מנין - מקורות והגדרות

משנה מסכת ברכות פרק ז משנה ג

כיצד מזמנין בג' אומר נברך בג' והוא אומר ברכו בעשרה אומר נברך לאלהינו בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשרה רבוא במאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר ברכו באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר ברכו ברבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו ברבוא והוא אומר ברכו כענין שהוא מברך כך עונין אחריו ברוך ה' אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו ר' יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר (תהלים סח) במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל אמר רבי עקיבא מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה' רבי ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך:
משנה ד
שלשה שאכלו כאחד אינן רשאין ליחלק וכן ארבעה וכן חמשה ששה נחלקין עד עשרה ועשרה אינן נחלקין עד שיהיו עשרים:

משנה מסכת פסחים פרק ט משנה י
שתי חבורות שנתערבו פסחיהן אלו מושכין להן אחד ואלו מושכין להן אחד אחד מאלו בא לו אצל אלו ואחד מאלו בא לו אצל אלו וכך הם אומרים אם שלנו הוא הפסח הזה ידיך משוכות משלך ונמנית על שלנו ואם שלך הוא הפסח הזה ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלך וכן חמש חבורות של חמשה חמשה ושל עשרה עשרה מושכין להן אחד מכל חבורה וחבורה וכן הם אומרים:

משנה מסכת מגילה פרק א משנה ג
איזו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנים[1] פחות מכאן הרי זה כפר באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין אבל זמן עצי כהנים ותשעה באב חגיגה והקהל מאחרין ולא מקדימין אף על פי שאמרו מקדימין ולא מאחרין מותרין בהספד ובתעניות ומתנות לאביונים אמר רבי יהודה אימתי מקום שנכנסין בשני ובחמישי אבל מקום שאין נכנסין לא בשני ולא בחמישי אין קורין אותה אלא בזמנה:

משנה מסכת מגילה פרק ד משנה ג
אין פורסין את שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהם ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא
ואין עושין מעמד ומושב ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים וברכת חתנים ואין מזמנין בשם
פחות מעשרה
ובקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן:

משנה מסכת אבות פרק ג משנה ו
רבי חלפתא איש כפר חנניה אומר עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם שנאמר (תהלים פ"ב) אלהים נצב בעדת אל ומנין אפילו חמשה שנאמר (עמוס ט') ואגודתו על ארץ יסדה ומנין אפילו שלשה שנאמר בקרב אלהים ישפוט ומנין אפילו שנים שנאמר (מלאכי ג') אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע וגו' ומנין אפילו אחד שנאמר (שמות כ') בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך:

משנה מסכת ברכות פרק ט משנה ה
כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים מן העולם משקלקלו המינין ואמרו אין עולם אלא אחד התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם

משנה מסכת יומא פרק ז משנה א
בא לו כהן גדול לקרות, אם רצה לקרות בבגדי בוץ קורא ואם לא קורא באצטלית לבן משלו. חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכהן גדול וכהן גדול עומד ומקבל וקורא. עומד וקורא אחרי מות ואך בעשור וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן. ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה. ומברך עליה שמנה ברכות על התורה ועל העבודה ועל ההודאה ועל מחילת העון ועל המקדש בפני עצמו ועל ישראל בפני עצמן (ועל ירושלים בפני עצמה) ועל הכהנים בפני עצמן ועל שאר התפלה:

משנה מסכת תענית פרק ב משנה ב
עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקם כדי שיהא לבו שלם בתפלה ואומר לפניהם עשרים וארבעה ברכות שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש:

משנה מסכת ראש השנה פרק ד משנה ה
סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עמהן ואינו תוקע קדושת היום ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים דברי רבי יוחנן בן נורי אמר ליה רבי עקיבא אם אינו תוקע למלכיות למה הוא מזכיר אלא אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים:
משנה ו
אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות מעשרה שופרות רבי יוחנן בן נורי אומר אם אמר שלש שלש מכולן יצא אין מזכירין זכרון מלכות ושופר של פורענות מתחיל בתורה ומשלים בנביא רבי יוסי אומר אם השלים בתורה יצא:
משנה ז
העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה השני מתקיע ובשעת ההלל ראשון מקרא את ההלל:

באף אחד מן המקומות בהם מוזכר "מנין" במשנה אין הכוונה למניין עשרה העומדים לתפילה. ברוב המכריע של המקורות דלהלן במונח מתייחס לחפצים דוממים או לזמן (ימים; שנים) ולא לבני אדם:
שביעית ח:ג; תרומות א:ז; ד:ג; יום טוב [ביצה] ג:ח; נזיר א:ז; ג:ב; ג:ה; בבא מציעא ט:י; סנהדרין ה:ה; שבועות ו:ו; עדיות א:ה; א:ז; ז:ה; ערכין ב:ו; ט:א; קנים א:ב; ג:ה; אהלות ב:א; פרה א:א
המילה ציבור מוזכרת במשנה שבעים פעם ובכולן חוץ משתיים, הכוונה לכל העם. יוצאי דופן הם המופעים בברכות ה:ה ובראש השנה ד:ט שם מדובר על שליח ציבור

משנה מסכת מגילה פרק ד משנה ג

[קבוצה ראשונה - ענייני תפילה במעמד ציבורי]
אין פורסין את שמע [תורה]
ואין עוברין לפני התיבה [טקסט מאוחר/חז"ל]
ואין נושאין את כפיהם [תורה]
ואין קורין בתורה [תורה]
ואין מפטירין בנביא [נביאים]
[קבוצה שנייה - מעגל החיים ובניית קהילה:
לוויה, אבלות, חתונה, סעודה משותפת]
ואין עושין מעמד ומושב
ואין אומרים ברכת אבלים
ותנחומי אבלים
וברכת חתנים
ואין מזמנין בשם
פחות מעשרה
[קבוצה שלישית - פדיון הקדש. קשר שטחי (עשרה אנשים) או הקניית חשיבות למעמד]
ובקרקעות תשעה וכהן
ואדם כיוצא בהן:

תוספתא מסכת מגילה (ליברמן) פרק ג הלכה יד

אין עושין מעמד ומושב פחות מעשרה
ואין מעמד ומושב פחות משבעה פעמים
ואין אומ' ברכת אבלים פחות מעשרה
ואין אבלים מן המנין
אין אומ' ברכת חתנים פחות מעשרה
וחתנים מן המנין

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כג עמוד ב

גמרא. מנא הני מילי?
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן:
דאמר קרא ונקדשתי בתוך בני ישראל - כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. מאי משמע? - דתני רבי חייא: אתיא תוך תוך,
כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל,*
וכתיב התם הבדלו מתוך העדה, [עדת קרח]
ואתיא עדה עדה,
דכתיב התם עד מתי לעדה הרעה הזאת, [בקשר לחטא המרגלים. המונח "עדה" מופיע 17 פעם בפרשת שלח-לך, ובכל המופעים הוא מתייחס לכל העם]
מה להלן עשרה - אף כאן עשרה.

ואין עושין מעמד ומושב פחות מעשרה,
כיון דבעי למימר עמדו יקרים, עמודו! שבו יקרים, שבו!
- בציר מעשרה לאו אורח ארעא.
...ואין מזמנין על המזון בשם פחות מעשרה (וכו'),
כיון דבעי למימר נברך לאלהינו -
בציר מעשרה לאו אורח ארעא.

והקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן (וכו'), מנא הני מילי?
אמר שמואל: עשרה כהנים כתובים בפרשה, חד לגופיה,
ואידך הוי מיעוט אחר מיעוט.
ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות:
תשעה ישראלים וחד כהן. -
ואימא חמשה כהנים וחמשה ישראלים! - קשיא.
======================================================
*ויקרא פרק כב פסוק כו
(כו) וַיְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
(כז) שׁ֣וֹר אוֹ־כֶ֤שֶׂב אוֹ־עֵז֙ כִּ֣י יִוָּלֵ֔ד וְהָיָ֛ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תַּ֣חַת אִמּ֑וֹ וּמִיּ֤וֹם הַשְּׁמִינִי֙ וָהָ֔לְאָה יֵרָצֶ֕ה לְקָרְבַּ֥ן אִשֶּׁ֖ה לַיקֹוָֽק:
(כח) וְשׁ֖וֹר אוֹ־שֶׂ֑ה אֹת֣וֹ וְאֶת־בְּנ֔וֹ לֹ֥א תִשְׁחֲט֖וּ בְּי֥וֹם אֶחָֽד:
(כט) וְכִֽי־תִזְבְּח֥וּ זֶֽבַח־תּוֹדָ֖ה לַיקֹוָ֑ק לִֽרְצֹנְכֶ֖ם תִּזְבָּֽחוּ:
(ל) בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ יֵאָכֵ֔ל לֹֽא־תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּ֑קֶר אֲנִ֖י יְקֹוָֽק:
(לא) וּשְׁמַרְתֶּם֙ מִצְוֹתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְקֹוָֽק:
(לב) וְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק מְקַדִּשְׁכֶֽם:
(לג) הַמּוֹצִ֤יא אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְקֹוָֽק: פ

תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק ד הלכה ד

גמ' מכיון דתנינן אין פורסין את שמע פחות מעשרה
ליידא מילה תנינן אין עוברין לפני התיבה פחות מעשרה?
לכן צריכה, כהדא דתני אין פורסין את שמע פחות מעשרה
התחילו בעשרה והלכו להן מקצתן גומר
אין עוברין לפני התיבה פחות מעשרה
התחילו בעשרה והלכו להן מקצתן גומר
אין נושאין את כפיהן פחות מעשרה
התחילו בעשרה ויצאו להן מקצתן גומר
אין קוראין בתורה פחות מעשרה
התחילו בעשרה ויצאו להן מקצתן גומר
אין מפטירין בנביא פחות מעשרה
התחילו בעשרה ויצאו להם מקצתן גומר
ועל כולם הוא אומר [ישעי' א כח] ועוזבי ה' יכלו
...תני שמואל אין קידוש החדש אלא בעשרה
ר' בא ור' יסא בשם ר' יוחנן,
נאמר כאן עדה ונאמר להלן [במדבר יד כז] עד מתי לעדה הרעה הזאת
מה עדה האמורה להלן עשרה אף כאן עשרה
א"ר סימון נאמר כאן תוך ונאמר להלן [בראשית מב ה] ויבאו בני ישראל לשבור בתוך הבאים
מה תוך שנא' להלן עשרה אף כאן עשרה
א"ל ר' יוסה בי ר' בון אם מתוך [דף לא עמוד א] את למד סגין אינון
אלא נאמר כאן בני ישראל ונאמר להלן בני ישראל
מה להלן עשרה אף כאן עשרה:
ובקרקעות תשעה וכהן: כנגד עשרה כהנים האמורין בפרשה
ויהיו כולם כהנים?
ריבוי אחר ריבוי למעט
ויהיו כולן ישראל?
אין הפרשה יוצאה בלא כהן

מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק י הלכה ו

אין פורסין על שמע, לא בישיבה ולא בעמידה,
ואין עוברין לפני התיבה,
ואין נושאין את כפיהן,
ואין קורין בתורה,
ואין מפטירין בנביא,
ואין עושין מעמד ומושב על אנשים,
כל שכן על נשים שאין עושין מעמד ומושב על נשים,
ואין אומרין קדיש וברכו פחות מעשרה;
ורבותינו שבמערב אומרים אותו בשבעה,
ונותנין טעם לדברים,
בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו י"י, כמניין התיבות,
ויש אומרים אפילו בששה, שברכו ששי הוא;
ובמקום שיש שם תשעה או עשרה ששמעו בין ברכו בין קדיש,
ולאחר התפילה עמד אחד שלא שמע בפני אילו,
ואמר ברכו או קדיש,
וענו אילו אחריו,
יצא ידי חובתו;
וכבר התקינו חכמים לחזנים לומר לאחר גאולה,
יהי שם י"י מבורך מעתה ועד עולם,
ואחריו, ברכו את י"י המבורך,
כדי לצאת אותם שלא שמעו,
דאמר ר' יוחנן הלואי ויתפלל אדם כל היום כולו,
ונהגו אנשי מערב ואנשי מזרח לאומרו לאחר עושה השלום
בשלוש תפילות של שמנה עשרה,
גזירה משום הנכנסין והיוצאין;
ואפילו לאחר קריאת ספר תורה.
ולעניין פדיית קרקעות, תשעה וכהן,
ואדם כיוצא בהן.

רמב"ם על משנה מסכת מגילה פרק ד משנה ג

ופורשין על שמע, הוא הפרישה שלפני קרית שמע, כלומר שאדם אחד אומר יוצר ואהבה.

ר' עובדיה מברטנורא מסכת מגילה פרק ד משנה ג

אין פורסין על שמע. עשרה שבאו לבית הכנסת אחר שקראו צבור את שמע, עומד אחד ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה שלפני קריאת שמע. פורסין, לשון פרוסה, כלומר חצי דבר, משתי ברכות שלפני ק"ש אומר ברכה אחת

רש"י מסכת מגילה דף כג עמוד ב

משנה. אין פורסין על שמע - מנין הבא לבית הכנסת לאחר שקראו הצבור את שמע, עומד אחד ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה שבקריאת שמע, פורסין - לשון חצי הדבר.

תוספות מסכת מגילה דף כג עמוד ב

אין פורסין על שמע פחות מעשרה -
בירושלמי מפרש שאם התחילו בעשרה ויצאו מקצתן אפילו הכי גומרין
ועל היוצאים הוא אומר ועוזבי ה' יכלו (ישעיה א) וכן הלכה.

ואין פורסין על שמע -
הקונטרס פירש בני אדם שבאו בבית הכנסת אחר שהתפללו הצבור
ורוצים לומר קדיש וברכו צריך עשרה
ור"ת פירש דבשבעה שלא שמעו עם שלש אחרים סגי
והכי נמי איתא במס' סופרים: רבותינו שבמערב אומרים בשבעה ונותנים טעם לדבריהם דכתיב בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' (שופטים ה) דאיכא שבע תיבות
ויש אומרים אפילו בששה משום דברכו הוי הששי
ור"ת כתב בספר הישר בחמשה, משום דליכא אלא חמש תיבות עד ברכו
ונ"ל אפילו בשלשה שלא שמעו
והכי פירושו דקרא:
בפרוע פרעות בישראל - שלא עשו מה שמוטל עליהם לעשות,
אז יתנדב העם לברך ה'
וליכא אלא שלש תיבות עד בהתנדב
ותלמידי רש"י פירשו משמו
דאפילו בשביל אחד שלא שמע יכולים הם לפרוס על שמע
ואפילו אותו ששמע כבר יכול להוציא אותן שלא שמעו
כמו שאנו רואים שליח צבור
שאף על פי שהתפלל כבר השמונה עשרה ברכות בלחש
חוזר ומתפלל בקול רם
ואף על פי שכולנו בקיאין עכשיו
מכל מקום יש לומר דאין זה ראייה כל כך
דשאני השמונה עשרה ברכות
שהרי אם היה מתפלל מתחילה בקול רם
שמא לא יכוונו לבם להגיע עם שליח צבור במקום קדושה ומודים
ור"ת לא היה רוצה לעשות אפילו לעצמו.

תפארת ישראל [יכין] מסכת מגילה פרק ד משנה ג

(יד) אין פורסין את שמע. כך נקרא מה שנהגו אז,
דאחר גמר התפלה, עומד אחד,
אפילו מאותן שכבר התפללו [ותוס' מסתפקין בזה],
ואומר קדיש וברכו, וברכה ראשונה
דהיינו יוצר אור עד יוצר המאורות מדאומר בה קדושה,
ואח"כ אומר אבות וגבורות וקדושה [וי"א שגומר כל השמונה עשרה],
ועושין כל זה כדי להוציא מי שלא שמע קדיש וברכו וקדושה בצבור,
ונקרא פורס, לשון פרוסה, שאינו אומר רק קצת מהמחוייב,
דהיינו רק ברכה א' מב' ברכות שלפני הק"ש,
וזה, משום שאמר ברכו [להוציא השומע], צריך שיאמר עכ"פ ברכה א',
ואנן קיי"ל דסגי שיענו הקהל על ברכו, ברוך ה' המבורך לעולם ועד,
וא"צ שיאמר ברכה ראשונה,
מיהו לפי מנהגינו, עדיף טפי שיפרסו על שמע קודם תפלת ש"ץ בקול,
דלהוי נמי השמונה עשרה של הש"ץ על אמירת ברכו של הפורס [ס"ט]:

עלי תמר מסכת מגילה פרק ד הלכה ז

ואחרי שעיקר התפלה מזמנים קדומים מתחילה ביוצר אור
וכשישנם עשרה אז החזן אומר ברכו וברכת ק"ש,
נמצא שהוא פורס או בוצע את שמע בפתיחה של ברכו, והוא התחלת התפלה. ולפיכך הוא נקרא לפי ביטוי קדום פורס על שמע.
ודע שמשמעות אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה,
שהיו פורסין על שמע במקומן ורק לתפלת שמ"ע עברו לפני התיבה.

משנה מסכת ראש השנה פרק ג משנה ז

מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא

תוספתא מסכת ראש השנה (ליברמן) פרק ב הלכה ז

רועה שהרביץ צאנו אחורי בית הכנסת
וכן חולה שהיה מוטל אחורי בית הכנסת
ומי שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגלה
אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא

תלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת ברכות פרק ה דף ח טור ד /ה"א-דף ט טור א /ה"א

