אִיהִי מְנָלַן דְּלָא מִיחַיְּיבָא דִּכְתִיב וְלִימַּדְתֶּם וְלִמַּדְתֶּם כֹּל שֶׁמְּצֻוֶּוה לִלְמוֹד מְצֻוֶּוה לְלַמֵּד וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּוה לִלְמוֹד אֵינוֹ מְצֻוֶּוה לְלַמֵּד
From where do we derive that a woman is not obligated to teach her son Torah? As it is written: “And you shall teach [velimadtem],” which can be read as: And you shall study [ulmadtem]. This indicates that whoever is commanded to study Torah is commanded to teach, and whoever is not commanded to study is not commanded to teach. Since a woman is not obligated to learn Torah, she is likewise not obligated to teach it.
וְאִיהִי מְנָלַן דְּלָא מִיחַיְּיבָה לְמֵילַף נַפְשַׁהּ דִּכְתִיב וְלִימַּדְתֶּם וּלְמַדְתֶּם כֹּל שֶׁאֲחֵרִים מְצֻוִּוין לְלַמְּדוֹ מְצֻוֶּוה לְלַמֵּד אֶת עַצְמוֹ וְכֹל שֶׁאֵין אֲחֵרִים מְצֻוִּוין לְלַמְּדוֹ אֵין מְצֻוֶּוה לְלַמֵּד אֶת עַצְמוֹ וּמִנַּיִן שֶׁאֵין אֲחֵרִים מְצֻוִּוין לְלַמְּדָהּ דְּאָמַר קְרָא וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם וְלֹא בְּנוֹתֵיכֶם
The Gemara asks: And from where do we derive that she is not obligated to teach herself? The Gemara answers: As it is written: “And you shall teach [velimadtem],” which can be read as: And you shall study [ulmadtem], which indicates that whoever others are commanded to teach is commanded to teach himself, and whoever others are not commanded to teach is not commanded to teach himself. And from where is it derived that others are not commanded to teach a woman? As the verse states: “And you shall teach them to your sons” (Deuteronomy 11:19), which emphasizes: Your sons and not your daughters.
דלא מיחייבה - ללמד את בנה דכתיב ולמדתם את בניכם קרי ביה ולמדתם לאקושינהו דלא מיפקדא ללמוד:
אֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִשְׁתּוֹת עַד שֶׁפָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת וְעֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת וְהִיא מִתְמַלֵּאת גִּידִין, וְהֵם אוֹמְרִים הוֹצִיאוּהָ הוֹצִיאוּהָ, שֶׁלֹּא תְטַמֵּא הָעֲזָרָה. אִם יֶשׁ לָהּ זְכוּת, הָיְתָה תוֹלָה לָהּ. יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁנָה אַחַת, יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שְׁתֵּי שָׁנִים, יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁלשׁ שָׁנִים. מִכָּאן אוֹמֵר בֶּן עַזַּאי, חַיָּב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תוֹרָה, שֶׁאִם תִּשְׁתֶּה, תֵּדַע שֶׁהַזְּכוּת תּוֹלָה לָהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תוֹרָה, כְּאִלּוּ מְלַמְּדָהּ תִּפְלוּת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, רוֹצָה אִשָּׁה בְקַב וְתִפְלוּת מִתִּשְׁעָה קַבִּין וּפְרִישׁוּת. הוּא הָיָה אוֹמֵר, חָסִיד שׁוֹטֶה, וְרָשָׁע עָרוּם, וְאִשָּׁה פְרוּשָׁה, וּמַכּוֹת פְּרוּשִׁין, הֲרֵי אֵלּוּ מְכַלֵּי עוֹלָם:
When a guilty woman drinks she does not manage to finish drinking before her face turns green and her eyes bulge, and her skin becomes full of protruding veins, and the people standing in the Temple say: Remove her, so that she does not render the Temple courtyard impure by dying there. The mishna limits the scope of the previous statement: If she has merit, it delays punishment for her and she does not die immediately. There is a merit that delays punishment for one year, there is a larger merit that delays punishment for two years, and there is a merit that delays punishment for three years. From here Ben Azzai states: A person is obligated to teach his daughter Torah, so that if she drinks and does not die immediately, she will know that some merit she has delayed punishment for her. Rabbi Eliezer says: Anyone who teaches his daughter Torah is teaching her promiscuity [tiflut]. Rabbi Yehoshua says: A woman desires to receive the amount of a kav of food and a sexual relationship [tiflut] rather than to receive nine kav of food and abstinence. He would say: A foolish man of piety, and a conniving wicked person, and an abstinent woman [perusha], and those who injure themselves out of false abstinence; all these are people who erode the world.
יש לה זכות וכו׳ בגמרא מפרש דזכות דתורה הוא דתולה לה שהוליכה בניה לבית הספר והמתינה לבעלה שיצא חוץ לעיר לעסוק בתורה:
יש לה זכות וכו' – In the Gemara (Tractate Sotah 21a) it explains that the merit of [studying] the Torah is what suspends its effect for her as she brought her children to school and waited for her husband that he will leave outside of the city to engage in the study of Torah.
לפי פירושו קשה, למה בן עזאי אומר שאביה חייב ללמד אותה תורה?
כאילו מלמדה תפלות. חבור משכב אנשים. שמתוך התורה היא מבינה ערמימות ועושה דבריה בהצנע. כדכתיב (משלי ח׳:י״ב) אני חכמה שכנתי ערמה:
כאלו מלמדה תפלות – the juxtaposition of sexual connection of men that from the Torah she understands shrewdness and makes her words in chastity as it is written (Proverbs 8:12): “I, Wisdom, lives with prudence; [I attain knowledge and foresight]” (see Talmud Sotah 21b).
רוצה אשה בקב. ליזון מזונות מועטים, ויהא תשמיש מצוי לה:
רוצה אשה בקב – to feed a small amount of food so that sexual intercourse will be available to her.
מתשעה קבין ופרישות. לפרוש מן התשמיש, הלכך אין טוב שתלמוד תורה:
מתשעה קבין ופרישות – to separate from sexual intercourse; therefore, there is no good that is Torah study.
יש זכות תולה שלש שנים הכל לפי רוב המעשה:
מכאן אומר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה ה"ק שאם תשתה סוטה אחת בפני בתו תדע הבת שזכות תולה להסוטה. אי נמי ר"ל שאם תשתה ולא תמות מיד לא תתיאש מפורעניות ולא תוציא לעז על המים כשלא יבדקוה [כך נ"ל]:
תדע שהזכות תולה לה. ולא תוציא לעז על המים אם ידעה שזנתה ולא מתה מיד, לומר שאינם בודקים, שהרי תדע שהזכות הוא שתלה לה:
אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות כו': ר' שמעון אומר אין זכות תולה במים המרים כו': ומה שאמר יש לה זכות ר"ל זכות תורה ואע"פ שהיא אינה מצווה בכך לפי שאין מצות ת"ת אלא על האנשים שנאמר ולמדתם אותם את בניכם בניכם ולא בנותיכם. ואמרו מלמדה תפלות הוא דברי הבאי ודברי משלים. וענין מאמר רבי יהושע הוא שהאשה רוצה באיש זנאי מאנשי השקר ואפי' שאינו נותן לה אלא קב בכל יום למזונותיה יותר מאדם חסיד פרוש מן העבירות ואפי' שנותן לה תשעה קבין בכל יום... ...ואין הלכה כבן עזאי:
אוֹמֵר בֶּן עַזַּאי חַיָּיב אָדָם לְלַמֵּד אֶת וְכוּ׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כׇּל הַמְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה מְלַמְּדָהּ תִּיפְלוּת תִּיפְלוּת סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא אֵימָא כְּאִילּוּ לִמְּדָהּ תִּיפְלוּת
§ The mishna states: From here ben Azzai states: A person is obligated to teach his daughter Torah, so that if she drinks and does not die immediately, she will know that some merit of hers has delayed her punishment. Rabbi Eliezer says: Anyone who teaches his daughter Torah is teaching her promiscuity. The Gemara asks: Could it enter your mind to say that teaching one’s daughter Torah is actually teaching her promiscuity? Rather, say: It is considered as if he taught her promiscuity.
לימדה תיפלות ס"ד - וכי תורה תיפלות קרא לה:
Rashi on Sotah 21b:1:2
כאילו - שמתוכה היא מבינה ערמומית ועושה דבריה בהצנע:
(R' Shlomo Yitzchaki, 1040-1105)
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דִּכְתִיב אֲנִי חׇכְמָה שָׁכַנְתִּי עׇרְמָה כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה חׇכְמָה בְּאָדָם נִכְנְסָה עִמּוֹ עַרְמוּמִית
Rabbi Abbahu says: What is the reason for Rabbi Eliezer’s statement? It is as it is written: “I, wisdom, dwell with cunning” (Proverbs 8:12), which indicates that once wisdom enters into a person, cunning enters with it. Rabbi Eliezer fears that the woman will use the cunning she achieves by learning the wisdom of the Torah to engage in promiscuous behavior.
חכמה - תורה:
אִשָּׁה שֶׁלָּמְדָה תּוֹרָה יֵשׁ לָהּ שָׂכָר אֲבָל אֵינוֹ כִּשְׂכַר הָאִישׁ. מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִצְטַוֵּית. וְכָל הָעוֹשֶׂה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה עָלָיו לַעֲשׂוֹתוֹ אֵין שְׂכָרוֹ כִּשְׂכַר הַמְצֻוֶּה שֶׁעָשָׂה אֶלָּא פָּחוֹת מִמֶּנּוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ שָׂכָר צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה. מִפְּנֵי שֶׁרֹב הַנָּשִׁים אֵין דַּעְתָּם מְכֻוֶּנֶת לְהִתְלַמֵּד אֶלָּא הֵן מוֹצִיאוֹת דִּבְרֵי תּוֹרָה לְדִבְרֵי הֲבַאי לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתָּן. אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה כְּאִלּוּ לִמְּדָהּ תִּפְלוּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אֲבָל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב לֹא יְלַמֵּד אוֹתָהּ לְכַתְּחִלָּה וְאִם לִמְּדָהּ אֵינוֹ כִּמְלַמְּדָהּ תִּפְלוּת:
A woman who studies Torah will receive reward. However, that reward will not be [as great] as a man's, since she was not commanded [in this mitzvah]. Whoever performs a deed which he is not commanded to do, does not receive as great a reward as one who performs a mitzvah that he is commanded to do.Even though she will receive a reward, the Sages commanded that a person should not teach his daughter Torah, because most women cannot concentrate their attention on study, and thus transform the words of Torah into idle matters because of their lack of understanding.[Thus,] our Sages declared: "Whoever teaches his daughter Torah is like one who teaches her tales and parables." This applies to the Oral Law. [With regard to] the Written Law: at the outset, one should not teach one's daughter. However, if one teaches her, it is not considered as if she was taught idle things.
אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל לא כשכר האיש מפני שאינה מצווה ועושה ואע"פ שיש לה שכר צוו חז"ל שלא ילמד אדם את בתו תורה מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות (פי' דבר עבירה) בד"א תורה שבע"פ אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה ואם מלמדה אינו כמלמד' תיפלות (רמב"ם וסמ"ג ולא כמקצת ספרי הטור) : הגה ומ"מ חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה (אגור בשם סמ"ג) ואשה אינה חייבת ללמד את בנה תורה ומ"מ אם עוזרת לבנה או לבעלה שיעסקו בתורה חולקת שכר בהדייהו (הגהות מה'' פ"א דת"ת וסמ"ג):
A woman who studied Torah receives a reward, but not like that of a man, because she is not obligated yet performs the commandment. And even though she earns a reward, our rabbis have commanded that one should not teach his daughter Torah, because the majority of women are not intellectual prepared to be taught, and remove words of Torah to words of emptiness due to their intellectual limitations. The rabbis said: One who teaches his daughter Torah is as if he taught her frivolity. When is this stated? In regard to the oral Torah. However, in regard to the written Torah one should preferably not teach her, but if he did so it is not comparable to frivolity. Rama: Nonetheless, a woman is obligated to study laws that are relevant to her. And a woman is not obligated to teach her son Torah. Nonetheless, if she assists her son or husband to study Torah, she receives reward along with them.
