קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ
וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם֙ וִהְיִיתֶ֣ם קְדֹשִׁ֔ים
הם צוויין לקיים כל התורה,
כאלו יאמר:
היה קדוש בעשותך כל מה שצויתיך ונזהר מכל מה שהזהרתיך ממנו...
ואין הפרש בין אומרו קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ
או אילו אמר עשו מצותי.
Book of Commandments, Principle 4
“You shall be holy” (Lev. 19:2) and “Sanctify yourselves, and be you holy” (Lev.
11:44) [as] charges to fulfill the whole Torah, as if He were saying: “Be holy in
doing all that I have commanded you to do and in guarding against all the things
I have enjoined you from doing.” . . . There is then no difference between His
saying, “You shall be holy” (Lev. 19:2) and “Do My commandments.”
(Book of Commandments, Principle 4)
היא שצונו לקדש את שמו והוא אמרו
וְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת־שֵׁ֣ם קׇדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם.
וענין זאת המצוה אשר אנחנו מצווים לפרסם האמונה הזאת האמתית בעולם ושלא נפחד בהיזק שום מזיק ואע"פ שבא עלינו מכריח לבקש ממנו לכפותנו שלא נשמע אליו אבל נמסור עצמנו למיתה ולא נתעהו לחשוב שכפרנו אע"פ שלבותינו מאמינים בו יתעלה. וזאת היא מצות קדוש השם המצווים בה בני ישראל בכללם, רוצה לומר התרת עצמנו למות ביד האנס בעבור אהבתו יתעלה וההאמנה באחדותו כמו שעשו חנניה מישאל ועזריה בזמן נבוכדנצר הרשע כשצוה להשתחות לצלם והשתחוו לו כל ההמון וישראל בכלל ולא היה שם
מקדש שם שמים אבל פחדו הכל והיתה בזה חרפה לכל ישראל על אשר אבדה זאת המצוה מכללם.
ולא נצטותה זאת המצוה אלא לכמו המעמד המפורסם הגדול ההוא אשר פחד ממנו כל העולם, ולהיות פרסום היחוד בזה יעד השם על ידי ישעיה שלא תשלם חרפת ישראל בזה המעמד ושיראו בהם בחורים בעת ההיא הקשה לא יפחידם המות ויתירו נפשם ויפרסמו האמונה ויקדשו את השם ברבים, כמו שהבטיחנו באמרו לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו בי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי וגו'.
ולשון ספרא על מנת כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים על מנת שתקדשו שמי ברבים.
ובגמרא (סנהדרין ע"ד:) אמרו בן נח מצווה על קדושת השם או אינו מצווה, תא שמע שבע מצות נצטוו בני נח ואם אתה אומר כן תמניא הוו, הנה נתבאר לך שהיא מכלל מיני המצות המחוייבות לישראל, ושמו ראיתם על זאת המצוה מאמרו ונקדשתי בתוך בני ישראל.
Book of Commandments, Positive Commandment 9
The Ninth Commandment that we have been commanded concerns the sanctification
of the Name, as it is said, “I am to be sanctified among the children of Israel” (Lev 22:32). The meaning of this commandment . . . is that we are commanded to publicize the true belief in public and not to fear harm by any aggressor. Even if there comes upon us a mighty coercive [power], who demands of us that we be unfaithful to God, we will not hearken to him but we will submit ourselves to death and we will not deceive him into thinking that we are unfaithful [to God] even while in our hearts we believe in
Him. And this is the commandment of qiddush hashem that the Israelites as a
whole have been commanded, that is, the willingness to die at the hand of a
coercive power for the love of God and belief in His unity, as Hananiah, Mishael, and Azariah did at the time of Nebukhadnezzer the evil one when he decreed that all must bow to the idol and all people, including Israel, bowed, and no one present sanctified the name of God, and this constituted a great disgrace to Israel that this commandment was lost to all of them and that there was no one there to fulfill it; but they were all afraid. And this commandment applies only in circumstances like that great gathering in which the entire world was afraid and when it was an obligation to publicize the Unity [of God] and to decree it at that time. And God had already promised through the prophet Isaiah that the disgrace
of Israel would not be total at that gathering; but that young men would appear among them at that hard gathering whom death would not deter;
and that they would sacrifice their lives and publicize their faith and sanctify the name in public, as we have been commanded by Moses our Rabbi, and this is the saying: “Jacob shall not now be ashamed, neither shall his face now wax pale; when he sees his children, the work of My hands, in the midst of him, sanctifying My name; for they shall sanctify the holy one of Jacob and shall reverence the God of Israel”
(Isaiah 29:22–23). In the words of the [Midrash] Sifra: “For this purpose I have
taken you out of the land of Egypt, that you sanctify my Name in public.” And in the Babylonian Talmud Sanhedrin, they asked: Is or is not a Noahide commanded to sanctify the Name of God? Come and Hear: [It is written:] The Noahides were given seven commandments. But if you include this one [i.e., sanctification of the Name], there will be eight. Thus it is shown that [sanctification of the Name of God] is one of the
commandments incumbent [exclusively] on Israel, for which they bring proof from the verse in which it is written “I am to be sanctified among the children of Israel” (Lev 22:32).
