To Be Holy: Leviticus 19

(א) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (ב) דַּבֵּ֞ר אֶל־כׇּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

Leviticus 19:1-2

(1) יהוה spoke to Moses, saying: (2) Speak to the whole Israelite community and say to them: You shall be holy, for I, your God יהוה, am holy.

תנחומא בובר, קדושים ב׳:א׳

(א) ד"א קדושים תהיו. א"ל הקב"ה לישראל, עד שלא בראתי את עולמי היו מלאכי השרת מקלסין אותי בכם, ומקדשין אותי בכם, ואומרים ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם (דה"א טז לו), כיון שנברא אדם הראשון, אמרו המלאכים רבונו של עולם זה הוא שאנו מקלסין אותך בשמו, אמר להם [לאו] גנב הוא זה, שנאמר ותאכל מן העץ אשר צויתיך וגו' (בראשית ג יז), בא נח אמרו לו זה הוא, אמר להם [לאו] זה שיכור הוא, שנאמר וישת מן היין וישכר וגו' (שם ט כא), בא אברהם אמרו לו זה הוא, אמר להם זה גר הוא, בא יצחק אמרו לו זה הוא, אמר להם זה אוהב את שונאי, שנאמר ויאהב יצחק את עשו (שם כה כח), כיון שבא יעקב אמרו לו זה הוא, אמר להן הן, וכן הוא אומר לא יקרא שמך עוד יעקב וגו' (שם לה י) ונקראו כל ישראל בשמו, באותה שעה קידש הקדוש ברוך הוא אותן על שמו, שנאמר ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט ג), א"ל הקב"ה הואיל ולשמי נתקדשתם, עד שלא בראתי את עולמי היו קדושים כשם שאני קדוש, שנאמר קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם. למה הדבר דומה למלך שקידש אשה אמר לה הואיל ונתקדשת לשמי, אני מלך ואת מלכה, כשם שהוא כבודי כך הוא כבודך, למה שאת אשתי, כך אמר הקב"ה למשה לך קדש את ישראל, שנאמר לך אל העם וקדשתם היום ומחר (שמות יט י), קידשם [בא] הקב"ה ואמר להם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות יט י), למה כי קדוש אני, ואף אתם תהיו קדושים כשם שקידשתם אותי, שנאמר דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו וגו', אמר להם הקב"ה אם זכיתם תקראו עדת קדושים, לא זכיתם, תקראו עדה רעה, עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו' (במדבר יד כו).

Midrash Tanchuma Buber, Kedoshim 2:1

(1) Another interpretation (of Lev. 19:2:) YOU SHALL BE HOLY. The Holy One said to Israel: Before I created my world, the ministering angels praised my name through you and sanctified me through you by saying (in I Chron. 16:36): BLESSED IS THE LORD GOD OF ISRAEL FROM EVERLASTING TO EVERLASTING. When the first Adam was created, the angels said: Sovereign of the World, is this the one in whose name we are praising you? He told them, [No]. This person is a thief, since it is stated (of him in Gen. 3:17): < BECAUSE YOU OBEYED YOUR WIFE AND > ATE OF THE TREE ABOUT WHICH I COMMANDED YOU, < SAYING: DO NOT EAT OF IT. CURSED IS THE LAND BECAUSE OF YOU >. < When > Noah came, they said to him (i.e., to the Holy One): Is this the one? He told them, [No]. This person is a drunkard, since it is stated (of him in Gen. 9:21): THEN HE DRANK OF THE WINE AND BECAME DRUNK…. < When > Abraham came, they said to him: Is this the one? He told them: This is a stranger (ger). < When > Isaac came, they said to him: Is this the one? He told them: This one loves my enemy, as stated (in Gen. 25:28): NOW ISAAC LOVED ESAU. When Jacob came, they said to him: Is this the one? He told them, Yes, for so it says (in Gen. 35:10): GOD SAID TO HIM: YOUR NAME SHALL NO LONGER BE JACOB, BUT YOUR NAME SHALL BE ISRAEL…. So all Israel was called by his name. At that time the Holy One, Blessed be He, sanctified them because of his name, as stated (in Is. 49:3): ISRAEL, IN WHOM I WILL BE GLORIFIED. The Holy One said to him: Since you were sanctified for my name before I created my world, Be holy as I am holy. It is so stated (in Lev. 19:2:) YOU SHALL BE HOLY, BECAUSE I, THE LORD YOUR GOD, AM HOLY. To what is the matter comparable? To a king who betrothed a wife. He said to her because you have been betrothed (literally: sanctified) to my name, I am a king and you, a queen. Just as it (i.e., my name) is an honor for me, so it is an honor for you. Why? Because you are my wife. Thus the Holy One said to Moses. Go and sanctify (i.e., go and betroth) Israel, as stated (in Exod. 19:10): GO UNTO THE PEOPLE AND SANCTIFY (rt.: QDSh) THEM TODAY AND TOMORROW. {The Holy One sanctified them} [He sanctified them. The Holy One came] and said to them (in Exod. 19:6): BUT YOU SHALL BE FOR ME A KINGDOM OF PRIESTS, A HOLY (rt.: QDSh) NATION. Why? (Lev. 19:2:) BECAUSE… I AM HOLY. And you also shall be sanctified (rt.: QDSh) just as you have sanctified me, as stated (in Lev. 19:2) SPEAK UNTO THE WHOLE CONGREGATION OF THE CHILDREN OF ISRAEL, AND SAY UNTO THEM: YOU SHALL BE HOLY (rt.: QDSh)…. The Holy One said unto them: If you are worthy, you shall be called a congregation of saints (rt.: QDSh); < if > you are unworthy, you shall be called an evil congregation. (Numb. 14:27:) HOW LONG SHALL THIS EVIL CONGREGATION…?