אֲמַר לֵיהּ: נִיתְנְיֵיהּ בִּתְלָתָא יַרְחֵי. שְׁקַל קָלָא פְּתַק בֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ: וּמָה בְּרוּרְיָה דְּבֵיתְהוּ דְּרַבִּי מֵאִיר בְּרַתֵּיה דְּרַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן, דְּתָנְיָא תְּלָת מְאָה שְׁמַעְתָּתָא בְּיוֹמָא מִתְּלָת מְאָה רַבְּווֹתָא, וַאֲפִילּוּ הָכִי לֹא יָצְתָה יְדֵי חוֹבָתָהּ בִּתְלָת שְׁנִין, וְאַתְּ אָמְרַתְּ בִּתְלָתָא יַרְחֵי?!
Rabbi Simlai said to him: Teach me the Book of Genealogies in three months. Rabbi Yoḥanan took a clod of dirt, threw it at him, and said to him: Berurya, wife of Rabbi Meir and daughter of Rabbi Ḥananya ben Teradyon, was so sharp and had such a good memory that she learned three hundred halakhot in one day from three hundred Sages, and nonetheless she did not fulfill her responsibility to properly learn the Book of Genealogies in three years because it is especially long and difficult. And you say that I should teach it to you in three months? After your inappropriate request, I am not inclined to teach you at all.
שקל קלא - מוט"א (גוש אדמה) :
לא יצתה ידי חובתה - לא יכלה לשנותה בשלש שנים:
אמר ליה [לו] ר' שמלאי: הבה ניתנייה [נשנה אותו] את ספר יוחסין בשלשה ירחי [חדשים], שקל קלא פתק ביה [לקח רגב אדמה וזרק בו], אמר ליה [לו] ר' יוחנן: ומה ברוריה דביתהו [אשתו] של ר' מאיר ברתיה [בתו] של ר' חנניה בן תרדיון, דתניא תלת מאה שמעתתא ביומא משלש מאה רבוותא [ששנתה שלוש מאות שמועות הלכות ביום אחד משלוש מאות חכמים] שכל כך היתה חריפה ובעלת זכרון, ואפילו הכי [כך] לא יצתה ידי חובתה בלימוד ספר יוחסין בתלת שנין [בשלוש שנים] לפי שהוא קשה ביותר וארוך, ואת אמרת בתלתא ירחי [ואתה אומר בשלושה חדשים] אלמדנו?! ולפיכך איני רוצה כלל ללמדך.
א"ר חסדא מ"ט דרבי דכתיב (בראשית ב׳:כ״ב ) ויבן ה' [אלהים] את הצלע מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש
Rav Ḥisda said: What is the reason of Rabbi Yehuda HaNasi? As it is written, with regard to the creation of woman: “And the rib, which the Lord God had taken from the man, He made [vayyiven] a woman, and brought her to the man” (Genesis 2:22). This teaches that the Holy One, Blessed be He, granted a woman a greater understanding [bina] than that of a men.
בינה יתירה. פי׳ שממהרת להבין דאי לא אמרינן נשים דעתן קלה.