היא שצונו באהבתו יתעלה. וזה שנחשוב ונתבונן במצותיו ומאמריו ופעולותיו עד שנשיגהו ונהנה בהשגתו בתכלית ההנאה, וזאת היא האהבה המחוייבת...
הנה בארנו לך שבהתבוננות תעלה בידך ההשגה ותגיע ההנאה ותבא האהבה בהכרח. וכבר בארנו שזאת המצוה גם כן כוללת שנהיה קוראים לבני האדם כולם לעבודתו יתעלה ולהאמין בו, וזה שאתה כשתאהב איש אחד תספר בשבחיו ותרבה בהם ותקרא בני האדם לאהוב אותו וזה עד"מ כן בשתאהב אותו יתעלה באמת כאשר הגיע לך מהשגת אמתתו אתה קורא בלי ספק הסכלים והפתיים לדעת ידיעת האמת אשר ידעתו. ולשון ספרי ואהבת את ה' אהבהו על הבריות כאברהם אביך שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן ור"ל כמו שאברהם מפני שהיה אוהב כמו שהעיד הכתוב אברהם אוהבי וזה בעוצם השגתו קרא בני האדם להאמין בשם מרוב אהבתו כן אתה אהוב אותו עד שתקרא אליו בני האדם.
Book of Commandments, Positive § 3
The third commandment: That we are commanded to love Him; that is, we
should contemplate and cognize His commandments and His actions until we
apprehend them, and we should take enjoy absolute pleasure in apprehending
Him; this is the obligatory love . . . [T]hrough intellectual understanding, the
apprehension of God will be verified, and pleasure will follow, and [the requisite]
love will necessarily follow.
And [the rabbis] already said that this commandment also contains [the
prescription] that we should preach and call all people to His worship and to
believe in Him. The reason is that just as when you love someone, you give him
your complete attention, praise him, and seek to make others love him, so when
you love God truly to the degree to which you can apprehend what He truly is,
you will undoubtedly preach and call upon the heretics and fools to knowledge
of the truth that you know. In the words of the [Midrash] Sifri: “And you shall
love the Lord” (Deut. 6:5)—[you should make Him] beloved by creatures, like
Abraham your patriarch . . . just as Abraham who, because of his love for God—as
Scripture describes him, “Abraham My lover” on account of the greatness of his
apprehension [of God]—sought to summon people to belief [in God] out of
his strong love [for God], so you too should love Him so strongly that you
summon people to Him.
שהזהירנו מחלול השם והוא הפך קדוש השם שנצטוינו בו שקדם באורו בתשיעית ממצות עשה, והוא אמרו יתברך ולא תחללו את שם קדשי.
והעון הזה יחלק לשלשה חלקים שנים כוללים והאחד מיוחד.
ואולם החלק האחד הכולל כל מי שבקשו ממנו לעבור על דבר ממצות בשעת השמד והיה האונס מתכוין להעביר בין מצות קלות בין חמורות, או מי שיבוקש ממנו שיעבור על ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים ואפילו שלא בשעת השמד, הנה הוא חייב להתיר נפשו ויהרג ואל יעבור כמו שבארנו בט' ממצות עשה.
ואם עבר ולא נהרג כבר חלל את השם ועבר על לאו זה. ואם היה העובר במקום הרבים כלומר בעשרה מישראל כבר חלל את השם ברבים ועובר על לאו ולא תחללו את שם קדשי וחטאו גדול מאד אבל אינו לוקה בעבור שהוא אנוס, כי אין לבית דין לקיים גדר מלקות או מיתה אלא במזיד ברצון ועדים והתראה.. הנה כבר התבאר לך שעובד ע"ז באונס אינו חייב כרת וכל שכן מיתת בית דין אבל עבר על חלול השם.
והחלק השני הכולל גם כן כשיעשה האדם עבירה אין תאוה בה ולא הנאה אבל כיוון בפעולתו המרד ופריקת עול מלכות שמים, הנה זה מחלל גם כן ולוקה, ולפיכך אמר וחללת את שם אלהיך, כי זה מכוין להכעיס בזה הענין ואין הנאה גשמית בזה, והחלק המיוחד הוא שיעשה אדם ידוע במעלה ובטוב מעשה פעולה אחת נראה בעיני ההמון שהוא עבירה.
ואין ראוי לנכבד לעשות דמיון הפועל ההוא אע"פ שהפועל מותר, הנה הוא חלל את השם.
והוא אמרם (יומא פ"ו) ה"ד חלול השם כגון אנא דשקילנא בשרא מבי טבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר, רבי יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין.
וכבר נכפל זה הצווי ואמר לא תחלל את שם ה'.
Book of Commandments, Negative 63
We have been warned not to transgress the prohibition against the desecration of the Name; this is the opposite of sanctification of the Name which we have been commanded
whose explanation was explained earlier in Positive Commandment 9; as
it is said: And you shall not desecrate My holy name (Lev. 22:32). This sin
is divided into three parts, two concerning people in general, one particular
individuals.
(A) The first of the parts that concern people in general is that if someone is
demanded to transgress any one of the commandments during a period of
persecution, whether the coercer intends to make [him] transgress either a
minor or major commandment, or one who is demanded to transgress [the
prohibitions on] idolatry, forbidden sexual relations, or murder even during
a period which is not one of persecution—in all these cases one is obligated
to surrender his life, and to let himself be killed and not to transgress, as we
explained in the Positive Commandment 9. And if he transgressed and was
not killed, he has desecrated the name of God and transgressed this prohibition.
And if this was in public, i.e., among ten Israelites, then he has
desecrated the name of God in public, and he transgresses God’s statement
“And you shall not desecrate my holy name” and his sin is very severe.
However, he is not punished with lashes because he was coerced, because the
court can execute a punishment of lashes or the death penalty only when the
person acted intentionally, willingly, with witnesses and warning . . . Thus it
should be clear to you that the one who commits idolatry under coercion is
not guilty of karet (being cut off) and a fortiori of death by court, but he did
transgress the prohibition on desecration.
(B) The second part which also concerns a generality is when a person does a
prohibited act for which he has no desire or enjoyment, but his actions show
disregard and disobedience. This person also desecrates the Name of God
and is punished by lashes. The verse therefore says, “Do not swear falsely by
My name; [if you do so], you will be desecrating the name of your God” (Lev.
19:12), because this shows disregard for this commandment and it gives no
bodily enjoyment.
(C) The third part that applies to particular individuals concerns a person who is
known for his piety and integrity who does something which seems to
ordinary people to be a sin, an action of the sort that it is improper for
such a pious person to perform it, even though it is permissible. This person
has desecrated the Name of God. As our Sages said, “What is an example of
desecrating God’s Name? [Rav said,] If someone like me would take meat
from the butcher without paying immediately. Another Sage said, ‘If someone
like me would walk four cubits without learning Torah or wearing
phylacteries.’ ” This prohibition is repeated in the verse “[Do] not desecrate
the name of your God; I am the Lord” (Lev. 18:21).
(י) כָּל הָעוֹבֵר מִדַּעְתּוֹ בְּלֹא אֹנֶס עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ לְהַכְעִיס הֲרֵי זֶה מְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם. וּלְפִיכָךְ נֶאֱמַר בִּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר (ויקרא יט יב) "וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'".
וְאִם עָבַר בַּעֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל
הֲרֵי זֶה חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם בָּרַבִּים.
וְכֵן כָּל הַפּוֹרֵשׁ מֵעֲבֵרָה אוֹ עָשָׂה מִצְוָה לֹא מִפְּנֵי דָּבָר בָּעוֹלָם לֹא פַּחַד
וְלֹא יִרְאָה וְלֹא לְבַקֵּשׁ כָּבוֹד
אֶלָּא מִפְּנֵי הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא
כִּמְנִיעַת יוֹסֵף הַצַּדִּיק עַצְמוֹ מֵאֵשֶׁת רַבּוֹ הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם:
(יא) וְיֵשׁ דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁהֵן בִּכְלַל
חִלּוּל הַשֵּׁם.
וְהוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָם אָדָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּמְפֻרְסָם בַּחֲסִידוּת דְּבָרִים
שֶׁהַבְּרִיּוֹת מְרַנְּנִים אַחֲרָיו בִּשְׁבִילָם.
וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן עֲבֵרוֹת הֲרֵי זֶה
חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם, כְּגוֹן:
שֶׁלָּקַח וְאֵינוֹ נוֹתֵן דְּמֵי הַמִּקָּח לְאַלְתַּר. וְהוּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְנִמְצְאוּ הַמּוֹכְרִים תּוֹבְעִין וְהוּא מַקִּיפָן.
אוֹ שֶׁיַּרְבֶּה בִּשְׂחוֹק אוֹ בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אֵצֶל עַמֵּי הָאָרֶץ וּבֵינֵיהֶן.
אוֹ שֶׁדִּבּוּרוֹ עִם הַבְּרִיּוֹת אֵינוֹ בְּנַחַת
וְאֵינוֹ מְקַבְּלָן בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת
אֶלָּא בַּעַל קְטָטָה וְכַעַס.
וְכַיּוֹצֵא בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ הַכּל לְפִי גָּדְלוֹ
שֶׁל חָכָם צָרִיךְ שֶׁיְּדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ
וְיַעֲשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין.
וְכֵן אִם דִּקְדֵּק הֶחָכָם עַל עַצְמוֹ
וְהָיָה דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת
וְדַעְתּוֹ מְעֹרֶבֶת עִמָּהֶם
וּמְקַבְּלָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת
וְנֶעֱלָב מֵהֶם וְאֵינוֹ עוֹלְבָם.
מְכַבֵּד לָהֶן וַאֲפִלּוּ לַמְקִלִּין לוֹ.
וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה.
וְלֹא יַרְבֶּה בַּאֲרִיחוּת עַמֵּי הָאָרֶץ וִישִׁיבָתָן. וְלֹא יֵרָאֶה תָּמִיד אֶלָּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה
עָטוּף בְּצִיצִית מֻכְתָּר בִּתְפִלִּין
וְעוֹשֶׂה בְּכָל מַעֲשָׂיו לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק הַרְבֵּה וְלֹא יִשְׁתּוֹמֵם. עַד שֶׁיִּמָּצְאוּ הַכּל מְקַלְּסִין אוֹתוֹ
וְאוֹהֲבִים אוֹתוֹ וּמִתְאַוִּים לְמַעֲשָׂיו.
הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ אֶת ה'
וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ישעיה מט ג) "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר":
(10) Whoever consciously transgresses one of the mitzvot related in the Torah, without being forced to, in a spirit of derision, to arouse [Divine] anger, desecrates [God's] name. Therefore, [Leviticus 19:12] states, regarding [taking] an oath in vain: "[for] you are desecrating the name of your Lord; I am God." If he transgresses amidst ten Jews, he desecrates [God's] name in public.
Conversely, anyone who refrains from committing a sin or performs a mitzvah for no ulterior motive, neither out of fear or dread, nor to seek honor, but for the sake of the Creator, blessed be He - as Joseph held himself back from his master's wife - sanctifies God's name.
(11) There are other deeds which are also included in [the category of] the desecration of [God's] name, if performed by a person of great Torah stature who is renowned for his piety - i.e., deeds which, although they are not transgressions, [will cause] people to speak disparagingly of him. This also constitutes the desecration of [God's] name.
For example, a person who purchases [merchandise] and does not pay for it immediately, although he possesses the money, and thus, the sellers demand payment and he pushes them off; a person who jests immoderately; or who eats and drinks near or among the common people; or whose conduct with other people is not gentle and he does not receive them with a favorable countenance, but rather contests with them and vents his anger; and the like. Everything depends on the stature of the sage. [The extent to which] he must be careful with himself and go beyond the measure of the law [depends on the level of his Torah stature.]
[The converse is] also [true]. When a sage is stringent with himself, speaks pleasantly with others, his social conduct is [attractive] to others, he receives them pleasantly, he is humbled by them and does not humble them in return, he honors them - even though they disrespect him - he does business faithfully, and does not frequently accept the hospitality of the common people or sit with them, and at all times is seen only studying Torah, wrapped in tzitzit, crowned with tefillin, and carrying out all his deeds beyond the measure of the law - provided he does not separate too far [from normal living] and thus become forlorn – to the extent that all praise him, love him, and find his deeds attractive - such a person sanctifies [God's] name. The verse [Isaiah 49:3]: "And He said to me: `Israel, you are My servant, in whom I will be glorified'" refers to him.
כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְצֻוִּין עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם הַגָּדוֹל הַזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב לב) "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
וּמֻזְהָרִין שֶׁלֹּא לְחַלְּלוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב לב) "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי".
כֵּיצַד.
כְּשֶׁיַּעֲמֹד עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְיֶאֱנֹס אֶת יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹר עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה אוֹ יַהַרְגֶּנּוּ יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג
שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּצְוֹת (ויקרא יח ה) "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם".
וָחַי בָּהֶם וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם.
וְאִם מֵת וְלֹא עָבַר הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:
All [members of] the House of Israel are commanded to sanctify this great
name [of God]. As it is said: “And I shall be sanctified among the children of
Israel” (Lev. 22:32). And they are warned not to desecrate it, as it is said, “And you shall not desecrate My holy name” (Lev. 22:32). How [do we fulfill these commandments]? When an idolater arises and [violently] coerces an Israelite to transgress any one of the commandments mentioned in the Torah under the threat of death, he should transgress [the commandment] and not [allow himself to] be killed. For it is said concerning the commandments, “which, if a
man do them, he shall live by them” (Lev. 18:5). [This implies that] he “shall live by
them,” and not die by them. And if he suffers death and does not commit the
transgression, he is accountable for [the loss of] his life.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים
בִּשְׁאָר מִצְוֹת חוּץ מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכַת דָּמִים.
אֲבָל שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת אֵלּוּ אִם יֹאמַר לוֹ
עֲבֹר עַל אַחַת מֵהֶן אוֹ תֵּהָרֵג.
יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים מִתְכַּוֵּן לַהֲנָאַת עַצְמוֹ. כְּגוֹן שֶׁאֲנָסוֹ לִבְנוֹת לוֹ בֵּיתוֹ בְּשַׁבָּת אוֹ לְבַשֵּׁל לוֹ תַּבְשִׁילוֹ.
אוֹ אָנַס אִשָּׁה לְבָעֳלָהּ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.
אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לְהַעֲבִירוֹ עַל הַמִּצְוֹת בִּלְבַד. אִם הָיָה בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ
וְאֵין שָׁם עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג. וְאִם אֲנָסוֹ לְהַעֲבִירוֹ בַּעֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר.
וַאֲפִלּוּ לֹא נִתְכַּוֵּן לְהַעֲבִירוֹ אֶלָּא
עַל מִצְוָה מִשְּׁאָר מִצְוֹת בִּלְבַד:
(2) When does the above apply? With regard to other mitzvot, with the exception of the worship of other gods, forbidden sexual relations, and murder. However, with regard to these three sins, if one is ordered: "Transgress one of them or be killed," one should sacrifice his life rather than transgress.
When does the above apply? When the gentile desires his own personal benefit - for example, he forces a person to build a house or cook food for him on the Sabbath, he rapes a woman, or the like. However, if his intention is solely to have him violate the mitzvot, [the following rules apply:] If he is alone and there are not ten other Jews present, he should transgress and not sacrifice his life. However, if he forces him [to transgress] with the intention that he violate [a mitzvah] in the presence of ten Jews, he should sacrifice his life and not transgress. [This applies] even if [the gentile] intended merely that he violate only one of the [Torah's] mitzvot.
וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַגְּזֵרָה אֲבָל בִּשְׁעַת הַגְּזֵרָה וְהוּא שֶׁיַּעֲמֹד
מֶלֶךְ רָשָׁע כִּנְבוּכַדְנֶצַּר וַחֲבֵרָיו וְיִגְזֹר גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל לְבַטֵּל דָּתָם אוֹ מִצְוָה
מִן הַמִּצְוֹת, יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר
אֲפִלּוּ עַל אַחַת מִשְּׁאָר מִצְוֹת
בֵּין נֶאֱנָס בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה בֵּין נֶאֱנָס
בֵּינוֹ לְבֵין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים:
(3) All the above [distinctions] apply [only in times] other than times of a decree. However, in times of a decree - i.e., when a wicked king like Nebuchadnezzar or his like will arise and issue a decree against the Jews to nullify their faith or one of the mitzvot - one should sacrifice one's life rather than transgress any of the other mitzvot, whether one is compelled [to transgress] amidst ten [Jews] or one is compelled [to transgress merely] amidst gentiles.
כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג
וְנֶהֱרַג וְלֹא עָבַר הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ. וְכָל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר וְנֶהֱרַג וְלֹא עָבַר הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם.
וְאִם הָיָה בַּעֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל
הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם בָּרַבִּים
כְּדָנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה
וְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו.
