The Three Weeks

ByRabbi Ruhi Sophia Rubenstein

בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶך הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה

בְּרוּךֶ אַתֶה חֲוָיָה שְׁכִינּוּ רוּחַ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדַשְׁתַנוּ בְּמִצְוֹתֶיהֶ וְצִוְתָנוּ לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה

בְּרוּכָה אַתְּ יָהּ אֱלֹהָתֵינוּ רוּחַ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קֵרְבָתְנוּ לַעֲבוֹדָתָהּ וְצִוְתָנוּ לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה

Blessings for learning and studying Torah

Berakhot 11b:

Barukh atah Adonai Eloheinu melekh ha’olam asher kid’shanu b’mitzvotav v’tzivanu la’asok b’divrei Torah

Nonbinary Hebrew Project:

B’rucheh ateh Khavayah Shekhinu ruach ha’olam asher kidash’tanu b’mitzvotei’he v’tziv’tanu la’asok b’divrei Torah

Feminine God Language:

Brukhah at Ya Elohateinu ruach ha’olam asher keir’vat’nu la’avodatah v’tziv’tavnu la’asok b’divrei Torah

משנה תענית ד׳:ו׳

חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהֻבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפּוֹסְטֹמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵיתָר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר. מִשֶּׁנִּכְנַס אָב, מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה:

Mishnah Ta'anit 4:6

The mishna discusses the five major communal fast days. Five calamitous matters occurred to our forefathers on the seventeenth of Tammuz, and five other disasters happened on the Ninth of Av. On the seventeenth of Tammuz the tablets were broken by Moses when he saw that the Jews had made the golden calf; the daily offering was nullified by the Roman authorities and was never sacrificed again; the city walls of Jerusalem were breached; the general Apostemos publicly burned a Torah scroll; and Manasseh placed an idol in the Sanctuary. On the Ninth of Av it was decreed upon our ancestors that they would all die in the wilderness and not enter Eretz Yisrael; and the Temple was destroyed the first time, in the days of Nebuchadnezzar, and the second time, by the Romans; and Beitar was captured; and the city of Jerusalem was plowed, as a sign that it would never be rebuilt. Not only does one fast on the Ninth of Av, but from when the month of Av begins, one decreases acts of rejoicing.

תענית כ״ח ב:ז׳-ט״ו

תָּנָא: יָחִיד לֹא יַתְחִיל, וְאִם הִתְחִיל גּוֹמֵר. חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵירְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וְכוּ׳. נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, מְנָלַן? דְּתַנְיָא: בְּשִׁשָּׁה לַחֹדֶשׁ נִיתְּנוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת לְיִשְׂרָאֵל, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה בּוֹ. מַאן דְּאָמַר בְּשִׁשָּׁה נִיתְּנוּ — בְּשִׁשָּׁה נִיתְּנוּ, וּבְשִׁבְעָה עָלָה מֹשֶׁה. מַאן דְּאָמַר בְּשִׁבְעָה — בְּשִׁבְעָה נִיתְּנוּ, וּבְשִׁבְעָה עָלָה מֹשֶׁה, דִּכְתִיב: ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״, וּכְתִיב: ״וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה״. עֶשְׂרִים וְאַרְבְּעָה דְּסִיוָן, וְשִׁיתְּסַר דְּתַמּוּז, מְלוֹ לְהוּ אַרְבְּעִין.

Taanit 28b:7-15

§ The mishna taught: Five calamitous matters occurred to our forefathers on the seventeenth of Tammuz, one of which was that the tablets were broken. The Gemara asks: From where do we derive that the tablets were broken on this day? As it is taught in a baraita: On the sixth of the month of Sivan the Ten Commandments were given to the Jewish people. Rabbi Yosei says: It was on the seventh of that month. The Gemara comments: According to the one who said that they were given on the sixth of Sivan, they were given on the sixth, and on the seventh Moses ascended to Mount Sinai. According to the one who said that the Ten Commandments were given on the seventh of Sivan, they were given on the seventh, and on the seventh Moses ascended to Mount Sinai, as it is written: “And He called to Moses on the seventh day out of the midst of the cloud” (Exodus 24:16), and it is written: “And Moses entered into the midst of the cloud, and he went up into the mount, and Moses was on the mount forty days and forty nights” (Exodus 24:18). The calculation is as follows: There were twenty-four days remaining in Sivan, plus the first sixteen days of Tammuz, which comes to forty days. On the seventeenth of Tammuz, Moses descended, came, observed the people worshipping the Golden Calf, and broke the tablets. And it is written: “And it came to pass, as soon as he came near to the camp, that he saw the calf and the dancing, and Moses’ anger burned, and he cast the tablets out of his hands, and broke them beneath the mount” (Exodus 32:19).

רש"י על שמות ל״ג:י״א:ב׳

ושב אל המחנה. לְאַחַר שֶׁנִּדְבַּר עִמּוֹ הָיָה מֹשֶׁה שָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְלַמֵּד לַזְּקֵנִים מַה שֶּׁלָּמַד; וְהַדָּבָר הַזֶּה נָהַג מֹשֶׁה מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים עַד שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, וְלֹא יוֹתֵר, שֶׁהֲרֵי בְשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבְי"ח שָׂרַף אֶת הָעֵגֶל וְדָן אֶת הַחוֹטְאִים, וּבְי"ט עָלָה שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם וְגוֹ' (שמות ל"ב), וְעָשָׂה שָׁם אַרְבָּעִים יוֹם וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים, שֶׁנֶּ' וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' וְגוֹ' (דברים ט'), וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל נֶאֱמַר לוֹ וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי (שמות ל"ד), לְקַבֵּל לוּחוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת – וְעָשָׂה שָׁם מ' יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר כַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים וְגוֹ' – מָה הָרִאשׁוֹנִים בְּרָצוֹן אַף הָאַחֲרוֹנִים בְּרָצוֹן, אֱמֹר מֵעַתָּה אֶמְצָעִיִּים הָיוּ בְכַעַס – בְּעֲשָׂרָה בְּתִשְׁרֵי נִתְרַצָּה הַקָּבָּ"ה לְיִשְׂרָאֵל בְּשִׂמְחָה וּבְלֵב שָׁלֵם, וְאָמַר לוֹ לְמֹשֶׁה סָלַחְתִּי, וּמָסַר לוֹ לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת, וְיָרַד וְהִתְחִיל לְצַוּוֹתָם עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, וַעֲשָׂאוּהוּ עַד אֶחָד בְּנִיסָן, וּמִשֶּׁהוּקַם לֹא נִדְבַּר עִמּוֹ עוֹד אֶלָּא מֵאֹהֶל מוֹעֵד (תנחומא):

Rashi on Exodus 33:11:2

ושב אל המחנה .( AND HE RETURNED INTO THE CAMP — After God had conversed with him, Moses used to return to the camp and teach the elders what he had learned. This Moses practised from the day of Atonement until the Tabernacle was set up, but no longer. For on the seventeenth of Tammuz the tablets were broken, on the eighteenth he burnt the calf and punished the of fenders, on the nineteenth he ascended the mountain, as it is said (Exodus 32:30) “And it came to pass on the morrow (the day after he had punished the wrongdoers; cf. vv. 26—29), that Moses said unto the people”, [Ye have sinned a great sin and now I will go up to the Lord]”. There he spent forty days and sought mercy for the people, as it is said, (Deuteronomy 9:18) “And I threw myself down before the Lord [as at the first, forty days and forty nights]”. These terminated on the last day of Ab (there were 11 days from the 19th to the 29th of Tammuz therefore 29 days in Ab complete the forty) and he then returned to the people. On the first day of the New Moon of Ellul it was said to him, (Exodus 34:2) “And be ready in the morning] and go up in the morning unto mount Sinai” — to receive the second tablets. He again spent there the forty days of which it is stated, (Deuteronomy 10:10) “[And I stayed in the mountain, according to the first, days, [forty days and forty nights]”. The words כימים הראשונים, “like the first days”, cannot refer to the number of days for this is stated immediately afterwards; they are to be joined with עמדתי — I stayed in the same state as on the first days: How were the first forty days passed? In God’s good-will (because the Israelites had not yet sinned)! So, too, the last forty days were passed in God’s good-will — from which you must admit that the intervening forty days were passed in God’s anger. On the tenth of Tishri God became reconciled with Israel in joy and perfect affection and said to Moses: “I have forgiven!” and handed him over the second tablets, whereupon Moses went down and began to command them concerning the work of the Tabernacle (cf. Midrash Tanchuma, Ki Tisa 31; Seder Olam 6; Rashi on Exodus 18:13, Deuteronomy 9:18 and also Taanit 36b). They were occupied in its construction until the first of Nisan and from the time when it was set up God did not converse with him any more except from the tent of meeting.

שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א:י״ז-י״ח

טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים על פרי או על מלבוש אבל על פדיון הבן אומר ולא יחמיץ המצוה: (וכן בפרי שלא ימצא אחר ט' באב מותר לברך ולאכלו בין המצרים) (בנימין זאב סימן קס"ג ותשובת מהרי"ל): צריך ליזהר מי"ז בתמוז עד ט' באב שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות (משום שבהם קטב מרירי שולט) ולא יכו התלמידים בימים ההם:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 551:17-18

17. It is good to be careful from saying the Sheycianu blessing from Bein HaMitzrim (between the straights - 17th of Tammuz until 9th of Av) on a fruit or clothing. But on a Pidyon Haben say and do not delay (lit. spoil) the mitzvah. Parentheses (Rema): And so with a fruit that he won't find after Tisha B'av, it is permitted to bless and to eat it Bein HaMitzrim [Binyamin Zev Siman 163 and Teshuvas Maharil].M 18. It is necessary to be careful from the 17th of Tammuz until the 9th of Av not to go out alone from the 4th to 9th hour (of the day) because the demon Meriri rules and do no hit students on these days.

שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א:א׳-ב׳

דין שבוע שחל ט' באב להיות בתוכה. ובו יח"ס:
משנכנס אב ממעטין בשמחה ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי עכו"ם לישתמיט מיניה דריע מזליה: הגה מילה שהיא מר"ח עד ט' באב נוהגין שהמוהל ובעל ברית ואבי הבן לובשין בגדי שבת (מנהגים) אבל בלאו הכי אסור אפי' בשבת של חזון אין מחליפין ללבוש בגדי שבת כי אם הכתונת לבד (מרדכי הל' ט"ב והגהות אשירי פ"ד דתענית ואגודה ורוקח) אבל פורשין פרוכת של שבת אם לא שאירע ט' באב בשבת ונדחה שאז אין פורשין פרוכת של שבת ומי שיש לו נישואין בשבת נחמו מותר ללבוש בגדי שבת בשבת של חזון: (מהרי"ל) מר"ח עד תענית ממעטים במשא ומתן ובבנין של שמחה כגון בית חתנות לבנו או בנין של ציור וכיור ובנטיע' של שמחה כגון אבורנקי של מלכי' שנוטעים לצל להסתופף בצילו או מיני הדס ומיני אהלי' ואם היה כותלו נוטה ליפול אע"פ שהוא של שמחה מותר לבנות (ולצורך מצוה הכל שרי) (ר"ן ספ"ק דתענית) ואין נושאין נשים ואין עושין סעוד' אירוסין אבל ליארס בלא סעודה מותר ואפי' בתשעה באב עצמו מותר ליארס שלא יקדמנו אחר: הגה ונוהגין להחמיר שאין נושאים מי"ז בתמוז ואילך עד אחר תשעה באב: (מנהגים):