הסיפור של ר' שמעון בר יוחאי במערה, כאשר התחבא מהרומאים:
אֲזַל הוּא וּבְרֵיהּ, טְשׁוֹ בֵּי מִדְרְשָׁא. כׇּל יוֹמָא הֲוָה מַתְיָא לְהוּ דְּבֵיתְהוּ רִיפְתָּא וְכוּזָא דְמַיָּא וְכָרְכִי. כִּי תְּקֵיף גְּזֵירְתָא אֲמַר לֵיהּ לִבְרֵיהּ: נָשִׁים דַּעְתָּן קַלָּה עֲלֵיהֶן, דִילְמָא מְצַעֲרִי לַהּ וּמְגַלְּיָא לַן. אֲזַלוּ טְשׁוֹ בִּמְעָרְתָּא.
Rabbi Shimon bar Yoḥai and his son, Rabbi Elazar, went and hid in the study hall. Every day Rabbi Shimon’s wife would bring them bread and a jug of water and they would eat. When the decree intensified, Rabbi Shimon said to his son: Women are easily impressionable and, therefore, there is room for concern lest the authorities torture her and she reveal our whereabouts. They went and they hid in a cave. A miracle occurred and a carob tree was created for them as well as a spring of water. They would remove their clothes and sit covered in sand up to their necks. They would study Torah all day in that manner. At the time of prayer, they would dress, cover themselves, and pray, and they would again remove their clothes afterward so that they would not become tattered. They sat in the cave for twelve years. Elijah the Prophet came and stood at the entrance to the cave and said: Who will inform bar Yoḥai that the emperor died and his decree has been abrogated?
ב אזל [הלך] הוא, ר' שמעון בר יוחאי ובריה [ובנו] ר' אלעזר, טשו בי מדרשא [והתחבאו בבית המדרש]. כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי [כל יום היתה מביאה להם אשתו של ר' שמעון לחם וקנקן מים ואכלו]. כי תקיף גזירתא [כאשר התחזקה הגזירה] אמר ליה לבריה [לו ר' שמעון לבנו]: נשים דעתן קלה עליהן, ויש אם כן לחשוש דילמא מצערי לה ומגליא לן [שמא יצערו אותה השלטונות ותגלה אותנו]. אזלו טשו במערתא [הלכו והתחבאו במערה].
לפני שאברהם לקח את יצחק לעקידה:
וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחוֹק. אָמַר אַבְרָהָם, מָה אֶעֱשֶׂה, אִם אֲגַלֶּה לְשָׂרָה, נָשִׁים דַּעְתָּן קַלָּה עֲלֵיהֶן בְּדָבָר קָטָן, כָּל שֶׁכֵּן בְּדָבָר גָּדוֹל כָּזֶה. וְאִם לֹא אֲגַלֶּה לָהּ וְאֶגְנְבֶנּוּ מִמֶּנָּה בְּעֵת שֶׁלֹּא תִרְאֶה אוֹתוֹ, תַּהֲרֹג אֶת עַצְמָהּ. מֶה עָשָׂה? אָמַר לְשָׂרָה, תַּקְּנִי לָנוּ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וְנֹאכַל וְנִשְׂמַח. אָמְרָה לוֹ: מַה הַיּוֹם מִיּוֹמַיִם וּמַה טִּיבָהּ שֶׁל שִׂמְחָה זוֹ. אָמַר לָהּ: זְקֵנִים כְּמוֹתֵנוּ נוֹלַד לָהֶם בֵּן בְּזִקְנוּתָם, כְּדַי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמֹחַ. הָלְכָה וְתִקְּנָה הַמַּאֲכָל. כְּשֶׁהָיוּ בְּתוֹךְ הַמַּאֲכָל, אָמַר לָהּ: אַתְּ יוֹדַעַת כְּשֶׁאֲנִי בֶּן שָׁלֹשׁ שָׁנִים הִכַּרְתִּי אֶת בּוֹרְאִי, וְהַנַּעַר הַזֶּה גָּדוֹל וְלֹא נֶחֱנַךְ, וְיֵשׁ מָקוֹם אֶחָד רָחוֹק מִמֶּנּוּ מְעַט שֶׁשָּׁם מְחַנְּכִין אֶת הַנְּעָרִים, אֶקָּחֶנּוּ וַאֲחַנְּכֶנּוּ שָׁם. אָמְרָה לוֹ: לֵךְ לְשָׁלוֹם.
And he saw the place from afar off. Abraham had asked himself: What shall I do? If I tell Sarah all about it, consider what may happen. After all, a woman’s mind becomes distraught over insignificant matters; how much more disturbed would she become if she heard something as shocking as this! However, if I tell her nothing at all, and simply steal him away from her when she is not looking, she will kill herself. What did he do? He said to Sarah: “Prepare some food and drink that we may eat and rejoice.” “But why is this day different from other days?” she asked. “What are you celebrating?” He replied: “When a couple our age has a son, it is fitting, indeed, that they should eat, drink, and rejoice.” Whereupon she prepared the food. While they were eating, he said to her: “When I was a child of three, I already knew my Creator, yet this child is growing up and still has had no instruction. There is a place a short distance away where children are being taught, I will take him there.” She answered: “Go in peace.”
את בניכם. את בניכם ולא את בנותיכם, מכאן שהאשה אין אחרים מצווין ללמדה
מח) אחרים פירושו האב, ונקט בלשון אחרים כנגד מ"ש שאינה מחויבת בעצמה ללמוד משום דקי"ל כל מי שאחרים מצווין ללמדו מחויב ללמד את עצמו, וכל שאין אחרים מצווין ללמדו אין מחויב ללמד עצמו, כמבואר למעלה. ולכאורה הוי כונת הענין פשוטה שרק אינו מחויב ללמדה, אבל אם רוצה ללמדה רשאי, אך באמת קי"ל דאסור ללמד את הבנות תורה, ואמרו בטעם הדבר (סוטה כ"א ב') דכתיב (משלי ח') אני חכמה שכנתי ערמה, כיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמו ערמומית, ופירש"י שמתוכה היא מבינה ערמומית ועושה דבריה בהצנע, עכ"ל. והרמב"ם בפ"א הי"ג מת"ת כתב הלשון מפני שמוציאות דברי תורה לדברי הבאי, עכ"ל. ויסוד כל הדברים האלה הוא עפ"י יסוד טבעי אחד שבתכונת הנשים דדעתן קלות, וכמ"ש בסוף מנחות ק"י א' שהבנות אין דעתן מתיישבת עליהן, ולכן אין ביכולתן להעמיק חקר בדעת תקיפה ולבא עד עומק כוונת התורה, ואפשר שתעבור בדעתה על דעת התורה וממילא גם תעשה מדחה.ולהבין ביותר דברי רש"י ורמב"ם שהבאנו, נבאר מה שכתבנו במקום אחר לכוין ולהשוות המאמר נשים דעתן קלות עם המאמר בנדה מ"ה ב' בינה יתירה נתן הקב"ה באשה יותר מבאיש, אשר לכאורה סותרים המאמרים זל"ז, כי האחד מורה על קלות כשרון דעתה והשני על יתרון כשרונה.אך באמת הבאור פשוט, כי כשרונות דעת ובינה שונים הן, הדעת יונח על המושכלות הראשונות שתופס מוח כל איש תיכף לשמיעה, והבינה הוא הרעיון הבא לאחר התפיסה העיונית בישוב עמוק ובזמן מרובה, ובכח רעיון כזה להבין דבר מתוך דבר ולהמציא חריצות ושכל דק, ולכן אע"פ שהנשים יש להן כח בבינה יתירה אבל דעתן בתפיסת דבר במושכל ראשון קלה היא בלא יסוד נאמן ולזה הסכימו בעלי הגיון.וכתבו עוד חוקרי הנפש, דמי שיש לו לב חרוץ ושכל חד ההוא צריך יותר להזהר שלא להתרחק מנקודת האמת, יען כי אחרי שכח הבינה היינו כח התריצות גדול ממדת השכל הפשוט אפשר לו להעמיק חקר ולבנות בנינים על יסוד רעוע וחלוש, וזה מורגש בחוש, וזו היא כונת המאמר באבות אם אין דעת אין בינה, כלומר אם אין דעת חזקה אז גם הבינה שבו אינה נאמנית ויסודית, וכמבואר.אמור מעתה, דאחרי שנשים דעתן קלות, היינו שהמושכלות הראשונות שלהן אינן ביסוד נכון ונאמן לכן אפשר להן ע"פ כח הבינה היתירה שלהן, היינו כח החריצות ושכל הדק, להרחיב דעות נפסדות וכוזבות, וממילא לעולם לא יכוונו דעתן, ומעתה יתבארו בטוב דברי רש"י ורמב"ם.ורק לענין זה הוי מעלת הבינה מעלה להן, שכח בינתן מתפתח קודם בזמן לבינת הגברים, ולכן לענין תענית ולענין נדרים שצריך להפליא לשם מי נודרין ומקדשין קיי"ל שבת י"ב שנה ויום אחד דינה כזכר בן י"ג שנה כמבואר לפנינו בפ' בראשית בפסוק ויבן ה' את הצלע ובר"פ מטות בפסוק ואשה כי תדר נדר יעו"ש בטעם וסברא.אך אמנם גם ע"פ מעלה זו יתבאר הענין מה שדעתן קלות דכמו בכל הגידולים ופירות וצמחים שכל מה שיתבשלו במוקדם הזמן הם קלים ונוחים להתקלקל מהר מאשר אלה שיתבשלו באחור הזמן, ולכן עלולה האשה שבכרה בינתה קודם שתהא דעתה קלה, ואין להאריך עוד.ויש מן החכמים שהפליגו הרבה באיסור למוד תורה לנשים ואמרו (סוטה כ"א ב') כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות, וכן אמרו (ירושלמי סוטה פ"ג ה"ד) ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים, והרמב"ם פ"א הי"ג מת"ת כתב דאיסור זה הוא רק בתורה שבע"פ ולא בתורה שבכתב, והאחרונים טרחו למצוא מקור לדבריו, ויתכן שכתב כן ע"פ הטעם המבואר בגמרא מפני ערמומית וכו' וכמו שבארנו למעלה, וזה שייך רק בתורה שבע"פ שאפשר לנטות הדעת לצדדים שונים בטעמים וסברות שונות, משא"כ בתורה שבכתב.והנה ראינו להעתיק כאן בסוף הענין מספר עתיק יומין יקר המציאות הנקרא מעין גנים [שו"ת] ומחברו רבי שמואל ב"ר אלחנן יעקב הרקוולטי (וויניציאה שי"ג) מה שכתב אל אשה חכמה אחת בנדון היתר ת"ת לנשים, וז"ל בהמשך הדברים, ומאמר חכמינו כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות אולי נאמר כשהאב מלמדה בקטנותה שגם במעלליה תתנכר אם זך ואם ישר פעלה, דודאי כי האי גונא איכא למיחש שרוב הנשים דעתן קלות מבלות זמנן בדברי הבאי וכרובן כן חטאו מקוצר רוח, אמנם הנשים אשר נדב לבן אותנה לקרבה אל המלאכה מלאכת ה' מצד בחירתן בטוב במה שהוא טוב, הן הנה תעלינה בהר ה' תשכונה במקום קדשו כי נשי מופת הנה, ועל חכמי דורן לאדרן להדרן לסדרן לחזק ידיהן לאמץ זרועותיהן וכו', עשי והצליחי ומן השמים יסייעוך, עכ"ל. ולא נודע לנו מי הוא המחבר הנכבד הזה שעמד לחדש דין מחודש זה בסברא בעלמא, ובתוי"ט סוף מס' תמיד מביאו ומתארהו בשם מדקדק ומחבר ס' ערוגת הבושם על דקדוק לה"ק..(שם שם)