תנחומא בובר, קדושים ג׳:א׳-ב׳

(א) דבר אל כל עדת בני ישראל. מה ראה לומר הפרשה הזו בכינוס, למה לא אמר דבר אל בני ישראל כשאר פרשיות, אלא אל כל עדת, לפי שכל הדברות כלולין בתוכה, כיצד

(ב) בדברות כתיב אנכי ה' אלהיך (שמות כ ב), וכאן אני ה' אלהיכם (ויקרא יט ב),
בדברות כתיב לא יהיה לך (שמות שם ג), וכאן אל תפנו אל האלילים (ויקרא שם ד),
בדברות כתיב לא תשא (שמות שם ז), וכאן לא תשבעו בשמי לשקר (ויקרא שם יב),
בדברות כתיב זכור [את יום השבת] (שמות שם ח), וכאן כתיב את שבתותי תשמורו (ויקרא שם ג),
בדברות כתיב כבד את אביך ואת אמך (שמות שם יב), וכאן כתיב איש אמו ואביו תיראו (ויקרא שם ג),
בדברות כתיב לא תרצח (שמות שם יג), וכאן כתיב לא תעמוד על דם רעך (ויקרא שם טז),
בדברות כתיב לא תנאף (שמות שם יד), וכאן כתיב קדושים תהיו (ויקרא שם ב),
בדברות כתיב לא תגנוב (שמות שם טו), וכאן כתיב לא תגנובו (ויקרא שם יא),
בדברות כתיב לא תענה (שמות שם טו), וכאן כתיב לא תלך רכיל בעמך (ויקרא שם טז),
בדברות כתיב לא תחמוד (שמות שם טז), וכאן כתיב לא תעשוק את רעך ולא תגזול (ויקרא שם יג),

Midrash Tanchuma Buber, Kedoshim 3:1-2

(1) (Lev. 19:2:) SPEAK UNTO THE WHOLE CONGREGATION OF THE CHILDREN OF ISRAEL. What reason did he have to speak this parashah in an assembly? Why did he not say: SPEAK UNTO THE CHILDREN OF ISRAEL, as in the rest of the parashiot, rather than < SPEAK > UNTO THE WHOLE CONGREGATION < OF THE CHILDREN OF ISRAEL >? Because all of the < Ten > Commandments are included within it. How?

(2)
In the Commandments it is written (in Exod. 20:2 = Deut. 5:6): I < AM > THE LORD YOUR GOD; and here (in Lev. 19:2): I < AM > THE LORD YOUR GOD.
In the Commandments it is written (in Exod. 20:3 = Deut. 5:7): YOU SHALL HAVE NO < OTHER GODS BESIDE ME >; and here (in Lev. 19:4): DO NOT TURN UNTO IDOLS.
In the Commandments it is written (in Exod. 20:7 = Deut. 5:11): YOU SHALL NOT TAKE < THE NAME OF THE LORD YOUR GOD IN VAIN >; and here (in Lev. 19:12): YOU SHALL NOT SWEAR FALSELY BY MY NAME.
In the Commandments it is written (in Exod. 20:8; cf. Deut. 5:12): REMEMBER [THE SABBATH DAY]; and here it is written (in Lev. 19:3): YOU SHALL KEEP MY SABBATHS.
In the Commandments it is written (in Exod. 20:12 = Deut. 5:16); HONOR YOUR FATHER AND YOUR MOTHER; and here it is written (in Lev. 19:3, cont.): YOU EACH SHALL FEAR HIS MOTHER AND HIS FATHER.
In the Commandments it is written (in Exod. 20:13 = Deut. 5:17): YOU SHALL NOT MURDER; and here it is written (in Lev. 19:16): YOU SHALL NOT STAND OVER THE BLOOD OF YOUR NEIGHBOR.
In the Commandments it is written (in Exod. 20:13 [14] = Deut. 5:17): YOU SHALL NOT COMMIT ADULTERY; and here it is written (in Lev. 19:2): YOU SHALL BE HOLY.
In the Commandments it is written (in Exod. 20:13 [15] = Deut. 5:17): YOU SHALL NOT STEAL; and here it is written (in Lev. 19:11): YOU SHALL NOT STEAL.
In the Commandments it is written (in Exod. 20:13 [16] = Deut. 5:17): YOU SHALL NOT BEAR < FALSE WITNESS AGAINST YOUR NEIGHBOR >; and here it is written (in Lev. 19:16): YOU SHALL NOT GO AROUND AS A SLANDERER AMONG YOUR PEOPLE.
In the Commandments it is written (in Exod. 20:14 [17] = Deut. 5:18): YOU SHALL NOT COVET; and here it is written (in Lev. 19:13): YOU SHALL NOT OPPRESS YOUR NEIGHBOR, AND YOU SHALL NOT ROB HIM.

ויקרא י״ט:ט״ו

(טו) לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ׃

Leviticus 19:15

(15) You shall not render an unfair decision: do not favor the poor or show deference to the rich; judge your kin fairly.

רש"י על ויקרא י״ט:ט״ו

(א) לא תעשו עול במשפט. מְלַמֵּד שֶׁהַדַּיָּן הַמְקַלְקֵּל אֶת הַדִּין קָרוּי עַוָּל, שָׂנוּי וּמְשֻׁקָּץ, חֵרֶם וְתוֹעֵבָה, שֶׁהָעָוֶל קָרוּי תּוֹעֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי תוֹעֲבַת ה' וְגוֹ' כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל (דברים כ"ה), וְהַתּוֹעֵבָה קְרוּיָה חֵרֶם וְשֶׁקֶץ שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְגוֹ' (שם ז'): (ב) לא תשא פני דל. שֶׁלֹּא תֹאמַר עָנִי הוּא זֶה, וְהֶעָשִׁיר חַיָּב לְפַרְנְסוֹ, אֲזַכֶּנּוּ בַדִּין וְנִמְצָא מִתְפַּרְנֵס בִּנְקִיּוּת (ספרא): (ג) ולא תהדר פני גדול. שֶׁלֹּא תֹאמַר עָשִׁיר הוּא זֶה, בֶּן גְּדוֹלִים הוּא זֶה, הֵיאַךְ אֲבַיְּשֶׁנּוּ וְאֶרְאֶה בְּבָשְׁתּוֹ? עֹנֶשׁ יֵשׁ בַּדָּבָר לְכָךְ נֶאֱמַר וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל: (ד) בצדק תשפט עמיתך. כְּמַשְׁמָעוֹ; דָּ"אַ: הֱוֵי דָן אֶת חֲבֵרְךָ לְכַף זְכוּת (שבועות ל'):

Rashi on Leviticus 19:15

(1) לא תעשו עול במשפט YE SHALL NOT DO INJUSTICE IN JUDGMENT — This teaches us that the judge who perverts judgment is called an "unjust person" (עַוָּל), hateful and detested, doomed to destruction, and an abomination. He is rightly called thus for the unjust person (עַוָּל) is called by Scripture "abomination", as it is said (Deuteronomy 25:16) "For all that do [such things] all that do injustice (עַוָּל=עֹשֵׂה עָוֶל) are an abomination (תועבה) unto the Lord thy God”. The abomination (תועבה), on its part, is called by Scripture חרם and שקץ, as it is said (Deuteronomy 7:26) "Neither shalt thou bring an abomination (תועבה) into thine house, lest thou be a doomed thing (חרם) like it; but thou shall regard it as שקץ. (2) לא תשא פני דל THOU SHALT NOT RESPECT THE PERSON OF THE INDIGENT — i. e. thou shalt not say, "This is a poor man, and the rich man has in any case the duty of supporting him; I will find in favor of him (the poor man) and he will consequently obtain some support in a respectable fashion (Sifra, Kedoshim, Chapter 4 2). (3) ולא תהדר פני גדול NOR HONOR THE PERSON OF THE MIGHTY — thou shalt not say, “This is a rich man, or, this man is of noble descent (lit., the son of great people) how can I possibly put him to shame and be witness to his shame? There is punishment for such a thing!” It is for this reason that Scripture states, "thou shalt not honor the person of the mighty” (Sifra, Kedoshim, Chapter 4 3). (4) בצדק תשפט עמיתך IN RIGHTEOUSNESS SHALT THOU JUDGE THY COMPANION — Take this as the words imply (i.e. take the word צדק as what it usually implies: strict right). Another explanation is: Judge thy fellow man with an inclination in his favour (Sifra, Kedoshim, Chapter 4 4; Shevuot 30a).

ויקרא י״ט:י״ח

(יח) לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃

Leviticus 19:18

(18) You shall not take vengeance or bear a grudge against members of your people. Love your fellow [Israelite] as yourself: I am יהוה.

רש"י על ויקרא י״ט:י״ח

(א) לא תקם. אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי מַגָּלְךָ, אָמַר לוֹ לָאו, לְמָחָר אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְּךָ, אָמַר לוֹ אֵינִי מַשְׁאִילְךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִי, זוֹ הִיא נְקִימָה; וְאֵיזוֹ הִיא נְטִירָה? אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי אֶת קַרְדֻּמְּךָ, אָמַר לוֹ לָאו, לְמָחָר אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי מַגָּלְךָ, אָמַר לוֹ הֵא לְךָ, אֵינִי כְמוֹתְךָ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִי, זוֹ הִיא נְטִירָה, שֶׁנּוֹטֵר הָאֵיבָה בְּלִבּוֹ, אַעַ"פִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹקֵם (ספרא; יומא כ"ג): (ב) ואהבת לרעך כמוך. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה (ספרא):

Rashi on Leviticus 19:18

(1) לא תקם THOU SHALT NOT AVENGE — If one says to another “Lend me your sickle", and he replies, “No!", and the next day he (the latter) says to him (the former), “Lend me your hatchet”, and he retorts, “I am not going to lend it to you, just as you refused to lend me your sickle״ — this is avenging. And what is “bearing a grudge”? If one says to another, “Lend me your hatchet”, and he replies “No!” and on the next day he says to him “Lend me your sickle”, and he replies: “Here it is; I am not like you, because you would not lend me” — this is called “bearing a grudge (נטירה)” because he retains (נוטר) enmity in his heart although he does not actually avenge himself (Sifra, Kedoshim, Chapter 4 10-11; Yoma 23a). (2) ואהבת לרעך כמוך THOU SHALT LOVE THY FELLOW MAN AS THYSELF —Rabbi Akiba said: “This is a fundamental principle of the Torah” (Sifra, Kedoshim, Chapter 4 12; Talmud Yerushalmi Nedarim 9:3).

ספרא, קדושים, פרק ד י״ב

(יב) [יב] "לא תקם ולא תטר את בני עמך" – נוקם אתה ונוטר לעכו"ם. "ואהבת לרעך כמוך" – רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר "זה ספר תולדות אדם" – זה כלל גדול מזה.

Sifra, Kedoshim, Chapter 4 12

(12) 12) "You shall not take revenge and you shall not bear a grudge against the children of your people": You may take revenge of and bear a grudge against others (idolators). "And you shall love your neighbor as yourself": R. Akiva says: This is an all-embracing principle in the Torah. Ben Azzai says: (Bereshith 5:1) "This is the numeration of the generations of Adam" — This is an even greater principle.