וְאֵלּוּ הֵן הֲרוּגֵי מַלְכוּת
שֶׁאֵין מַעֲלָה עַל מַעֲלָתָן.
וַעֲלֵיהֶן נֶאֱמַר (תהילים מד כג)
"כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם
נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה".
וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (תהילים נ ה)
"אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח". וְכָל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר
וְעָבַר וְלֹא נֶהֱרַג הֲרֵי זֶה מְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם. וְאִם הָיָה בַּעֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם בָּרַבִּים
וּבִטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהִיא קִדּוּשׁ הַשֵּׁם וְעָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה
שֶׁהִיא חִלּוּל הַשֵּׁם.
וְאַף עַל פִּי כֵן מִפְּנֵי שֶׁעָבַר בְּאֹנֶס
אֵין מַלְקִין אוֹתוֹ
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ
בֵּית דִּין אֲפִלּוּ הָרַג בְּאֹנֶס.
שֶׁאֵין מַלְקִין וּמְמִיתִין אֶלָּא לְעוֹבֵר בִּרְצוֹנוֹ וּבְעֵדִים וְהַתְרָאָה
שֶׁנֶּאֱמַר בְּנוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמּלֶךְ (ויקרא כ ה) "(וְנָתַתִּי) [וְשַׂמְתִּי] אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא".
מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ הַהוּא לֹא אָנוּס
וְלֹא שׁוֹגֵג וְלֹא מֻטְעֶה.
וּמָה אִם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים
שֶׁהִיא חֲמוּרָה מִן הַכּל הָעוֹבֵד אוֹתָהּ בְּאֹנֶס אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִיתַת בֵּית דִּין. קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה.
וּבַעֲרָיוֹת הוּא אוֹמֵר (דברים כב כו)
"וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר".
אֲבָל אִם יָכוֹל לְמַלֵּט נַפְשׁוֹ וְלִבְרֹחַ
מִתַּחַת יַד הַמֶּלֶךְ הָרָשָׁע וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה
הִנֵּה הוּא כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ.
וְהוּא נִקְרָא עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּמֵזִיד וְהוּא נִטְרָד מִן הָעוֹלָם הַבָּא
וְיוֹרֵד לַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל גֵּיהִנֹּם:
(4) If anyone about whom it is said: "Transgress and do not sacrifice your life," sacrifices his life and does not transgress, he is held accountable for his life.
When anyone about whom it is said: "Sacrifice your life and do not transgress," sacrifices his life and does not transgress, he sanctifies [God's] name. If he does so in the presence of ten Jews, he sanctifies [God's] name in public, like Daniel, Chananiah, Mishael, Azariah, and Rabbi Akiva and his colleagues. These are those slain by [the wicked] kingdom, above whom there is no higher level. Concerning them, [Psalms 44:23] states: "For Your sake, we have been slain all day, we are viewed as sheep for the slaughter," and [Psalms 50:5] states: "Gather unto Me, My pious ones, those who have made a covenant with Me by slaughter."
When anyone about whom it is said: "Sacrifice your life and do not transgress," transgresses instead of sacrificing his life, he desecrates [God's] name. If he does so in the presence of ten Jews, he desecrates [God's] name in public, nullifies [the fulfillment of] the positive commandment of the sanctification of [God's] name, and violates the negative commandment against the desecration of God's name.
Nevertheless, since he was forced to transgress, he is not [punished by] lashing, and, needless to say, is not executed by the court even if he was forced to slay [a person]. The [punishments of] lashes and execution are administered only to one who transgresses voluntarily, [when the transgression is observed by] witnesses, and [when] a warning [was given], as [Leviticus 20:5] states concerning one who gives his children to [the worship of] Molech: "I will turn My face against that person."
The oral tradition teaches [that we can infer]: "that person" and not one who is forced [to transgress, who transgresses] inadvertently, or [who transgresses] because of an error. If, concerning the worship of false gods, which is the most serious [of sins], a person who is forced to worship is not liable for karet, nor, needless to say, execution by a court, how much more so [does this principle apply] regarding the other mitzvot of the Torah? [Similarly,] regarding forbidden sexual relations, [Deuteronomy 22:26] states: "Do not do anything to the maiden."
One who could, however, escape and flee from under the power of a wicked king and fails to do so is like a dog who returns [to lick] his vomit. He is considered as one who worships false gods willingly. He will be prevented from reaching the world to come and will descend to the lowest levels of Gehinnom.