5-6. הרוצה להבריח נכסיה מפני בעלה, כותבתן בטפיח לאחר וכו'. בד: בטפוס וכו'. ובכי"ע: כותבתן שטר פסיס, ובין השורות תלויה "ט", כלומר, קרי: פסטיס. ובקג"נ: כותבת פסטם לאחר. ובבבלי ע"ט א': כותבת שטר פסים לאחרים. והנכון כמו שהוא בכי"ע: פסטיס, והיינו שטר אמנה, שהיא מאמינה לו שלא יחזיק את הנכסים לעצמו. ושטרות הללו היו רגילים בזמן העתיק והשתמשו בהן למטרות שונות, והיו ידועים בלשון המשפט היוני ωνή ἐν πίστει (מכירה באמנה), או בקיצור, πίστις, עיין מ"ש על כ"ז ר"א גולאק בספרו תולדות המשפט בישראל ח"א (ירושלים תרצ"ט), עמ' 63 ואילך, שהביא גם כמה מקורות מספרות התלמודית.
חילופי נוסח:
"פשיטא, ארעא ובתי - ארעא" - "פשיטא" חסר בחלק מכתבי היד ובחלקם נוסף בגיליון.
"חנניה בן אחי יאשיה" - בחלק מכתבי היד רק "חנניה".
במשנת "נפלו לה עבדים", בכתבי היד של המשנה ובכ"י וטיקן של הבבלי, "כבוד בית אביה" ברישא (לגבי עבדים) ו"שבח בית אביה" בסיפא (לגבי בעלי חיים).
"גזעו מחליף - פירא, אין גזעו מחליף - קרנא" - ר"ח גרס הפוך, ראו תוספות ד"ה "כללא דמילתא".
כללא דמלתא - ר"ח גריס גזעו מחליף קרנא אין גזעו מחליף פירא פי' דבר שאוכל הפירות והקרן מתקיים זהו קרנא ואין מוכרין אותו ליקח ממנו קרקע ודבר שהוא כלה שאין גזעו מחליף הוי כאילו נפלו לה פירות וילקח בהן קרקע ולפ"ז אמרי לה פירא הוא דקאמרי להאי כללא דהא אבא זרדתא ופירא דכוורי אין גזען מחליף כדפי' בקונטרס וקשה לרשב"א דמשמע דאמרי לה קרנא קאמרי להאי כללא מדלא נקט אמרי לה פירא לבסוף ועוד דאמר רב נחמן לקמן עיילא ליה גלימא פירא הוי מיכסי ביה כו' הל"ל קרנא הוי ועוד דא"כ הא דקתני פיר גפרית ומחפורת של צריף ר"מ אומר קרן הוי נמי פירות דחשיב כקרן המתקיים והבעל אוכל פירות וא"כ קשיא דר"מ אדר"מ דהא קתני במתניתין דלר"מ פירות מחוברין שמין אותם כמה הן יפין וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות וגפרית וצריף לא גריעי מפירות מחוברין ועוד דהשתא הוי ר"נ כר"מ ונראה כפי' הקונט' ור"ת גרס כר"ח ומפרש דלאו בנפלו לה פליגי אם ימכרם אם לאו דהא קאי אהא דקאמר פשיטא ארעא ובתי ארעא דאיירי בנפלו לה כספים ואהא קאי פלוגתייהו ומפרש דאם נפלו לה כספים ורוצה הבעל לקנות בהם אבא זרדתא ופירא דכוורי וכן משמע מתוך פירוש ר"ח דמפרש גזעו מחליף קרנא כו' הלכך היכא דקתני ילקח בהם קרקע אין קונין אלא דבר שגזעו מחליף אלמא דבלקנות איירי ולפ"ז לא קשה מידי לפי' ר"ח הא דאמר ר"נ פירא הוי ולא דר"מ אדר"מ דהתם מיירי שמכנסת לו גלימא ופיר גפרית וצריף וקרי פירא למאי דאכיל בעל פירות נכסי מלוג אבל הכא מה שקונין בכספים שנפלו קרי קרנא ומה שאין קונין קרי פירא דדין פירות עליו כמו שהפירות ימכרו וילקח בהן קרקע ולפ"ה קשה דמפרש דאין גזעו מחליף מוכרין דהא גלימא אמר לקמן אע"ג דאין גזעו מחליף דמכסי ביה ואזיל וכן פיר גפרית ומחפורת של צריף אמרי רבנן דהוי דבעל אע"ג דאין גזעו מחליף ולר"ת ניחא דאע"ג דאין קונין לכתחילה מכספים אלא דבר שגזעו מחליף כשנופל לה בירושה אין מזקיקין אותו למכור אלא אוכל פירות כמו שהוא עד שיכלה הקרן כיון שיש שיור קצת כמו בגלימא וכל דדמי ליה:
הרוצה להבריח נכסיה מפני בעלה, כותבתן בטפיח {כ"י ערפורט: שטר פסיס} לאחר דברי רבן שמעין בן גמליאל, וחכמים או' מצחק הוא בה, אלא כותבתן במתנה מהיום עד שעה שארצה. ר' יהודה או' לעולם אוכל פירי פירות. כיצד, מוכר (אוכל) פירות, וילקח בהן קרקע, והוא אוכל פירות. רבן שמעון בן גמליאל ור' יוחנן בן ברוקה אומ' אם מתה יירשנה, שהתנה על מה שכת' בתורה, וכל המתנה על מה שכת' בתורה תנאו בטל.
הלכה: נָֽפְלוּ לָהּ זֵיתִים וּגְפָנִים כול׳. רַב אָבוּן בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. מַתְנִיתָא בְּשֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ זֵיתִים וְלֹא קַרְקָעָן. גְּפָנִים וְלֹא קַרְקָעָן. אֲבָל אִם נָֽפְלוּ לָהּ זֵיתִים וְקַרְקָעָן גְּפָנִים וְקַרְקָעָן לֹא תִקּוֹץ. שֶׁאַדַּיִין שְׁבָח בֵּית אָבִיהָ קַייָם. וְרַבָּנִין דְּהָכָא אָֽמְרִין. אֲפִילוּ נָֽפְלוּ לָהּ זֵיתִים וְקַרְקָעָן גְּפָנִים וְקַרְקָעָן. לֹא דְמֵי בֵית זֵיתָא דְנָֽפְלוּ וְלֹא דְמֵי בֵית כָּרְמָא דְנָֽפְלוּ. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרַבָּנִין דְּתַמָּן. כַּרְמָא אֲנִי מוֹכֵר לָךְ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גְפָנִים הֲרֵי זֶה מָכוּר. שֶׁלֹּא מָכַר לוֹ אֶלָּא שְׁמוֹ. פַּרְדֵּיסָא אֲנִי מוֹכֵר לָךְ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ אִילָנוֹת הֲרֵי זֶה מָכוּר. שֶׁלֹּא מָכַר לוֹ אֶלָּא שְׁמָן.
HALAKHAH: “If she inherited old vines or olive trees,” etc. Rav Abun in the name of the rabbis there: The Mishnah deals with the case that she inherited olive trees but not their ground, vines but not their ground. But if she inherited olive trees with their ground, vines with their ground, she does not have to sell since her father’s house’s glory still exists. But the rabbis here say, even if she inherited olive trees with their ground, vines with their ground, did she not inherit the value of the olive grove, did she not inherit the value of the vineyard? A baraita supports the rabbis there: “ ‘I am selling you the vineyard’, this is a valid sale even if there are no vines since he sells him [the real estate] by description. ‘I am selling you the grove’, this is a valid sale even if there are no trees since he sells him [the real estate] by description.”
Boaz Cohen, "Ususfructus", in idem, Jewish Law and Roman Law, New York, 1966, pp. 568-569
p, 577