חונה אמר: המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע שנאמר סביב רשעים יתהלכון
רב חונה אמר: כל מי שאינו בבית הכנסת בעולם הזה, אינו נכנס לבית הכנסת לעתיד לבוא. מה טעם? סביב רשעים יתהלכון.
אמר רבי יוחנן: המתפלל בתוך ביתו כאילו מקיפו חומה של ברזל...
רבי פנחס בשם רבי הושעיא: המתפלל בבית הכנסת כאילו מקריב מנחה טהורה, מה טעם? כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה'
...בשם רבי אבהו: דרשו את ה' בהמצאו. איכן הוא מצוי ?
בבתי כניסיות ובבתי מדרשות
קראוהו בהיותו קרוב. איכן הוא קרוב?
אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר ולא עוד אלא שאלהיהן עומד על גבן.
מאי טעמא? אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט.
רב חסדא אמר: זה שנכנס לבית הכנסת צריך להכנס לפנים משני דלתות
מה טעם? אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום
...אם עשה כן מה כתיב תמן? כי מוצאי מצא חיים.
רב חונא אמר: זה שהוא הולך לבית הכנסת צרי' להקל את רגליו. מה טעם? נדעה נרדפה לדעת את ה'.
וכשהוא יוצא צריך להלך קימעא. מה טעם? כי אתה צעדי תספור
אמר רבי יוחנן: ברית כרותה היא היגע תלמודו בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סא עמוד א

אמר רבי יוחנן: אחורי ארי ולא אחורי אשה,
אחורי אשה - ולא אחורי עבודה זרה,
אחורי עבודה זרה - ולא אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין.
ולא אמרן אלא דלא דרי מידי, ואי דרי מידי - לית לן בה,
ולא אמרן אלא דליכא פתחא אחרינא ואי איכא פתחא אחרינא - לית לן בה,
ולא אמרן אלא דלא רכיב חמרא, אבל רכיב חמרא - לית לן בה,
ולא אמרן אלא דלא מנח תפילין, אבל מנח תפילין - לית לן בה.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ו עמוד ב

אמר רב הונא: כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע,
שנאמר: סביב רשעים יתהלכון.
אמר אביי: לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא, אבל מהדר אפיה לבי כנישתא - לית לן בה.
ההוא גברא דקא מצלי אחורי בי כנישתא ולא מהדר אפיה לבי כנישתא.
חלף אליהו, חזייה, אידמי ליה כטייעא.
אמר ליה: כדו בר קיימת קמי מרך? שלף ספסרא וקטליה.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ח עמוד א

אמר ריש לקיש: כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל - נקרא שכן רע,
שנאמר: כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל;
ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו, שנאמר: הנני נתשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אתוש מתוכם.
אמרו ליה לרבי יוחנן: איכא סבי בבבל.
תמה ואמר: למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב, אבל בחוצה לארץ לא!
כיון דאמרי ליה: מקדמי ומחשכי לבי כנישתא, אמר: היינו דאהני להו.
כדאמר רבי יהושע בן לוי לבניה: קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא, כי היכי דתורכו חיי.
אמר רבי אחא ברבי חנינא: מאי קרא? - אשרי אדם שמע לי לשקד על דלתתי יום יום לשמור מזוזת פתחי, וכתיב בתריה: כי מצאי מצא חיים.

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ג עמוד ב

אמר רב חסדא: לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי.
איכא דאמרי: משום פשיעותא, ואיכא דאמרי: משום צלויי.
מאי בינייהו? איכא בינייהו, דאיכא דוכתא לצלויי [גירסה מאוחרת - בי כנישתא אחריתי]

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כא עמוד ב
אמר רב הונא: הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין,
אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח צבור למודים - יתפלל,
ואם לאו - אל יתפלל;
רבי יהושע בן לוי אמר: אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח צבור לקדושה - יתפלל, ואם לאו - אל יתפלל.
במאי קא מפלגי? מר סבר: יחיד אומר קדושה; ומר סבר: אין יחיד אומר קדושה.
וכן אמר רב אדא בר אהבה: מנין שאין היחיד אומר קדושה - שנאמר: ונקדשתי בתוך בני ישראל - כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה.
מאי משמע? דתני רבנאי אחוה דרבי חייא בר אבא: אתיא תוך תוך. כתיב הכא: ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם: הבדלו מתוך העדה הזאת, מה להלן עשרה, אף כאן עשרה.

חדושי הרשב"א מסכת ברכות דף כא עמוד ב

מר סבר יחיד אומר קדושה,
תמיהה לי והלא משנה שלימה שנינו במגילה [כ"ג ב'] אין פורסין שמע וכו' בפחות מעשרה
וטעמא משום קדושה דאית ביה
ורב הונא דאמורא הוא מי פליג אמתני',
וראיתי בפירושי רש"י ז"ל דהכא הכי קאמר יחיד שמתפלל בתוך הצבור אומר קדוש.