Shulchan Arukh, Orach Chayim 551:1-2

1. Laws of the Week that Tisha B'av falls within and in it 18 paragraphs. When one enters (the month of ) Av, we reduce in Joy. And a Jewish person that has to him a legal dispute with a Gentile, one should delay from (adjuring) it because there is bad mazel. Note (Rema): A Bris Milah that is from Rosh Chodesh Av until Tisha B'av, we are accustomed that the Mohel, the Baal Bris (the one who holds the baby), and the father of the son wear Shabbos clothes [Minhagim]. But beside for this, it is forbidden even on Shabbos Hazon (the Shabbos prior to Tisha B'av) we do not switch to wear Shabbos Clothes except for undergarments [Mordechai Laws of Tisha B'av and the Haagos Ashiri Chapter 4 of Taanis, and the Agudah, and the Rokeach]. But we do spread the Shabbos Parachos Covering (i.e. the sheet cover in front of the Aron with the Torah Scrolls) except if Tisha B'av falls on Shabbos and is pushed off (to Sunday) then we not spread the Shabbos Parachos Covering. One who is marrying the week of Shabbos Nachmu (that is the week after Tisha B'av) is allowed to wear Shabbos Clothes on Shabbos Chazon [Maharil] 2. From Rosh Chodesh until the Fast we minimize business transactions and building of joy, example the wedding house for his son or the building of molding and decorating (i.e. of walls and ceilings). Or joyous planting, example a royal banqueting canopy that is planted for shade to stand in its shade or types of myrtle and other tents. If its wall is leaning to fall even though it is of joy, it is permitted to build and for the needs of a mitzvah, all is allowed [Ran Last Chapter of Taanis] . We do not wed women and we not make engagement meals, but engaging without a meal is allowed. Even on Tisha B'av itself, it is permitted to engage that one not precede him. Note (Rema): Our custom is to be strict that we do not wed from the 17th of Tammuz and on until after Tisha B'av [Minhagim].

מכות כ״ד ב:ב׳-ד׳

שוב פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור"ע מצחק אמרו לו מפני מה אתה מצחק אמר להם מפני מה אתם בוכים אמרו לו מקום שכתוב בו (במדבר א, נא) והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה אמר להן לכך אני מצחק דכתיב (ישעיהו ח, ב) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה באוריה כתיב (מיכה ג, יב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו'] בזכריה כתיב (זכריה ח, ד) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו:

Makkot 24b:2-4

On another occasion they were ascending to Jerusalem . When they arrived at Mount Scopus and saw the site of the Temple, they rent their garments. When they arrived at the Temple Mount, they saw a fox that emerged from the Holy of Holies. They began weeping, and Rabbi Akiva was laughing. They said to him: For what reason are you laughing? Rabbi Akiva said to them: For what reason are you weeping? They said to him: This is the place concerning which it is written: “And the non-priest who approaches shall die” (Numbers 1:51), and now foxes walk in it; and shall we not weep? Rabbi Akiva said to them: That is why I am laughing, as it is written, when God revealed the future to the prophet Isaiah: “And I will take to Me faithful witnesses to attest: Uriah the priest, and Zechariah the son of Jeberechiah” (Isaiah 8:2). . . . In the prophecy of Uriah it is written: “Therefore, for your sake Zion shall be plowed as a field. In the prophecy of Zechariah it is written: “There shall yet be elderly men and elderly women sitting in the streets of Jerusalem” (Zechariah 8:4). Until the prophecy of Uriah was fulfilled I was afraid that the prophecy of Zechariah would not be fulfilled. Now that the prophecy of Uriah was fulfilled, it is evident that the prophecy of Zechariah remains valid. The Gemara adds: The Sages said to him, employing this formulation: Akiva, you have comforted us; Akiva, you have comforted us.

In the Narrow Places: Daily Inspiration for the Three Weeks
by Dr. Erica Brown
Suffering humanizes us. Ignoring suffering dehumanizes us. I don’t want to ruin my good mood by looking at that homeless person, so I turn away – and with that turning, I let go of my social responsibility to him. Attunement to suffering makes us more compassionate. It also helps us appreciate where we come from and all that it took to get us where we are. We have to remind ourselves that we don’t diminish our happiness when we spend a day or a few weeks meditating on the tragedies of history from which we emerged. We become more grateful, holding on tightly to our blessed lives because we can…

תענית כ״ו ב:ד׳-ה׳

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין — שֶׁלֹּא לְבַיֵּישׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. כׇּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמָה הָיוּ אוֹמְרוֹת: בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מָה אַתָּה בּוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה. ״שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת ה׳ הִיא תִתְהַלָּל״, וְאוֹמֵר: ״תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ״.

Taanit 26b:4-5

The mishna cites a passage that concludes its discussion of the month of Av, as well as the entire tractate of Ta’anit, on a positive note. Rabban Shimon ben Gamliel said: There were no days as joyous for the Jewish people as the fifteenth of Av and as Yom Kippur, as on them the daughters of Jerusalem would go out in white clothes, which each woman borrowed from another. Why were they borrowed? They did this so as not to embarrass one who did not have her own white garments. All the garments that the women borrowed require immersion, as those who previously wore them might have been ritually impure. And the daughters of Jerusalem would go out and dance in the vineyards. And what would they say? Young man, please lift up your eyes and see what you choose for yourself for a wife. Do not set your eyes toward beauty, but set your eyes toward a good family, as the verse states: “Grace is deceitful and beauty is vain, but a woman who fears the Lord, she shall be praised” (Proverbs 31:30), and it further says: “Give her the fruit of her hands, and let her works praise her in the gates” (Proverbs 31:31).

רש"י על תענית ל׳ ב:י״ב:א׳

שכלו מתי מדבר – דתניא כל ארבעים שנה שהיו במדבר בכל ערב תשעה באב היה הכרוז יוצא ואומר צאו לחפור והיה כל אחד ואחד יוצא וחופר לו קבר וישן בו שמא ימות קודם שיחפור ולמחר הכרוז יוצא וקורא יבדלו חיים מן המתים וכל שהיה בו נפש חיים היה עומד ויוצא וכל שנה היו עושין כן ובשנת ארבעים שנה עשו ולמחר עמדו כולן חיים וכיון שראו כך תמהו ואמרו שמא טעינו בחשבון החדש חזרו ושכבו בקבריהן בלילות עד ליל חמשה עשר וכיון שראו שנתמלאה הלבנה בט"ו ולא מת אחד מהם ידעו שחשבון חדש מכוון וכבר מ' שנה של גזרה נשלמו קבעו אותו הדור לאותו היום יו"ט:

Rashi on Taanit 30b:12:1

1 "[the day] on which the deaths ceased in the desert" - As it was taught in a braita, all 40 years that they were in the desert, every Erev Tisha B’av, the proclaimer would go out and say: let each individual go out and dig [his grave]. And every single person would go out and dig for themselves a grave, and sleep in it, in case they would die before they had dug. And the next day, the proclaimer would go out and proclaim: let the living separate themselves from the dead. And every one who had the soul of life would rise and go out [of his grave]. And every year they would do this. And in the 40th year, they did it, and the next morning everyone stood up alive. And when they saw this, they were astonished, and they said, ‘perhaps we made a mistake in calculating the month [and it is not yet Tisha B’Av].’ They returned and slept in their graves each night until the 15th, and since they saw that the moon was full on Tu [B’av] and no one had died among them, they knew that the calculation of the month was in line, and that the 40 years of the decree had been completed, they established that day as a Yom Tov.