הימים, בעת שהיה תלמיד ב'חדר', באחת ההפסקות שיחקו כל הילדים בחצר ולפתע ראו משהו עובר בשמים. באותו רגע הם היו בטוחים שהמשיח מגיע. הילדים נטלו ידיים לכבוד בואו של המשיח ופתחו בשירה וריקודים סביב אחד העצים שבחצר. בשלב הזה יצא המלמד לראות על מה המהומה, קרא לכולם להיכנס חזרה לחדר והשבית את השמחה. את הסיפור היה הרב נוהג לסיים בחיוך, ובאמירה שאילולא היה המלמד קורא להם להיכנס המשיח היה בא…

ילקוט שמעוני, מלכים א', קפ"ב

"וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטֻמִים" [מלכים א ו, ד].

אָמַר רַבִּי אָבִין הַלֵּוִי: אַתְּ מוֹצֵא, מִי שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת לוֹ חַלּוֹנוֹת – עוֹשֶׂה אוֹתָם רְחָבוֹת מִבִּפְנִים וְצָרוֹת מִבַּחוּץ.

לָמָּה? שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹאֲבוֹת אוֹר.

אֲבָל חַלּוֹנוֹת שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ רְחָבוֹת מִבַּחוּץ וְצָרוֹת מִבִּפְנִים,

לָמָּה? שֶׁיִּהְיֶה הָאוֹר יוֹצֵא מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמֵאִיר לָעוֹלָם.

שרה פרידלנד בן ארזה

עַל סִפּוֹ שֶׁל הֵיכָל הוֹתַרְנוּ רְדִידִים וּשְׁבִיסִים,

בְּבוֹאֵנוּ לִקְרָאתֵךְ צְמִידִים הִשַּׁלְנוּ וְטַבָּעוֹת וְקִשּׁוּרִים,

יָפוּזוּ זְרוֹעוֹתֵינוּ רֵיקוֹת נִכְחֵךְ.

קוּמִי, מַלְכָּה אֲסוּרָה כַּדָּם,

פְּרוּשָׁה בְּשַׁרְשֶׁרֶת בְּאָרוֹן בְּהֵיכָל.

מִקּוּרִים הִתְנַעֲרִי,

יְלָדוֹת יָלַדְנוּ לָךְ

לִפְתֹּחַ דְּלָתַיִךְ, לְהַנְעִים לָךְ זְמִירוֹת.

[…]ְ מִשֶּׁהֻּתַּר אַבְנֵטֵךְ וְהֻפְשְׁטָה הַגְּלִימָה

מִשֶּׁהוֹשַטְתְּ לִי צַוָּארַיִךְ לִקְרִיאָה

תַּמָּה,

שׁוּב אֲנִי חֵיק,

אֵם מִשְׁתָּאָה לָךְ וּפְקוּחָה

לְהִזָּהֵר בְּמַרְפֵּסֵךְ.

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור